צפו בסרטון: מדוע מדינת ישראל מסתבכת שנים כה רבות עם הסדרת הפזורה הבדואית בנגב, ומי בסופו של דבר יוצא פה הפראייר?

"תכירו זה עאבד. עאבד הוא בדואי בן 18 מהפזורה. ספונטני, רגיש, ולא פראייר". סרטון חדש שלנו, ממחיש מדוע למרות מאמצי המדינה להסדיר את הפזורה הבדואית ביישובי קבע עם תשתיות ושירותים מוניציפליים מלאים, היא פשוט לא מצליחה בכך, מי בסופו של דבר יוצא פה הפראייר, ומהן ההשלכות החמורות שיש בכך על עתיד הנגב ומדינת ישראל כולה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה כיום עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים, ובמשך שנים רבות מדינת ישראל גוררת רגליים בניסיונותיה להעתקת הפזורה הבדואית ליישובי הקבע.

כדי שיעברו ליישוב מסודר עם תשתיות ראויות, שירותים מוניציפליים, חינוך ובריאות, המדינה מעניקה לכל תושב מהפזורה מגרש מפותח בחינם ופיצוי של מאות אלפי שקלים – אך בהיעדר לוחות זמנים, השיטה לא עובדת והפזורה רק הולכת וגדלה באלפי מבנים מדי שנה.

הסרטון ממחיש כיצד עם השנים המדינה רק הרחיבה את היקף המענקים והפיצויים, ולמעשה בכך רק מעודדת את התושבים להישאר בשטח, להמשיך לבנות באופן בלתי חוקי ו'לעשות קופה' על חשבון הציבור.

הרשות להסדרת הבדואים חשפה תכנית שאפתנית להסדרת 125 אלף בדואים בתוך עשור, אך המדינה תרחיב את תחומי היישובים הבדואים בטרם מיצתה את המלאי הקיים, ופינוי הפזורה יתקיים 'על הנייר' רק בחומש הבא. "פוטנציאל גבוה עם מימוש בעייתי מאוד"

הרשות להסדרת הבדואים חשפה בעיתון כלכליסט תכנית שאפתנית להסדרת מגוריהם של 125,000 אזרחים בדואים בנגב, שכמחציתם מתגוררים במקבצים בלתי חוקיים הסמוכים ליישובי הקבע או בבניה בלתי חוקית בתוך תחומי היישובים עצמם, וכמחציתם בפזורה בלתי חוקית שאותם המדינה מתכננת לפנות ליישובי הקבע.

הכשרת המגרשים עבור תושבי הפזורה, תתבצע על אדמות מדינה בלבד, ובכך תתעלם המדינה מסוגיית 'תביעות הבעלות' – סכסוך עתיק יומין בין המדינה למיעוט מקרב האוכלוסיה הבדואית, הטוענים לבעלותם על מאות אלפי דונמים בנגב. טענה זו מעולם לא עמדה במבחן בתי המשפט, אך המדינה ביקשה להגיע להסדרי פשרה מפליגים עם הטוענים לבעלות, אך לרוב נכשלה בכך.

על פי התכנית, בשלב ראשון, אלו המתגוררים בבנייה בלתי חוקית בתוך תחומי היישובים או בסמוך להם, יוסדרו במקום מגוריהם הנוכחי ויקבלו פיצוי של 125 אלף שקל. לשם כך צפויה המדינה להרחיב כבר עכשיו את תחומי היישובים, על מנת "לספח" את המתחמים האמורים ליישובים המוסדרים.

65 אלף תושבי הפזורה הבלתי חוקית יועתקו בעתיד ממקום מגוריהם הנוכחי הלא מוכר לאדמות מדינה, ויקבלו מגרש מפותח בחינם ביישוב קבע, עם זכויות בנייה להקמת צמוד קרקע, וכן 250 אלף שקל פיצוי על פירוק הבית הבלתי חוקי.

על פי התוכנית, צפויה הרשות לאשר תוכניות לבניית כ-150 אלף יחידות דיור בסך הכל, שמתוכן יוקצו מגרשים לכ-40 אלף יחידות דיור כבר עד שנת 2021, שבה מסתיימת תוכנית החומש הנוכחית, ואילו מגרשים ל-110 אלף היחידות הנותרות יוקצו בחומש הבא.

תקציב התוכנית עומד על כתשעה מיליארד שקל, מהם כשישה מיליארד שקל עבור פיתוח, כ-1.5 מיליארד שקל לתשתיות על, וכ-1.5 מיליארד שקל עבור פיצויי הסדרה.

לאור פעילותנו לשמירת אדמות המדינה טרפדנו בעבר את 'חוק בגין' שביקש למסור מאות אלפי דונמים של תביעות בעלות לבדואים, על מנת להתקדם לשלב ההסדרה. בנוסף, לאור פרסום "מבחן הנגב", תכנית הסדרה שהוצאנו הגורסת כי יש להפריד בין סוגיות תביעות הבעלות לסוגיית ההסדרה, אנחנו חשים רגשות מעורבים לגבי התוכנית.

מצד אחד, אחרי שנים ארוכות שתכניות המדינה נתקעו בגלל סוגיית תביעות הבעלות, החליט השר אורי אריאל להפריד בין הסוגיות ולהניע את גלגלי ההסדרה. זה היה הצעד המשמעותי ביותר בו נקטה המדינה אחרי עשרות שנים ועל כך ברכתנו.

