לאחר תקופה ארוכה של איומים על תושבי נבטים, הריסת בית הקברות של המושב ופלישה לשדות החקלאיים תושבי נבטים יכולים לחזור לנשום לרווחה.

לפני מספר חודשים אירע מקרה מזעזע וחמור מאין כמותו בנגב. צעירים בדואים הסתננו לבית הקברות היהודי של המושב נבטים, ניפצו, השחיתו וחיללו את המצבות במקום. את המעשה הנבזי הם וודאי לא שמרו לעצמם, אלא דאגו לתעד ולהעלות אותו לרשת החברתית טיק טוק

מושב נבטים שליד באר שבע מוקף במקבצים של פזורה בדואית בלתי חוקית, והוא סובל שנים ארוכות מפשיעה, וונדליזם, פריצות ושוד חקלאי. המושב עצמו מוקף בגדר ובתעלה נגד טנקים (!) אך בית העלמין ממוקם מחוץ לתחומי המושב, והוא סובל שוב ושוב מפגיעה, ונדליזם, ואף מחילול מצבות כמו באירוע האחרון. לאחר שהגשנו תלונה במשטרה בדרישה למצות את הדין עם העבריינים ולהענישם בחומרה, חשוד אחד במעשה כבר נעצר.

לא עברו מספר שבועות ותושב בדואי פלש לאדמות החקלאיות של המושב, ניכס לעצמו את השטח והקים בו סככה באופן בלתי חוקי. הסככה אמנם נראית קטנה אך הפולש שנמצא בתוכה החליט למנוע מחקלאי המושב להיכנס לשדות שלהם ולעבד את אדמתם. ולא רק זה אלא אוסיף איומים בגרימת נזק לכל חקלאי שיתקרב אל שדותיו.

סככת הפולש בשדות נבטים

לאחר שהחקלאים פנו אלינו בבקשקה לעזרה פנינו ליחידה הארצית לאכיפה, למשטרת ישראל ולמנהל מרחב שמירה דרום ברשות מקרקעי ישראל, בדרישה לעצור את האיום ולעשות ככל שביכולתם כדי שהפלישות והוונדליזם מהם סובלים תושבי נבטים יעצרו לחלוטין.

לאחרונה הסתבר לנו כי הפולשים סולקו, הסככה שהוקמה בשטח נהרסה והאיום סוף סוף הוסר. כעת חקלאי המושב חזרו לעבד ולחרוש את אדמתם. אלו תמונות שבהחלט משמחות אותנו ומוכיחות לנו כמה העשיה שלנו חשובה ומשנה מציאות. אנחנו מקווים שחקלאי המושב, זה ומושבים אחרים בנגב, לא יעמדו יותר תחת איומים ופלישות משום גורם זר שיחליט ביום בהיר אחד לנכס לעצמו את השטח. ואם כן – שידעו שאנחנו כאן בשבילם.

תעוזת העבריינים הבדואים בנגב חייבת להיפסק. שנים של חוסר משילות בדרום וחוסר בהרתעה הובילו למצב בו הנגב שרוי בכאוס מוחלט, אין אכיפה ואין מדינה, ואדם עושה כרצונו מבלי לתת את הדעת על עונש. המצב חייב להשתנות ובהקדם.

לאחר שחשפנו את רשת המאחזים הבדואים הבלתי חוקיים באזור רחובות-גדרה, רשויות האכיפה הרסו חלק מחווה חקלאית שהוקמה תוך פלישה לקרקעות פרטיות.

בעקבות תלונה שהגשנו, הגיעו בסוף השבוע שעבר פקחי היחידה הארצית לחווה חקלאית בלתי חוקית של איבראהים אבו עסא, והורו על הריסת חלק מהמבנים במקום.

החווה מהווה חלק מרשת מאחזים בלתי חוקיים שהוקמה בשנים האחרונות על ידי ערבים ובדואים, תוך השתלטות אגרסיבית על קרקעות פרטיות הנמצאת בבעלות משותפת של חקלאים יהודיים באיזור גדרה, רחובות, בסיס תל נוף והמושבים הסמוכים.

אבו עסא וחבריו נהגו לרכוש שברירי חלקה מידי אחד מבעלי החלקה, ולאחר מכן לגדר שטח נרחב, בו הוקמו סככות וחממות המשמשות למראית עין כמיועדות לחקלאות, אך בפועל אלו רובם הוסבו עד מהרה למתחמי מגורים. גידור השטחים והקמת הסככות בתוכן נעשות אף הן תוך חריגה מהמותר בחוק.

