פריצת דרך חדשה סמוך לחוות שחרית מדאיגה את תושבי השומרון. מערבית לצומת פדואל, ליד כביש 5, משתלטים תושבים פלסטינים מהסביבה על שטח לא להם ומבצעים עבודות לפריצת דרכים ובונים מבנים ללא היתר.

באחרונה סיירו באזור ישי חמו, רכז יו"ש שלנו, וגדעון גולדיס רכז תחום קרקעות במועצה האזורית שומרון ותיעדו את העבודות הבלתי חוקיות המתבצעות בשטח. בפנייה למינהל האזרחי כתבו נציגי התנועה: "עברייני הבניה ממשיכים בביצוע העבודות הבלתי חוקיות, וזאת באין כל מפריע מצד רשויות האכיפה, חרף העובדה כי העבודות הבלתי חוקיות מתבצעות בסמוך לכביש 5, אשר הינו כביש ראשי באזור, מסכנת את חיי הנוסעים בכביש, הן מבחינה בטיחותית והן מבחינה ביטחונית, על כל הנובע והמשתמע מכך".

אנחנו מבקשים מהמינהל לאכוף את הצו בדבר סילוק מבנים חדשים, המאפשר למינהל להרוס מבנים בלתי-חוקיים שהוקמו ללא היתרים בתוך זמן קצר., ולפתוח בחקירה פלילית נגד מקימי המבנים הבלתי חוקיים.

אכיפה מהירה מובילה להרתעה – והיעדר אכיפה מובילה לעבריינות. פריצות הדרך מסכנות את חיי הנוסעים בכביש כמו גם את אלו הנמצאים במבנים הבלתי-חוקיים. אנו מצפים מהמינהל האזרחי לפעול בתקיפות, כפי שהוא יודע לעשות במקומות אחרים

אחרי שאיימו בצעדי תגובה להצהרות על החלת הריבונות, באיחוד האירופי שולפים את פנקס הצ'קים לטובת בניה בלתי חוקית במאחזי הרשות הפלסטינית בשטחי C. תנועת רגבים: "התנהלות האיחוד – אנטישמיות במעטה הומניטרי"

פחות מיממה לאחר האיום מצד שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, כי "ייאלצו להגיב" להצהרות על החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, מתממשים הדברים גם בתגובה מעשית ראשונה.

האיחוד האירופי הודיע על מענק מיוחד בסך 16 מיליון אירו שיועברו למאחזים הלא חוקיים שהקימה הרשות הפלסטינית בשטחי C, אשר משמשים אותה ככלי אסטרטגי לאחיזה בשטח.

בהודעה מיוחדת שפרסם האיחוד האירופי בשעות הצהרים, נכתב כי האיחוד האירופי וממשלת דנמרק יעבירו חבילת סיוע מיוחדת, להקמת תשתיות ב-15 מקבצים לא חוקיים של הרשות הפלסטינית בשטחי C. הפרויקטים הממומנים כוללים בתי ספר, כבישים, בניינים רב-תכליתיים, רשתות חלוקת מים, מאגרי מים ושיקום רשתות חשמל.

בהודעת האיחוד נאמר כי "האיחוד האירופי ומדינותיו החברות, מספקות סיוע המונטרי לקהילות מוחלשות ונצרכות בשטח C, בהתאם לצו ההומינטארי. במקביל, האיחוד האירופי פועל עם הרשות הפלסטינית לפיתוח שטח C ותומך בנוכחות הפלסטינית במקום".

עוד נכתב בהודעת האיחוד, כי "אזור C הינו חלק חשוב מהשטח הפלסטיני הכבוש, ופיתוחו החברתי והכלכלי נצרך לקיום של מדינה פלסטינית ברת קיימא ובעלת רצף טריטוראלי". כזכור, בורל הצהיר אמש כי "האיחוד האירופי לא מכיר בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967", וכי "צעדים לקראת סיפוח, אם ייושמו, לא יוכלו לעבור ללא מענה".

אנחנו קוראים לשר הביטחון נפתלי בנט, לבחון את הקפאת הכספים המשמשים במוצהר לפעילות בלתי חוקית. מי שטוען שבית אל, חברון, משכן שילה, ארמונות החשמונאים, ההרודיון, ומערכות המים שהובילו מים לבית המקדש הם שטח שהיהודים כבשו מידי הפלסטינים, האנטישמיות פשוט מבצבצת מתחת לתחפושת החסודה.