מצד שני, רשות הבדואים מעגלת פינות ובהשאלה מהביטוי הידוע החליטה ש'אם מוחמד לא יבוא אל הכפר, הכפר יבוא אל מוחמד'. על פי התכנית המדוברת, בכוונתה להרחיב את הישובים על אלפי דונמים נוספים, כדי לסמן וי על אלפי תושבים בפזורה הלא חוקית שיוסדרו במקומם, בזמן שאלפי מגרשים פנויים ממתינים בישובים אך אין שום הצלחה בהסדרת הפזורה בתוכם. לכן במקום להשקיע מאמצים בהכנסת הפזורה לישובים, הרשות הולכת לפתרון הקל והבטוח של הסדרה במקום כדי לסמן הצלחה, גם במחיר של איבוד אדמות מדינה יקרות לטובת ישובים שממילא עומדים ריקים. אסור להגדיל את היישובים הקיימים, עד שלא ממצים לחלוטין את פוטנציאל האכלוס הקיים על פי התכניות.

בהמשך למאבק העיקש שלנו להסדרת הפזורה הבדואית בצורה הנכונה ביותר, יצאנו בסרטון חדש הקורא לממשלה להפסיק ולחלק את אדמות הנגב בחינם לאנשי הפזורה. צפו:

לאחר דחיה חוזרת ונשנית של שיווק המגרשים לבניה ביישוב הבדואי אום בטין,  ולאחר מעקב אחרי הסדרת היישוב פנינו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים: "לאחר שתי דחיות, ישנו טעם לפגם בדחייה נוספת"

יצאנו בדרישה מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב להחל לאלתר בשיווק מגרשים ביישוב הבדואי אום בטין שבנגב, המתעכבת שוב ושוב למרות אישור התב"ע במקום לפני למעלה משנה.

אום בטין הוא יישוב בדואי בנגב, שהחל כמקבץ לא חוקי ובשנת 2004 המדינה החליטה להכיר בו כחלק מהסדרת ישובים בדואים נוספים. לפני יותר משנה ולאחר עיכובים רבים, קיבלה השכונה הצפונית ב"אום בטין" תב"ע (תוכניות מפורטות לבניה) ואושרה תוכנית לשכונה החדשה בישוב. בדרך כלל זהו הזמן בו מתחילים להקצות מגרשים ולהתחיל בתהליך הבניה, אך ההליך התעכב.

כבר בפברואר 2017 פנינו לרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב, בדרישה כי יחלו להקצות מגרשים לבניה על-מנת לקדם את ההסדרה במקום. באוקטובר האחרון הגיבה רשות הבדואים כי היעד להקצאת המגרשים הוא דצמבר 2017, ובחודש דצמבר נדחה תאריך היעד לפברואר השנה.

במכתב ששיגר היום (רביעי) עורך הדין שלו, בועז ארזי, תהה ארזי מדוע נמנע מהתושבים להחל בתהליך הבניה. "מאחר וחלפו עברו להם כבר שני מועדים, עליהם הצהרתם באופן רשמי, ובפועל לא החל השיווק, אציין כי יהיה טעם לפגם בדחייה נוספת של מועדי השיווק", כתב ארזי.

דווקא לאור השתוללות הבנייה הבלתי חוקית בנגב, יש צורך לאפשר איכות חיים לתושבי הנגב שמשתפים פעולה עם הסדרה ובניה כחוק. תושבים אלו צריכים לקבל תשתיות תקינות, כתובות היתרי בניה ותקני בטיחות, מרכזי קניות ומבני ציבור – ממש כמו כל ישוב אחר במדינה. ולא פחות חשוב – חיזוק היישובים המוסדרים הינה קריטית וחשובה כדי לסיים את סצינת "הדרום הפרוע", בה מתחסלים עתודות הקרקע של מדינת ישראל בדרום.

בהמשך למאבק העיקש שלנו להסדרת הפזורה הבדואית בצורה הנכונה ביותר, יצאנו בסרטון חדש הקורא לממשלה להפסיק ולחלק את אדמות הנגב בחינם לאנשי הפזורה. צפו:

ועדת החינוך דנה במצוקת החינוך במגזר הבדוא ואנחנו תוהים מדוע אימץ מרגי את הצעת חברי הכנסת הערבים וארגוני השמאל להקים עשרות כיתות בתוך הפזורה הבלתי חוקית, בניגוד לעמדת משרדי הממשלה המבקשים לקדם את  ההסדרה ולהמנע מקיבוע הפזורה

ועדת החינוך ערכה דיון במצוקת החינוך במגזר הבדואי. על פי נתוני משרד החינוך ישנם אלפי תלמידים, בעיקר בגיל הרך, המתגוררים בפזורה הבלתי חוקית, שאינם מבקרים במסגרות החינוך.

מסגרות החינוך עבורם ממוקמות ב-19 יישובי הקבע הבדואיים הקיימים באיזור. חוץ ממוסדות החינוך ביישובי הקבע, המדינה מפעילה כיום 17 'מרכזים לשירותים חיוניים' (הכוללים שירותי רפואה וגנים) עבור הפזורה הבלתי חוקית. מרכזים אלו פועלים במבנים יבילים, בהתאם לתיקון מיוחד בתכנית המתאר המחוזית.