כזכור, לאחר שהערכנו כי רשת המאחזים היא מגמה מאורגנת ושיטתית, שלחנו איש קש דובר ערבית, שהציג את עצמו כמתעניין ברכישה. התיעוד המצולם הבהיר כיצד עובדת השיטה וגם הוכיח כי הפולשים אחראים לכאורה גם להעלמת מס שיטתית.

התיעוד העלה שורה ארוכה של שימושים בלתי חקלאיים בעליל בחלקות נוספות באיזור שנרכשו בדרך דומה ונמכרו לבני מיעוטים: מבנים יבילים למגורים המוסווים לעת עתה מתחת לחממות, קולטים סולאריים המשמשים להפקת חשמל, צלחות לקליטת שידורי לווין, מתחם בילוי ואפילו בריכות שחיה.

בעקבות חשיפת התיעוד הגשנו תלונות רשמיות, שבעקבותיהן הגבירו גופי האכיפה את פעולתם באזור. הודות לתיקון חוק התכנון והבניה בשנה שעברה, הוצא השבוע צו הריסה מנהלי שדרש מאבו עסא להרוס את המבנים בעצמו, בטרם ייקנס במאות אלפי שקלים. בשבוע האחרון נאלץ אבו עסא להרוס חלק מהחווה הבלתי חוקית שלו, והקרקע עליה השתלט תחזור לבעליה.

פעילות גופי האכיפה היתה נחושה ויעילה במקרה הזה. אנו מברכים על הצעדים שננקטו השבוע, אבל זה רק חלק מתוך התמונה השלמה. נמשיך לעקוב וללחוץ כדי שהאכיפה תימשך עד למיגור הפזורה הבלתי חוקית באיזור גדרה.

מצ"ב סרטון ארכיון עם קטעים מתוך תיעוד המצלמה הנסתרת קרדיט צילום – תנועת רגבים.

בשנתיים האחרונות מוקמת רשת מאחזים בדואים באיזור רחובות-גדרה תוך פלישה לאדמות של חקלאים יהודים ובניית מתחמי מגורים מתחת לחממות. איש קש שנשלח מטעמנו 'לרכוש' קרקע מראש הרשת, תיעד במצלמה נסתרת את הפעילות, הכוללת לכאורה גם העלמת מס שיטתית

מעקב ממושך שניהלנו בשנתיים האחרונות, מעלה תמונת מצב של רשת מאחזים בלתי חוקיים שמקימים ערבים ובדואים, תוך השתלטות אגרסיבית על קרקעות פרטיות של חקלאים יהודיים באיזור גדרה, רחובות, בסיס תל נוף והמושבים הסמוכים.

בראש התופעה עומד לכאורה אברהים אבו עסא, איש עסקים בדואי מאיזור הדרום, שעבר לפני כעשור לאזור גדרה בה רכש נחלה. המעקב שניהלנו תוך תיעוד נסתר באמצעות איש קש, מלמד על שיטת הפעולה בה נקטו אבו עסא וגורמים נוספים.

איזור גדרה רווי באדמות בבעלות פרטית של חקלאים יהודיים, שרובן נרכשו בשנים שקדמו להקמת המדינה. כיום נמצאות חלקות אלו, בבעלות 'מושע', המשותפת ליורשים רבים, לעיתים עשרות בכל חלקה. חלקות אלו לא עברו פרצלציה פנימית, ומבחינה קניינית, כל גרגר אדמה בשטח נמצא בבעלות משותפת של כלל הבעלים.

על פי התיעוד ומסמכים שונים, אבו עסא נוהג לרכוש שברירי חלקה מידי אחד מהיורשים, ובכך מכניס דריסת רגל חוקית בקרקע. בשלב הבא, אנשיו מגדרים חלק מהחלקה המשותפת, ללא הסכמתם הנדרשת של כלל השותפים בשטח, ובכך קובע בפועל את השטח שאותו הוא דורש מכלל השותפות. לאחר הרכישה הרשמית, צצים באיזורים המגודרים בקפידה, חממות המשמשות למראית עין כמיועדות לחקלאות, אך בפועל אלו רובם הוסבו עד מהרה למתחמי מגורים. גידור השטחים והקמת הסככות בתוכן נעשות אף הן תוך חריגה מהמותר בחוק.