האנטישמיות הזו היא שגרמה לאיחוד האירופי לפעול באופן חד צדדי לסייע לפלסטינים להשתלט בניגוד לחוק על אלפי דונמים ולבנות אלפי מבנים לא חוקיים. בניגוד לחוק הישראלי, בניגוד לחוק הבין לאומי ובניגוד להסכמי אוסלו הסיוע הכספי שהאירופאים מעבירים לפלסטינים נועד להשתלט על השטח שנמצא תחת האחריות הבלעדית של ישראל.

אוכלוסיות ערביות אחרות שחיות בנגב, בגליל, בסיני, בירדן, בעירק ובסוריה, לא מקבלות את הסיוע הזה, ואפילו לא אלו שגרים בשטחים שנמצאים באחריות הרשות הפלסטינית. אנו שמחים שבריטניה הוציאה עצמה מארגון אנטישמי זה ומקווים שגם מדינות אחרות יתעוררו ויודיעו על עזיבתם.

המדינה החלה בעבודות לבניית בית ספר תיכון במתחם בדואי לא חוקי שעל פי הצהרת המדינה בבג"ץ, מיועד לפינוי בזמן הקרוב.

כפי שפורסם בישראל היום, במתחם המכונה 'אל זרנוג' ממוקם סמוך לכביש באר שבע-דימונה, מתגוררת משפחה משבט אבו קווידר שהתיישבה בניגוד לחוק על קרקע פרטית של יהודים, ובית המשפט הורה לפנותה, לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.

המשפחה עצמה ביקשה מרצונה לעבור לרהט, וכבר בשנת 1998 עתרה בעצמה לבג"ץ בדרישה לקדם את הסדרתה ביישוב קבע. בשנת 2012, לאחר שהמהלך לא יצא לפועל, עתרו בעלי הקרקע יחד עם תנועת רגבים לבג"ץ נגד המדינה, בדרישה שתפנה את הבניה הלא חוקית במתחם ותשיב את הקרקע לבעליה החוקיים.

המדינה טענה בבית המשפט, כי הליכי התכנון לשכונה החדשה ברהט נמצאים בעיצומם, ולפיכך יש להמתין ולא לפעול כלפיהם באמצעות אכיפה והריסת בתים.

בפסק הדין שניתן בינואר 2013 קיבל בית המשפט את הערכת המדינה כי השלמת התכנון, הבניה וההעברה יארכו כשש שנים, אולם התכנית להקמת השכונה החדשה אושרה סופית רק בנובמבר 2018, כשלוש שנים לאחר הערכות המדינה. בחודש יוני האחרון נדחו העתירות והערעורים שהוגשו נגד הקמת השכונה.

מאחר ואין כל חסמים העומדים בפני הקמת השכונה, ממילא אין הצדקה להקמת בית ספר קבוע עבור תושבי המקום, שאמורים להתפנות במהלך השנים הקרובות לרהט.

בנוסף, לתושבי המקום ישנו כיום בית ספר תיכון בכפר אבו תלול, המצוי מרחק של 5 דקות נסיעה מהמקום. כך שלמעשה יש כבר כעת פתרון מעשי לתלמידים המתגוררים בפזורת 'אל זרנוג'.

בימים האחרונים שלחנו יחד עם בעלי הקרקע פניה למשרד החינוך ולרשויות האכיפה, ממנה עולה כי למבני בית הספר המוקמים על אדמות מדינה הצמודות לחלקה הגזולה, ככל הנראה כלל לא הוצאו היתרי בניה כדין, ולפיכך דורשים בעלי הקרקע לעצור את הבינוי באופן מיידי.

במקום להפנות את המשאבים להקמת השכונה החדשה ומוסדות החינוך שייבנו בה עבור בני השבט, המדינה מבצעת מהלך שמשדר מסר הפוך לחלוטין מההסכמות שהושגו ומהצהרות המדינה לאורך השנים, ונותן תחושה לתושבים שאפשר להמשיך ולהשתקע במקום.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעור המדינה וקבע כי ראשי "אל עראקיב' שפלשו מעל 150 פעמים לאדמות המדינה ישאו בעלות חלקית של הפינויים החוזרים – בסך 1.6 מיליון שקלים

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פרסם פסק דין בערעורם של שישה פעילים אנרכיסטים משבט אבו מדיעם, ראשי המאבק הממושך בין הבדואים למדינה ב'אל עראקיב', מקבץ לא חוקי שהוקם בסביבות 1999 על אדמות מדינה כ-10 ק"מ מצפון לבאר שבע.

