תגית: בג"ץ

בג"ץ קבע כי המדינה תוכל להרוס מיידית שלושה מבנים במאחז נוואג'עה הסמוך לסוסיא, אחרי שעתרנו בדרישה להורסו. המדינה תעדכן בתוך שלושה חודשים, את עמדתה לגבי עתיד המאחז כולו

בג"ץ נתן "אור ירוק" להריסה מיידית של שלושה מבנים במאחז נוואגעה לאחר שהוכח בפניו כי שלושת המבנים הוקמו לאחר צו ביניים שאסר על המשך הבניה במקום.

ההליך המשפטי המלווה את המקום מתנהל כבר משנת 2011, אז עתרנו לראשונה בדרישה להרוס את המאחז הבלתי חוקי שנבנה בין היישוב הישראלי סוסיא לגן הלאומי של סוסיא הקדומה.

הפלשתינים המתגוררים במקום שהגישו עתירה נגדית בשנת 2014, המשיכו בבניה בלתי חוקית תוך שהם מנצלים לרעה את ההליך המשפטי, ואף דרשו להקצות עבורם שטח של 1500 דונם ולהסדיר את המאחז במקומו הנוכחי ולהכיר בו כ"שכונה" של העיירה יאטה.

מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי דחתה את התכנית, מאחר והעיירה יאטה מרוחקת מס' ק"מ מהמאחז. המדינה הציעה להסדיר את המאחז על אדמות מדינה המוגדרות "צמודות דופן" שנמצאות בסמיכות לעיירה יאטה.

במקביל להחלטה על הריסת שלושת המבנים, הוציא בג"ץ צו ביניים חלקי שימנע, לעת עתה, את הריסתם של חמישה מבנים נוספים וזאת עד להחלטה בסוגיית פינוי המאחז כולו, וזאת במקביל להמשך בירור רשויות האכיפה ביחס ל- 14 מבנים נוספים שהוקמו בניגוד לצווים השיפוטיים.

יצוין כי המדינה הדגישה בהודעתה הקודמת כי אין היא מתחייבת להסדיר את המקבץ הבלתי חוקי במקומו הנוכחי, ובנוסף איננה מתחייבת לערוך את התכנית עבור המקבץ, אלא תאפשר להם להגיש תכנית על חשבונם למוסדות התכנון. עוד ציינה המדינה כי אישורה של תכנית זו, במידה ותוגש, תלוי באישור הדרג המדיני.

ההחלטה של בג"ץ לאפשר הריסה לאלתר של חלק מהמבנים היתה מתבקשת, מאחר ולכל אורך ההליך המשפטי, שימשו תושבי מאחז נוואג'עה כדוגמה חסרת תקדים לזלזול בבית המשפט העליון, כשהמשיכו בבניה בלתי חוקית תוך הפרה חוזרת ונשנית של הוראות בג"ץ. עם זאת אין די בכך. אנו מצפים כי המדינה תוסיף ותודיע כי בכוונתה לפנות את המאחז כולו בהתאם לדברים שאמר בעבר שר הבטחון אביגדור ליברמן, ולא תכנע ללחץ חיצוני פסול.

ימי חג הסוכות נוצלו לשורה ארוכה של עבירות בניה שביצעו פלשתינים – ובראשן בניית השכונה הבלתי חוקית סמוך למנהרת הרכבת בירושלים, למרות צו בג"ץ שאסר את המשך העבודות במקום. תופעת "מועדים לבניה" במגזר הערבי – דווקא במהלך חגי ישראל בהם יוצאים הפקחים לחופשה מרוכזת

בכפר בית אכסא שבין שכונת רמות למבשרת ציון, ניצלו את ימי חול המועד להגברת הבניה הבלתי חוקית במרחק של כמאה מטרים בלבד ממנהרת הרכבת וגשר הרכבת הסמוך – זאת למרות שבעקבות העתירה שהגשנו, בג"ץ הוציא צו האוסר על המשך העבודות במקום.

סמוך לדיר דיבוואן שליד היישוב עפרה, השתלטו עבריינים ערבים על אדמות מדינה במהלך החג, תוך שימוש בכלים הנדסיים כבדים לפריצת דרך והכשרת השטח לבניה.

