המדינה חוקקה צו אכיפה אפקטיבי כנגד ההשתלטות הפלסטינית ביהודה ושומרון, אך המנהל האזרחי נמנע מלעשות בו שימוש – חרף אישור בג"ץ. כעת אנחנו עותרים יחד עם מועצת שומרון בדרישה להפעיל את הצו מול פלישה לאתר ארכיאולוגי בשומרון

במהלך החודשים האחרונים מתבצעת פלישה מתמשכת מאיזור הכפר בורקין, הממוקם בתחומי הרשות הפלסטינית, לעבר איזור התעשיה של העיר אריאל, בשטחי C הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה.

איזור ההשתלטות נמצא בפאתי אתר עתיקות בשם חירבת כורקוש, בו נמצאו מאוזולאום קבורה מפואר מהתקופה ההלנית, וממצאים נוספים מתקופת הברזל ועד לימי הביניים.

שלבי ההשתלטות החלו בפריצת דרכים, נמשכו בעבודות פיתוח קרקע ובנטיעת עצי זית בוגרים, וכעת מסתיימת הקמתו של מבנה גדול שחובר לתשתית חשמל, במרחק ניכר מהכפר. איזור ההשתלטות מוגדר כקרקעות סקר – אדמות מדינה שרישומן טרם הושלם.

בכתב העתירה מודגש כי הוגשו שש פניות שונות לרשויות בדרישה לאכיפת החוק בכל שלב של הפלישה, אך העבריינים המשיכו בשלהם, ובשטח לא נראו כל פעולות אכיפה נראות לעין.

הרשות הפלסטינית ושותפיהם באיחוד האירופי, ניצלו במשך שנים רבות את החסמים הבירוקרטיים והמשפטיים על מנת למנוע את אכיפת החוק נגד השתלטות בלתי חוקית.

בשנת 2018 נחקק ה"צו לסילוק מבנים חדשים" שגובש על ידי מערכת הביטחון ובפרקליטות במסגרת "המערכה על שטחי C", המתיר להרוס מבנים חדשים שנבנו בלא היתר בתוך חצי שנה מבנייתם, בתוך 96 שעות ממתן צו פינוי.

צו זה מהווה כלי אכיפה יעיל המאפשר לקצר את הליכי האכיפה, באופן המקשה על העבריינים לקבוע עובדות בשטח באמצעות ניצול ההליך השיפוטי לרעה.

לאחר חקיקת הצו, עתרו נגדו עמותות שמאל, אולם בג"ץ דחה את העתירה והתיר את השימוש בו. למרות החלטת בג"ץ, עד היום המדינה עשתה שימוש מזערי בצו זה, למרות שהוכח ככלי יעיל ואפקטיבי ביותר במסגרת המאבק בבניה בלתי חוקית.

בכתב העתירה שהגשנו יחד עם מועצה אזורית שומרון ביקשו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, כי בג"ץ יורה לרשויות לעשות שימוש ב"צו לסילוק מבנים חדשים" כנגד הפלישה בחירבת כורקוש.

"מדובר במקרה הממחיש את ההשתלטות המערכתית, המתוקצבת והמתוכננת של הרש"פ על שטחי C, המבקשת להעתיק את מרכז הכובד של פיתוח היישובים משטח B לשטח C, במטרה לקבוע עובדות בשטח ולצמצם את חופש הפעולה הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל בשטחי C אסטרטגיים, לרבות במסגרת הסכמים עתידיים", נכתב בעתירה.

צפו:

ציר חדש ובלתי חוקי נפרץ בבקעת הירדן על ידי הרשות הפלסטינית במטרה לחבר בין העיירות טייסיר וטובאס שבשטחי B לרשת המקבצים הבלתי חוקיים בשטחי C. "הרשות הפלסטינית יוצרת רצף טריטוריאלי בבקעה ומדינת ישראל מאפשרת זאת"

ציר חדש ובלתי חוקי נפרץ בחודשים האחרונים על ידי הרשות הפלסטינית במטרה לחבר בין הכפרים הגדולים והמרכזיים טייסיר וטובאס שבמזרח השומרון לבין רשת המקבצים הבלתי חוקיים באזור היישובים רועי ובקעות ובסיסי צה"ל שבבקעת הירדן.

על פי תיעוד שערכנו, פריצת הציר הפיראטי על שטחי C החלה עוד בחודש נובמבר שנה שעברה. בתחילה, ערמות כורכר הונחו בשטח בזו אחר זו, וכעת, מספר חודשים לאחר מכן הן נכבשו לידי דרך עבירה לכל כלי רכב.

פנינו למנהל האזרחי ולרשויות כבר בתחילת העבודות, בדרישה שיבצעו אכיפה מאסיבית כנגד העבריינים. בפועל, עברייני הבניה הספיקו לכבוש את הציר ועל פי ההתנהלות האיטית של המנהל עד כה, ישנו חשש כי בקרוב הוא עלול להיסלל באספלט.

