די להפקרות! הפשיעה והאלימות המשתוללות ברחבי הנגב מביאות את זעקת התושבים לדרוש מממשלת ישראל: עזרי לנו!

גם אנחנו לקחנו חלק בכתבתו של כתב ynet, אסף קמר, שיצא למסע בעקבות גל הפשיעה בנגב.
צפו בכתבה המלאה והמרתקת והקשיבו לעדויות התושבים המספרים על המציאות היומיומית הקשה שאיתה הם נאלצים להתמודד. תושבים תמימים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט, כמו כולם.

חודש אחרי תקיפת הפקחים והשוטרים בהתפרעות ההמונית סמוך לבית ג'אן, אנחנו דורשים למנוע את מסמוס הפרשה. "אסור שהפרשה תטויח כמו שקרה ב'פרעות פקיעין'"

פנינו למשטרת ישראל בבקשה על פי חוק חופש המידע לקבל את פירוט פעולות האכיפה שבוצעו בעקבות אירוע התקיפה, ההתפרעות והשחתת רכוש בבית ג'אן בחודש שעבר.

כזכור, לפני כחודש התרחש בסמוך לבית ג'אן אירוע חמור של תקיפת פקחי רשות שמורות הטבע והגנים, שהגיעו בליווי משטרתי לתלות צווי אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית בשמורת הר מירון. הפקחים הותקפו על ידי המון פרוע, ובמהלך האירוע, אשר תיעוד מצולם שלו פורסם בכלי התקשורת – הוצת רכבם של הפקחים.

אנחנו פועלים שנים רבות בתחום הפיקוח והמעקב אחר תופעת הבניה הבלתי חוקית ומבקשים להבין האם בוצעו הליכי חקירה לאיתור התוקפים והמתפרעים, והאם מי מהחשודים בתקיפה או בהצתה נעצר ביום האירוע או בתקופה שחלפה מאז. עוד נשאלה המשטרה, האם הוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים באירוע, ומהם האישומים.

כזכור, בשנת 2007 התרחשו "פרעות פקיעין", סדרת אירועים אלימים שכללו הצתות, פציעת שוטרים וחטיפת שוטרת שהסתיימו ללא הגשת כתבי אישום. המונים, חלקם רעולי פנים, צבאו על בתי התושבים היהודיים בפקיעין, יידו אבנים, בלוקים, רימוני גז, הלם ועשן, פגעו ברכוש, בבתים ובאנשי כוחות הביטחון שנחלצו להגנת התושבים היהודים, תקפו שוטרים, פצעו כ-40 מהם, חלקם באורח קשה ואף לקחו שוטרת מג"ב בשבי תוך ניהול מו"מ לשחרורה.

גם אז ביקשנו לקבל מידע מהמשטרה על פתיחת התיקים והגשת כתבי אישום בפרשה.

באוגוסט 2011, ארבע שנים אחרי האירועים, התקבלה החלטה בפרקליטות המדינה לסגור את כל הפרשה בלי להגיש ולו כתב אישום אחד. עתרנו לבג"ץ שקבע בפסק הדין בחודש יוני 2015, כי "מחלקת העררים תבחן באופן יסודי את חומר הראיות ותיתן החלטה חדשה".

שלחנו שוב ושוב פניות למחלקת העררים בפרקליטות בניסיון להבין כיצד מיושם פסק דין בג"ץ. רק באוגוסט אשתקד, השיבה מחלקת העררים מכתב תגובה, לפיו כל העררים נדחו, וכי כל תיקי החקירה שנפתחו בפרשת פקיעין, נסגרו מבלי הגשת כתב אישום, בעילה של "עבריין לא נודע".

כדי לוודא שפרשת בית ג'אן לא תהפוך למחדל דומה בסגנון אירועי פקיעין, אנו מתכוונים לבצע מעקב צמוד אחר פעילות המשטרה בעניין. האירוע כולו תועד ופורסם בזמן אמת כך שהפעם לא ניתן יהיה להיתלות בקנה קש של "עבריין בלתי נודע".

