נשענים על קיר ממולכד

בראשית השבוע חלפו להם שלושים יום לאירוע חמור ומזעזע שלבושתנו עודנו מתגלגל ולא זוכה לתשומת לב ראויה. סמ"ר אליה הלל ז"ל וסמ"ר דייגו שוישה הרסאג' ז"ל שני לוחמי צה"ל בגדוד נחשון שבחטיבת כפיר, פעלו לבידוק רכבים פלסטינים בכניסה לשכם לא רחוק מהישוב איתמר. המחבל עבד אל-ראוף אשתייה הגיע במהירות עם רכב ההסעות עליו נהג ודרס את הלוחמים שלצערנו נהרגו במקום. מיד לאחר מכן נמלט המחבל חזרה לשכם ובשעות שלאחר מכן, כוחות הביטחון פתחו במצוד נרחב אחריו והצליחו לשים יד על הרכב הפוגע. בעוד המעגל מתחיל להיסגר עליו, המחבל מחליט להסגיר את עצמו לידי מנגנוני הבטחון של הרשות הפלסטינית. אותם מנגנונים המשמשים כזרועות שיטור, שב"כ ומודיעין של הרשות ועפ"י הסכמי אוסלו מוטלת עליהם בין היתר החובה להסגיר לידי צה"ל מחבלים אשר ביצעו פיגועים כנגד חיילים או אזרחים, כמו גם לפעול לסיכול טרור ושמירה על הסדר הציבורי. לאחר מספר שעות אנשי המנגנונים משחררים את המחבל לחופשי ומאז ועד היום, המחבל שרצח את שני חיילנו טרם נתפס.

המחבל הדורס משכם אינו המחבל הראשון שנס לחיקה המחבק של המשטרה הפלסטינית ובעשותו כך מזכיר לנו שוב, מול מי אנו עומדים.

תחקיר שערכנו בתנועת רגבים מצא כי בשלוש השנים האחרונות בלבד, 78 שוטרים וקצינים באותם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ביצעו פיגועים קשים כנגד חיילים ואזרחים. בשלושת החודשים שחלפו מאז פרסום המסמך שקיבל את השם "שוטרים ביום, מחבלים בלילה", ובזמן שחלף נוספו למניין ה"מחבלים במדים" שוטרים נוספים שביצעו פיגועים ונראה שבקרוב נאלץ להוציא פרק ב' לתחקיר. חשוב להדגיש כי אלו הם רק נתונים חלקיים הידועים לנו בעקבות חיסולם או מעצרם. אלה מהם שטרם נתפסו ממשיכים להסתובב עם המדים המכובדים ונהנים מיחס של סלבס מצד צמרת ההנהגה הישראלית. ובכן, ניתן להמשיך לטמון את הראש באדמה ולנסות בכוח לטעון שוב ושוב כי מנגנוני הביטחון הם "דובון אכפת לי" ששומר על הסדר בשטחי הרשות. אפשר להחזיק בכוח בחלום המנותק שנוכל בקרוב להניח את חרבנו ולשבת עם בכירי הרשות לקפה מהביל. אך אם פותחים את העיניים אפילו לכדי חרך צר, מבינים את המציאות לאשורה.

לאחרונה, פירסם ישי פרדימן בערוץ 14 תיעוד של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מצהיר בכנס באוניברסיטת אוקספורד כי הוא "עובד על תכנית מדינית עם בכירים ברשות הפלסטינית." אולמרט בתגובה מסר "שנים רבות אני שומר על קשר עם גורמים פלסטינים שאינם קשורים לארגוני טרור אלא לארגוני הרשות או לכאלה שמילאו תפקידים ואני משוחח איתם. יש לי קשרים עם גורמים פלסטינים ומעולם לא ניתקתי קשר". אולמרט בדבריו, משקף היטב את הצורך של ה'לשעברים' להישען על מנגנוני הרשות הפלסטינית או על "גורמים עלומים מתונים" כקיר שיבטיח לנו שקט אם רק נרצה בכך, אך זהו חיזיון תעתועים מסוכן ובשום צורה אינו יכול להוות את תוכנית העבודה של מערכות הביטחון. הקיר שעליו הם רוצים להישען הוא קיר ממולכד שעוד רגעים ספורים יתפוצץ לנו בפנים.

בשבוע שעבר, העיתונאי קלמן ליבסקינד חשף במעריב את ההסתרה הקפדנית של דובר צה"ל אודות שיוכם של המחבלים לשורות מנגנוני הבטחון וההתעקשות לשמור על 'קשר שתיקה' מביך בניסיון להלבין את הרשות הפלסטינית ולצייר אותה כשותפה לגיטימית ונתן לדוגמה את "גדודי חללי אל אקצא" שכביכול אינם חלק ממשי מתוך תנועת הפת"ח הרשמי אך בפועל פועלים יחדיו כתף אל כתף בגלוי ובסתר, ופועלים להבעיר את השטח ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים באינספור ארועי פח"ע. מול בעלי הדמיונות המופרעים, ראוי לעמוד ולצעוק שהמסקנה היא אחת ויחידה: הרשות הפלסטינית, הנהגתה ועובדיה עסוקים ברצח.

רוצח שבורח לתחנת משטרה זו איננה בדיחה זו היא המציאות העגומה. אנשי ה"לשעברים" חביבי האולפנים, חייבים לחדול מהאובססיה המסוכנת הזו להישען על הקיר הממולכד בדמות הרשות הפלסטינית על בכיריה ומנגנוניה. הם חייבים לחדול מלגרור אותנו לסבב הופעות בפעם המי יודע כמה, עם רוצחים שמחכים לרגע הנכון לתקוע את הסכין בגב. ולא, זו דווקא לא מטאפורה.