המדינה מפעילה כיום מערך הסעות על מנת להסיע את ילדי הפזורה למוסדות החינוך הפועלים ביישובי הקבע ובמרכזים לשירותים חיוניים. מערך הסעות מיוחד הוקם במיוחד עבור הגיל הרך, הכולל נסיעות במיניבוסים המצוידים בבוסטרים ומלווה בכל הסעה.

מזה שנים, מנסה מדינת ישראל לקדם את הסדרת ההתיישבות הבדואית והעתקת הפזורה הבלתי חוקית ליישובי הקבע, בהם קיימים תשתיות קבע חדישות של שירותי חינוך, רפואה ורווחה.

בית הספר ביישוב מולדה (צילום: תנועת רגבים).

חברי הכנסת הערבים ומספר ארגוני שמאל, כינסו היום את הדיון בוועדה, בדרישה להקים עשרות כיתות גן בתוך הפזורה הבלתי חוקית, מאחר ולדבריהם ההורים מסרבים לשלוח את ילדיהם במערך ההסעות.

עם זאת, רק לאחרונה קיבלה הממשלה הצעת חוק הכוללת תכנית חומש לחיזוק המגזר הבדואי ולצמצום הפערים בתחומי החינוך והרווחה. במסגרת התכנית יוקצו מאות מיליוני שקלים להקמת מוסדות חינוך חדשים ביישובי הקבע ולשיפוץ כיתות קיימות.

נציגי משרד החקלאות במסגרתו פועלת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, הסבירו את הבעייתיות בהצעה, והצביעו על העובדה כי רק לאחרונה קיבלה הממשלה הצעת חוק הכוללת תכנית חומש לחיזוק המגזר הבדואי ולצמצום הפערים בתחומי החינוך והרווחה. במסגרת התכנית יוקצו מאות מיליוני שקלים להקמת מוסדות חינוך חדשים ביישובי הקבע ולשיפוץ כיתות קיימות.

בית הספר ביישוב אום בטין (צילום: תנועת רגבים).

נציגי משרד החינוך הבהירו כי בכוונתם לתגבר את מוסדות החינוך הקיימים, ובכל מקום בהם ניתן לפעול בהתאם לחוקי התכנון והבניה. במשרד החינוך מציינים כי הסיבה להיעדרות של אחוז ניכר מהילדים ממסגרות החינוך, קשורה לסירובם של ההורים ובשל בעיות רווחה – וכי מערך ההסעות נותן מענה רוחבי עבור רוב התלמידים. במשרד הדגישו כי האחריות על הביקור הסדיר של הילדים במוסדות החינוך בהתאם לחוק החינוך, מוטל על הרשויות המקומיות וקציני הביקור הסדיר.

באופן תמוה, החליט מרגי לאמץ את הצעת חברי הכנסת הערבים וארגוני השמאל, ולקדם את הקמתן של עשרות כיתות לימוד וגנים בתוך הפזורה הבלתי חוקית, זאת בניגוד לעמדת משרדי הממשלה, הרואים בצעד זה ככזה שיפגע במאמצי ההסדרה, ויגרום בפועל לקיבוע בפועל ולהרחבה של הפזורה הבלתי חוקית.

יו"ר הוועדה, חה"כ יעקב מרגי (צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת).

הבעייתיות הרבה בפתרון שמתווה חבר הכנסת מרגי היא שיש מצוקה אמיתית במגזר הבדואי, אבל הפתרון הוא בהרחבת המוסדות הקיימים ושכלול ופיקוח על מערך ההסעות, ולא בהקמה של עוד ועוד מוסדות בפזורה, שרק יקבעו את המצוקה ולא יתנו מענה אמיתי ומעמיק. ראשי המגזר הבדואי חייבים לנהוג באחריות, ולהבין שהסדרת ההתיישבות והמעבר ליישובי הקבע, הם אינטרס ראשון במעלה של הציבור הבדואי עצמו. מי שבכח דוחף את הציבור שלו מאתיים שנה אחורה לא רוצה בטובת אנשיו, אלא לשמר את הפערים והבעיות.

כיצד בחר להגיב יו"ר הוועדה ח"כ בני בגין, כשהח"כים הערבים תקפו את הנציג שלנו בצעקות וקללות? צפו

בדיון סוער במיוחד שהתקיים השבוע בועדת הפנים של הכנסת על הקמת היישוב חירן שבנגב, הוזמן לדבר גם נציג מטעמנו, עמיחי יוגב, המשמש כרכז מחוז הדרום בתנועה. הדיון התקיים על פי דרישת הרשימה הערבית המשותפת, לאור העובדה כי כדי להתחיל בעבודות הפיתוח להקמת היישוב שאושררה לאחרונה על ידי בג"ץ, יש צורך לפנות מקבץ בדואי לא חוקי, היושב על חלק מהאדמות שהממשלה מייעדת ליישוב חירן.

בדיון המתוח שנוהל על ידי חבר הכנסת בני בגין, השתתפו בו נציגים מטעם משרדי הממשלה, לצד מספר רב של תושבים בדואים וארגוני שמאל. לאחר שכלל חברי הכנסת שנכחו בדיון נשאו דברים, ניתנה רשות הדיבור לגופים האזרחיים שהוזמנו לוועדה. בזה אחר זה וללא כל הפרעה, נשאו דברים תושבים בדואים, נציג עמותת הכפרים הלא מוכרים, ואנשי ארגון השמאל 'עדאלה' המתנגדים להקמת היישוב חירן.

עמיחי יוגב, רכז דרום שלנו, ביקש לדבר על העובדה כי מדינת ישראל עושה מעל ומעבר למען תושבי המקבץ הלא חוקי, אולם ברגע שפתח בדברים הוא הותקף בצעקות וקללות קשות על ידי חברי הכנסת הערבים והתושבים הבדואים.

במקום להשליט סדר באולם ולאפשר ליוגב להשלים את דבריו באין מפריע, בחר חבר הכנסת בגין לזרז דווקא את יוגב שיסיים את דבריו. הצעקות והקללות נמשכו ובגין 'חתך' את נציג רגבים ועבר לדובר הבא.

"הדיון הזה הוא ניסיון ברור להלך אימים על מדינת ישראל ומוסדותיה", אומר יוגב בעקבות הדיון. "ממשלת ישראל החליטה על הקמת היישוב לפני 14 שנים. זה עבר בצורה מוחלטת את מבחן בג"ץ שקבע כי אין פה שום נישול או גזענות, ואישר להתקדם בתהליך הקמת היישוב.

"חברי הכנסת הערבים מאיימים בצורה גלויה על מדינת ישראל ומצהירים כי הם יטרפדו את המהלך בכל דרך אפשרית. מדובר פה במבחן ריבונות חשוב למדינת ישראל שצריכה להגיד בצורה הברורה ביותר: לא תהיה פה מדינה בתוך מדינה!".

כזכור, הדיון בוועדת הפנים נערך למעשה לאחר מתן פסק דין חלוט של בג"ץ שקבע כי אין מניעה לפנות את תושבי המקבץ הלא חוקי. לפני חודש בלבד קבעה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כי אין מקום לקיים דיון נוסף בעתירה, ובכך למעשה חתמה את הסאגה המשפטית.

פסק הדין קבע כי בפני תושבי המקבץ פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר, או לאמץ את אפיק הפיצויים הנדיב שהוצע להם על ידי המדינה לפני שנים רבות, הכולל מגרש מפותח של 800 מ"ר, בעיירה חורה הסמוכה בסבסוד כמעט מלא של המדינה, לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי.

בגין העדיף להתקפל בפני הצעקות והאיומים של הבדואים וחברי הכנסת הערבים במקום להעמיד אותם במקומם. ההתקפלות הזו היא ביטוי מצער להתנהלותו של בגין בשנים האחרונות בסוגיית הסדרת ההתיישבות הבדואית.

לאחר שהממשלה אישרה לפתוח בהליך הקמה של חמישה יישובים חדשים בנגב, אנחנו מברכים על המהלך ודוחים את טענות ארגוני השמאל המתנגדים למהלך: "ממחזרים טענות ישנות הלוקות במידה חריפה של חוסר אמת"

בישיבת הממשלה השבועית החליטה הממשלה לבחון את הקמתם של חמישה יישובים קהילתיים חדשים בנגב. ההחלטה החדשה שצפויה כעת לעבור הליך תכנון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, כבר נתקלת בהתנגדויות מצד ארגוני שמאל קיצוני.

ההחלטה על הקמת היישובים החדשים, נמצאת רק בתחילת דרכה, ותעבור הליך ממושך של תכנון מקצועי, בו ישוקללו הצרכים השונים של בניה ופיתוח מחד, מול שמירה על המרחבים והטבע מאידך. זהו צורך השעה לפיתוח הנגב שייתן מענה חיוני גם למצוקת הדיור. על אף שהקמת יישובים חדשים עשויה להיות כרוכה בעלויות גבוהות מאשר פיתוח יישובים קיימים, זהו המחיר המתבקש והנכון למען הפרחת הנגב.

מנגד, בארגוני השמאל כבר ממהרים להתנגד למהלך. בהודעה לתקשורת שהוציאו "האגודה לזכויות האזרח" ועמותת "במקום", נטען כי "היישוב נווה גוריון אמור לקום על חלק מאדמת ביר האדג', כפר מוכר שכולל כ-6,000 תושבים והיישוב 'דיה' מתוכנן על הכפר הלא מוכר קטמאת בו מתגוררים כ-1,500 בני אדם".

טענות ארגוני השמאל לוקות במידה חריפה של חוסר אמת. "הכפר" קטמאת, אינו אלא כינוי נלעג לשרשרת מקבצים לא חוקיים שנבנו ברובם על אדמות מדינה הרשומות בטאבו בין ערד לעיירה ערערה. היישוב 'דיה' מתוכנן להבנות על אדמות מדינה אלו. היישוב המתוכנן 'נווה גוריון' ממוקם על קרקע יהודית בבעלות פרטית, עליה השתלטו באופן לא חוקי עבריינים בדואים.

ביר האדאג'- בסימון הכחול: פלישה ובניה על אדמה יהודית פרטית.