מיפוי מקבצים והשתלטות באיזור גדרה, אוקטובר 2017 (צילום: תנועת רגבים)

התיעוד מעלה שורה ארוכה של שימושים בלתי חקלאיים בעליל בחלקות נוספות באיזור נרכשו בדרך דומה ונמכרו לבני מיעוטים: מבנים יבילים למגורים המוסווים לעת עתה מתחת לחממות, קולטים סולאריים המשמשים להפקת חשמל, צלחות לקליטת שידורי לווין, מתחם בילוי ואפילו בריכות שחיה.

'חממה' שמשמשת כמתחם אירועים ובילוי (צילום: תנועת רגבים)

במתחם הראשי בו מחזיק אבו עסא עצמו, פועל עסק משגשג בשם 'חוויה בגבעה" – הכולל קטיף עצמי של תותים, פינת חי ועוד, המושך מבקרים רבים, בעיקר בסופי שבוע, ובהם גם לא מעט מוסדות חינוך. בעוד שאבו עסא רכש עד היום רק כ-10 דונמים בחלקה, הוא מעבד ובונה בפועל בשטח גדול פי שנים.

סימון ההשתלטות של אבו עסא (צילום: תנועת רגבים)

הבחירה של אבו עסא וחבריו למקד את פעילותם דווקא על קרקע פרטית בבעלות משותפת, איננה מקרית, והיא מבוצעת כאסטרטגיה מחושבת היטב. בעוד שבמקרים של פלישה ובבניה בלתי חוקית על אדמות מדינה, ישנם מספר גופי אכיפה רשמיים שבסמכותם ובאחריותם לסלק את הפולשים ולאכוף את החוק,  כשמדובר באדמות פרטיות – הבעיה ניצבת בעיקר לפתחם של החקלאים שנותרים חסרי אונים מול הגורמים העברייניים שקובעים עובדות בשטח.

"השאר תשלם בשחור"

במהלך המעקב הממושך שניהלנו, נשלח 'איש קש' מטעמנו שהציג עצמו לאבו עסא כלקוח פוטנציאלי, ויצא איתו לסיור בשטח. במהלך הסיור שתועד בסתר הציע אבו עסא לאיש הקש לרכוש חלקה, תוך שהוא מתאר לו את אפשרויות המגורים הנוחות במקום.

אבו עסא: "זה הכל למכירה… הנה, אתה רואה? (מצביע על חלקה) זה בנה לו כאן חצי דונם עם גינה. עשה גם שירותים, מקלחת. מקום לעל האש… בפנים יש מטבח, חדש שינה, טלויזיה, עצים".

איש קש: "זה נכתב על שמי כמו אצלנו (הערבים, במילת כבוד), או במחשב של המדינה"?

אבו עסא: "על ת.ז. ישראלית זה הופך להיות רשום על שמך בטאבו… רואה את מה שבנה שם ההוא? קנה אותה לאחר יום אחד בלבד, עכשיו הוא מכסה את המבנה… תבנה לך חממות כמו אלו. שים לך חשמל, תעשה שער נעול – אף אחד לא ידבר איתך. תעשה בפנים מה שאתה רוצה".

בהמשך הסיור אבו עסא אף מציע לכאורה לאיש הקש של תנועת רגבים, לשלם 'בשחור' על רוב העסקה ולדווח לרשויות המס רק על חלק קטן ממנה.

איש קש: "אני יכול לשלם בתשלומים"?

אבו עסא: "אוכל לארגן לך 3 תשלומים. אבל תביא צ'קים מראש"…

איש קש: "אני מעדיף לשלם במקום ולקבל הנחה".

אבו עסא: "אם תשלם במקום נגיע לעורך דין, נעשה הסכם והשטח שלך… לאחר מכן יגיע אליך שובר תשלום של העירייה בגובה 6 אחוז… אבל אל תרשום ברשומות את כל הסכום. עדיף לך, כך תלבין את הכסף. תרשום 50-70 אלף שקל, את השאר בשחור. ככה כולם עושים. מתישהו ערך הקרקע יעלה מאוד… רואה את השטח שלי למעלה? 5 מיליון יתנו לי ואני לא מוכר".