המולטי-מיליונר הפלשתיני שעומד מאחורי הקמת העיר רוואבי, סירב לקבל עתירה שהוגשה נגדו לבג"ץ. מאבטחיו איימו על השליח הערבי שיצא מטעמנו ו'המליצו' לו שלא לחזור למקום

בשאר אלמסרי, היזם והמולטי-מיליונר הפלשתיני שעומד מאחורי הקמת העיר רוואבי, מסרב לקבל עתירה שהוגשה לבג"ץ נגדו, לאחר שהתברר כי כביש הגישה לעיר רוואבי נסלל על קרקעות פרטיות של פלשתינים, מבלי שאלו נתנו את הסכמתם לכך.

במסגרת הליך משפטי אחר שניהלנו נגד חברת רוואבי, חשפה תשובת המדינה כי מקטעים ארוכים בכביש הגישה לעיר, נסללו על קרקעות פרטיות ללא הסכמת הבעלים.

העיר רוואבי עצמה ממוקמת בשטח A שהינו תחת שליטת הרשות הפלשתינית, אולם כביש הגישה לעיר נמצא בשטח בשליטה ישראלית מלאה, ולפיכך המנהל האזרחי אמון על אכיפת החוק במקום. בשל כך, אם יוכשר הכביש על ידי בג"ץ, צפויות לכך השלכות רבות גם על יישובים ישראליים ביו"ש בהם אותרו בעיות דומות.

עוד התברר מתשובת המדינה, כי לפני מספר שנים המנהל האזרחי הוציא היתר זמני לסלילת הכביש אולם היתר זה איננו חוקי בעליל, שכן מדובר בקרקעות בבעלות פרטית.

כפי הנדרש, צירפנו כמשיבה לעתירה (בג"ץ 6294/17) את חברת רוואבי באמצעות עו"ד ישראלי שייצג את רוואבי בסוגיית הכביש בהליכים שהתקיימו במנהל האזרחי וכן בעתירות קודמות. לאחר שעורך הדין טען בפני בג"ץ כי כבר איננו מייצג את חברת רוואבי, הורה בית המשפט להגיש את העתירה לידי בשאר אל מסרי עצמו.

מאחר והעיר רוואבי ממוקמת בשטח A שאסור לכניסת ישראלים, שכרה תנועת רגבים את שירותיה של חברת שליחויות ששיגרה לפני מספר שבועות שליח בן מיעוטים לבצע את מסירת העתירה היישר לידיו של אל מסרי.

השליח, באסם מ', הגיע למשרדו של אל מסרי בבניין המנהלה של חברת רוואבי הממוקם בקניון שנבנה בעיר. מאבטחיו של אל מסרי חסמו את השליח בפתח הבנין, ואף מנעו ממנו להשאיר את כתב העתירה במקום, תוך שהם מאיימים עליו כי לא כדאי לו להגיע למקום בשנית.

"במקום נכח איש בטחון שאסר עלי להיכנס", ציין באסם בתצהיר המשפטי שהוגש לבג"ץ בעקבות האירוע. "לאחר שהמתנתי, אותו איש חזר והודיע לי כי עלי לעזוב את המקום. את המסמכים שבידי הוא הורה לי למסור למנהל האזרחי. יידעתי אותו כי אלו מסמכים לחברת רוואבי עצמה, ועלי למסור אותם לידי בשאר אלמסרי, אך האיש הודיע באופן ברור וחד משמעי כי עלי לעזוב את המקום עם המסמכים בידי".

השליח הוסיף וציין, כי מאבטחיו של אל מסרי איימו עליו שלא לחזור למקום. "אנשי ביטחון ליוו אותי בדרך החוצה לוודא כי איני משאיר את המסמכים בשום מקום. הם הורו בצורה תקיפה וברורה כי אין עלי לשוב למקום עם החומר המשפטי".

הכביש לרוואבי. נסלל על קרקעות פרטיות

התנהלותם הבריונית של אלמסרי ומאבטחיו מדברת בעד עצמה. בשנים האחרונות בג"ץ נקט קו מחמיר מאוד והורה על הריסת מבנים ודרכים שבנו יהודים על קרקעות פרטיות של פלשתינים, ולכן גם במקרה זה, לא מתקבל על הדעת שבג"ץ יקל ראש בזכויות בעלי הקרקע. אם אלמסרי ימשיך בקו של זלזול ואיומים, נפנה לבג"ץ בדרישה לקנוס את אלמסרי בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.

טרקטורים פלשו לאחרונה לשטח בית העלמין היהודי העתיק של פקיעין והכשירו בו שטח לבניה. לאחר שהבאנו לפינוייה של אורוות סוסים שנבנתה לפני שנתיים באותו המקום, אנחנו מנסים גם הפעם לעצור את ההשתלטות העויינת. "הטרקטורים נוגסים בעוד פיסת היסטוריה יהודית"

התנכלות נוספת להתיישבות היהודית ביישוב פקיעין שבגליל העליון. בשבועיים האחרונים החלו עבודות להכשרת שטח לבנייה בתוך מתחם בית הקברות היהודי העתיק שנמצא בצידו המזרחי של היישוב.

לפני כשלוש שנים גילינו כי בשטח בית העלמין הוקמה אורוות סוסים, ולאחר מאבק משפטי ולחץ תקשורתי, הצלחנו להביא לפינויה שח האורווה מהשטח. כעת התגלה כי באותו המקום בדיוק, מתבצעות עבודות על ידי טרקטורים שהכשירו קרקע לבנייה.

האורווה בבית הקברות העתיק בפקיעין – נובמבר 2014 (צילום: תנועת רגבים)

בבית הקברות העתיק נקברו יהודים מתקופת הבית השני ולאורך הדורות. הוא רשום בטאבו כאדמות מדינה, וכבית קברות יהודי על שם משפחת זינאתי, המשפחה היהודית האחרונה במקום. תיעוד שביצעה 'יחידת הרחפנים' של רגבים גילתה כי שיני הטרקטורים הנוגסים בשטח בית הקברות צפויים לפגוע (או כבר פגעו) בקברים העתיקים, ונוגסים בעוד פיסת היסטוריה יהודית של המקום.

בעקבות פניה דחופה ששיגרנו לרשות מקרקעי ישראל, למשרד הדתות ולעדה המקומית לתכנון ובניה, נעצרו בשלב זה העבודות.

כזכור, לפקיעין ישנה מורשת היסטורית ייחודית, בשל הנוכחות היהודית הרציפה במקום מימי בית שני ועד לימינו. כיום מתגוררת שם רק מרגלית זינאתי, בת ה-84, נצר אחרון למשפחת הכהנים שעל פי המסורת התיישבה במקום עוד בימי בית המקדש השני.

עד שנת 2007 התגוררו מספר משפחות יהודיות ביישוב. באוקטובר 2007 התרחשו 'מהומות פקיעין', במהלכן נפצעו עשרות שוטרים, נשרפו ניידות משטרה, נחטפה שוטרת ונשרפו כל בתי המשפחות היהודיות ביישוב על ידי תושבים דרוזים ומוסלמים. איש מהם לא הועמד לדין, אולם בעקבות עתירה שהגשנו, הודיעה המדינה כי תפתח מחדש את תיק החקירה.

מאז מהומות פקיעין מתגוררים במקום שני יהודים בלבד – זינאתי, המפעילה ומתחזקת את מרכז המבקרים ביישוב ואת בית הכנסת העתיק, וקרוב משפחתה אילן תומא.

בית הקברות שימש לקבורה יהודית החל מתקופת המשנה והתלמוד ועד לפני כמאה שנה. היום כמעט שלא ניתן לזהות בו מצבות ועשבי בר מכסים את כולו. בתוך בית הקברות נמצאת מערת קבורה מתקופת התנאים, שעל פי תיעוד היסטורי שימשה לקבורה משנית בתקופת הביזנטית. בשנת 1922, לאחר ביקור במקום, כתב מי שלימים הפך לנשיא המדינה השני, יצחק בן צבי, כי "ממזרח לכפר נמצא בית הקברות העתיק, בלי גדר וחומה, השכנים מסיגים גבולו". למרבה הצער והבושה, הסגת הגבול המתוארת נמשכת גם בימים אלו.

שטח בית הקברות – מיקום העבודות מוקף בעיגול

בעקבות העתירה שהגשנו, קבע בג"ץ כי חומר הראיות בפרשת האירועים האלימים בפקיעין בשנת 2007 לא נבחן כראוי, והנחה את פרקליטות המדינה לבחון מחדש מדוע לא הוגשו כתבי אישום  

בעקבות העתירה שהגשנו הנחה בג"ץ את פרקליטות המדינה לבחון שוב את ההחלטה שלא להגיש כתבי אישום בעקבות אירוע הפוגרום בפקיעין מאוקטובר 2007.

כזכור, באירוע נפצעו 29 שוטרים וחיילת מג"ב נחטפה ושוחררה רק לאחר מו"מ ארוך עם החוטפים. משטרת ישראל מינתה צוות חקירה מיוחד לחקירת האירוע אך בסופה של החקירה לא הועמד אף אחד מהחשודים לדין.

הגשנו ערר על ההחלטה בטענה שסגירת כל התיקים באירוע כה חמור אינה מתקבלת על הדעת. פרקליטות המדינה דחתה את הערר וכן את הבקשה שלנו לקבל את חומר הראיות. בעקבות החלטות אלו עתרנו לבג"ץ.

השבוע התקיים דיון בעתירה ובית המשפט הבהיר למדינה כי הערר שהגשנו לא נבחן בצורה ראויה. בג"ץ המליץ לפרקליטות לבחון מחדש את חומר הראיות ואת החלטתה בערר. הפרקליטות מצידה הודיעה כי היא מקבלת את ההמלצה והצדדים הסכימו על מחיקת העתירה.

מי שרואה את האוכלוסיה הדרוזית כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. לא יכול להשלים עם מצב שבו אירוע שבמהלכו נפצעים 30 שוטרים וחטיפת חיילת לא מוגש כתב אישום אחד. חוסר המוטיבציה של המשטרה להתמודד עם אלימות של עשבים שוטים גורם נזק עצום לרבבות בני העדה, שכרתו ברית עם מדינת ישראל.

ההתפרעות שהתרחשה ברהט לאורך כשבוע ימים, חייבת לעורר דיון ציבורי נוקב על האלימות המופנית תדיר מצד גורמים בחברה הבדואית כנגד מדינת ישראל וזרועות הביצוע שלה, והמענה הרפה של רשויות האכיפה כנגד מפרי החוק

כזכור, במהלך פעילות יזומה שקיימו שוטרי תחנת רהט בשבוע שעבר (14.01) לאיתור סוחרי סמים בשכונה 26 בעיר, הותקף הכח המשטרתי על ידי תושבי המקום, שהקיפו אותם וזרקו עליהם סלעים, אבנים ומקלות. שלושה שוטרים נפצעו ופונו לבית חולים.

על מנת לחלץ את עצמם מהמקום ביצעו השוטרים ירי, ממנו נפגע ככל הנראה אחד המתפרעים שמת מפצעיו בבית החולים. לקראת לוויית המתפרע, החליטה המשטרה לחסום למשך שעות ארוכות את הכביש המוביל מצומת בית קמה לעיר אופקים, ולשתק עורק תחבורה מרכזי עבור עשרות אלפי תושבי אופקים והסביבה.

רכב משטרתי שנסע בכביש הראשי, הותקף בסלעים וברזלים על ידי משתתפי ההלוויה שחסמו את הכביש הראשי. לאחר דקות ארוכות של ניסיון לינץ' וסכנת חיים מוחשית, חולצו השוטרים שנסעו ברכב המותקף על ידי כח יס"מ. במהלך ההתפרעות, לקה אחד ממשתתפיה בליבו ונפטר. הלוויתו הפכה אף היא למסע של הרס ואלימות כנגד תחנת המשטרה ברהט, שכלל יידוי אבנים, צמיגים בוערים, בקבוקי תבערה ומטען צינור.

בריאיון לרונן הירשלר ברדיו דרום, התייחס עו"ד בצלאל סמוטריץ' להתפרעויות הקשות. "מדינת חוק מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה בשום פנים ואופן לינץ' על רכב משטרה. לא ייתכן שכל כניסה של איזשהו גוף אכיפה – הן כנגד עבירות תכנון ובניה והן כנגד סמים, יסתיים בצורה כזו.

"מצד אחד דורשים מהמשטרה לאסוף את הנשק הבלתי חוקי מהיישובים הבדואיים, וכשהיא באה לעשות את זה, זורקים עליהם אבנים ומנסים לרצוח את השוטרים".

ההתקפות האלה על המשטרה הן חסרות אחריות. אני מצפה מנציגי המגזר הבדואי וחברי הכנסת לגנות גינוי חריף את המתפרעים והאלימות חסרת התקדים. יש הבדל בין הפגנה שקצת מתחממת שאותה המשטרה יכולה להכיל, לבין ההתפרעויות הללו. בשום מקום לא ראינו ניסיונות לפגוע בחיי אדם כמו שראינו בימים האחרונים באיזור רהט. כל מי שראה את התמונות, לא צריך להיות פרשן כדי להבין שהשוטרים היו בסכנת חיים".

להאזנה לריאיון המלא: 

מעבר לדרישה לפעילות משטרתית נחושה כנגד כל אלו שנטלו חלק בהתפרעויות שהתרחשו ברהט בשבוע שעבר, יש לספק מענה מערכתי לשתי סוגיות הקשורות לעניין. מחד, האלימות חסרת התקדים כנגד כוחות הביטחון, מגיעה מקרב אזרחי המדינה הנהנים מהזכויות המגיעות להם תוך השמעת קריאת תגר מתמשכת ואלימה כנגד רשויות החוק.

מאידך, חלק משמעותי מעוצמת האלימות, מתרחשת דווקא בגלל תפיסה שגויה הגורסת שיש להכיל את האלימות, ואף לצפות לקיומה. דוגמה לכך ניתן למצוא ביד הקלה בהחלטת המשטרה לחסום לשעות ארוכות כביש מרכזי המשמש לתנועת עשרות אלפי תושבי אופקים והסביבה, בשל ההנחה כי ההלוויה שתתקיים בסמוך תהפוך למופע אלימות.

יש לעקור תפיסה זו מהשורש, ועל מקבלי ההחלטות להורות על המשטרה להגביר את האכיפה הנחושה נגד מפרי החוק, ולהרחיב את האכיפה כנגד סוחרי סמים ונשק במגזר הבדואי. מפירות הצעד הזה תיהנה בראש ובראשונה החברה הבדואית עצמה.

סדרת אירועים אלימים שכללו הצתות, פציעת שוטרים וחטיפת שוטרת הסתיימו ללא הגשת כתבי אישום. עתרנו לבג"ץ לאחר שערר שהגישה על סגירת תיקי החקירה נדחה לאחר שנים של סחבת מכוונת, תוך התעלמות מהדרישה לעיין בחומרי החקירה

תכתובת שניהלנו במשך יותר מארבע שנים עם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, בעקבות האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין בשנת 2007, מגיעה כעת לשולחנו של בג"ץ.