כזכור, היישוב ביר האדאג' הוקם ע"י המדינה כדי להסדיר ולהלבין בניה לא חוקית של בדואים שהשתלטו על אדמות מדינה בניגוד לחוק. במקום לפנות את העבריינים מהמקום, המדינה החליטה לפני כעשור להקים להם יישוב על האדמות שהם גזלו מהמדינה. חלקם הגדילו לעשות והשתלטו על עוד קרקע מחוץ לתחומי היישוב, אלא שהפעם הם גנבו קרקעות שרשומות בטאבו בבעלות יהודית פרטית. עכשיו הארגונים האלה רוצים שהמדינה תעניק על מגש של כסף לאותם עבריינים גם את הקרקעות הפרטיות.

טענות ארגוני השמאל מהוות מיחזור של טענות שנדחו ופורקו באופן יסודי על ידי בית המשפט העליון בפרשת היישוב חירן. נראה שיש כאלה שרוצים רק ישובים בדואים בנגב, אבל הנגב יתפתח ויצמח לרווחת כל תושביו, חרף כל המקלות שגורמים אלו יתקעו בגלגליו.

החברה להגנת הטבע מנהלת כארבע שנים קרב מר נגד פיתוח היישוב 'שיזף' בהר הנגב, בנימוק שאין להקים יישובים חדשים, אולם מנגד המליצה לאחרונה על הלבנת ארבעה מקבצים בדואיים שהוקמו בניגוד לחוק ליד אתרי עתיקות || ככה זה בטבע?!

הקמת יישובים חדשים מתנגשת לא פעם עם הרצון לשימור ערכי טבע וסביבה המצויים באיזור המדובר, אולם באופן מפתיע ההתנהלות הבלתי עקבית של החברה להגנת הטבע בסוגיה זו, מעלה תמיהה קשה על האג'נדה לפיה היא מתנהלת.

בשנת 2005 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה, במבט צופה פני עתיד, כי ככלל יש להמנע מהקמת יישובים חדשים, ולהתמקד בהרחבת יישובים קיימים. הקמת יישובים חדשים, החליטה המועצה הארצית, תתקיים רק במקרים מיוחדים ובכפוף למילוי שורה של דרישות סף ותנאים קפדניים.

משום מה, בעשור האחרון נמצאו נסיבות מיוחדות להכרזתם של 11 יישובים חדשים בנגב – כולם עבור המגזר הבדואי – ואף לא יישוב יהודי אחד, ומסתבר שגם לשאלה מהי עמדת החברה להגנת הטבע בנוגע להקמת יישובים חדשים בנגב, יש שתי תשובות הפוכות לחלוטין – תלוי לאיזה מגזר נועד היישוב.

"יישוב (יהודי) חדש – איום חדש"

כבר שנים ארוכות מנהלת החברה להגנת הטבע מאבק מר ומתמשך כנגד הקמת 'שיזף' – יישוב קהילתי משותף לדתיים וחילונים, אותו מקדמת המועצה האיזורית הר הנגב. בתחילת 2012 התקיים טקס החניכה ליישוב החדש, ומבני המגורים היבילים הוצבו בתחומי תכנית מתאר מפורטת ומאושרת להקמת 'קריית חינוך'.

הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגדירה באופן זמני את היישוב כ'כפר סטודנטים', המשותף למועצה ולעמותת איילים, וזאת על מנת להקל על ההליכים הבירוקרטיים. התנהלות זו ננקטה כפתרון זמני במקביל לפעילות המועצה לתת תוקף מחודש, לאישור שניתן בעבר להקמת יישוב כפרי באותו המקום.

החברה להגנת הטבע ניסתה להיאבק בהקמת היישוב החדש בכל דרך, אותו הגדירה באתר האינטרנט כלא פחות מאשר "איום חדש".

"יישוב חדש – איום חדש" (צילום מסך מאתר החלה"ט)

"בשנה האחרונה מתרחבת התופעה של קבוצות צעירים המתגבשות סביב רעיון הקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל. הם רואים בחזונם יישוב חדש, מתבדל, שחי מחקלאות, חינוך ותיירות ומבסס את חיי הקהילה שלו על עקרונות של איכות הסביבה. עמדת החברה להגנת הטבע גורסת כי יש להימנע מהקמת יישובים חדשים מסיבות כלכליות, חברתיות וסביבתיות", צוין באתר.

עוד נכתב, כי "פיתוח יישובים חדשים, הכולל הן בניית בתי מגורים והן תשתיות נלוות נדרשות כגון כבישים, חשמל, ביוב ומים – פוגע בנוף הפתוח, מצמצם את כמות השטחים הפתוחים, קוטע את הרצף שלהם, הורס בתי גידול וגורם לנזק אקולוגי. החברה להגנת הטבע רואה בדאגה את התנהלותה של עמותת "איילים" אשר במספר מקרים לאחרונה מבצעת עבירות על חוקי מקרקעין שונים, ובכלל זה על חוק התכנון והבניה".

עוד לפני העליה לקרקע, פנתה החברה למשרד היועץ המשפטי לממשלה, ליחידה הארצית לאכיפת דיני המקרקעין במשרד הפנים, ולועדה המחוזית לתכנון ובניה ודרשה למנוע את אכלוס המגורונים.

