במטרה להבין את ההיסטוריה של הגנב, מתי ומאיפה הגיעו השבטים הבדואים ומה מדינת ישראל עשתה במקום מאז, הוצאנו סדרת סרטונים המספרים בפירוט את סיפורו של הנגב. צפו:

בואו נחזור אחורה בזמן ונבין מאיפה ומתי בכלל נדדו שבטי הבדואים לנגב? מה היה מצבו של הנגב בזמן השלטון העותמאני או הבריטי ומה התחדש באזור מאז הקמת מדינת ישראל?

המושג "תביעות בעלות" בהקשר של הנגב הפך עם הזמן למושג מרכזי בהשתלשלות האירועים בנגב וביחסה של המדינה כלפי הבדואים המתגוררים בו. הנה הסבר קצרצר על עניין תביעות הבעלות של הבדואים על השטח בנגב, מתי הן נתבעו ומהן ההשלכות המשמעותיות שנבעו מהן אשר משפיעות על ישראל מאז ועד היום:

די להפקרות! הפשיעה והאלימות המשתוללות ברחבי הנגב מביאות את זעקת התושבים לדרוש מממשלת ישראל: עזרי לנו!

גם אנחנו לקחנו חלק בכתבתו של כתב ynet, אסף קמר, שיצא למסע בעקבות גל הפשיעה בנגב.
צפו בכתבה המלאה והמרתקת והקשיבו לעדויות התושבים המספרים על המציאות היומיומית הקשה שאיתה הם נאלצים להתמודד. תושבים תמימים שבסך הכל רוצים לחיות בשקט, כמו כולם.

סקר קרקע שערכנו מלמד – הפזורה הבדואית במבואות העיר ערד לכיוון מצדה וים המלח צמחה ב-1200% בתוך 15 שנים. "מגמה של יציאה ממשולש באר שבע-ערד-דימונה לשטחים חדשים בנגב"

הפזורה הבדואית המכונסת בין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד פולשת בשנים האחרונות לשטחים חדשים במרחבי הנגב. מאחז בדואי חדש הוקם לאחרונה במבואות העיר ערד לכיוון מצדה וים המלח, הכולל 17 מבנים בלתי חוקיים.

לאחר שנים של מעקב צמוד אחר הבניה הבלתי חוקית בנגב גילינו כי היקף הבניה בפזורה הבדואית הבלתי חוקית שמצפון מזרח לעיר ערד, עלה בשנים האחרונות בכ- 1200%.

קפיצה של 1200 אחוז

בשנת 2005 נספרו באיזור 78 מבנים בלתי חוקיים, ובשנת 2010 97 מבנים. בשנים שלאחר מכן זינק היקף הבניה הבלתי חוקית: בשנת 2015 אותרו כבר 511 מבנים, ובשנת 2020 הספירה הגיעה כבר ל961 מבנים בלתי חוקיים בשטח.

מקובל לחשוב כי הפזורה הבדואית מכונסת לשטח שבין שלושת הערים באר שבע, דימונה וערד בלבד, אלא שבשנים האחרונות המציאות הזו מתחילה להתערער והמאחז החדש לכיוון מצדה וים המלח, כמו גם הצמיחה העצומה בשיעור הבניה הבלתי חוקית באיזור זה, הוא דוגמה בולטת לכך.

פנינו ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה ולסיירת הירוקה בדרישה לנקוט בהליכי פיקוח ואכיפה כנגד המקבץ החדש ולהשיב את המצב בשטח לקדמותו. מיחידת האכיפה נמסר כי הנושא בבדיקה והסיירת הירוקה טרם השיבה, על אף שעבר חודש ימים מאז התקבלה הפניה.