המעקב שלנו מצביע על מגמה מכוונת, מאורגנת ושיטתית. התופעה נולדה לפני שנתיים בסך הכל, ונכון להיום ישנם כבר כחמישה עשר מתחמים שהוקמו בשיטה הזו, בתא שטח מאוד מצומצם, ולא למותר לציין שחלקם נמצאים בסמיכות רבה מאוד לבסיס תל נוף.

כולם מכירים את הכאוס הקיים בנגב בתחום הבניה הבלתי חוקית, שהמדינה בקושי יודעת איך להתמודד איתו. אם המדינה לא תפעל עכשיו בנחישות, בעוד מספר שנים אנחנו נתעורר ונגלה סביבנו עוד פזורה בלתי חוקית  – אבל הפעם במרכז הארץ.

לאחר מכת הגניבות החלקאיות בדרום הארץ אנחנו נרתמים למלחמה ומקימים מחלקה משפטיות מיוחדת לטיפול בתופעה

לאחר מכת הגניבות בפארן, אשל הנשיא, גילת, לוטן, כמהין, נאות סמדר, פטיש, פדויים וחפץ חיים. החלטנו להירתם למלחמה בתופעה והקמנו מחלקה משפטיות מיוחדת שתפקידה לאסוף תלונות מהחקלאים ולסייע בטיפול בהן אל מול רשויות האכיפה

לאחר מחקר בשטח הגיעו לידינו נתונים אשר מצביעים על זינוק מדאיג בממדי התופעה החמורה, שפוגעת פגיעה אנושה בכיסם של החקלאים. רק בחודשיים האחרונים, לדוגמא, נגנבו מדירים שונים ברחבי הנגב למעלה מחמש מאות כבשים, וכן עשרות עגלים ועיזים. בין המושבים והקיבוצים שבהם הכו הגניבות

הטענה כאילו יש בעיות בחוק שלא מאפשרות לרשויות לטפל בפשיעה החקלאית היא לא נכונה. רוב הגניבות הן כאלה שאם אין להן תשתית שלמה של פשע, הן לא יכולות להתבצע. מספיק לשים יד על התשתית הארגונית, וכל המערך הזה מפסיק לפעול. המצב הוא רק שאלה של אמצעים והחלטה. העובדה היא שכשמחליטים לטפל במצב כמו שצריך, מגיעים לתוצאות מרשימות. בצפון מובילים בשנתיים האחרונות מהפכה בעניין הזה, תוך שיתוף פעלה של מג"ב, משטרת ישראל והפרקליטות. גם במסגרת החוק הקיים היו גנבים שקיבלו עונשי מאסר ממושכים.

צריך לדעת שהרוב המוחלט של הפשיעה החקלאית היא תשתיתית. זה לא גנב ספוראדי שבא עם טנדר ומעמיס שק תפוחי אדמה וכמה עגלים כדי שיהיה לו מה לאכול מחר בבוקר. אנחנו קוראים לחקלאים לעמוד בקשר ישיר עם התנועה ולדווח על כל מקרה של גניבה סמוך להתרחשותו, וכמובן להגיש תלונה מסודרת למשטרה.

"כיצד קורה כי במדינת חוק לא מבוצעים צווים במשך למעלה מ-33 שנים – ואין פוצה פה אך יש מצפצף?" – כך תהה השופט ריבלין בדיון בעניין מבנה בלתי חוקי בצפון. מאז חלפה כשנה וחצי ועדיין הבית עומד על תילו

פנינו לאחרונה לגורמי אכיפת החוק, הן במחוז חיפה והן בפרקליטות, בדרישה לפעול ברוח הביקורת הנחרצת שהשמיע השופט אליעזר ריבלין בפסק הדין המורה למדינה להרוס בית בצומת קציר בצפון, אשר נבנה בניגוד לחוק לפני כ-34 שנים!

"ניתן היה לצפות כי לאור דברים כה ברורים וחד-משמעיים של בית המשפט העליון ימהרו רשויות האכיפה באזור, יממשו סוף-סוף את צו ההריסה השיפוטי המדובר וישימו בכך סוף, גם אם מאוחר, לביזיון של בית המשפט ושל שלטון החוק כולו", לשון המכתב.

במכתב מוזכר כי אין דרך להכשיר את המבנה משום שהאזור מיועד לתחבורה ציבורית ולשימוש חקלאי.

אנחנו דורשים מהרשויות לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו, ולהרוס את המבנה העומד על תילו למעלה משנות דור באופן מתריס אשר שם ללעג ולקלס את שלטון החוק במדינת ישראל ואת בית המשפט העליון.