שיזף (צילום: אתר היישוב)

במרץ 2012 – מיד לאחר העליה לקרקע, הגישה החברה ערר חריף לועדת העררים, בו שפכה אש וגפרית על המועצה וגרעין שיזף וניסתה לקעקע את חוקיות ההיתר שנתנה הועדה המקומית, מאחר והתכנית הקיימת מתייחסת לקריית חינוך ולא ליישוב. "למעשה, עסקינן כאן בגרעין להקמת יישוב חדש "שהתחפש" לקריית חינוך. החלטת הוועדה המקומית לתת היתר בניה להקמתו של 'כפר סטודנטים', לא רק שאינה תואמת את התכנון הקיים בשטח, אלא אף עושה בו שימוש ציני בכך שהיא כופה עליו הר כגיגית", נאמר בערר עליו חתום שי טחנאי, רכז דרום בחברה להגנת הטבע.

""כפר הסטודנטים" מוקם כאשר כלל אין בנמצא אותו מוסד חינוך מכח התכנית, אותו אמורים אותם "הסטודנטים" לפקוד", הטעים הערר בלעג. "כפרי סטודנטים נועדו לחזק את הקהילה ביישובים בהם הוקמו. כאן, אין שום יישוב. שום דבר. דממת מדבר. ומכאן ההפרה הסביבתית הבוטה והגסה של השטח, והציניות במהלך כולו".

ביוני 2012 קיבלה ועדת הערר את עמדת החברה להגנת הטבע, וקבעה כי לא ניתן להגדיר את המקום ככפר סטודנטים ללא קיומו של מוסד חינוך במקום. מספר חודשים לאחר מכן חידשה מועצת הר הנגב את ההיתר, תוך שהיא מאשרת שימוש חורג בהגדרת 'גרעין התיישבות' לפרק זמן של חמש שנים, ובכפוף לעמידה בשורת דרישות. החברה להגנת הטבע הגישה ערר נוסף. ועדת העררים לא מצאה דופי בהיתר המחודש והמתוקן, ודחתה את הערר.

מאז חלפו מספר שנים, וכעת מתכוננת החברה להגנת הטבע לעתור לבית המשפט המחוזי בדרישה לפינוי שיזף.

החברה להלבנת הקבע

הסאגה המתוארת עד כאן מציפה את השאלה המתבקשת, מהו המניע הפנימי להתנגדות העיקשת והעקבית של החברה להגנת הטבע נגד שיזף, אולם תמיהה זו גוברת שבעתיים לאור העמדה שהציגה החברה רק לאחרונה, בנוגע להלבנת מקבצים בדואיים לא חוקיים הממוקמים בתחומי אותה מועצה, והמלצתה להגדירם כיישובים חדשים.

לפני כשלושה חודשים התקיים בלשכת התכנון המחוזית בבאר שבע, דיון שעסק בהחלטת הממשלה להקמת יישוב בדואי בהר הנגב. בשנת 2008 החליטה ממשלת ישראל להקים יישוב בשם 'רמת ציפורים', שייתן מענה חוקי לכ-120 משפחות בדואיות החיות באיזור בארבעה מקבצים בלתי חוקיים.

מקבץ מספר 1 (צילום: תנועת רגבים)

התכנית הממשלתית המקורית ביקשה לאחד את כל המקבצים ליישוב אחד, אולם כצפוי, התושבים הבדואים ועמותת השמאל 'במקום' הביעו התנגדות לשינוי המצב הקיים, וביקשו להכיר בכל ארבעת המקבצים, ולהלבינם כיישובים חוקיים.

בסוגיה זו, במפתיע, הביעה החברה להגנת הטבע תמיכה בעמדה הקיצונית של הלבנת כל המקבצים הבלתי חוקיים, בניגוד מוחלט לעמדת 'גופים ירוקים' כגון רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות. אלו האחרונות הודיעו כי הן מתנגדות מעיקרא להקמת היישובים שצפויים לפגוע באתרי עתיקות שהוכרזו על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית, ובלית ברירה מקבלות את ההצעה להקמת יישוב אחד בלבד. עמדה זו נתמכה גם על ידי המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל.

הצעה חלופית שהגיעה מכיוון הבדואים ו'במקום', ביקשה להגדיר את רמת ציפורים כישוב אחד עם שלוש שכונות שיוגדרו כמיזמי תיירות.

מקבץ מספר 2 (צילום: תנועת רגבים)

בדיון התברר כי אותה החברה להגנת הטבע שיצאה חוצץ נגד שיזף והגדירה אותו כ'איום', הביעה תמיכה נלהבת בחלופה שהציעה להקים יישוב מרכזי ועוד שלושה יישובי לווין.

שי טחנאי, נציג החברה להגנת הטבע בדיון, ציין כי "ההליך הנוכחי מהווה החלטה מקדמית, ולכן הוא מחייב דיון של כל גורם עם משרדו. החלופה המשולבת שהוצעה מקובלת: ישוב אחד גדול עם 3 שלוחות קטנות יותר. ישובים קהילתיים תיירותיים קטנים. אי אפשר להקים ישוב ולקרוא לו אתר תיירות", הדגיש טחנאי ואף עקץ את המתנגדים: "צורמת הטענה נגד הקמת ישוב לכ-20 משפחות בשעה שדנים על התיישבות בודדים".