ההתרחבות המואצת של הפזורה הבדואית בשנים האחרונות חייבת להדליק נורת אזהרה אדומה ובולטת אצל כלל רשויות המדינה ולא פחות גם אצל האזרחים – במיוחד עכשיו – ערב הבחירות לכנסת. על המדינה לעצור עוד עכשיו את הקמת המקבצים החדשים ולכנס את התושבים ליישובי הקבע עם תשתיות, חשמל, כבישים ומוסדות חינוך. אם לא תעשה זאת, בעוד מספר שנים כשהיא תיזכר שהאדמות האלו שלה, אולי כבר יהיה מאוחר מדי.

צפו:

לאחר תקופה ארוכה של איומים על תושבי נבטים, הריסת בית הקברות של המושב ופלישה לשדות החקלאיים תושבי נבטים יכולים לחזור לנשום לרווחה.

לפני מספר חודשים אירע מקרה מזעזע וחמור מאין כמותו בנגב. צעירים בדואים הסתננו לבית הקברות היהודי של המושב נבטים, ניפצו, השחיתו וחיללו את המצבות במקום. את המעשה הנבזי הם וודאי לא שמרו לעצמם, אלא דאגו לתעד ולהעלות אותו לרשת החברתית טיק טוק

מושב נבטים שליד באר שבע מוקף במקבצים של פזורה בדואית בלתי חוקית, והוא סובל שנים ארוכות מפשיעה, וונדליזם, פריצות ושוד חקלאי. המושב עצמו מוקף בגדר ובתעלה נגד טנקים (!) אך בית העלמין ממוקם מחוץ לתחומי המושב, והוא סובל שוב ושוב מפגיעה, ונדליזם, ואף מחילול מצבות כמו באירוע האחרון. לאחר שהגשנו תלונה במשטרה בדרישה למצות את הדין עם העבריינים ולהענישם בחומרה, חשוד אחד במעשה כבר נעצר.

לא עברו מספר שבועות ותושב בדואי פלש לאדמות החקלאיות של המושב, ניכס לעצמו את השטח והקים בו סככה באופן בלתי חוקי. הסככה אמנם נראית קטנה אך הפולש שנמצא בתוכה החליט למנוע מחקלאי המושב להיכנס לשדות שלהם ולעבד את אדמתם. ולא רק זה אלא אוסיף איומים בגרימת נזק לכל חקלאי שיתקרב אל שדותיו.

סככת הפולש בשדות נבטים

לאחר שהחקלאים פנו אלינו בבקשקה לעזרה פנינו ליחידה הארצית לאכיפה, למשטרת ישראל ולמנהל מרחב שמירה דרום ברשות מקרקעי ישראל, בדרישה לעצור את האיום ולעשות ככל שביכולתם כדי שהפלישות והוונדליזם מהם סובלים תושבי נבטים יעצרו לחלוטין.

לאחרונה הסתבר לנו כי הפולשים סולקו, הסככה שהוקמה בשטח נהרסה והאיום סוף סוף הוסר. כעת חקלאי המושב חזרו לעבד ולחרוש את אדמתם. אלו תמונות שבהחלט משמחות אותנו ומוכיחות לנו כמה העשיה שלנו חשובה ומשנה מציאות. אנחנו מקווים שחקלאי המושב, זה ומושבים אחרים בנגב, לא יעמדו יותר תחת איומים ופלישות משום גורם זר שיחליט ביום בהיר אחד לנכס לעצמו את השטח. ואם כן – שידעו שאנחנו כאן בשבילם.

תעוזת העבריינים הבדואים בנגב חייבת להיפסק. שנים של חוסר משילות בדרום וחוסר בהרתעה הובילו למצב בו הנגב שרוי בכאוס מוחלט, אין אכיפה ואין מדינה, ואדם עושה כרצונו מבלי לתת את הדעת על עונש. המצב חייב להשתנות ובהקדם.