התרענו בפני המנהל והרשויות שינקטו בפעולות קונקרטיות במהירות אחרת העבודות ימשכו והמבנים הבלתי חוקיים ורשת המקבצים שהרשות הפלסטינית מטפחת – יחוברו לכפרים המרכזיים. אבל הם- לא עשו דבר. הרשות הפלסטינית פועלת בכל העת ליצירת רצף התיישבות פלסטיני ואינה מחכה לאף פקח מהמנהל שיבוא לעצור אותה. במודע או שלא, חוסר המעש של רשויות האכיפה ומדינת ישראל מאפשר לרשות הפלסטינית לקדם רצף טריטוריאלי בבקעת הירדן.

בשנים האחרונות מנוהלת בשמורת הטבע "יער ריחן" שבצפון השומרון תעשיה פיראטית לפירוק גרוטאות רכב, והנזק הסביבתי הולך ומחריף. "פשע מתמשך"

מגרטת רכבים פיראטית פועלת בשנים האחרונות בלב שמורת הטבע "יער ריחן" בסמוך ליישוב ריחן שבצפון השומרון ומגלגלת בתוכה תעשייה שלמה ומשומנת של סחר ושיווק חלפי רכב בשוק השחור. המגרטה המכילה אלפי גרוטאות ישנות פולשת אל תוך אדמות מדינה מוכרזות ומנוהלת בצורה עבריינית, רשלנית ואנטי סביבתית.

שמורת הטבע "יער ריחן" מהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב השומרון חסר היערות. ההכרזה על השמורה נעשתה כבר בתקופת המנדט הבריטי. השמירה על היער נאכפה בצורה קפדנית, הוקם בית שומר בלב היער ונאסרה רעיית צאן וכריתת עצים.

אלא שכשבעים שנה לאחר מכן, הטבע הולך ונפגע, ושמירתו מוטלת בספק.

עברייני המגרטה משליכים ומפרקים בשטח כלי רכב רבים לצורך הפקת מתכות יקרות וחלפי רכב, באופן בלתי מבוקר וללא כל היתר ובכך מסכנים את חיי האדם ויוצרים מפגע סביבתי ותברואתי חמור. פגיעה קשה זו משפיעה על פני הקרקע, על המרחב הנופי, הצמחייה ובעלי החיים באזור.

ממעקב מתמשך שניהלנו אחר מצבה של המגרטה ניתן לראות, כי במהלך השנים ישנה התפתחות דרמטית בשטחה והיא פולשת לאזורים נוספים בשמורת הטבע. בארגון פנו בתכתובות רבות למנהל האזרחי בכדי שינקוט בצעדים מחמירים כנגד העבריינים. אולם, לא ננקטו בכל העת הזו אף פעולות משמעותיות כנגדם וכנגד המגרטה.

בישראל לא חסרים גופים שאמורים לטפל בבעיה הזו. לא יכול להיות שבשנת 2021, שנים אחרי שהנושא הירוק עומד לנגד עינינו, הרשויות עוצמות עיניים ומחכות שהבעיה תיפטר מעצמה.

"קו גבול בלתי נראה עובר בין מדינת ישראל למדינת הנגב. קו גבול שמדרום לו נמצאת מדינה נוספת, שכנה, שאומנם הוקמה על ידי מדינת ישראל, אבל בשלב כלשהו נזנחה על ידה לחלוטין".

אם עוד לא הספקתם לקרוא את כתבתו של קלמן ליבסקינד במעריב על ההתנהלות המדאיגה בפזורות הבדואיות בנגב זה בדיוק הזמן. הונאת משרדי ממשלה, פרוטקשיין, העלמות מס, אי תשלום ארנונה, אלימות בכבישים, גניבות מבסיסי צה"ל ועוד ועוד ועוד.

אנו עדים ממזמן לחוסר המשילות המשתולל ברחבי הנגב. עכשיו, בפסקה אחר פסקה, ליבסקינד מסביר בפירוט כיצד החוסר הגדול מתבטא במציאות היומיומית. "מדינת ישראל בחרה עד היום בדרך של ויתור.. כך הוקמה בנגב מדינה עצמאית, עבריינית, רעה לתושביה ורעה לשכניהם, שאין לה שום קשר עם מדינת ישראל הריבונית. הגיעה העת לשנות כיוון".

קראו כאן: https://bit.ly/3tTtLW4

בשנים האחרונות, תעשיית המזבלות הפיראטיות הפכה למכת מדינה של ממש. גורמים עבריינים מזהים את השלכת הפסולת הפיראטית כדבר רווחי ומניב ומצליחים להתחמק מרשויות האכיפה שנלחמים בתופעה בקושי רב.