ומה בנוגע ליישוב בדואי? "לא פוליטיקה – תיקון עוול חברתי"

ההמחשה הטובה ביותר לחוסר ההלימה בין העמדות השונות שמפגינה החברה להגנת הטבע אותה ייצג טחנאי, מוסברת במילותיו של טחנאי עצמו, במהלך ריאיון עם העיתונאי קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל במהלך פברואר 2014. (קישור לתמליל המלא?)

"החוק הוא חוק והיום יש הפרת חוק בדמות הקמת ישוב חדש", אמר טחנאי בנוגע לשיזף. "ישראל היא הצפופה ביותר בעולם המערבי, ויש לנו מעט מאוד שטחים שהם שטחים פתוחים, לכן מדיניות התכנון של מדינת ישראל – זה לא של החברה להגנת הטבע – שאין מקום להקים ישובים חדשים, יש לעבות את הישובים הקיימים".

ליבסקינד הקשה בזהירות, כיצד התנגדה החברה להגנת הטבע להקמת יישובים יהודיים כמו שיזף בנגב, שיבולת בגליל ואף ליישובי העקורים מגוש קטיף, "אבל לישובים הבדואים שקמים אתם לא הגשתם אף פעם התנגדות לאף אחד כזה, ואני שואל בזהירות אם יכול להיות שיש פה קצת פוליטיקה גם בחברה להגנת הטבע?".

"הישובים הבדואים החדשים מוקמים אחרי הליכים שהם עוברים בכל מוסדות התכנון", השיב טחנאי. "פוליטיקה אין. הגשנו גם התנגדות לישובים הבדואים בעובדה. יש לנו עמדה מאוד מאוד נחרצת בנושא של הישובים הבדואים".

מקבץ מספר 3 (צילום: תנועת רגבים)

לאחר שליבסקינד הוסיף והקשה, מדוע החברה להגנת הטבע טוענת שיש לעבות את היישובים הקיימים במגזר היהודי, ולא מחזיקה באותו קו לגבי הפזורה הבדואית וצירופם ליישובים הקיימים, פצח טחנאי במונולוג שאישש את החשש המצער, לקיומה של "קצת פוליטיקה" בחברה להגנת הטבע.

"יש ריכוזים מאוד גדולים שהמדינה הכירה בהם והיום מקדמת שמה תכניות, תכניות מיתאריות לאותם הישובים שהאוכלוסיה הבדואית גרה בהם. מאות אלפים ועשרות אלפים כבר נמצאים וכבר גרים שם, ולכן אנחנו אומרים יש ישובים שכבר נמצאים וכבר עשרות אלפים תושבים גרים בהם, אותם המדינה צריכה לקדם במסגרת… כן, מכיוון שגם כלפי הבדואים מדינת ישראל עשתה טעות ויש פה עוולה היסטורית גם סביבתית, וגם חברתית, ולכן את ההסדרה של הישובים הבדואים צריך לעשות… זה מאוד מאוד פשוט, מדינת ישראל החליטה שהיא צריכה לתקן את העוולות שהיא גרמה במשך למעלה מ… המדינה היום מסתכלת על המכלול של נושא של ההתיישבות הבדואית והיא אומרת יש כאן צורך לעשות תיקון חברתי…".

אז מה יצא בשורה התחתונה? החברה להגנת הטבע מנהלת קרב עיקש נגד הקמת יישוב יהודי שהוקם כחוק בתוך תכנית מתאר מפורטת, ונתלית בפרט הטכני כי התכנית מייעדת את המקום להקמת קריית חינוך ולא ליישוב. מנגד, אף אם נתעלם מדו-הערכיות המקוממת העולה מהדברים לעיל, היא מביעה תמיכה תמוהה בהלבנת מקבצים לא חוקיים, שצפויים על פי החשש לפגוע באתרי עתיקות חשובים בעלי שם עולמי. היא דוחפת להקמתם כארבעה יישובים קטנטנים – בניגוד לכל עקרון תכנוני – תוך התעלמות מכל העקרונות שבהם נימקה את התנגדותה להקמת שיזף.

 בית המשפט העליון הסיר את המכשולים המשפטיים כנגד הקמת היישוב חירן בצפון הנגב שהקמתו תקועה מעל עשור. השופטים קבעו: לתושבי הפזורה המתגוררים בתחומי היישוב המיועד אין כל זיקה לקרקע, ודחה בשתי ידיים את טענתם כי הקמת חירן מהווה צעד גזעני || כל סיפור חירן בעובדות מתומצתות

בשנת 2002 החליטה הממשלה על הקמת 14 יישובים בנגב הצפוני, בהם היישוב העירוני חירן המתוכנן להקמה על אדמות מדינה מדרום ליער יתיר, והמיועד לקליטת 2000 משפחות. במקביל להחלטה זו, הקימה ממשלת ישראל בעשור האחרון, 11 יישובים המיועדים אך ורק למגזר הבדואי, המכונים 'יישובי אבו בסמה'.

מאז ההחלטה על הקמת חירן, פצחו בדואים בני שבט אבו אלגיען המתגוררים בפזורה בלתי חוקית המכונה על ידם 'אום אל חירן', שנמצאת בתחומי היישוב המיועד, במאבק משפטי וציבורי נגד הקמת חירן, המתנהל בארץ ומחוצה לה.