שר הכלכלה עמיר פרץ הורה לאסוף את הנשקים שסופקו לעובדי רשות הבדואים, למרות שהותקפו בעבר במסגרת עבודתם

שר הכלכלה עמיר פרץ הורה על איסוף הנשקים שסופקו לעובדי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. אלו נדרשו להגיע באופן מיידי למשרד החקלאות בבית דגן, ולהפקיד את האקדחים שסופקו להם בעבר במטרה להגביר את תחושת הביטחון בעת עבודתם במקומות ואתרים, אליהם אף משטרת ישראל נמנעת מלהיכנס בתקופות מסוימות.

במכתב חריף ששיגר ועד עובדי הרשות, למנכ"ל רשות הבדואים יאיר מעיין נכתב כי "שלילת האפשרות לנשיאת נשק היא הפקרות מוחלטת שמשמעותה, הלכה למעשה, חבלה בעבודת אנשי ההסדרה בשטחים מרוחקים ותוך ביצוע עבודה רגישה, במיוחד בעת הזו בה חלה הקצנה משמעותית בשיח כנגד הרשות ועובדיה, בבשטח וברשתות החברתיות".

עד שהסוגיה לא תיפתר, שוקל וועד העובדים לאסור על אנשי ההסדרה לצאת אל השטח, שכן "אין מקלים ראש בדיני נפשות".

איסוף הנשקים הינה החלטה ישירה של פרץ, שכן במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, הוכפפה הסמכות על רשות הבדואים ממשרד החקלאות לידי משרד הכלכלה.

אנו בתנועה תוקפים בחריפות את התנהלות השר פרץ, וקובעים כי משמעותה היא פגיעה מיידית בפעילות המשולבת של משרדי הממשלה לשמירה על אדמות המדינה בנגב. בעתירות שאנו מנהלים בבתי המשפט בדרישה לאכיפת החוק במקומות שונים בנגב, המדינה מנמקת שוב ושוב את קוצר ידה ומיעוט האכיפה, בכך שפעילות אכיפה דורשת ליווי משטרתי של כח מיוחד המונה מספר לוחמים. גם השר פרץ עצמו לא מסתובב בנגב ללא אבטחה צמודה, אז איך הוא יכול לוותר על בטחונם של אחרים?

בדומה לתקיפת פקחי רשות הטבע והגנים ליד בית ג'אן לפני כחודשיים בעת שבאו לבצע את עבודתם, גם עובדי רשות הבדואים הותקפו מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים. על אף שאיננו מסכימים עם כלל התנהלותה של רשות הבדואים, הרי שההחלטה של פרץ מחבלת ביכולת הבסיסית ביותר של המדינה לפעול בכלל בשטח, ומעלה את התהיה – מה מנסה פרץ להרוויח מהמהלך הזה

לאחר עתירת ארגון עדאלה לבג"ץ בדרישה לחבר את הפזורה הבדואית לתשתית אינטרנט, אנחנו מצטרפים כ'ידיד בית המשפט' לעתירה ומציעים לחלק סמארטפונים לתלמידים מעוטי יכולת לצרכי למידה מרחוק

אנחנו מצטרפים לעתירת ארגון השמאל 'עדאלה' ומציעים לחלק טלפונים חכמים לתלמידים מעוטי יכולת המתגוררים בפזורה הבדואית, על מנת שיוכלו להתחבר למערכת הלמידה מרחוק שהקים משרד החינוך לימי הקורונה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה מעל אלפיים מקבצים קטנים המפוזרים על שטח של כ-600,000 דונם – שטח המשתווה לשטחן של תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע גם יחד. בתחומי הפזורה מתגוררים כ-20 אלף תלמידים הלומדים במוסדות החינוך ביישובי הקבע ובערים הבדואיות בנגב.

מפת הפזורה – אלפי מקבצים לא חוקיים על מאות אלפי דונמים

תושבי הפזורה הבלתי חוקית אמורים על פי החוק והחלטות הממשלה לעבור ליישובי הקבע, ומאחר והמבנים בנויים שלא כחוק, הם אינם מחוברים לתשתיות חשמל ובזק.

עתירת עדאלה לבג"ץ דורשת כי המדינה תחבר את עשרות אלפי הבתים לרשת האינטרנט, או לחילופין תחלק ראוטרים אלחוטיים לכל בית, וזאת על מנת לאפשר לתלמידים המתגוררים בפזורה, להתחבר למערך ה'למידה מרחוק' שמפעיל משרד החינוך.

עוד דרשו בעדאלה לחלק מחשב לכל תלמיד המתגורר בפזורה הבלתי חוקית, בטענה כי כ-80% ממשקי הבית היהודים בישראל מחוברים לאינטרנט ביתי, לעומת כ50% ממשקי הבית הערבים, תוך התעלמות תמוהה ממחקרים עדכניים רבים, המשקפים תמונת מצב שונה לחלוטין.

פנינו לבג"ץ על מנת להצטרף לעתירה כ'ידידי בית המשפט', תוך הסכמה לטענות העתירה כי לכלל הילדים במדינת ישראל מגיעה הזדמנות דומה ליהנות משירותי הלמידה מרחוק המופעלים על ידי המשיבים במסגרת המשבר הנוכחי. אנו סבורים כי העתירה מבקשת לשפר את תשתיות החשמל והתקשורת תחת "משבר הקורונה" וזאת תוך מינוף מצוקת החינוך של הילדים והנוער המתגוררים בפזורה.

לדברי עדאלה, בפזורה הבדואית בנגב קיימים 37 כפרים "לא מוכרים". טענה זו איננה נכונה, שכן מדובר על כאלפיים(!) נקודות התיישבות שונות, ויצירת תשתיות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בשטח כה עצום – מהווה פגיעה כלכלית עצומה במשאבי הציבור והמדינה.

בנוגע לטענת עדאלה על "הפער הדיגיטלי", מצטטת רגבים בהרחבה את מחקרה המקיף של ד"ר אסמאא נ. גנאים, מומחית בתחום היבטי הדיגיטציה בחברה הערבית בישראל, לפיו הפער הדיגיטלי הכללי בין החברה הערבית לחברה הכללית הולך ומצטמצם בצעדי ענק. מחקרה של גנאים העלה כי כ-93% מהצעירים במגזר הערבי הינם בעלי גישה לאינטרנט, כאשר כ-97% (!) הינם בעלי טלפונים ניידים חכמים, וכי כ-80% מהם הינם בעלי נגישות למחשב עם חיבור אינטרנט מהבית.

גנאים אף קובעת כי בקרב המגזר הערבי גופא, שיעור המחזיקים במחשבים ניידים בדרום, ולצרכי למידה בפרט, הוא הגבוה ביותר במגזר.

על אף שעל המדינה אין כל חובה משפטית הנובעת מ'הזכות לחינוך', ממליצה רגבים כי משרד החינוך יבחן את האפשרות לחלק טלפונים חכמים / טאבלטים לתלמידים מעוטי יכולת, וכי משרד התקשורת יורה לרשתות הסלולר לפעול לשיפור זרימת הנתונים הדיגיטליים על גבי רשתות התקשורת הסלולרית במרחב הפזורה ובכך לשפר את איכות הגלישה עבור התלמידים.

"אנו מצטרפים לדרישה המוצדקת לצמצום הפער הדיגיטלי בקרב כל שכבות האוכלוסיה בישראל", אומר עורך הדין שלנו, בועז ארזי. "אך הנתונים המוצגים על ידי עדאלה נועדו ליצור מצג שווא של היעדר תשתיות מתאימות או נגישות מתאימה- על מנת לצור אמפתיה מזויפת כלפיהם, לשם קידום הסדרה במקום של אלפי המקבצים הבלתי חוקיים".