עורך הדין עמיר פישר מגולל בעתירה (4062/14) 'כתב אישום' חמור כנגד רשויות האכיפה, שהפגינו חולשה מתמשכת מול סדרת האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין מצד עבריינים במגזר הדרוזי. במשך שנים התנהלו המשטרה ופרקליטות המדינה בגרירת רגלים תוך טיוח מודע של החקירה, גם אם לא מוצהר, עד לסגירתה מבלי שהוגש אף כתב אישום. ערר שהגישה רגבים נגד סגירת התיק נדחה לאחר שנתיים נוספות של סחבת, מבלי לבחון את חומר הראיות, בנימוק של חלוף הזמן.

הפרשה החלה במהלך שנת 2010, בה ניהלנו שתי עתירות לבג"ץ שעסקו ברפיון ידיים שגילתה משטרת ישראל כנגד עבריינות בנייה של הוואקף הדרוזי, והמנעותה מלפעול כנגד אלימות ואיומים מצד הוואקף הדרוזי כלפי חקלאי יהודי (3972/10).

על רקע אזלת ידה של משטרת ישראל במקרים אלו, פנינו למשטרת ישראל, בפנייה לפי חוק חופש המידע, בבקשה לקבל נתונים אודות הטיפול המשטרתי באירועי פקיעין החמורים שהתרחשו כשנתיים וחצי קודם לכן.

כזכור, במהלך החודשים הראשונים בשנת 2007 אירעו סדרה של אירועי הצתת מבנים וכלי רכב ביישוב פקיעין שבגליל העליון. במהלך אוקטובר 2007 אירעו מספר אירועי הצתת כלי רכב נוספים, שהתפתחו להשלכת רימוני רסס.

'אירועי פקיעין' הגיעו לשיאם במהלך התפרעות המונית ב30.10.2007, בה צבאו המונים, חלקם רעולי פנים, על בתי התושבים היהודיים בפקיעין, יידו אבנים, בלוקים, רימוני גז, הלם ועשן, פגעו ברכוש, בבתים ובאנשי כוחות הביטחון שנחלצו להגנת התושבים היהודים, תקפו שוטרים, פצעו כ-40 מהם, חלקם באורח קשה ואף לקחו שוטרת מג"ב בשבי תוך ניהול מו"מ לשחרורה.

בעקבות אירועי אותו יום הוקם צוות חקירה מיוחד במרחב הגליל תוך שהמשטרה מצהירה, כי העבריינים שהיו מעורבים במהומות הקשות ייעצרו ויועמדו לדין.

נוכח חומרת האירועים, אך צפוי היה כי רשויות האכיפה ינקטו בכל הכלים העומדים לרשותן על מנת למצות את הדין עם כלל המעורבים בסדרת האירועים האלימים. אולם מתברר כי המשטרה והפרקליטות החליטו להימנע מכך, תוך הצגת שווא לעיני הציבור. למראית עין נוהלה כביכול חקירה משטרתית במטרה למצות את הדין עם הפורעים, בעוד שבפועל, המטרה הברורה הייתה לסיים את חקירת אירועי פקיעין ללא הליכים משפטיים.

בפניית חופש המידע שהגשנו בשנת 2010, נתבקשה המשטרה להעביר את הנתונים אודות מספר התיקים הפליליים שנפתחו בעקבות הפרשה – וכן את מספרם של אלו שנחקרו; הועמדו לדין; הורשעו, או שהתיק כנגדם נסגר. תשובות המשטרה במהלך אפריל ומאי 2010 לימדו כי עד לפניית רגבים, לא הועברו תיקי החקירה לידי פרקליטות המדינה על מנת לקדם הגשת כתבי אישום כנגד החשודים בפרשה.

כמעט שלוש שנים (!) נדרשו למשטרת ישראל כדי להעביר את תיקי חקירת אירועי פקיעין לפרקליטות. ואם בכך לא די הרי שלגבי שני חשודים בהשתתפות באירועי אלימות, שקשה להפריז בחומרתם, ציינה המשטרה כי החליטה לסגור את התיק נגדם בעילה התמוהה של "חוסר עניין לציבור".