באחרונה אף נשלח מכתב ליוסף משלב, הממונה על מחוז הצפון המשרד הפנים, ובו בקשה להסבר על תגובתו בעניין, אשר מטילה את האחריות על אי-ביצוע צו ההריסה על המשטרה. במכתב מוזכר כי המשטרה אמורה רק לאבטח את מבצע ההריסה, ואילו האחריות על ביצוע המשימה מוטלת על משרד הפנים. אנחנו דורשים ממשלב ליישם את הצו, או לחילופין לדווח האם המשטרה מערימה קשיים בנושא אבטחת הפקחים.

בחניון סיירת אגוז, בסמיכות לכביש הגישה המוביל לאתר החרמון, תוכנן בעשור האחרון פרויקט תיירותי "חוות האיכר". כתוצאה ממסע איומים ואלימות מצד הדרוזים תושבי האזור, מנוע היזם מלממש את זכויותיו בהקמת הפרויקט.

לפני כעשור החליטו אילן ופרידה מילס, אשר מתגוררים במושב נווה אטיב, להקים פרוייקט תיירותי-חקלאי בחניון סיירת אגוז הממוקם למרגלות החרמון. לאחר שנים של תכנון והליכים סטטוטוריים, קבלו הזוג מילס את האישור המיוחל והחלו בביצוע הפרויקט. שלבי הביצוע הראשונים עברו בשקט וללא הפרעות, אך עם סיום שלב היסודות הודיעו הדרוזים המתגוררים באזור כי הם ימנעו את המשך הקמת המיזם, אלא אם הפרויקט יועבר לידיהם.

לאחר שכל ניסיונות ההדברות עם הגורמים השונים עלו בתוהו, פנה במכתב עורך הדין שלנו, עמיר פישר, לכל הגורמים המעורבים בפרשה, החל ממשרד הפנים וכלה במשטרת ישראל, והודיע להם כי בכוונת מר מילס לחדש את העבודות באתר וכי הם נדרשים להיערך בהתאם ע"מ לאפשר לו לממש את זכויותיו הקנייניות.

לבקשת שר הפנים מועד תחילת העבודות נדחה למשך כמה שבועות וזאת ע"מ לאפשר לשר הפנים למצות את ניסיון ההדברות עם הגורמים השונים. בחלוף תקופה זו הוחלט להתחיל בביצוע עבודות הבניה בשטח ביום ראשון ה 23.5.10.

במוצאי שבת 22.5.10 בשעת לילה מאוחרת, ושעות ספורות לפני תחילת העבודות בשטח, נתקבלה הודעה בע"פ ובכתב ממפקד תחנת גולן ולפיה המשטרה אינה מאפשרת לאילן להתחיל בעבודות הקרקע וזאת עקב חשש ל"שלום העובדים" ול"סדר הציבורי".

למחרת שוב פנה במכתב עו"ד פישר למפקד מחוז צפון במשטרה והודיע לו כי אם לא יאפשרו למר מילס לממש את זכויותיו, לא תוותר בידי תנועת רגבים הברירה, והיא תאלץ לפנות לערכאות משפט. תגובת המשטרה למכתב זה הייתה כי "עמדתנו היא כי חידוש העבודות טומן בחובו סכנה של ממש לעובדים ועל כן לא נוכל לאפשר, לעת הזו, את ביצוען".

בעקבות תגובת המשטרה ולאחר שלא נותרה כל ברירה, פנינו לבג"ץ בדרישה כי יורה למדינה לאפשר למר מילס לממש את זכויותיו הקנייניות מחד ומאידך לממש את ריבונות מדינת ישראל באזור ולמנוע מצב של אנרכיה בו כל אזרח  יוכל להרשות לעצמו לפעול באלימות ובכך לממש את מטרותיו.

במסגרת דיון שהתקיים בעתירה ולאחר ביקורת נוקבת שהטיחו השופטים בנציגי המדינה, הוצא צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תבטל את החלטתה לאסור על מר מילס לממש את זכויותיו במקום.

בתשובה שהגישה המדינה לצו על תנאי, הודיעה המדינה כי משטרת ישראל מבטלת את הודעתה בדבר איסור ביצוע עבודות בשטח ועל כן מר מילס יוכל לממש את זכויותיו במקום תוך תיאום עם נציגי המשטרה.