"יש מקום לשיפור הנגישות לרשת האינטרנט ולקבלת שירותי התקשוב מהמדינה, ולא רק בסוגיית משבר הקורונה. אך יש להקפיד ולוודא כי הפתרונות הניתנים אינם כוללים אלמנטים של קיבוע האוכלוסיה למקומה ומתן היתר שבשתיקה להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על הקרקע הציבורית".

הגשנו תלונה למשרד החינוך בדרישה לחקור תקציבי ענק שנועדו לשמירה על מוסדות החינוך במועצות הבדואיות בנגב, למרות שבפועל אין במוסדות שמירה כלל. "מיליוני שקלים שנעלמים כנראה לטובת פרוטקשן ורעות אחרות"

שיגרנו תלונה חריפה לשר החינוך, רפי פרץ ולמנכ"ל המשרד שמואל אבוהב, בדרישה לחקור את העברתם של תקציבי ענק שנועדו לשמירה על מוסדות החינוך במועצות הבדואיות בנגב, למרות שבפועל במוסדות אלו אין שמירה כלל.

המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קאסום שבנגב משלמות לאורך השנים מיליוני שקלים מתקציבי משרד החינוך לשמירות והגנה על מוסדות החינוך שבתחומן, אבל במוסדות אלו כלל לא מתבצעת שמירה.

תחקיר שלנו שנחשף בשבועות האחרונים בערוץ 12 הוכיח, כי למרות תקציבי העתק, במוסדות אלו אין שמירה, לא במשך היום ואף לא בלילה. מה שמלמד כי על פניו כי המועצות מעבירות את התשלומים במלואם לטובת "פרוטקשין" לגורמים כאלו ואחרים וזאת בניגוד לדין, בחוסר תום לב תוך מעילה עצומה בתפקידם ובאמון הציבור.

התחקיר גילה, כי מועצת נווה מדבר השקיעה בשנת 2016 ובשנת 2017 כמעט 7 מיליון שקלים באבטחת לילה של מוסדות החינוך. בשנת 2018 טיפס הסכום ל-7 מיליון ו-200 אלף שקלים. במועצת אל קסום השקיעו בשנת 2016 בשמירת לילה יותר מ-9 מיליון שקלים, ובשנים 2017-2018 זינק הסכום ליותר מ-10 מיליון שקלים.

מעיון בתקציבי השמירה עולה כי כל בית ספר בתחום המועצה מקבל תקציב ממוצע של כ30,000 שקלים בחודש. תקציב עתק שלא נמצא לו דומה בכל מועצה אזורית אחרת באזור וזאת למרות שמלכתחילה בכלל לא נדרשת שמירה כזאת בבתי הספר.

בעקבות כך הגשנו למשרד החינוך תלונה בדרישה לפתוח בחקירה של המקרה ולנקוט בכל ההליכים הנדרשים כנגד המועצות ובעלי התפקידים שפעלו בניגוד לדין.

לא ייתכן שרשויות מקומיות משתמשות בכספי ציבור בתקציבי ענק לטובת תשלומי "פרוטקשיין" ורעות חולות אחרות. על משרד החינוך למנוע את הכאוס הזה ולעצור את הזרמת הכסף. בנוסף יש לברר עד תום להיכן הגיע הכסף, ולמצות את הדין עם ראשי המועצות ובעלי התפקידים שפעלו בניגוד לדין

לאחר שנקבע מותו של שאדי אבו אלקיעאן בן 28 מחורה, שנהרג כתוצאה מהתנגשות רכבו בגמל משוטט על כביש מרכזי בסמוך ליישובו, אנחנו יוצאים בחריפות נגד השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות. במקביל לתאונה הקטלנית, נפצעו שני בני אדם בתאונת גמל נוספת, בסמוך לעבדת.

השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות לא קיימו את הוראות "חוק הגמלים", הקובע כי יש לשבב את כלל הגמלים בנגב בשבב אלקטרוני תת עורי, ולחייב "העברת בעלות" במקרה של מכירה, על מנת שניתן יהיה להטיל אחריות פלילית ועונשים מרתיעים על בעלי הגמלים המשחררים אותם למרעה פתוח האסור על פי חוק.

כזכור, "חוק הגמלים" הותנע בעקבות מותו של דוד כהן ז"ל מכפר רתמים בתאונת גמל בחנוכה 2014. בעקבות התאונה, התנענו יחד עם תושבי כפר רתמים ששכלו את חברם ליישוב מהלך חקיקה בנושא, אליו נרתמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתן כבל.

לפני תקופה אף חשפנו בכנסת את נתוני המשטרה, לפיהם מדי שנה מתקבלות כ-1000 תלונות של אזרחים על גמלים משוטטים בכבישי הדרום, אולם פעם אחר פעם לא ניתן היה להגיע לבעליהם ולהטיל עליהם עונש מרתיע.

החוק עבר בכנסת בקריאה שלישית בחודש יוני 2018, ולרשות השירותים הווטרינריים עמד פרק זמן של שישה חודשים ליישום החוק בטרם כניסתו לתוקף בפברואר 2019. בניגוד לעמדת שר החקלאות, אורי אריאל, שתמך בחוק, השירותים הווטרינריים התנגדו כבר אז לתהליך החקיקה והשיבוב.

שוב מחיר דמים מיותר ובלתי נתפס, כאשר הכתובת היתה כתובה על הכביש. מדובר בעדר גמלים שהתרענו לגביו יותר מפעם אחת. צריך לומר שיחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות והסיירת הירוקה מלאות במוטיבציה ונכונות לפעול, אך ללא שיבוב הגמלים, מבצעי האכיפה לא יכולים להשיג את מטרתם. דמו של אבואלקיען זועק נגד השירותים הווטרינריים, והוא מצטרף לשורה ארוכה של קרבנות דמים מהשנים האחרונות. נמשיך להילחם במחדל הזה כדי לחסוך עוד קרבנות. אי אפשר לתת לקטל הזה להימשך.

הארץ המ(א)ובטחת • עתירה שהגשנו חשפה: המועצות הבדואיות בדרום מעבירות מדי שנה תקציבים מנופחים של מיליוני שקלים ל"אבטחת מוסדות חינוך" – כשבתי הספר כלל לא מאובטחים

מעקב משפטי סבוך שהובלנו והסתיים בבית המשפט, אילץ את המועצות הבדואיות בדרום לחשוף כי מדי שנה 'נעלמים' מיליוני שקלים המוגדרים כ"אבטחת מוסדות חינוך" – כאשר השמירה איננה מתרחשת בפועל, ולמעשה, הכסף עובר לידיים פרטיות כתשלום 'פרוטקשן' – דמי חסות. כך פרסם לראשונה יוסי מזרחי בכתבת תחקיר במהדורת חדשות 12.

אז לאיפה הולך הכסף? אחוז קטן מהמגזר הבדואי טוען לבעלות עתיקת יומין על מאות אלפי דונמים בדרום. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי פעמים רבות לאורך השנים, אך שטחים נרחבים המיועדים לבנייה בתוך תחומי היישובים הבדואים, נשארים שוממים במשך שנים רבות, מחשש לפגיעה פיזית מצד תובעי הבעלות.

בדיקה שלנו העלתה חשד, כי למרות שהמדינה איננה מכירה רשמית בטענות הבעלות, כאשר הרשויות המקומיות מעוניינות להקים מבני ציבור כגון בתי ספר, גני ילדים ומרפאות, הן עושות זאת על גבי שטחים של תביעות בעלות, תוך העברת סכומי כסף גדולים לטוען במסווה של "שירותי שמירה", וזאת על מנת למנוע מצב של פגיעה במבנים.

בעקבות החשד, דרשנו מהמועצות הבדואיות, את פירוט תקציב אבטחת מוסדות החינוך. לשם השוואת הנתונים, ביקשנו במקביל נתונים אלו גם מרשויות יהודיות באיזור עוטף עזה – המוגדר איזור סיכון.