במהלך יולי 2010 אירע אירוע חמור נוסף בו נכלאו 18 חוקרי יחב"ל בבית מגורים במג'דל שאמס, שחולצו מהמקום רק לאחר שעות ארוכות תוך ניהול משא ומתן משפיל עם "נכבדי העדה". במקביל, התגודד בחוץ קהל מקומי רב במקום ולעיני צלמי העיתונות נהפכו ניידות משטרה תוך גרימת נזקים כבדים לרכוש והשפלת משטרת ישראל בפומבי.

בעקבות אירוע זה והנתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל הנוגע לאירועי פקיעין פנינו אל היועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בניסיון להתריע מפני הנזק הכבד שייגרם לשלטון החוק אם לא ימוצה הדין עם מי שהיה מעורבים בביצוע מעשים כה חמורים.

בפועל, העבירה המשטרה לפרקליטות מחוז חיפה את תיקי החקירה רק באוקטובר 2010. בתוך שבוע בלבד (!) החליטה הפרקליטות לסגור את תיקי החקירה, בעילה של "עבריין לא נודע", חרף העובדה כי הועברו לידיה פרטיהם של 12 חשודים שנעצרו בהתפרעויות ונחקרו באזהרה.

בעקבות התנהלות מקוממת זו, פנינו לפרקליטות בבקשה לממש את זכותה לעיין בחומרי החקירה, בהיותה עמותה ציבורית, על מנת שתוכל לבחון את ההחלטה ולערער עליה.

הפרקליטות הודיעה כי פנייתה תידון כערר על ההחלטה לסגור את התיקים, אולם התעלמה שוב ושוב מפניות רגבים שביקשו להתעדכן בטיפול בערר ובבקשתה לקבל את חומרי החקירה.

רק בנובמבר 2013, בחלוף כשנתיים וחצי ממועד הודעת הפרקליטות כי תדון בפנייתנו כערר, השיב המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים כי החליט לאשר את סגירת תיקי החקירה ולדחות את ערר רגבים, וזאת מבלי שחומר הראיות נבחן לעומק. הנימוק הענייני היחיד בו נומקה ההחלטה, היה חלוף הזמן הרב מזמן האירוע ועד למועד החלטתו…

בתגובה פנינו לפרקליטות המדינה בבקשה נוספת לקבל לידיה את חומרי החקירה, לאור העובדה כי בחלוף הזמן ובשל סגירת החקירה, אין חשש לפגיעה בחקירה בשל מתן זכות העיון.

גם מבקשה זו הוסיפה להתעלם הפרקליטות, ומשכך החליטה רגבים לעתור לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל. בכתב העתירה התבקשו שופטי בג"ץ להוציא צו ביניים נגד המשיבות, ובדרישה להסביר את כל התנהלותן בצדדיה השונים של הפרשה: כיצד לא הוגש אף כתב אישום כנגד מי מן הפורעים, האופן  בו נוהלה החקירה וההחלטה על סגירת התיקים ללא בחינת חומר הראיות, הסחבת שננקטה מול פניות רגבים, והסירוב המתמשך להמציא לידיה את חומרי החקירה.

עתרנו לבג"צ בדרישה להורות למדינה לפנות לאלתר פלסטיני שהשתלט באלימות על מתחם היסטורי סמוך למעלה לבונה

עתרנו לבית המשפט הגבוה לצדק נגד שר הביטחון, מפקד פיקוד המרכז, ראש המנהל האזרחי וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל בדרישה להורות להם לפעול לסילוקו של פלסטיני אלים שהשתלט על ח'אן לובן, הסמוך ליישוב מעלה לבונה שבבנימין.

בעתירה נטען כי האיש, חאלד סמיח חאמד דראגמה, נכנס למתחם ההיסטורי לפני כשנה, ביצע במקום הרס וכן גידר שטחים ללא אישור. בנוסף, סילק דראגמה מהאזור כל אדם שהתקרב או ביקש להיכנס למבנה הח'אן. הוא עשה זאת תוך שימוש באלימות ובאיומים.