תעשיית המזבלות הפכה משומנת ונמרצת. קבלני פינוי חוסכים את העלויות של אתרי ההטמנה החוקיים ומתווכים דואגים להטמין את הפסולת בלב הטבע. מיליוני שקלים מועברים מיד ליד, ולעיתים אף משרתים פעולות עברייניות נוספות. כולם יוצאים מורווחים. חוץ מהתושבים הגרים בסמוך למזבלות וכמובן, הסביבה.

בכל ואדי, מחצבה ישנה, שדה נטוש, תוכלו למצוא פסולת מושלכת על פני הקרקע. לעיתים זו תהיה פסולת רגילה, פסולת בניין או פסולת אלקטרונית ולעיתים אף פגרים של כבשים ופרות ושלדי חיות נוספות. כידוע, השלכת הפסולת על פני הקרקע, כל פסולת באשר היא, מהווה מפגע חמור למרחב הטבעי, לפני הקרקע, למי התהום ולאוויר.

החומרים הרעילים הנפלטים מכמויות הפסולת מחלחלים אל מי התהום, מזהמים את חלל האוויר ומביאים לפגיעה אנושה בטבע, כזו שתיערך לאורך שנים. המזבלות הפיראטיות פועלות בכל רחבי הארץ אך מי שמקבל את עיקר הפסולת הם מרחב יו"ש והדרום- אותם המקומות שבהם החוק הוא עניין של המלצה בלבד והמשילות? ממזמן איננה.

בכל שנות הפעילות שלנו בתנועה, התעסקנו, והננו עדיין מתעסקים, עם עשרות מקרים של מזבלות פיראטיות המזהמות את הסביבה. עם חלקן הגענו לידי עתירות של ממש בבתי המשפט, חלקן אכן נסגרו ועם חלקן אנחנו עדיין במאבק עיקש מול הרשויות. בכל מקרה מחדש אנו דורשים מהמדינה והרשויות להבין שמדובר בתעשיה עבריינית ממוסדת, ממש כמו כל פעילות עבריינית אחרת. עליהן להגביר את אמצעי האכיפה והענישה של אותם גורמים עבריינים ולהביא לסגירתן של מאות המזבלות ברחבי הארץ עוד היום. רק כך הטבע יוכל (אולי…) להתאושש ולחזור לייעודו.

צפו בכתבה המלאה שהתפרסמה בווינט –  https://bit.ly/3eqzpZh

הרשות הפלסטינית בנתה בשנים האחרונות עשרות בתי ספר בלתי חוקיים במטרה לתפוס שטחים פתוחים ביהודה ושומרון – באדמות מדינה, בשטחי אש ובשמורות טבע. בתי הספר נבנים בקצב מסחרר, לעיתים בין לילה בעזרת מימון אירופי נדיב, והכל בכדי לשמש מטרה אחת- קיבוע והיאחזות הרשות הפלסטינית במרחב.

לפני חודשיים, פנינו למנהל האזרחי בבקשת חופש המידע בכדי לקבל נתונים רשמיים על היקף תופעת בתי הספר הלא חוקיים שבונה הרשות הפלסטינית ברחבי יהודה ושומרון. בשנים האחרונות אנחנו נוכחים לדעת שהרשות משתמשת בבתי הספר כדי לקבע את ההאחזות שלה בשטח, זאת למרות ועל אף הסכמי אוסלו עליהם היא חתומה.

בקשת חופש המידע שלנו מהמנהל האזרחי דרשה לדעת כמה בתי ספר כאלו הוקמו, מתי הם נבנו, מי מימן את בנייתם, ואילו פעולות נקט המנהל האזרחי נוכח התופעה. על פי חוק חופש המידע, יש להשיב לבקשת הנתונים בתוך 30 יום. כשהם עברו, המנהל השיב לנו כי הוא "עושה את מירב המאמצים לגיבוש המענה", וביקש הארכה ל30 ימים נוספים. בינתיים כבר עברו חודשיים, וכעת המנהל האזרחי הודיע שידחה את המענה ב 60 ימים נוספים.

אוזלת היד של הרשויות בכל הענשה בשטחי C מרתיחה ומקוממת. השטח בוער, עוד ועוד דונמים של אדמות מדינה נתפסים על ידי פלישה, נטיעות חדשות או בניה בלתי חוקית, והמדינה והרשויות בשלהן.