אנחנו מלווים את תיק אל עראקיב במשך שנים ארוכות, ומברכים על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך קריאה לזרז את ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב.

אנשי משפחות מדיעם ואל-עוקבי מהעיירה רהט, פלשו ובנו באדמות המדינה יותר ממאה וחמישים פעמים (!), בטענה כי אדמות אלו היו שייכות למשפחתם במשך דורות רבים. בניצוחם של ארגוני שמאל, הפך אל-עראקיב למותג המסמל את מאבקם העיקש "וההרואי" של הבדואים להיצמד בכל מחיר לאדמה שעליה הם יושבים מאות בשנים, כביכול, אולם טענות הבעלות נדחו סופית בפסק דין מעמיק שפרסם בית המשפט העליון בשנת 2015.

המדינה הגישה בשנת 2011 תביעה אזרחית כנגד 34 פעילים מרכזיים, בדרישה לשאת בעלותם של שמונה אירועי פינוי שהתרחשו בשנת 2010, בעלות כוללת של כ-1.6 מיליון שקלים – הכוללת את הוצאות הפינויים, כוחות אבטחה, קבלני משנה, מסוק, בלון תצפית, אוטובוסים להובלת הכוחות, והטמנת פסולת הבניין באתר מורשה.

במהלך המשפט הגיעו 28 פעילים להסדר עם המדינה, במסגרתו שילמו כ-300,000 ₪ לקופת המדינה. בשנת 2017 פסק בית משפט השלום כי ששת הנתבעים הנותרים, המהווים 20% ממספר הנתבעים המקורי, ישלמו 360,000 שקלים – סכום של כעשרים אחוזים מסך הנזק שנגרם למדינה.

הפעיל המרכזי בבניית הכפר הבלתי חוקי, השייח' סייאח אבו אמדיעם, סיים לא מכבר עונש מאסר שנגזר עליו בשל 17 הרשעות בעוון הסגת גבול.

ששת הנתבעים, בראשות סייאח אבו מדיעם, ערערו לבית המשפט המחוזי תוך הצפה חוזרת של טענתם לבעלות על הקרקע, ומאידך ערערה המדינה על קולת הקנס, ודרשה להעמיד אותו על סכום הנזק המקורי.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע, דחה מכל וכל את ערעור הנתבעים, וקבעו כי "נכון עשתה המדינה, כאשר הגישה תביעתה, להחזר הוצאות הפנוי, כנגד הפולשים, שהם המעוולים ה"קולקטיביים", שכאן. לא מוצדק להטיל על הקופה הציבורית הוצאות כבדות, שנגרמו בשל התנהגות פורעת חוק, חוזרת ונשנית, של יחידים".

השופטים אריאל ואגו, אלון אינפלד וגד גדעון קיבלו את ערעור המדינה, וקבעו כי לאור סירובם להגיע לפשרה עם המדינה, ששת ראשי המאבק ישלמו כ-1.6 מיליון שקלים – סך הנזק שנגרם למדינה, תוך ניכוי הסכום ששילמו יתר הנתבעים שהגיעו להסדר הפשרה. את התיק ניהלה פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) בסיוע וליווי רשות מקרקעי ישראל, משטרת ישראל והסיירת הירוקה.

פסק הדין הזה מצטרף לפסקי דין קודמים בפרשת אל עראקיב. אף הוא כקודמיו מנפץ לרסיסים את שקר הנראטיב של אל עראקיב, והוא חייב להוות זרז לקידום ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב תוך רישום הבעלות בקרקעות אלו על שם בעליהן החוקיים, וזאת בהתאם לחוקי מדינת ישראל ולא בהתאם לנראטיב הבדואי. בכך ניתן יהיה להסיר מעל סדר היום את סוגיית הבעלות באדמות הנגב, ולאפשר את קידום הליכי הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב לרווחת הנגב ומדינת ישראל כולה

ביהמ"ש העליון הורה בעקבות עתירה שהגשנו, להרוס עשרות מבנים לא חוקיים בשטח המועצות הבדואיות בנגב, מאז חלפו מספר שנים נהרסו רק שני מבנים קטנים, והיתר הפכו לוילות גדולות שאוכלסו והורחבו

עשרות מבנים לא חוקיים בנגב ממשיכים לעמוד על תילם למרות שבית המשפט העליון קבע כי על הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה להרוס אותם.

בשנת 2009 עתרנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה להרוס עשרות מבנים לא חוקיים אשר נבנו במועצה האזורית אבו בסמה, שמאז חולקה לשתי מועצות נפרדות, בניסיון לשפר את המשילות והשירותים לתושבים, זאת לאחר שפנינו למועצה עצמה, אך הנושא לא טופל.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את העתירה והורה להרוס את כל המבנים בתוך שנה. בתגובה הוועדה הגישה ערעור לבית המשפט העליון שאמנם ביטל את הקצבת הזמן להריסה בתוך שנה, אך בפסק הדין שניתן במאי 2013 קבע שיש לנקוט הליכי אכיפה נגד המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו בשטח המועצה, וביקר בחריפות את התנהלות הוועדה.

אחד הבתים הלא חוקיים במועצה

מהודעת היועץ המשפטי לממשלה בהליכי הערעור עלה, כי הוא מצטרף לקביעה בדבר מצב של היעדר אכיפה כמעט מוחלט בתחומי המועצה, תוך שהוא מטיל את האחריות לפתחה, והציע 'עזרה מדינתית' לשם מימוש מדיניות אכיפה סבירה כנדרש.

שופטי העליון כתבו בפסק הדין, כי "התמונה שנתגלתה הינה של תת-אכיפה לאורך תקופה ארוכה ולמעשה מתן אפשרות להפרות רבות של דיני התכנון והבניה. יחד עם זאת ברור, כי נוכח המשאבים המוגבלים שבידי המערערים לא היה בכוחם לפעול בצורה מקיפה ונמשכת נגד הפרות הדין. רשויות השלטון המרכזי חייבות היו לתת סיוע מתאים למערערים, אך הדבר לא נעשה". עוד נכתב בפסק הדין כי על הוועדה לבצע פעולות אכיפה ולצמצם את תופעת הבניה הלא חוקית בתחומיה.

מאז החלטת בית המשפט העליון חלפו קרוב לשש שנים ורובם המוחלט של המבנים שהיו אז בהליכי בניה ראשוניים, לא רק שלא נהרסו אלא אף אוכלסו והתרחבו, והבניה הבלתי חוקית במרחב המועצה נמשכת.

שלחנו בשבוע שעבר פניה ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה בה הם דורשים לבדוק את הנושא וליטול את סמכות הוועדה שנכשלה בתפקידה. בפנייה ציין עורך הדין בועז ארזי כי מבדיקה שערכו, עולה כי למעט שני מבנים, עשרות המבנים שנידונו בעתירה הקודמת אוכלוסו ועומדים על תילם, למרות שהם נותרו לא חוקיים.

הסיפור הזה ממחיש את חוסר הנכונות של המועצה לאכוף את החוק בתחומיה, כמו שהיא אמרה במפורש לבית המשפט בהליך הקודם. זו תמונת מצב עגומה שלא יכולה להתקיים באף רשות מקומית במדינת ישראל, בטח לא אחרי פסיקה ברורה של בית המשפט העליון.

מבנה בלתי חוקי בו פועלת מרפאת 'לאומית' ביישוב הבדואי אל סייד תוקע את סלילת כביש הגישה ליישוב. לאחר לחץ רב שאנחנו מפעילים כדי שישלימו את סלילת הכביש אנחנו שוקלים לפנות לבג"ץ.

סלילת כביש הגישה ליישוב הבדואי 'אל סייד' שבנגב בו גרות מאות משפחות לא יוצאת לפועל במשך תקופה ארוכה, בגלל סניף המרפאה המקומי של קופת חולים לאומית הממוקם על תוואי הכביש. אל סייד הוא אחד מישובי מועצת 'אל קסום' הבדואית, שהולבן על ידי המדינה וזכה להכרה חוקית ולתכנית מתאר.

בשנתיים האחרונות השלימה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים את תכנון כביש הגישה הראשי ליישוב. לצורך סלילתו נעקרו עצים, וכן פונו גרוטאות ומספר מבנים בלתי חוקיים שהיו על תוואי הדרך. המבנה היחיד שנותר על תוואי הכביש הוא מבנה בלתי חוקי שבו פועלת מרפאת קופת חולים 'לאומית'. 

המבנה היחיד שנותר על תוואי הכביש המתוכנן (צילום: תנועת רגבים)

למרות שכנגד המבנה קיים צו הריסה שיפוטי שהיה אמור לצאת לפועל עד תחילת שנת 2016, בוועדה המקומית לא מיהרו ליישם את הצו. בחודשים האחרונים ניהלנו תכתובת ממושכת מול המועצה ובמידה והמבנה לא ייהרס בתקופה הקרובה, שוקלים בארגון לעתור לבג"ץ.

בשנים האחרונות אנחנו מנהלים מעקב אחרי תהליך ההסדרה של היישובים הבדואים במועצת אל קסום ואל סייד בפרט. המעקב כולל תכתובת שוטפת מול הרשויות השונות במטרה לוודא את התקדמות הסדרת היישובים, ואת מתן השירותים הניתנים לתושבים, כאזרחים שווי זכויות וחובות.

אחד הפרוייקטים החשובים בנגב הוא היישוב אל סייד ולכן אנחנו משקיעים בו מאמץ מיוחד. מדובר ביישוב גדול, שדרך הגישה אליו היתה שביל עפר צר ומשובש. הרשויות רצו לקדם סלילה של כביש נורמלי, ולכן התפלאנו מאוד לגלות שדווקא המבנה של קופת חולים לאומית, נשאר לעמוד כמו עצם בגרון על גבי תוואי הכביש, ומהווה את אחד הטריזים האחרונים שמונעים את סלילת כביש הגישה ליישוב.

יחד עם הדרישה העקבית והשיטתית מצידנו שהאזרחים הבדואים יהיו אזרחים שווי חובות, אנחנו דואגים ומוודאים גם לצד של הזכויות. מאחר ומבנה קופת החולים הוא בלתי חוקי, וגם לתושבי אל סייד מגיע לקבל כביש רחב, תקני ובטיחותי. 

בדיון בבית המשפט העליון על פינוי הכפר הבדואי שהוקם על קרקע יהודית פרטית, הציע השופט מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה על מנת להכשיר את הכפר הבלתי חוקי

בבית המשפט העליון נידונה השבוע סוגיית הכפר אל זרנוג שבנגב. הכפר בו מתגוררים בני השבט הבדואי אבו-קווידר, נבנה על חלקת קרקע בבעלות יהודית פרטית שנרכשה לפני כ-85 שנה.

בני שבט אבו קוידר שהגיעו מרצועת עזה לישראל במהלך שנות ה-50, פלשו במהלך השנים לחלקה וכן לאדמות מדינה סמוכות ובנו במקום מעל שלוש מאות בתים ללא היתר. למרבה האבסורד, גם מדינת ישראל בנתה לרווחת בני השבט מבני ציבור ללא היתר, בניגוד גמור לחוקי התכנון והבניה, וליסוד החוקתי של זכות הקנין.

מאז שנות ה-80 ניהלה המדינה עם נציגי השבט משא ומתן בניסיון להעתיק את מגורי השבט למקום מוסדר, ובדצמבר 1998 חתמו המדינה וחלק מנציגי השבט הסדר מוסכם על פינוי השבט ליישוב רהט. במסגרת  ההסכם התחייבה המדינה למתן הטבות כלכליות נרחבות לבני השבט וכן התחייבה להימנע מלאכוף נגדם את דיני התכנון והבניה עד למועד המעבר, אולם במהלך 15 השנים האחרונות לא חלה כל התקדמות ממשית ביישום ההסדר, ובחסות ההסכם הוסיפו התושבים ובנו במקום עוד עשרות בתי מגורים.

אל זרנוג ומסמכי הרכישה (צילום: תנועת רגבים)

יחד עם יורשיהם של רוכשי הקרקע, עתרנו בשנת 2012 כנגד המדינה שבנתה על גבי הקרקע שבבעלותם, ודרישתם לסילוק יד נענתה במלואה על ידי בית המשפט. במקביל עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה כי המדינה תשלים את העברת בני השבט לרהט ותחזיר לידיה את החלקה שבבעלותם.

בית המשפט המחוזי דחה בינואר 2013 את העתירה, וקבע כי על המדינה להשלים את הליך התכנון בתוך שלוש שנים, ולאחר מכן ליישם את העברת השבט בתוך שלוש שנים נוספות. בעלי הקרקע ערערו לבית המשפט העליון מאחר וחלופת ההסדרה ליישוב בני השבט בעיר רהט, איננה ישימה לאור התנגדותה של העיר רהט כמו גם של חלק מבני השבט שפלשו לקרקע.

המדינה בנתה בית ספר לא חוקי – על קרקע פרטית (צילום: תנועת רגבים)

לאורך הדיון חזר השופט מזוז מספר פעמים על הרעיון לפיו על המדינה לשקול ברצינות את האפשרות להפקיע את הקרקע מידי בעליה היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי במקומו באופן של הלבנה למפרע.

"אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו", אמר מזוז לבא כח המדינה. "זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום. לעומת זאת יכולים להיות שיקולים אחרים למה לא. אני שואל אם יש במסגרת המחשבה הכוללת כל התכניות לפתרון או ליישוב מחדש של הבדואים בדרום, האם לשטח זה יש ייעוד מוגדר".

בתגובה לדברי עירית רהט המתנגדת להצעת המדינה ליישוב את בני השבט בשכונה חדשה שתבנה עבורם בעיר, ציין בא כוחם של בעלי הקרקע, כי גם בתוך שבט אבו קווידר לא כולם מוכנים לעבור לרהט – מה שהופך את עמדת המדינה ללא ריאלית. הוא הוסיף כי יש לזכור שמדובר בקרקע פרטית שנגזלה מדי בעליה, ולפיכך יש לשקול רעיונות הסדרה חלופיים שעלו בעבר – כגון על אדמות מדינה ביישוב ערערה.

"איש לא מינה את אדוני כגורם מוסמך, או כממשלה שיכול להחליט איך מתכננים את מדינת ישראל, לכם יש אינטרס מאוד נקודתי כבעלי זכויות בנכס. חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים", אמר השופט מזוז בתגובה לדברים. "מתי הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה, והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר בסדר העדיפות הראשון של המדינה לטפל בבעיות המערערים".

השופט מזוז יצר אבחנה בין פרשת אל זרנוג בה הוא ממליץ למדינה לנקוט בסעד של הפקעת הקרקע מבעליה – על מנת למנוע את פינוי היישוב, לבין מקרים שנידונו אך לא מכבר בבג"ץ – היישובים היהודים מגרון ועמונה, בהם נטען כי רק חלק מסוים מקרקעות היישוב הן בבעלות פרטית. במגרון ועמונה לא זו בלבד שבג״ץ לא העלה את רעיון ההפקעה, אלא דחה את בקשות המדינה למתן אורכה לשם מציאת פתרונות והורה למדינה לפנות את היישובים.

אלפי דונמים הנמצאים בבעלות משותפת של המדינה עם תושבים ערבים בצפון, עוברים במשך שנים השתלטות איטית מצד השותפים הפרטיים. פנינו לשר השיכון בבקשה לקיים דיון מערכתי שיאפשר למדינה לגבש מדיניות סדורה למימוש החזקתה בקרקע, תוך מציאת פתרונות הולמים לתועלת כל הצדדים

בשנת התרס"א – 1901, הקימה ההסתדרות הציונית את 'הקרן הקיימת לישראל', כגוף ציוני שמטרתו לגאול קרקעות בארץ ישראל, שהיתה אז תחת שלטון האימפריה הטורקית. בשנת 1938 הוקמה חברת הימנותא, כחברת בת של קק"ל, על מנת להוות גוף משפטי לרכישה וניהול הקרקעות של קק"ל.

במשך השנים שקדמו להקמת המדינה, וגם לאחר מכן, רכשו קק"ל והימנותא עשרות אלפי חלקות ברחבי הארץ בהיקף כולל של מיליוני דונמים. אדמות אלו הפכו לאדמות מדינה, ושימשו לצורך הקמת יישובים, תשתיות לאומיות, בסיסי צבא ונטיעת יערות המשמשים כריאה ירוקה.

באופן טבעי, חלקות קרקע פרטיות רבות הינן בבעלות משותפת. חלקות אלו, של אחים שירשו קרקע מהוריהם, לדוגמא, מכונות 'אדמות מוּשָׁע' (שריד לשוני נוסף לחוק המקרקעין הטורקי).

גם רבות מן החלקות שנרכשו בידי קק"ל והימנותא הן אדמות מושע שנותרו בבעלות משותפת שלהן ושל חלק מן הבעלים הערבים שלא רצו למכור את חלקם בקרקע. בכדי לשבר את האוזן, רק לחברת הימנותא, ישנן ברחבי הצפון מעל 1500 חלקות המצויות בבעלות משותפת, וכמובן גם בבעלות קק"ל קיימות חלקות דומות.

ככלל, על מנת לפרק בעלות משותפת, יש לבצע הליך משפטי המכונה 'פירוק שיתוף', בו מחושב חלקו היחסי בקרקע של כל שותף, נקבע מיקומו ומבוצע פיצול החלקה בהתאם. עלות ביצוע הפרצלציה לכ-1500 החלקות של הימנותא, נאמדת בכמיליארד שקלים.

במהלך השנים האחרונות, מתבצעת השתלטות מסיבית של ערבים על אדמות המושע של הימנותא. השתלטות זו כוללת פלישה בלתי חוקית ובניה בכל הגושים ללא התחשבות בשטח השייך להימנותא.

כך לדוגמה, בגוש 20302 בכפר מושרייפה שבגליל. כשליש מחלקה 24 שבגוש זה (45 חלקים מתוך 155 חלקים)  הינו בבעלות המדינה והימנותא. כמחצית מחלקה 26 הסמוכה שייכת אף היא למהימנותא. בסיור שקיים לאחרונה רכז מחוז צפון ברגבים, תועדה בנייה בלתי חוקית בחלקה המדוברת, ככל הנראה על ידי הבעלים השותף. (ניתן לראות את השינויים באמצעות השוואה בין תצלום אוויר משנת 2005, לתצלום אוויר משנת 2013).

מעבר לפגיעה החמורה בשלטון החוק והצפצוף המתמשך על חוקי התכנון והבניה, אנו סבורים כי מדינת ישראל חייבת לעשות הכל כדי להמשיך ולשמור בידיה את משאבי הקרקע, ששווים הרב לא נאמד רק בכסף.

במבחן התוצאה, השותפים הפרטיים משתלטים על החלקה כולה, עושים בה כבתוך שלהם ומקימים בה בינוי לא חוקי, ובאופן אבסורדי הופכת המדינה שותפה למעשה הפלילי מתוקף היותה רשומה כמחזיקה במקרקעין.

בימים אלו פנינו לשר הבינוי והשיכון, מר אורי אריאל, בבקשה לקיים דיון מעמיק בסוגיית מימוש ההחזקה, לתת את הדעת על סוגיה זו ולקבוע מדיניות לניהול הבעלות המשותפת מצד המדינה באופן שיביא לשמירה ולמימוש חלקה של המדינה במקרקעין ולמניעת שימוש לא הגון על ידי "שותפיה" של המדינה במקרקעין.

בפניה לשר אריאל העלינו מספר דוגמאות וכיוונים אפשריים לפתרון הבעיה, ובהם עריכת עסקאות חבילה להחלפות קרקע בכדי ליצור גושים של אדמות מדינה שניתן יהיה לנצל, הגשת תביעות לפירוק שיתוף, העלאת אכיפה כנגד מקרקעין כאלו בסולם העדיפויות, וכדומה.

המשך הדיון בעתירה שהגשנו נגד עשרות בתים שבנו בדואים מביר האדאג' על חלקה בבעלות יהודית, יתקיים בעוד מספר חודשים. במהלכם יעקוב בית המשפט אחרי התקדמות הסדר 'פינוי-פיצוי' נדיב שהציעה המדינה לפולשים

בשנה שעברה הגשנו עתירה בשם יהודים שעשרות מבתי היישוב הבדואי ביר-האדאג' נבנו על אדמתם הפרטית ללא היתר. ביר-האדאג' הינו יישוב בדואי שהוכר על ידי המדינה, שהשקיעה במקום מיליוני שקלים בפיתוח מגרשים לבנייה, תכנון מסודר של היישוב ובהכנת תשתיות עבור תושביו.

למרות שלרשות התושבים הבדואים קיימים פתרונות זמינים ביישוב המוסדר, נבנו עשרות בתים ללא היתר בחלקה הפרטית הנמצאת בבעלות יהודית – הרחק מתכנית המתאר של היישוב.

העתירה הוגשה נגד ראש הממשלה, שר הפנים, יחידת הפיקוח של משרד הפנים והועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז דרום, בדרישה כי יפעלו להריסת הבניה הבלתי חוקית, ויורו על תבחין שיעניק עדיפות לאכיפה בחלקה המדוברת, מאחר והיא בבעלות פרטית.

יצוין, כי ביקשנו מהמדינה לקבל כח משטרה שיאבטח את כניסת נציגיה למקום, על מנת לצרף לעתירה כמשיבים גם את הפולשים עצמם – אך המדינה סירבה לכך.

ביר האדאג'. בתחתית התמונה - היישוב המוסדר. משמאל בתיחום כחול - בב"ח על חלקה בבעלות יהודית.
ביר האדאג'. בתחתית התמונה – היישוב המוסדר. משמאל בתיחום כחול – בב"ח על חלקה בבעלות יהודית

.בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, הזכיר עורך הדין שלנו עמיר פישר כי נושא דיני תכנון ובניה בשילוב פלישה לקרקע פרטית, בא לידי ביטוי פעם אחר פעם בשנים האחרונות בפני בית המשפט העליון בעתירות שהגיעו לפתחו בענייני יהודה ושומרון. "הוגשו עתירות גם כנגד יישובים שהוקמו על אדמות מדינה, וגם על יישובים שנבנו על אדמות פרטיות. בית המשפט העליון בסדרה של החלטות קבע כי כשמדובר באדמות מדינה, למדינה יש את הזכות לקבוע את סדרי העדיפויות – ובית המשפט לא בנקל יתערב בכך, אבל כשמדובר בבניה בקרקע פרטית, בית המשפט מגלה אפס סובלנות ומורה למדינה לנקוב במועדים ברורים וקצרים כדי לפנות את המקרקעין".

נציגי הפרקליטות טענו כי "האכיפה קיימת כל הזמן בשטח", וציינו כי קרוב למאתיים בתי אב בדואים, הצטרפו בחודשים האחרונים להסדר פינוי-פיצוי נדיב שמציעה המדינה לתושבים הבדואים, ולפיכך יש לדחות את העתירה, משום שהליכים כאלה אורכים זמן רב.

סגנית הנשיא, השופטת שרה דברת הורתה לדחות את הדיון בחמישה חודשים, על מנת לעקוב במהלך התקופה אחר מידת התקדמות ההסדר המוצע לתושבים הבדואים הפולשים, "שמא יהיה בכך כדי לייתר את המשך הדיון בעתירה".

בית המשפט הורה למדינה לפנות עד ל-10 ביולי בית ספר לא חוקי שהוקם בכפר אלזרנוג היושב על אדמות יהודיות גזולות

בעקבות עתירה שהגשנו יחד עם בעלי הקרקע דחה שופט בית משפט השלום בבאר שבע ישעיהו טישלר את בקשת המדינה להשהות את פינוי המוסד על לתום החופש הגדול, אך עם זאת נמנע מלחייב את הפולשים לפנות את המתחם לאלתר ואיפשר להם לסיים את שנת הלימודים הנוכחית כסדרה – ובתנאי שיבצעו את הפינוי עשרה ימים לאחר מכן, לכל המאוחר. 

בנוסף, פסק השופט כי על המדינה לשלם לבעלי הקרקע פיצוי על הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. כזכור, הכפר הבדואי אלזרנוג כולו יושב ברובו על אדמות יהודיות פרטיות.

בכל הנוגע לבית הספר באלזרנוג מדובר בהתנהלות שהיא פשוט שערורייה מצד המדינה. בהתחלה היא רמסה את זכויות הקניין של בעלי הקרקע, אחר כך רמסה במו ידיה את החוק שעליו היא מופקדת ובהמשך שמה עצמה מעל החוק גם במהלך. אנחנו מקווים שבית הספר יפונה במהרה ושהמדינה תדאג לשמור על האינטרסים שלה גם בנגב.