במקרה אחר, במהלך חול המועד, החלו ערבים בהכשרת שטח לבניה בלתי חוקית, על אדמות מדינה ובתוך תחום השיפוט של קריית ארבע.

חלק מהפניות הרבות שקיבלנו על עבירות בניה במהלך החג, נשלחו באמצעות אפליקציית "חריגון" שבאתר שלנו.

דוגמאות אלו מהוות קצה קרחון מתופעה שיטתית המתרחשת בתקופת מועדי ישראל, שהפכו גם לימי חגם של עברייני הבניה במגזר הערבי ברחבי הארץ, ובדגש על יהודה ושומרון. רוב התחלות הבניה הבלתי חוקית מתרחשות לאורך השנה במהלך ימי שישי ושבת בהם אין סיורי פיקוח, אולם על פי הנוהג הקיים במנהל האזרחי, במהלך חגי תשרי ותקופת פסח יוצאים כלל הפקחים לחופשה מרוכזת לאורך שבוע ימים ויותר, במהלכה לא מבוצעות פעולות פיקוח ואכיפה בכל מרחב יו"ש, עובדה המובילה להתפרצות של ממש בהיקף העבירות.

לפני מספר שנים פרסמנו את דו"ח "מועדים לבניה" שסקר את התופעה ובין המלצותיו הוצע כי המנהל האזרחי יקלוט לשורותיו מספר עובדים בני העדה הדרוזית  – שיהיו אמונים על הפיקוח בשבתות ובמועדי ישראל, במתכונת דומה לאכיפת חוק יום השבתון על ידי משרד התמ"ת, או אכיפת חוק החמץ ע"י משרד הפנים.

למרות שחשפנו את התופעה לפני לא מעט שנים, לצערנו המצב הזה נמשך גם היום. אנו מצפים משר הבטחון ליברמן ומסגן השר בן דהן, לקדם פתרון רוחבי שיצמצם את ההפקרות השוררת בשטח, ויביא לאכיפת חוק יעילה, גם בימי שבת ומועד, אולם בראש ובראשונה על הרשויות מוטלת החובה לבצע לאלתר אכיפה נחרצת מיד לאחר ימי החגים. על מנת להעביר מסר ברור ומוחשי לעברייני הבניה, כי לא משתלם לנצל את הימים הללו לפעילות בלתי חוקית.

עתרנו לבג"ץ בדרישה להרוס את כביש הגישה לעיר רוואבי שנסלל על קרקעות פרטיות של פלשתינים. באם יוכשר הכביש, צפויות לכך השלכות רבות על יישובים ישראליים ביו"ש בהם אותרו בעיות דומות. "לא מתקבל על הדעת שבג"ץ יקבע מדיניות של איפה ואיפה"

פנינו לבג"ץ בדרישה להרוס את כביש הגישה לעיר רוואבי שנסלל על קרקעות פרטיות של פלשתינים. העובדה כי כביש הגישה לעיר נסלל על קרקעות פרטיות ללא הסכמת הבעלים, נחשפה במהלך עתירה קודמת שלנו, לאחר שבמסגרת העבודות על בניית העיר, החלה חברת רוואבי בהכשרות קרקע וסלילת כביש לעבר איזור התעשיה המתוכנן של העיר, תוך זליגה לאיזור הנמצא בשליטה ישראלית מלאה לכיוון היישוב היהודי הסמוך עטרת.

בשנה שעברה, במהלך הדיון בבג"ץ על העובדה כי הכביש לאיזור התעשיה נסלל ללא היתר בניה, הודתה המדינה כי הבעיה במערך הדרכים של העיר רוואבי מהותית הרבה יותר.

בתשובתה לבג"ץ ציינה המדינה, כי "הבדיקה העלתה כי המדובר במסמכי בעלות אשר אין בהם כדי למלא את הדרישות בהיבט זה. בין היתר, לנוכח העובדה שחלק מהדרך מצוי במקרקעין מוסדרים אשר לא הושגה הסכמת הבעלים ביחס למקטע המצוי בהם… המסמכים שהועברו אינם פותרים את הבעיה הקניינית". בכך למעשה נחשפה העובדה כי מקטעים ארוכים בכביש הגישה לעיר, נסללו על קרקעות פרטיות ללא הסכמת הבעלים.