ארגוני שמאל רדיקלי כגון 'עדאלה' ו'במקום' המנצחים על המאבק, מתעקשים להצמיד לסוגיית חירן תווית של מאבק לאומי, ואינם בוחלים בהפצת מידע שקרי המציג את מדינת ישראל כבריון גזעני. ישראל מוכפשת ברחבי העולם כמי שמבקשת לנשל ולהחריב כפר בדואי עתיק יומין, על מנת להקים על חורבותיו יישוב יהודי. בתחילת מאי 2015, חתם בית המשפט העליון את ההליך המשפטי שנמשך למעלה מעשור, וקבע כי אין שום מניעה להקמת היישוב.

השופטים קבעו כי אין לעותרים כל בעלות או זיקה מחייבת לקרקע ודחו את טענת הקיפוח והגזענות בשתי ידיים. בית המשפט ציין כי בפני תושבי פזורת 'אום אל חירן' פתוחה הדרך לגור בכל מקום חוקי בו יחפצו. כיתר בני שבטם שבחרו בכך בעבר, באפשרותם של משפחות אלו ליהנות מהטבות מפליגות שמעניקה מדינת ישראל לכל תושב פזורה (מגרש למגורים בחינם ביישוב חוקי לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי). השופטים הוסיפו כי בפני העותרים פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר.

למרות פסק הדין הברור, ממשיכים ארגוני השמאל בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד היישוב חירן. את האמת הפשוטה לאשורה קל להבין על ידי הכרת העובדות ההיסטוריות על רצף הזמן.

 חירן לאורך ציר הזמן 1948-2015

1948-1956: שבט אבו אלגיען, המונה 200 נפש, התיישב באזור בית קמה והקים את אוהליו עד הגבול הירדני. בני השבט עסקו בהברחה מעבר לגבול ובמסירת ידיעות אודות תנועות צה"ל על כביש 40.

1956: בעקבות הפעילות העוינת, מעביר הממשל הצבאי את רוב בני השבט, בהסכמתם, לאזור עתיר, שם הם מקבלים אדמות בחכירה, לשימוש חקלאי, ומקימים את אוהליהם.

מסמך ממשלתי משנת 1957, המציין את סיבת הפניית השבט לאזור עתיר

שנות ה-60: חלק ממשפחות השבט שהתיישבו בעתיר, יצאו מהתחום שהוקצה עבורם והתפרסו על שטחים נוספים מסביב, בהם גם האזור המיועד להקמת היישוב חירן.

צילום משנת 1971 של האיזור המכונה "אום אל חירן", ובו אוהלים בודדים בלבד

1980: המדינה מקימה ומפתחת יישובים עבור תושבי הפזורה, הכוללים שירותי בריאות, חינוך ותברואה. כל גבר מבני השבט זכאי לקבל חינם אין כסף, מגרש מפותח לבניה בגודל חצי דונם – זכות שאיננה ניתנת לאף אזרח ישראלי שאיננו בדואי.

מגרשים מפותחים למגורים בעיירה חורה המיועדים לתושבי 'אום אל חירן'.

שנות ה-80 ואילך: רוב שבט אבו אלגיען עוזב את הפזורה ועובר למגורי הקבע בעיירה חורה הסמוכה. מיעוטם נשאר באזור ההתיישבות בעתיר ומעמיקים את אחיזתם באזורים הנוספים עליהם השתלטו. במהלך השנים, המבנים הלא חוקיים בגבעה המכונה על ידי הפולשים 'אום אל חירן', הולכים ומתרבים בהדרגה: מ-22 מבנים בשנת 2000, ועד ל-36 מבנים בשנת 2010.

2002: ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מחליטה להקים 14 ישובים בנגב הצפוני, ביניהם חירן – יישוב עירוני. על חלק קטן מהאדמות שהוקצו ליישוב המתוכנן לקליטת אלפיים משפחות, נמצא המקבץ הלא חוקי 'אום אל חירן', המונה משפחות בודדות. תושביו נדרשים על ידי המדינה לעבור למגרשים שהוקצו עבורם בעיירה חורה, אך אלו מסרבים.

מראה כללי של חורה, עתיר וחלק ממקבצי הפזורה הבדואית.

2004: נציגי הפולשים פונים לבית משפט השלום (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום. הפולשים טוענים כי מדינת ישראל פועלת ממניעים גזעניים, וכי היא מבקשת להרוס כפר בדואי, כדי להקים במקום יישוב יהודי.

2009: בית משפט השלום קובע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודוחה את העתירה. הללו מערערים על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09).

2011: בית המשפט המחוזי מאמץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. הפולשים שבים ומערערים לבית המשפט העליון (רע"א 3094/11).

2013: לאחר ערעורים חוזרים ונשנים של בני שבט אבו אלגיען, נשלם ההליך התכנוני של הישוב חירן בכל דרגי וועדות התכנון במשרד הפנים.

2015: בית המשפט העליון תומך אף הוא בפסיקות קודמיו ומורה כי על הפולשים לעזוב את השטח.

תכנית המתאר הסופית שאושרה ליישוב חירן. בצהוב – המקבץ הבלתי חוקי ביחס לתכנית המתאר