הרשות הפלסטינית הקימה בשבועות האחרונים בית ספר חדש ובלתי חוקי בלב אתר 'חמאם אל מליח' בשמורת בזק בבקעת הירדן. "הרשות בונה, האירופים מממנים, ומדינת ישראל מתעלמת"

בשבועות האחרונים הקימה הרשות הפלסטינית בית ספר חדש בלב אתר המעיינות החמים 'חמאם אל מליח' הממוקם בשמורת הטבע נחל בזק שבבקעת הירדן. האתר נמצא בשטח C, בשליטה ישראלית מלאה. לפני מספר שנים פלשה משפחה ערבית לאתר, ניכסה את השטח לעצמה, והחלה לעשות במקום כבתוך שלה, תוך פגיעה במבנה החמאם.

אל הפלישה וההרס הצטרף לפני כשבועיים בית ספר חדש ובלתי חוקי שנבנה בשטחו של האתר. על המבנה נתלה שלט המצהיר כי בנייתו נעשתה במימון האיחוד האירופי, המשתף פעולה בשנים האחרונות עם הרשות הפלסטינית בהשתלטות על שטחי C.

מבנה בית הספר עוטר בציורי קיר צבעוניים, ובניסיון להסתיר אותו מפני החוק, הוא כוסה ביריעות בד גדולות.

פנינו בימים האחרונים למנהל האזרחי בדרישה לקבלת תשובות ברורות כיצד בית הספר הוקם בלב האתר והשמורה, וכיצד אף אחד לא עושה דבר בנידון.

הרשות הפלסטינית משחקת עם המנהל האזרחי מחבואים. היא בונה בתי ספר בלתי חוקיים על מנת לקבע את רשת המקבצים שהיא מטפחת בשטחי C, ומוצאת דרכים מקוריות כדי להעלים אותם מעל פני השטח. המנהל האזרחי, במתכוון או שלא, מצליח ליפול לידי הרשות, שנראה כי הולכת והופכת לשחקן היחיד במשחק.

במטרה להבין את ההיסטוריה של הנגב, מתי ומאיפה הגיעו השבטים הבדואים ומה מדינת ישראל עשתה במקום מאז, הוצאנו סדרת סרטונים המספרים בפירוט את סיפורו של הנגב. צפו:

בואו נחזור אחורה בזמן ונבין מאיפה ומתי בכלל נדדו שבטי הבדואים לנגב? מה היה מצבו של הנגב בזמן השלטון העותמאני או הבריטי ומה התחדש באזור מאז הקמת מדינת ישראל?

המושג "תביעות בעלות" בהקשר של הנגב הפך עם הזמן למושג מרכזי בהשתלשלות האירועים בנגב וביחסה של המדינה כלפי הבדואים המתגוררים בו. הנה הסבר קצרצר על עניין תביעות הבעלות של הבדואים על השטח בנגב, מתי הן נתבעו ומהן ההשלכות המשמעותיות שנבעו מהן אשר משפיעות על ישראל מאז ועד היום:

הנגב הפך לפח הזבל של המדינה. קבלני בניין מכל הארץ חוסכים את עלויות שינוע הפסולת לאתרי פסולת מוסדרים ומשליכים את הפסולת שלהם על אדמות הנגב באופן פיראטי ולא רק, אלא שבזמן שהמפגע הסביבתי לא עוצר לרגע, ישנם רק 5 פקחי סביבה האמונים על האכיפה בעניין מאשדוד ועד אילת:

די להפקרות! הפשיעה והאלימות המשתוללות ברחבי הנגב מביאות את זעקת התושבים לדרוש מממשלת ישראל: עזרי לנו!

גם אנחנו לקחנו חלק בכתבתו של כתב ynet, אסף קמר, שיצא למסע בעקבות גל הפשיעה בנגב.
צפו בכתבה המלאה והמרתקת והקשיבו לעדויות התושבים המספרים על המציאות היומיומית הקשה שאיתה הם נאלצים להתמודד. תושבים תמימים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט, כמו כולם.

למרות עתירות שהגשנו בנושא, כבר עשור שלם המדינה מאפשרת את החציבה הפראית והפיראטית במחצבת בית פג'אר שבגוש עציון. המחצבה פוגעת בנוף, הורסת את הטבע וכמובן, לא חוקית

כבר עשור שלם המדינה עוצמת עיניים בפני הריסה פראית של הטבע במחצבת בית פג'אר שבגוש עציון. למרות העתירה שהגשנו לבג"ץ בדבר המפגע הסביבתי האדיר המתנהל באזור, ולמרות התחייבותה החוזרת של המדינה להביא את הפעילות העבריינית לסופה ולסגור את האתר כולו, החציבה הפיראטית ממשיכה בכל העת ומעמיקה את הפלישה.

בימים האלה, יחד עם המחלקה המשפטית שלנו, אנחנו ממשיכים לבדוק את הסיפור לעומק בכדי שנוכל סוף סוף לחשוף האם קיימים אינטרסים סמויים בהתעלמות המדינה מהמצב בשטח והאם מישהו גוזר קופון על הדרך. צפו בסרטון שהוצאנו: