עושים ציונות! אושרה שכונת מבשרת אדומים במרחב E1!
"זורקים את פתרון ה'מדינה הפלסטינית' המסוכן לפח האשפה של ההיסטוריה"

לאחר שנים של מאבק נחוש, אנו מברכים על מהלך שמתרגם דיבורים והבטחות לעובדות בשטח. הצעד המבורך – צעד שיצחק רבין דרש, אריאל שרון אישר ובנימין נתניהו הבטיח להוציא לפועל – מבטא את זכויות היסוד של העם היהודי להתפתח על אדמתו. התכנית להקמת 3,400 יחידות דיור מחזקת את מעלה אדומים ואת הרצף ההתיישבותי לירושלים הבירה, ויותר מכל, משליכה את הרעיון המסוכן של 'מדינה פלסטינית' לפח האשפה של ההיסטוריה. זהו רגע מכונן בו מדינת ישראל מבהירה לעולם: ירושלים המאוחדת היא בירת הנצח של ישראל, יהודה ושומרון הם ליבת המולדת היהודית, וההתיישבות בלב ארץ ישראל איננה זמנית, היא זכותו של העם היהודי ועתידה של מדינת ישראל.

תשעים שניות והבנתם, איך הקמת שכונת מבשרת אדומים באיזור E1 בין ירושלים למעלה אדומים מהווה מסמר אחרון בארון הקבורה של רעיון "המדינה הפלסטינית".
למה דווקא שם, ולמה דווקא עכשיו?


קצת מעבר לכך:

ממשלת ישראל דיברה ודיברה בשנים האחרונות לקדם תכניות בניה במרחב שבין ירושלים ומעלה אדומים, שנקרא E-1, אך הממשלים האמריקאים הקודמים ומדינות אירופה מנעו זו שוב ושוב. במקביל לכך, הרשות הפלסטינית המשיכה להקים באיזור מאחזים לא חוקיים לקביעת עובדות בשטח.

מתחקיר שערכו מתברר כי בכלל האזור שסביב מעלה אדומים ובמרחב כביש 1 היורד לים המלח, בונים הערבים מאות מבנים יבילים בו מתגוררים בדואים בחסות הרשות הפלסטינית. המבנים עצמם עשויים לוחות מתכת, דבר המאפשר בניה מהירה כשבדרך כלל הערבים פועלים בסופי שבוע ובמועדים בהם יחידת הפיקוח במנהל האזרחי אינה עובדת.  בשלב ראשוני הערבים מכסים את המבנים ביריעות בד שחורות על מנת לטשטש את המבנים החדשים אולם עם הזמן היריעות מוסרות ומתחילים להכשיר את השטח למבנים נוספים. כלל המבנים נבנו בשטחי C שנמצאים כידוע בשליטה ישראלית מלאה. אולם למרות פניות רבות המנהל האזרחי לא מתמודד עם התופעה ובמקרה הטוב מסתפק בהדבקת צווי הריסה ותו לא.

בחלק מהמקרים, עתירות לבג"צ של הערבים וארגוני שמאל קיצוני מעכבות את ביצוע האכיפה. כך למשל במרחב נחל קידר, הנמצא דרומית למעלה אדומים, הקימו הערבים מאות מבנים בניגוד לחוק, אולם לאחר הגשת צווי ההריסה הגישו הערבים עתירה לבג"צ. בעקבות העתירה החליטו השופטים לתת צו ביניים אשר לא מאפשר הליך אכיפה כלשהו. אולם מכלל המקרים המוצגים בתחקיר מתברר כי המנהל האזרחי בכלל והיחידה לפיקוח בפרט, אינם עושים די הצורך על מנת לעצור את התופעה המוכרת של השתלטות פלסטינית על אזורים נרחבים בשטחי C. הרשות הפלסטינית מקדמת בניה של מאות מבנים בשטחי C אבל אין מי שיפקח ויאכוף את החוק. מהניסיון אנחנו למדים כי ככל שעובר הזמן יהיה יותר קשה ליישם מדיניות אכיפה. הגיע הזמן שמדינת ישראל והמנהל האזרחי ישימו סוף להפקרות והחוק יאכף לא רק כלפי הישראלים.

בכיר ברשות הפלסטינית מעודד בניה דווקא במרחב E1

הצטרפו אלינו לסיור שטח – כתבה של "אדמומיאה":

הסברה לאורך השנים –

כל האמת על חאן אל אח'מר ועל מרחב E1:

למה חאן אל אח'מר הפך לסמל? רגבים אצל קלמן וסגל – צפו:

דיונים בכנסת על סוגיית חאן אל אח'מר ומרחב E1:

על הרעיון להעתיק את חאן אל אח'מר 300 מטרים הצידה:

מנכ"ל תנועת רגבים, מאיר דויטש, מתארח בפודקאסט אחד ביום של N12 על חאן אל אח'מר:

המנהל האזרחי הרס היום (שני) מבנים לא חוקיים שבנו ערבים סמוך לצומת הדואר במערב בנימין. פעילות האכיפה נעשתה לאחר שפנינו למנהל האזרחי שיאכוף את החוק מכיוון שהמבנים סיכנו את הנוסעים בכביש. 

דחפורים של המנהל האזרחי הרסו הבוקר (שני) מספר מבני תעשייה בלתי חוקיים שבנו ערבים סמוך לצומת הדואר שבמערב בנימין.

הרקע להריסה היה לאחר שבתחילת החודש פנו אלינו מספר תושבים ודיווחו על בניה חדשה ומסוכנת סמוך מאוד לכביש בצומת הדואר. מבדיקה שנעשתה ע"י רכז השטח, התברר כי ערבים השתלטו על שטחים נרחבים, גידרו את המקום והקימו מספר מבני תעשייה. כל זאת בניגוד לחוק.

בעקבות זאת פנינו למנהל האזרחי ודרשנו לנקוט פעולות פיקוח ואכיפה. בפניתנו טענו כי הבניה נעשתה בסמוך מאוד לכביש, דבר שמהווה סכנה בטיחותית לנוסעים.

הזלזול הבוטה בחוק וברשויות אכיפת החוק כפי שמשתקפים בבניה זו, המנקרת כל עין עוברת – הינם מטרידים ומדאיגים שכן מאן דהוא יודע בוודאות שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו ללא הפרעה מצד רשויות המנהל האזרחי.

למרבה ההפתעה, התגובה של המינהל האזרחי לא איחרה לבוא, וכאמור הבוקר (שני) החל המנהל האזרחי לבצע את פעולות האכיפה.

בג"ץ דחה עתירה שהגשנו נגד בניה ערבית בלתי חוקית ליד נווה צוף. אנו רואים בהחלטת בג"ץ פגיעה קשה במראית פני הצדק

לפני כשנה עתנו לבג"ץ, נגד בית ערבי שנבנה בניגוד לחוק מצפון לישוב נווה צוף שבבנימין, סמוך לכפר דיר ניזאם. רק לאחר הגשת העתירה הגיע למקום פקח המינהל האזרחי ונתן למבנה צו הפסקת עבודה. לאור דברי המינהל האזרחי בתשובתם לעתירה כי נקטו בהליכים נגד המבנה האמור, הסכנו למחיקת העתירה.

לאחר כחצי שנה ביקר במקום רכז השטח שלנו וגילה כי לא בלבד שלא ננקטו כל צעדים מעשיים נגד הבית, אלא שלצידו נבנו מספר בתים נוספים. לאחר פניות חוזרות ונשנות למינהל האזרחי שלא נענו, עתרנו לבג"ץ בשנית (3232/13).

הפעם בחרו במינהל האזרחי להשיב לבג"ץ, כי מאחר ומחזיקי הבתים החלו לקדם הליכים תכנוניים, מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להימחק.

בדיון שהתקיים אתמול (רביעי) בבג"ץ, סקר עורך הדין שלנו, בועז ארזי, בפני שופטי בית המשפט העליון, שורה של עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה יהודית ביהודה ושומרון, בהם עקבו שופטי בג"ץ וליוו את התהליך המינהלי כדי לוודא שהמינהל האזרחי עושה את עבודתו נאמנה. 

כדוגמה בולטת הציג עו"ד ארזי עתירה (3899/09) שהגיש ארגון השמאל 'שלום עכשיו' בשנת 2009, נגד שכונה שנבנתה על אדמות מדינה ביישוב נווה צוף –  סמוך ונראה לבניה הערבית שנידונה בעתירה שלנו. במקרה זה נדונה עתירת 'שלום עכשיו' על ידי בית המשפט במקביל לקיומם של הליכי הסדרה תכנונית ובמקביל לנקיטת הליכים פליליים, ונמחקה לפני שבועות ספורים, רק לאחר סיום ההסדרה התכנונית וקיומה של חקירה פלילית.

עו"ד ארזי ציין, כי באותו אופן פעל בג"ץ בנוגע לעתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל כנגד בניה ביישובים עלי, כוכב יעקב ומצפה דני, וכן לגבי עתירת 'שלום עכשיו' בעתירת 'צווי התיחום' כנגד שישה מאחזים. בעתירה זו (7891/07) בה נתן לאחרונה בג"ץ פסק דין חלקי, בנוגע למבנים שנבנו על גבי קרקע פרטית, אולם בהתייחס לאלו מהמבנים שנכללו בעתירה ואשר לא הוקמו על מקרקעין פרטיים  העתירה נותרה תלויה ועומדת במקביל לקיומם של הליכי הסדרה.

למרות ההשוואה הברורה החליטו החליטו שופטי בג"ץ, הנשיא אשר גרוניס, והשופטים פוגלמן וזילברטל, למחוק את העתירה שלנו, בהסתמך על טענת המינהל האזרחי כי נקט בהליכי אכיפה וכי מחזיקי הבתים החלו בהליכים תכנוניים.

לטעמנו החלטת בג"ץ ראויה לביקורת חריפה. לא ניתן להתעלם מהתחושה החריפה, ומאווירת איפה ואיפה השוררת באולם בג"ץ. בית המשפט יכול להורות על מחיקתם של כל העתירות נגדם הגיש המינהל צווי הריסה, או ללוות את כולן את להשלמת הליך המינהלי, אך לא ניתן לנהל מדיניות שונה ונפרדת המפלה לרעה את יהודי יהודה ושומרון.

עצם הטענה שהעלו נציגי הפרקליטות, לפיה לא ניתן לקיים הליכי אכיפה, נגד מי שהגיש בקשה בדיעבד להסדיר בניה בלתי חוקית, מהווה 'מתן חסינות אוטומטית' פסולה לעברייני בנייה.

בג"ץ הורה על השופט (בדימוס) יצחק זמיר, לשמש כמגשר בעתירת האגודה לזכויות האזרח, ממנה קיבל את 'פרס אביר זכויות האדם'. הסכמת משרד הביטחון להליך הגישור המועד להתמוססות מהווה צעד נוסף של כניעה לעבריינות הפולשים, אך הפעם בחסות בג"ץ

לפני כחודשיים התקיים בבג"ץ דיון בעניינו של שטח האש 918 בדרום הר חברון, אליו פלשו פלשתינים בניגוד לחוק. לדיון קדם קמפיין מאסיבי מבית היוצר של "אישי רוח" המזוהים אם השמאל הקיצוני, ובית המשפט, שכנראה חשש מלקבל החלטה לא פופולרית בחוגי עיתון הארץ ולהורות על פינוי הפולשים, הציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אלא, שבשנת 1986 קיבל זמיר את פרס "אביר זכויות אדם" מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה המדוברת. במכתבים ששלחנו לנשיא גרוניס, לשר הביטחון משה יעלון, וכן לזמיר עצמו קודם כל כי על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור כולה, הנותנת פרס לפולשים. בנוסף הצבענו על חוסר הבעייתיות הרבה במינויו הספציפי של זמיר לתפקיד המגשר.

במכתב תגובה קצר, השיב לנו פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי ההצעה עדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפניו כהצעה מוגמרת.

במכתב תגובה נוסף ששיגרנו לזמיר, ציין עורך הדין שלנו בועז ארזי, כי מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של זמיר, לאור מעמדו ותפקידו, קיים 'טעם לפגם', ו'פגיעה במראית פני הצדק' בהצעת המינוי. "נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

למרות הביקורת הרבה שהופנתה כלפי שר הבטחון, בוגי יעלון, הודיעה פרקליטות המדינה על הסכמת משרד הבטחון לפנות להליך הגישור. שופטי בג"ץ החליטו השבוע כי התקופה המוקצבת להליך הגישור תהיה בת ארבעה חודשי ובאותה נשימה הוסיפו כי תקופה זו ניתנת כמובן להארכה.

הליך הגישור המוצע מהווה צעד נוסף של כניעת המדינה לעבריינות המתמשכת. לוח הזמנים הגמיש שניתן לו, רק מעצים את החשש מפני ניסיון מכוון למוסס את האכיפה נגד הפולשים.

נמשיך לעקוב אחרי ההליך, על מנת לבחון האם בסופו יקבלו הפולשים גושפנקה למעשיהם, מטעם בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.

פנינו לשופט זמיר, כי יפסול עצמו מלשמש כמגשר בסוגיית שטח האש 918: "יושרו האישי של כבודו אינו מוטל בספק –  אך הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

פנינו לשופט זמיר, כי יפסול עצמו מלשמש כמגשר בסוגיית שטח האש 918 נענתה מצידו כי "הדברים אינם מקובלים עליו". במענה למכתבו משיבה רגבים: "יושרו האישי של כבודו אינו מוטל בספק –  אך הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

לפני כחודש פנינו לשופט בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור יצחק זמיר, בקריאה כי יפסול עצמו לשמש כמגשר בין המדינה לפולשים הבדואים בסוגיית שטח האש 918, מאחר וקיבל בעבר את פרס זכויות האדם מטעם האגודה לזכויות האזרח, המשמשת כצד בעתירת הפולשים.

עורך הדין שלנו, בועז ארזי, עמד במכתבו על הדרישה האתית המופיעה רבות גם במשפט העברי, לפיה ייזהר השופט או הדיין מכל חשש למשוא פנים.

במכתב תגובה קצר, כתב פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי "ההצעה שעדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפני כהצעה מוגמרת היא שאשמש מגשר ולא דיין, ואילו המובאות היפות במכתבך מדברות על דיין. בטוחני שאתה מודע להבדל שבין זה לזה".

עורך הדין ארזי השיב השבוע במענה למכתבו של זמיר, כי "מעינינו לא נעלמה העובדה כי הצעת בית המשפט בהליך שבנדון הינה כי כבודו ישמש כ"מגשר" ולא כ"דיין" או "בורר", כמו גם ההבדל בין הליכי הגישור להליכים".

ארזי הוסיף כי "מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של כבודו, לאור מעמדו והיותו שופט לשעבר של בית המשפט העליון, נראה כי עדיין יש טעם לפגם בכך כי ישמש כמגשר בתיק ובמיוחד לאור העובדה כי נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

פנינו הבוקר (שלישי) לשר הבטחון משה יעלון בדרישה שלא למנות את השופט (בדימוס) יצחק זמיר למגשר בעתירת שטח אש 918. זמיר קיבל בעבר פרס מטעם האגודה לזכויות האזרח והדבר מביא לניגוד עניינים מכיוון שהאגודה עצמה היא אחד העותרים בתיק הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים אמש (שני) בעתירת האגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כשהציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אולם בטרם מסרו נציגי פרקליטות המדינה את תשובתם להצעה, תנועת רגבים הביעה התנגדות מהעלאתו של פרופ' יצחק זמיר כמגשר. הסיבה להתנגדות, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, היא קבלת פרס "אביר זכויות אדם" בשנת 1986 מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהיא צד בעתירה דנן.

פנינו במכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לשר הבטחון משה יעלון, כן לפרופסור זמיר עצמו, כי לאור קבלת הפרס על ידי השופט (בדימוס) זמיר, "טוב יעשה כב' הנשיא אם ישקול מחדש את ההצעה ויוריד אותה מסדר היום".

כזכור, העתירה על שטח אש 918 הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ומספר פלסטינים תושבי האזור, בדרישה כי שטח האש לא יוכשר מכיוון שיצריך את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום.

הפלסטינים טוענים כי הם גרים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז, כשבאמצע הדיון, בטרם שטחו נציגי המדינה את טענותיהם, הציע השופט גרוניס לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר. נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור והסכימו לה. אולם נציגי הפרקליטות ביקשו ארכה למתן תשובה עד ל-7 באוקטובר 2013.

אנחנו סבורים, כי מלבד זהותו של המגשר המוצע, עצם ההליכה למסלול של גישור הוא לא ראוי. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והמזרחיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של "אנשי רוח" מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון.

אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי.

בדיון שהתקיים היום (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, דחקו השופטים במדינה ללכת להליך של גישור. הנשיא גרוניס הציע את פרופ' יצחק זמיר, שופט עליון בדימוס, כמגשר.

המאבק על עתיד שטח אש 918 הגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ דנו היום (שני) בעתידם של מאות הפלסטינים השוהים באופן בלתי חוקי בשטח אש בדרום הר חברון.

במהלך הדיון הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, והציע לצדדים לפנות להליך גישור אצל השופט בדימוס יצחק זמיר. העותרים קיבלו את ההצעה בו במקום, אך נציגי הפרקליטות ביקשו להמתין עם ההחלטה עד אחרי החגים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז. בכל מהלך הדיון נכחו באולם עשרות  פלסטינים ופעילים מארגוני שמאל שונים. שלא במפתיע, בתום הדיון, נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור של הנשיא גרוניס.

כזכור, העתירה הוגשה ע"י האגודה לזכויות אזרח ומספר פלסטינים, תושבי שטח אש 918, בדרישה כי צה"ל לא יתאמן בשטח האש, צעד שיאלץ את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום. הפלסטינים טוענים כי הם מתגוררים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים. 

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה הראשונה שלהם בשנת 2000. וזה הסיפור כולו. פלישה לשטח האש ובניה בלתי חוקית, הגשת עתירה לבג"צ נגד צווי ההריסה, קבלת צו בינים נגד הפינוי וגרירת רגליים מצד המדינה במשך 12 שנה. כך מוקם כפר בלתי חוקי בחסות בג"צ, שכעת נמנע, בשל חשש מתגובת ארגוני השמאל, מלקבל את ההחלטה המתבקשת ולהורות על פינוי הפולשים לשטח האש, כמתחייב מעקרון שלטון החוק.

הפלסטינים וארגוני השמאל יכולים להיות מרוצים. הקמפיין התקשורתי צלח. שופטי העליון קיבלו את המסר והניחו לפלישה והעבריינות הפלסטינית להמשיך ולהתפשט.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והספרדיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של אנשי רוח מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון. אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי

שופטי בג"צ ידונו בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918. מדינת ישראל אומרת כי הם פלשו למקום ביודעין. תצלומי אוויר הנמצאים בידינו מגלים כי מאז הגשת העתירה, הואצה הבנייה במקום

המאבק על עתיד שטח אש 918 מגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ ידונו מחר (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות אדם שלא לממש את ההחלטה להקמת שטח אש בדרום הר חברון, אשר יאלץ את פינויים של פלסטינים. על אף שאין הוכחות בידי הפלסטינים, הם טוענים כי הם מתגוררים בשטח המבוקש כבר "עשרות שנים".

הרקע לעתירה הוא הצורך הצבאי לשטח אימונים בתוואי קרקע דומה לזה בדרום הר חברון, ומכאן הדרישה עוד לפני עשרות שנים לשטח אש 918. למרות שמשרד הביטחון בדק את השטח ווידא שאין במקום התיישבות פלסטינית, כמה פלסטינים טענו כי הם מתגוררים במקום ועתרו לבג"צ עוד בשנת 2000 כנגד מימוש ההחלטה.

העתירה לבג"צ מחד והתמהמהות של פרקליטות המדינה מאידך הביאו למצב שבו שהדרישה לא מומשה, ורק לאחר שתים עשרה שנים המדינה נתנה את תשובתה הנחרצת כי באזור המבוקש לא שכנו פלסטינים דרך קבע ואין מניעה להשמיש את המקום לשטח אש.

בעקבות דיון שהתקיים בבית המשפט העליון באוגוסט 2012 ניתן פסק דין ובוטלו צווי הביניים, אחרי 12 שנה. בתחילת 2013 הוגשו שוב שתי עתירות חדשות כנגד הריסת אותם מבנים. עם אותם טענות, אך גם הפעם השופט הוציא שוב צווי ביניים.

הדיון שיתקיים מחר יעסוק בתשובת המדינה מיולי האחרון הטוענת שהפלסטינים לא הגיעו למקום לפני שנת 2000 וכן צירפה חוו"ד של אנתרופולוג ומזרחן מאוניברסיטת בן-גוריון, יעקב חבקוק, שהביא תצהיר שמדובר בעדות כוזבת והאנשים לא היו שם קודם ולא חיו במערות.

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה שלהם בשנת 2000.

סיפור זה מלמד כי ארגוני השמאל הקיצוני מעלים על הנס את קדושת החוק כאשר זה נוגע ליהודים אך כשמדובר בפלסטינים החוק זז הצידה לטובת "השיקולים המוסרים". אלא שבמקרה של שטח אש 918 המוסר והחוק הולכים יד ביד.

כבר הוכח בעבר שהאזור המדובר הוא בסה"כ שטח מרעה עונתי והפלסטינים, הטוענים להתיישבות "היסטורית" במקום, מעולם לא התיישבו שם דרך קבע. מה גם שלהם בתים בעיר יטא הסמוכה. בחסות צו בית המשפט והתמהמהות פרקליטות המדינה פלשו הפלסטינים לאזור, הקימו מבני קבע ועכשיו דורשים להלבין את הפרת החוק ולהכיר בהם רטרואקטיבית כישובים לגיטימיים, אם פרקליטות המדינה היתה פועלת באופן יעיל ונחרץ מייד לאחר הגשת העתירה בשנת 2000 לא היינו נמצאים כעת במצב זה.

35 שנים חלפו ממתן צו ההריסה נגד מבנה ערבי לא חוקי בוואדי ערה עד למימושו. למרות האכיפה המוצדקת, לא היססו במגזר הערבי להגיב באופן שדרש הקצאת כוחות אדירה, על מנת לגדוע את מוטיבציית הרשויות להמשיך באכיפת החוק 

35 שנים חלפו ממתן צו ההריסה נגד מבנה ערבי לא חוקי בוואדי ערה עד למימושו. מדובר היה במבנה בלתי חוקי בין שתי קומות שנבנה לפני כשלושים ושבע שנים בצומת קציר שבוואדי ערה ומאז היווה סמל לשימוש הציני שניתן לעשות בהליכי משפט. עשרות הליכים משפטיים נקטו בעליו של הבית לאורך השנים כשהם מתעתעים פעם אחר פעם במערכות האכיפה, ממתינים למבצע מתוכנן ומסכלים אותו בפנייה של הדקה השעים לבית המשפט, וחוזר חלילה.

