לאחר שהושקעו מיליוני שקלים בהכשרת שכונה חוקית לשבט ג'אהלין הודיעה המדינה לבג"ץ כי לא תפנה את תושבי המקבצים שפלשו לשטח מעלה אדומים. עתירה שהגשנו חשפה כי הסכמת הבדואים לפינוי בהסכמה התפוצצה בעקבות לחץ ואיומים שהפעילה הרשות הפלשתינית

המדינה השקיעה בשנים האחרונות מיליונים רבים בפיתוח שכונה הכוללת תשתיות ומגרשים בשכונת "ג'יהאלין מערב" הסמוכה לאבו דיס, על מנת להעביר לשם, בחינם, כ-70 משפחות בדואיות שפלשו ובנו במהלך השנים עשרות מבנים בלתי חוקיים בשטח המוכרז של מעלה אדומים.

בעקבות עתירה שהגשנו הצהירה המדינה בפני בג"ץ כי בכוונתה לפעול בהקדם למימוש צווי ההריסה של המבנים הבלתי חוקיים. המדינה ציינה בעבר כי היא עורכת הידברות באמצעות המנהל האזרחי יחד עם נציגי הבדואים, שהחליטו עקרונית להתפנות בהסכמה ולבנות בתי קבע במגרשים שניתנו במתנה לכל בית אב.

אלא שבחודש שעבר חזרה בה המדינה והודיעה כי לא תממש בשלב זה את צווי ההריסה ולא תפנה את תושבי המקבצים.

הסיבה לכך הוא לחץ שהפעילה הרשות הפלשתינית על הבדואים שלא לעזוב את האזור שבו הם יושבים, וזאת משיקולים אסטרטגיים שכן מרחב אדומים הינו חלק מהתוכנית הפלשתינית להשתלט על אזורים בשליטה ישראלית על מנת ליצור רצף טריטוריאלי של הרשות הפלשתינית מצפון ועד דרום.

בעקבות הודעת המדינה, דחה בג"ץ את העתירה.

לצערנו אין דרך לתאר זאת אחרת. המדינה נכנעה פשוטו כמשמעו לאיומי הרשות הפלשתינית. זו התנהלות פסולה ומקוממת שמעבירה איתות ברור לעברייני הבניה שהם יכולים להמשיך בהתנהלותם באין מפריע, ונותנת זריקת עידוד למאמצי הרשות הפלשתינית להשתלט על אזורים אסטרטגיים.

רק לאחרונה ביקשו הפלשתינים מבג"ץ כי יקפיא את המצב בשטח וימנע הריסת מבנים בלתי חוקיים במקום עד לגיבוש עמדת המדינה על עתיד המאחז כולו, אולם הבוקר הם החלו בסלילת כביש במקום. "ניצול מחוצף של ההליך המשפטי"

יחד עם מועצה האזורית הר חברון תיעדנו במהלך הבוקר (רביעי) כלי הנדסי מסוג בומג שנועד לכבישת אספלט כשהוא עובד בדרך הגישה הבלתי חוקית למאחז, והזעיקו את אנשי המנהל האזרחי. פקח הקרקעות של המועצה הבחין כי במהלך הימים האחרונים אף הוקמה סככה חדשה בתחומי המאחז. כוחות צה"ל ואנשי יחידת הפיקוח שהגיעו למקום בעקבות הפניה במהלך שעות הצהרים עצרו את העבודות והחרימו את המכבש.

עבודות סלילת הכביש

כזכור, בשנת 2014 הורה בג"ץ להרוס את כל המבנים שהוקמו בשטח המאחז לאחר צו שיפוטי מטעמו שאסר על המשך הבניה במקום. בדיון שהתקיים בתחילת החודש טענו הפלשתינים, כי אין בתחום המאחז מבנים חדשים שהוקמו לאחר הצו השיפוטי, וביקשו כי בית המשפט יקפיא את המצב הקיים ויאסור על רשויות האכיפה להרוס בניה חדשה במקום עד שתוגש עמדת ראש הממשלה על עתיד המאחז כולו.

החרמת המכבש

"היתה התחייבות מטעם המדינה לא להרוס את המבנים במהלך המשא ומתן. הם צריכים קורת גג וצריכים לתת להם לגור איפה שהוא", טענה בדיון באת כוחם, עו"ד אביטל שרון. "המדינה אומרת כי לטענתה היא יכולה להרוס 30 מבנים, אנו בדקנו מבנה מבנה בשטח הכפר ואין זה נכון. אנו מבקשים לאפשר למרשיי לשרוד כל עוד מתקיימים ההליכים האלה".

בשבוע הבא תודיע המדינה לבג"ץ האם בכוונתה להימנע מביצוע פעולות אכיפה עד להחלטתה הסופית על עתיד המקום.

משפחת נוואג'עה וארגוני השמאל שמגבים אותם, הוכיחו שוב בפעם המי יודע כמה, שהם לא באמת סופרים את בג"ץ ואת החוק, אלא מנצלים לרעה את ההליך השיפוטי. אם למישהו היה עוד ספק, ברור שמדובר בהתערבות בינלאומית בוטה ובלתי מתקבלת על הדעת. המקרה הזה מהווה אבן בוחן לישראל, האם היא מדינת חוק או רפובליקת בננות.

