השתתפנו בדיון חשוב בוועדה לביטחון לאומי על סגירת קונסוליות זרות הפועלות נגד מדינת ישראל. מאחורי הקלעים ותחת מסווה דיפלומטי מתבצעות פעולות חמורות ובלתי חוקיות שמנסות לסלול את הדרך להקמת מדינת טרור פלסטינית שתסכן את קיומנו כאן.
צפו בדבריה של נעמי קאהן- מנהלת המחלקה הבינלאומית ברגבים >> ממשיכים להילחם, רגבים
מחזירים את הריבונות למדינה,
רגבים
הבריחה אל מאחורי הגדר, הובילה לחוסר אכיפה מוחלט של מה שנעשה מאחוריה, והביאה להשתוללות בנייה חסרת תקדים. הזנחה מצד רשויות המדינה צמחה לסכנה אסטרטגית, ביטחונית ומיידית, ואימוני הירי מגגות הבניינים האלה בדיוק הם כנראה תמרור האזהרה האחרון. על רקע הודעת השב"כ על מעצר חוליית המחבלים מכפר עקב שתכננו לבצע פיגועי טרור- פנינו בדרישה להרוס בניין בלתי-חוקי, שגדר הביטחון משמשת כקירו החיצוני! צפו בתיעוד!
צפו ברכז השטח שלנו מתעד נחל שכולו ביוב ושפכים שזורמים מהכפרים הערביים ממזרח לירושלים היישר למדבר יהודה. הגיע הזמן להחזיר את הריבונות למדינה.
עתרנו הבוקר (שני) לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד עיריית ירושלים שהסתירה את קיומה של מנהרה תת קרקעית שפרצה כנסיית 'דורמציון' הקתולית בהר ציון בתוך מתחם השימור 'סובב חומות העיר העתיקה'. בעקבות לחץ משפטי שהפעלנו מזה כשנתיים, נאלצה העירייה לבצע מיפוי של תוואי המנהרה הפולשת בניגוד לחוק לקרקעות ציבוריות באיזור רווי שרידים ארכיאולוגיים, אך מאז התעלמה מדרשתנו לשחרר את תיעוד המנהרה ולאכוף את החוק במקום.
הר ציון שבפאתי ירושלים העתיקה, מוכר כאתר בעל חשיבות היסטורית וארכיאולוגית ראשונה במעלה לשלושת הדתות המונותאיסטיות. על אזור ההר המיועד לשימור במסגרת תכנית "סובב חומות ירושלים", קיימים ממצאים ארכיאולוגיים רבים, כשהמפורסמים שבהם הם זיהוי קברו של דוד המלך, חומת העיר מתקופת החשמונאים וחומה מימי הבית הראשון.
עובדה זו לא הפריעה לכנסיית הדורמציון, לפרוץ ולחפור מנהרה תת קרקעית באורך של יותר ממאה מטרים, המחברת בין הכנסיה למתחם כנסייתי נוסף המכונה "בית יוסף".
בנוסף, הכנסייה הציבה שער מאסיבי אשר מונע גישה לאזור מעל פני השטח בין הכנסיה ל״בית יוסף״, על אף שזה מוגדר כשטח לשימוש ציבורי.
קיומה של המנהרה היה בגדר שמועה שהסתובבה בקרב תושבים ומוסדות יהודיים הפועלים בהר ציון, ובמהלך שנת 2019 פנינו לעיריית ירושלים בדרישה לאמת את קיומה של המנהרה ולבצע מדידה של תוואי המנהרה, וזאת על מנת לוודא את היקפי הפלישה לאדמות ציבוריות, והחשש מפני פגיעה בעתיקות הרבות הממוקמות בתא השטח שערכו ההיסטורי לא יסולא בפז.
בשנה שעברה, רק בבעקבות דרישתנו, ולאחר שעיריית ירושלים נאלצה להודות בדבר קיומה של "מנהרה ישנה", ביצעה העירייה לראשונה מדידה תת קרקעית של המנהרה הבלתי חוקית, שאורכה המצטבר הינו כ-150 מטרים.
המיפוי העלה כי לאורך תוואי המנהרה ישנם אולמות תת קרקעיים המכילים שרידים עתיקים שונים, וכי היא פולשת באופן נרחב לאדמות ציבוריות. המנהרה הבלתי חוקית נחפרה ללא היתר בניגוד לתכניות החלות במקום, בניגוד לחוק העתיקות וללא פיקוח הנדסי וארכיאולוגי כנדרש, תוך שיכול וגרמו לפגיעה בעתיקות ובממצאים היסטוריים.