מועצת נווה מדבר בה פועלים 21 בתי ספר, שילמה כ-6.8 מיליון שקלים בשנת 2016 וסכום דומה בשנת 2017. בשנת 2018 זינק הסכום ל7.3 מיליון שקלים.

המועצה האזורית אל קאסום, העבירה את הנתונים רק לאחר עתירת חופש מידע שהגישה כנגדה תנועת רגבים. במועצה זו פועלים 22 בתי ספר, ותקציב השמירה בתחומיה בשנת 2016 עמד על כ-9 מיליון שקלים, בשנת 2017 טיפס הסכום לכ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2018 עלה הסכום ל-11.7 מיליון שקלים.

לשם ההשוואה, עלות השמירה במועצה אזורית מרחבים בשנת 2016, בה פועלים כ-10 בתי ספר, עמדה על כ-965 אלף שקלים בלבד, ובסכום דומה גם בשנת 2017.

במועצה האזורית בני שמעון, בה מאובטחים שבעה בתי ספר, עמד תקציב השמירה בשנת 2016 על 690 אלף שקלים בלבד, ובשנת 2017 על 665 אלף שקלים בלבד.

משרד החינוך, איננו מתקצב את אבטחת מוסדות החינוך ברשויות המקומיות, אלא משטרת ישראל. משטרת ישראל מצידה הבהירה כי במועצות נווה מדבר ואל קאסום, כלל אין תקני אבטחה במימון המשרד לבטחון פנים. עוד עלה מתשובת המשטרה, כי השתתפותה בתקני האבטחה במוסדות החינוך בעיירות הבדואיות הוותיקות חורה ולקיה עומדת על מאות אלפי שקלים בשנה, וכי בכל מקרה – לא מדובר בסכומי העתק ששולמו בנווה מדבר ובאל קאסום.

אלא שבכך, לא תמה הסאגה. ביקורים בבתי הספר של נווה מדבר ואל קאסום העלו, כי כלל לא קיימת שמירה במוסדות, השערים פתוחים לרווחה ואפשר להכנס ולצאת באופן חופשי לחלוטין.

חישוב פשוט מעלה, כי תקציב השמירה הממוצע בכל מוסד כזה, הינו כ-30000 בחודש, בין אם יש בו 1000 תלמידים ובין יש בו 80 תלמידים. גורמים במועצות טענו כי הכסף משמש ל"שמירת לילה", אלא שהגדרה זו קיימת רק בפנימיות.

הממצאים הללו מאששים את ההנחה, כי המועצות מעבירות "פרוטקשן פנימי" לאותם תושבים שטוענים לבעלות על הקרקעות שעליהן נבנו בתי הספר. המסמכים הרשמיים של המועצות לא עונות על השאלה לאיפה זורם כל הכסף הזה, אבל מלמדים מעבר לכל ספק שיש פה שחיתות ותקציבים מנופחים באופן חסר תקדים.

מועצת אל קאסום השביתה אלפי תלמידים ועתרה נגד משרד החינוך בטענה לאפליה תקציבית. תשובת המדינה לבית המשפט חושפת אי סדרים חמורים ממנה עולה חשש למעילה בעשרות מיליוני ש"ח בשנה – על חשבון הילדים. תנועת רגבים: נדרשת חקירה ביחידה 433

מועצת אל קאסום השביתה את פתיחת שנת הלימודים ברחבי המועצה, בה לומדים כ-17,000 תלמידים, בטענה כי משרד החינוך מונע ממנה תקציבים, וניהלה קמפיין חריף נגד המדינה בטענות לאפליה וגזענות, אלא שכעת מתברר כי משרד החינוך עצר העברות תקציביות למועצה בעקבות ביקורת של החשב הכללי במשרד האוצר ממנה עולה חשש לאי סדרים כספיים בהיקף של עשרות מליונים.