אלפי דונמים הנמצאים בבעלות משותפת של המדינה עם תושבים ערבים בצפון, עוברים במשך שנים השתלטות איטית מצד השותפים הפרטיים. פנינו לשר השיכון בבקשה לקיים דיון מערכתי שיאפשר למדינה לגבש מדיניות סדורה למימוש החזקתה בקרקע, תוך מציאת פתרונות הולמים לתועלת כל הצדדים

בשנת התרס"א – 1901, הקימה ההסתדרות הציונית את 'הקרן הקיימת לישראל', כגוף ציוני שמטרתו לגאול קרקעות בארץ ישראל, שהיתה אז תחת שלטון האימפריה הטורקית. בשנת 1938 הוקמה חברת הימנותא, כחברת בת של קק"ל, על מנת להוות גוף משפטי לרכישה וניהול הקרקעות של קק"ל.

במשך השנים שקדמו להקמת המדינה, וגם לאחר מכן, רכשו קק"ל והימנותא עשרות אלפי חלקות ברחבי הארץ בהיקף כולל של מיליוני דונמים. אדמות אלו הפכו לאדמות מדינה, ושימשו לצורך הקמת יישובים, תשתיות לאומיות, בסיסי צבא ונטיעת יערות המשמשים כריאה ירוקה.

באופן טבעי, חלקות קרקע פרטיות רבות הינן בבעלות משותפת. חלקות אלו, של אחים שירשו קרקע מהוריהם, לדוגמא, מכונות 'אדמות מוּשָׁע' (שריד לשוני נוסף לחוק המקרקעין הטורקי).

גם רבות מן החלקות שנרכשו בידי קק"ל והימנותא הן אדמות מושע שנותרו בבעלות משותפת שלהן ושל חלק מן הבעלים הערבים שלא רצו למכור את חלקם בקרקע. בכדי לשבר את האוזן, רק לחברת הימנותא, ישנן ברחבי הצפון מעל 1500 חלקות המצויות בבעלות משותפת, וכמובן גם בבעלות קק"ל קיימות חלקות דומות.

ככלל, על מנת לפרק בעלות משותפת, יש לבצע הליך משפטי המכונה 'פירוק שיתוף', בו מחושב חלקו היחסי בקרקע של כל שותף, נקבע מיקומו ומבוצע פיצול החלקה בהתאם. עלות ביצוע הפרצלציה לכ-1500 החלקות של הימנותא, נאמדת בכמיליארד שקלים.

במהלך השנים האחרונות, מתבצעת השתלטות מסיבית של ערבים על אדמות המושע של הימנותא. השתלטות זו כוללת פלישה בלתי חוקית ובניה בכל הגושים ללא התחשבות בשטח השייך להימנותא.

כך לדוגמה, בגוש 20302 בכפר מושרייפה שבגליל. כשליש מחלקה 24 שבגוש זה (45 חלקים מתוך 155 חלקים)  הינו בבעלות המדינה והימנותא. כמחצית מחלקה 26 הסמוכה שייכת אף היא למהימנותא. בסיור שקיים לאחרונה רכז מחוז צפון ברגבים, תועדה בנייה בלתי חוקית בחלקה המדוברת, ככל הנראה על ידי הבעלים השותף. (ניתן לראות את השינויים באמצעות השוואה בין תצלום אוויר משנת 2005, לתצלום אוויר משנת 2013).

מעבר לפגיעה החמורה בשלטון החוק והצפצוף המתמשך על חוקי התכנון והבניה, אנו סבורים כי מדינת ישראל חייבת לעשות הכל כדי להמשיך ולשמור בידיה את משאבי הקרקע, ששווים הרב לא נאמד רק בכסף.

במבחן התוצאה, השותפים הפרטיים משתלטים על החלקה כולה, עושים בה כבתוך שלהם ומקימים בה בינוי לא חוקי, ובאופן אבסורדי הופכת המדינה שותפה למעשה הפלילי מתוקף היותה רשומה כמחזיקה במקרקעין.

בימים אלו פנינו לשר הבינוי והשיכון, מר אורי אריאל, בבקשה לקיים דיון מעמיק בסוגיית מימוש ההחזקה, לתת את הדעת על סוגיה זו ולקבוע מדיניות לניהול הבעלות המשותפת מצד המדינה באופן שיביא לשמירה ולמימוש חלקה של המדינה במקרקעין ולמניעת שימוש לא הגון על ידי "שותפיה" של המדינה במקרקעין.

בפניה לשר אריאל העלינו מספר דוגמאות וכיוונים אפשריים לפתרון הבעיה, ובהם עריכת עסקאות חבילה להחלפות קרקע בכדי ליצור גושים של אדמות מדינה שניתן יהיה לנצל, הגשת תביעות לפירוק שיתוף, העלאת אכיפה כנגד מקרקעין כאלו בסולם העדיפויות, וכדומה.