לאחרונה, לאחר שהתברר כי לא נוצר שינוי של ממש במצב, הגישו עורכי הדין שלנו, יעל סינמון ואבי סגל, עתירה חדשה לבג"ץ, הדורשת להרוס את כביש הגישה הנוכחי לעיר הממוקם על קרקעות פרטיות של פלשתינים. עוד התברר כי לפני מספר שנים המנהל האזרחי הוציא היתר זמני לסלילת הדרך, וזאת באופן בלתי חוקי בעליל, שכן מדובר בקרקעות בבעלות פרטית. באם יוכשר הכביש על ידי בג"ץ, צפויות לכך השלכות רבות על יישובים ישראליים ביו"ש בהם אותרו בעיות דומות.

המדינה הצהירה בעבר בפני בית המשפט, כי כביש הגישה הזמני לעיר פולש למעשה לקרקעות פרטיות של פלשתינים, שכמובן לא נתנו את הסכמתם לכך. בשנים האחרונות בג"ץ נקט קו מחמיר מאוד והורה על הריסת מבנים ודרכים שבנו יהודים על קרקעות פרטיות של פלשתינים, ולכן גם במקרה זה, לא מתקבל על הדעת שבג"ץ יקל ראש בזכויות בעלי הקרקע.

בשל נימוק פרוצדוראלי, דחה בית המשפט העליון את ערעור שהגשנו כנגד הועדה המרחבית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם, אשר באופן שיטתי השתמטה מאכיפת צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה שיפוטיים

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגשנו בפרשת הוועדה המרחבית לתכנון ובניה של בקעת בית הכרם. העתירה המקורית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כוונה כנגד הועדה המרחבית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם, אשר באופן שיטתי השתמטה מאכיפת צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה שיפוטיים כנגד מספר רב של מבנים שנבנו במערב מג'ד אל כרום.

על אף שהעתירה התמקדה ב-9 מבנים בלבד, כדוגמה ממחישה למדיניות הוועדה, דחה בית המשפט המחוזי בסוף 2015 את העתירה בטענה כי מדובר בעתירה כוללנית. בערעור שהתקיים בבית המשפט העליון, ביקשנו לקבוע כי אין מדובר בעתירה כוללנית ולפיכך בית המשפט קמא שגה בקביעתו.

באופן מפתיע, ולמרות שהטענה לא עלתה קודם לכן בהליכים המקדמיים של הערעור, הנשיאה נאור הצהירה בפתח הדיון כי אין בכוונתה לדון כלל במהות הערעור, מאחר ולהליך המקורי לא צורפו העבריינים כמשיבים, וזאת על אף שהדגשנו כי העתירה מכוונת כלפי הוועדה ומדיניותה ולא כלפי המחזיקים במבנים.

בדומה למקרים רבים אחרים שהגיעו לפתחם של שופטי העליון, בהם צורפו בעלי מבנים בלתי חוקיים כמשיבים בהליך, רק בשלבים מתקדמים מאוד של ההתדיינות, ביקש בא כוחנו, עו"ד בועז ארזי, כי גם בהליך זה יאפשר בית המשפט לעדכן את הערעור ולצרף את המחזיקים במבנים כמשיבים בתיק.

בית המשפט דחה את הבקשה ומחק את הערעור תוך שהוא מחייב אותנו לשלם לוועדה המרחבית בית הכרם הוצאות משפט בסך 5000 שקלים.

לצערנו בית המשפט הכריע בערעור על סמך ליקוי פרוצדורלי במקום לדון במהות הערעור.  בבחירתו זו פספס בית המשפט הזדמנות לתקן ליקוי חמור בפעילותם של גופי אכיפה, תוך שהוא מעניק רוח גבית לזילות בתי המשפט מצד גופי האכיפה, אשר ביד אחת מבקשים צווים שיפוטיים, וביד השניה מתעלמים מהפרתם לאחר שניתנו.