על פי הסכם עם המדינה, מועצת אל קאסום והמועצה הבדואית השכנה, נווה מדבר, מעניקות שירותי חינוך לעשרות אלפי ילדים המתגוררים בפזורה הבדואית הבלתי חוקית, ולשם כך מקבלות תקציבי עתק לחינוך, לצד תקציב של כ-120 מיליון שקלים בשנה, לכל מועצה, עבור הסעת התלמידים מהפזורה לבתי הספר.

מועצת אל קאסום עתרה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד משרד החינוך, והובילה קמפיין ציבורי הטוען לאפליה וגזענות. אלא שמתשובת המדינה לעתירה, הסבירה המדינה כי השהתה תקציבים נוספים לאחר שחשפה אי סדרים תקציביים חמורים בהתנהלות המועצה בסכומים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, מתקציבי החינוך, מתקציב הבינוי לבתי הספר, על חשבון תקציב ההסעות, ולצד שימוש בחשבוניות מזויפות.

על פי נתוני החשבות, ישנו כ-%20 רווח למועצה מהיקף הסעות שלא בוצעו בפועל, קרי כ-20 מיליון ש"ח מהקופה הציבורית. "במהלך השנה שעברה בוצעה בקרה מטעם משרד החינוך על מערך ההיסעים והחינוך בכללותו במועצה האזורית אל-קסום והתגלו ליקויים חמורים הכוללים: תשלום על הסעות שלא התבצעו בפועל, העלאת מספר נוסעים חורג באופן משמעותי לטובת יצירת רווח מההיסעים, היעדר מלווים בהיסעי החינוך המיוחד על אף שתוקצבו", נכתב בתגובת המדינה.

בתקציב החינוך בלתי פורמלי בהיקף של 3 מיליון ₪ בשנה לטובת פעילויות, לילדי הפזורה, נוצלו בתשע"ז כ-480 אלף ₪ בלבד. המדינה מציינת כי "בקרה שנעשתה על תקציב זה חשפה ליקויים חמורים בשימוש בכסף. ב-60 גנים מתוך 85 שנבדקו ליקויים חמורים בהתנהלות הגנים בשל היעדר תלמידים וסייעות שניות שתוקצבו, אך לא היו בפועל -פער המוערך ב-2 מיליון ₪ מהקופה הציבורית".

גם בסעיף הבינוי בו ניתנו למועצה הרשאות בנייה על סך 170 מיליון ₪ – כמאה מיליון ₪ לא בוצעו. בתחום החינוך הפורמלי – נמצאה התנהלות בלתי תקינה בשווי של 600 אלף ₪. בעיות נוספות נמצאו בשעות התוספתיות שניתנו. בבתי הספר בהם אין ניהול עצמי ובגני הילדים מציינת המדינה על תופעת גניבת חשמל מהגנרטורים שמוצבים במוסדות החינוך.

בסופו של דבר, בעקבות העתירה והשבתת מערכת החינוך, הגיעה המדינה עם המועצה לסיכום ביניים לפיו המדינה תעביר כעת תקציב נוסף של 7 מיליון שקלים, במהלך השנה הקרובה, לצד משא ומתן על יתר התקצוב שהושהה.

מתגובת המדינה עולה חשש כי מדובר כאן בקצה קרחון של תעשייה שלמה של גניבת כספי ציבור והעברתם למקורבים, תוך שימוש ציני ברווחת התלמידים, בדרישה לסחטנות של כספים נוספים. שחיתות כה חמורה בכל רשות מקומית אחרת, היתה מרעידה את אמות הסיפים. נדרשת חקירה מקיפה ביחידה למניעת פשיעה כלכלית 433.

בעזות מצח בלתי רגילה, מועצת אל קאסום ניהלה קמפיין הכפשה שיקרי, על גבם של התלמידים. המדינה היתה צריכה להגיב ולחשוף את התמונה האמיתית בזמן אמת.