השטח עליו נמצא הח'אן הוא אדמות מדינה, והפלישה אליו היא בלתי חוקית בעליל. לאחר שהפניות שלנו לרשויות המוסמכות לא הביאו למיגור התופעה, נאלצנו לעתור לבג"צ בבקשה שיפעל לאכיפת החוק כלפי העבריין.

בחניון סיירת אגוז, בסמיכות לכביש הגישה המוביל לאתר החרמון, תוכנן בעשור האחרון פרויקט תיירותי "חוות האיכר". כתוצאה ממסע איומים ואלימות מצד הדרוזים תושבי האזור, מנוע היזם מלממש את זכויותיו בהקמת הפרויקט.

לפני כעשור החליטו אילן ופרידה מילס, אשר מתגוררים במושב נווה אטיב, להקים פרוייקט תיירותי-חקלאי בחניון סיירת אגוז הממוקם למרגלות החרמון. לאחר שנים של תכנון והליכים סטטוטוריים, קבלו הזוג מילס את האישור המיוחל והחלו בביצוע הפרויקט. שלבי הביצוע הראשונים עברו בשקט וללא הפרעות, אך עם סיום שלב היסודות הודיעו הדרוזים המתגוררים באזור כי הם ימנעו את המשך הקמת המיזם, אלא אם הפרויקט יועבר לידיהם.

לאחר שכל ניסיונות ההדברות עם הגורמים השונים עלו בתוהו, פנה במכתב עורך הדין שלנו, עמיר פישר, לכל הגורמים המעורבים בפרשה, החל ממשרד הפנים וכלה במשטרת ישראל, והודיע להם כי בכוונת מר מילס לחדש את העבודות באתר וכי הם נדרשים להיערך בהתאם ע"מ לאפשר לו לממש את זכויותיו הקנייניות.

לבקשת שר הפנים מועד תחילת העבודות נדחה למשך כמה שבועות וזאת ע"מ לאפשר לשר הפנים למצות את ניסיון ההדברות עם הגורמים השונים. בחלוף תקופה זו הוחלט להתחיל בביצוע עבודות הבניה בשטח ביום ראשון ה 23.5.10.

במוצאי שבת 22.5.10 בשעת לילה מאוחרת, ושעות ספורות לפני תחילת העבודות בשטח, נתקבלה הודעה בע"פ ובכתב ממפקד תחנת גולן ולפיה המשטרה אינה מאפשרת לאילן להתחיל בעבודות הקרקע וזאת עקב חשש ל"שלום העובדים" ול"סדר הציבורי".

למחרת שוב פנה במכתב עו"ד פישר למפקד מחוז צפון במשטרה והודיע לו כי אם לא יאפשרו למר מילס לממש את זכויותיו, לא תוותר בידי תנועת רגבים הברירה, והיא תאלץ לפנות לערכאות משפט. תגובת המשטרה למכתב זה הייתה כי "עמדתנו היא כי חידוש העבודות טומן בחובו סכנה של ממש לעובדים ועל כן לא נוכל לאפשר, לעת הזו, את ביצוען".

בעקבות תגובת המשטרה ולאחר שלא נותרה כל ברירה, פנינו לבג"ץ בדרישה כי יורה למדינה לאפשר למר מילס לממש את זכויותיו הקנייניות מחד ומאידך לממש את ריבונות מדינת ישראל באזור ולמנוע מצב של אנרכיה בו כל אזרח  יוכל להרשות לעצמו לפעול באלימות ובכך לממש את מטרותיו.

במסגרת דיון שהתקיים בעתירה ולאחר ביקורת נוקבת שהטיחו השופטים בנציגי המדינה, הוצא צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תבטל את החלטתה לאסור על מר מילס לממש את זכויותיו במקום.

בתשובה שהגישה המדינה לצו על תנאי, הודיעה המדינה כי משטרת ישראל מבטלת את הודעתה בדבר איסור ביצוע עבודות בשטח ועל כן מר מילס יוכל לממש את זכויותיו במקום תוך תיאום עם נציגי המשטרה.