במהלך דיון בעתירה שהגשנו נגד המסעדה הערבית שהוקמה מטרים ספורים מכביש חוצה שומרון, מתחו השופטים ביקורת על המנהל האזרחי, שנמנע מאכיפה כנגד העבריין שאף עקר את מעקה הבטיחות שהתקינה מע"צ: "מקרה נועז ומקומם – סדר העדיפות צורם"

עתירה שהגשנו נגד המסעדה הלבנונית שהוקמה בניגוד לחוק, מטרים ספורים מכביש חוצה שומרון ליד העיר אריאל, הפכה לחלק מתפריט הדיונים שעלו לשולחן בג"ץ.

בעל המסעדה, ערבי ישראלי תושב אבו גוש, הקים את המסעדה לפני מספר שנים במבנה בלתי חוקי וללא רישוי עסק. גם את הגישה למתחם בחרו בעלי המסעדה שלא להסדיר כחוק, וסללו דרך אספלט המתחברת ישירות אל כביש חוצה שומרון, הכביש המרכזי באיזור בו נוסעים מדי יום אלפי כלי רכב, כאשר נקודת החיבור הפיראטית ממוקמת בקטע מסוכן במיוחד, בו ישנו קו הפרדה רציף.

לאחר שהתרענו יחד עם מועצה אזורית שומרון נגד המפגע, התקינה מע"צ גדר בטיחות בשולי הכביש, שחסמה את הכניסה המסוכנת למסעדה. לאחר שבעליה פירק והשליך את מעקה הבטיחות, עתרנו לבג"ץ.

במהלך הדיון מתחו השופטים ביקורת על עמדת המדינה, לפיה לא מדובר במפגע תחבורתי משמעותי, ולפיכך ביצוע האכיפה במקום תלוי בסדרי העדיפויות של המנהל האזרחי.

השופט רובינשטיין שכינה את בעל המסעדה שלא טרח להופיע לדיון 'מצפצף פלוס', הגדיר את תגובת המדינה כצורמת. "בהנחה שמקבלים את סדרי העדיפויות, האם לאדוני לא צורם כאשר המדינה מציבה מחסום, ואני בא ואומר: "אתה אדוני הפקח עוף לי מהעיניים, ואני מוציא את המחסום?!". זה צורם אדוני, קרא את תגובת המדינה".

"מה התייחסות הרשויות לגבי מעשה כזה שהורסים מחסום, נועז יותר או מקומם יותר מבניה בלתי חוקית", תהתה השופטת ברק ארז. "מבחינתכם אין חומרה בכך שאדם מעיף מחסום כזה מעבר לבניה הבלתי חוקית? אם יש בזה חומרה מיוחדת, זה משפיע על סדרי העדיפויות".

בא כח המדינה הציע לערוך בדיקה נוספת, האם הגישה התעבורתית למקום, יוצרת "מפגע בטיחותי מהדרג הגבוה". ההודעה המעדכנת מטעם המדינה תוגש לתגובת הצדדים בעוד 45 יום, מה שאומר כי בינתיים, הסכנה לנוסעי הכביש תימשך כשהיתה.

העבריין המדובר "עושה מהמקפצה", ולכן אין מקום לטענת סדרי העדיפויות. אם היתה שם חלילה תאונה, למחרת זה כבר היה בכותרות ובטיפול. השאלה היא למה לא דואגים לכך, לפני שיהיה מאוחר מדי עבור הנפגעים.

המועצות הבדואיות לא גובות ארנונה בניגוד לחוק ופועלות בניגוד לסיכומים שקבע עימן משרד הפנים, כך עולה מתשובת המדינה לבג"ץ במענה לעתירת תנועת רגבים

משרד הפנים הודיע לבג"ץ כי הוא עשוי לפטר את ראשי המועצות הבדואיות בדרום שלא פועלים לגביית ארנונה מהתושבים ומהעסקים הפועלים בתחומן, וזאת למרות הוראת בג"ץ. כך עולה מתגובת המדינה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ במענה לעתירה שהגשנו נגד משרד הפנים והמועצות האזוריות.

בשנת 2014 עתרנו לבג"ץ (בג"ץ 5663/14) בדרישה להורות למועצות האזוריות אל קסום ונווה מדבר, כי יוציאו לאלתר שומות ארנונה לגבי מחזיקי נכסים שפרטיהם ידועים למועצה, ולבצע סקר נכסים כללי שייתן את המידע הנדרש לשם גביית ארנונה כחוק מן התושבים והעסקים המחזיקים בנכסים תוך תחומי שיפוטן.