סוף סוף, אחרי שלושים ושבע שנים, אין ספור דחיות (והתערבות שלנו…) הרסו רשויות האכיפה את המבנה. במבצע ההריסה עצמו השתתפו מאות רבות של שוטרים וכוחות הבטחה, ובימים שלאחריו 'בער' אזור וואדי ערה כולו – מוסדות החינוך והעסקים הושבתו, טכסי אבל וקבלת תנחומים בוימו, צירים נחסמו ואבנים הושלכו. קולות הזעקה ויללות הזעם של מנהיגי הציבור הערבי מספרים את הסיפור כולו. הם הרי יודעים היטב שההריסה הזו היתה מוצדקת מאין כמוה ושדבר אין לה עם אפליה או קיפוח, אבל הם גם יודעים שזו השיטה הטובה ביותר למנוע את המבצע הבא.

כשכל הריסה דורשת במהלכה ובימים שלאחריה הקצאת משאבי אכיפה בסדר גודל כזה ונצרבת בתודעה כטראומה כה גדולה לא פלא שלאף אחד אין מוטיבציית יתר ליזום עוד ועוד מבצעים כאלה. בעברית פשוטה קוראים לזה 'תג מחיר' והחשש ארוך השנים של הרשויות מלהתעמת עם הציבור הערבי ולאכוף עליו את ריבונותה של המדינה מוכיח שככל שמדובר בערביי ישראל ה'שיטה' הזו עובדת. מעניין אם כששרת המשפטים ביקשה להגדיר את 'תג מחיר' כפעילות טרור היא התכוונה גם לזה… כך או כך, העובדה שהבית נהרס והשמיים לא נפלו תעודד, כך יש לקוות, את הרשויות להמשיך ולפעול למימוש ריבונותה של המדינה ולאכוף את חוקיה.

בית המשפט הורה למדינה לפנות תוך שלושה חודשים בית ספר שבנתה על קרקע פרטית יהודית עבור תושבי כפר בדואי בלתי חוקי. פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגשנו יחד עם בעלי הקרקע

בית משפט השלום בבאר שבע הורה למדינה לפנות בית ספר שבנתה על קרקע יהודית פרטית בכפר הלא חוקי אלזרנוג שבנגב. השופט פסק כי בית הספר יפונה עד לעשירי ביולי, וחייב את המדינה לשלם לתובעים 20,000 ₪ הוצאות משפט.

את הקרקע רכשו עולים מפרס לפני כשמונים שנה. במרוצת השנים השתלטו בדואים על האדמות באזור. בשנים האחרונות בנתה המדינה עבור הפולשים בית ספר יסודי ללא קבלת אישור מבעלי הקרקע. כמה מיורשי האדמות פנו אלינו ויחד תבענו את זכויותיהם על הקרקע.

בפסק הדין מתח השופט ישעיהו טישלר ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה: "המדינה נהגה בדרך לא נאותה והפרה בגסות וכנראה שגם לא בתום לב את זכויותיהם של התובעים" קבע השופט בפסק הדין, "הציפייה הסבירה ממי שכך נוהג ועושה שימוש שלא כדין במקרקעי הזולת היא שיטען טענותיו בשפה רפה, בקול ענות חלושה, תוך ניסיון לעשות את המרב והמיטב כדי לבוא לקראת הצד שזכויותיו נפגעו – לא כך נהגה המדינה".

פסק הדין, מדבר בעד עצמו. אנו מצפים כי מי שנדרש לכך, יערוך את חשבון הנפש ויסיק את המסקנות המתבקשות.