בדיון שהתקיים בבג"ץ בחודש ינואר האחרון, ציינו השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר וניר הנדל, כי אין חולק שאי תשלום ארנונה בלתי מתקבל על הדעת, וקבעו כי עד סוף פברואר 2016 יימסרו דרישות תשלום לעסקים הפועלים במועצות, וכי עד סוף מרץ 2016 יוגש לוח זמנים לסקר ארנונה לבתי מגורים.

חרף ההנחייה הברורה, הודיעו המועצות לבג"ץ בסוף חודש מרץ, כי במסגרת איתור הנכסים, איתרה מועצת נווה מדבר 51 עסקים אולם הצליחה לשלוח שומות רק לשלושה מהם. לגבי 49 עסקים שאותרו במועצה האזורית אל קאסום, טענה המועצה כי לא הצליחה לשלוח שומה לאף אחד מהעסקים (!).

בנוגע לחוסר קידום סקר נכסי המגורים העלו המועצות את הטענה, כי הן סבורות "שטרם בשלה העת למשלוח שומות לנכסי המגורים", בנימוק כי בחלק ניכר מהיישובים בתחומן, שהיו בלתי חוקיים והולבנו למפרע, התושבים מקבלים שירות מינימלי בלבד, וחסרים בהם תשתיות של חשמל, ביוב מים וכבישים.

בתגובה שהגישה לאחרונה המדינה לבג"ץ בשם משרד הפנים, פירט עו"ד נחי בן אור, כי בעקבות הודעת המועצות לבג"ץ, פנתה מנכ"לית משרד הפנים, אורנה הוזמן בכור, במהלך חודש יוני האחרון למועצות, ודרשה מהן להקים לאלתר את מערך גביית הארנונה בתחומן, תוך הדגשה כי "מדובר בסמכות שהיא חובה ולא רשות".

הוזמן בכור, המשמשת כעת גם כממונה על מחוז דרום, הבהירה כי הצהרת המועצות שאינן מתכוונות לפעול לגבות ארנונה מבתי מגורים, אינה עולה בקנה אחד עם סיכומי הישיבות שקיים עימן משרד הפנים בסוף 2015, בהן סוכם כי יפעלו לביצוע סקר נכסים לצורך גביית ארנונה.

"עמדת המועצה לעניין אי מילוי חובתה בדבר הטלת וגביית ארנונה מנכסי מגורים מנוגדת להוראות החוק… ואין בטעמים שהובאו על ידה כדי לאפשר או להצדיק הימנעות ואי קיום הוראות החוק", ציינה הוזמן בכור והורתה למועצות לפעול מיידית "לביצוע והשלמת סקר נכסים לנכסים למגורים, וכן לנקוט ללא דיחוי במלוא הפעולות הדרושות לשם הוצאת שומות ארנונה לבתי עסק".

בנוסף הבהירה מנכ"לית משרד הפנים במכתביה כי ככל שהדבר לא יבוצע, יידרש משרד הפנים "לבחון את הכלים העומדים לרשותו לצורך טיפול בכשל מהותי זה במילוי התפקידים המטופלים על ידי המועצה לרבות בחינת המשך כהונתה של המועצה והעומד בראשה".

בעקבות הגשת עמדת המדינה נראה לנו כי תשובת המדינה מדברת בעד עצמה.

תשלומי הארנונה לרשות המקומית נועדו בראש ובראשונה למען התושבים במקום. לא מתקבל על הדעת שהמועצות פועלות כל כך הרבה שנים בניגוד לחוק, מסרבות באופן שיטתי לגבות ארנונה מהתושבים ומסתמכות באופן מוחלט על תקציבי המדינה שמגיעים מהכיס של כלל האזרחים.

המדינה אומרת באופן מאוד ברור שהתנהלות המועצות היא בלתי חוקית ומנוגדת לדו"ח מבקר המדינה, לתקנות משרד הפנים ולהחלטות בג"ץ שניתנו בעתירה מטעמנו. אף אזרח לא מאוהב בתשלומי מיסים, אבל זוהי חובה חוקית. מי שלא משלם מיסים וארנונה, לא יכול לצפות לקבל את מלוא השירותים המוניציפליים.