חרף הממצאים, נמנעה העיריה לגבות מיסי ארנונה מאת הכנסיה בגין השימוש במנהרה הבלתי חוקית, בשעה שיתר תושבי העיר נדרשים לשלם תשלומי ארנונה, אגרות והיטלי בניה ומס כדין.
לאחר שפרטי התמונה החלו להתבהר, דרשנו פעם אחר פעם מעיריית ירושלים לפרסם את תיעוד הממצאים בהתאם לחוק חופש המידע, ולנקוט בהליכי פיקוח ואכיפה כנגד המנהרה והשבת המצב בשטח לקדמותו, באמצעות אטימה או הריסה. העתירה הוגשה רק לאחר שהפניות מטעמנו לא זכו כלל למענה מצד העירייה.
מקורות ערבים מדווחים שבמהלך יום כיפור, נכנסו שוטרי מחוז ירושלים למתחם שער הרחמים בהר הבית, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים.
כניסת המשטרה למתחם נעשתה, לאחר שעדכנו את בג"ץ, כי בניגוד להצהרות המדינה שניתנו באופן חסוי במהלך דיון שנערך בבג"ץ לפני שבועיים בלבד, הרי שהרי שהוואקף ממשיך להפעיל במקום מסגד, תוך קיום תפילות, שיעוריים אסלאמיים, ופעילות דתית נוספת.
בדיון שהתקיים, נציגי משרד ראש הממשלה ומשטרת ישראל, עדכנו את בג"ץ באופן חסוי, ובמעמד צד אחד בלבד, בפעולות בהן נוקטת המדינה כביכול בשער הרחמים.
הנשיאה חיות שישבה בראש ההרכב יחד עם השופטים מני מזוז וענת ברון, אמרה בתום ההצהרה החסויה של המדינה: "ביקשנו וקיבלנו הסברים על מה שנעשה. מטבע הדברים, לא ניתן לפרט במעמד שני הצדדים, אבל מה שנרצה לומר ואין מניעה לומר, שנעשית על פי התרשמותנו פעילות ממשית בכל הערוצים, להגיע לפתרון מושכל למצב שנוצר במקום. ככל שהעתירה נועדה לדרבן את המשיבים לפעול, התרשמנו שנעשית פעילות".
אלא שחרף ההצהרות, הגשנו הודעה מעדכנת לבג"ץ ובה תיעוד מקיף שהעלו פעילים אסלאמיים לרשתות החברתיות במהלך השבועות האחרונים, המלמדת כי המקום מתנהל כמסגד, הכולל שטיחי תפילה, קיום תפילות, שיעורים איסלאמיים ופעילות דתית נוספת.
כאמור, בעקבות הודעתנו לבג"ץ, הגיעו שוטרים במהלך יום כיפור למתחם שער הרחמים, והחרימו משם שטיחי תפילה, פרגוד, וילונות ורהיטים – אלו שהיו שם לאורך כל התקופה האחרונה.
מדובר בתעודת עניות לממשלת ישראל ולמשרד לבטחון פנים. המדינה הצהירה בבג"ץ הצהרות סודיות על פעילות ממשית כביכול, אך הראינו באופן מיידי שהאמירות האלו לא עולות בקנה אחד עם האמת. במקום שהמדינה תפגין ריבונות במקום, ותסגור את המתחם לחלוטין, היא נכנעת לאלימות הוואקף. אם לא העתירה שלנו לבג"ץ – הרי שהמקום היה נכבש לחלוטין על ידי הוואקף.
המדינה הגישה לבג"ץ את תגובתה לבקשת צו ביניים בעתירה שהגשנו, בדרישה לסגור באופן מיידי את המסגד שנוסד בחודשים האחרונים במתחם שער הרחמים שבהר הבית, חרף צו סגירה שבית המשפט הוציא למקום.
המדינה ביקשה לדחות את הדרישה לצו ביניים שימנע את המשך העבודות במתחם, בטענה שבמקום בוצעו בידי הוואקף עד כה רק "מספר עבודות מינוריות", וכי "נמנעה הכנסת סממני תפילה למקום".
המשטרה פירטה כי העבודות כללו "החלפת רמקול במקום, התקנת מספר גופי תאורה, החלפת ארון חשמל, החלפת שטיחים וכן תיקון מספר סדקים במבנה. העבודות התבצעו עת התקיימו תפילות המוניות במתחם ובהעדר נוכחות משטרתית במקום. ככל הידוע לא הותקנו במקום מאווררי תקרה. משטרת ישראל כמו גם הדרג המדיני עוקבים באופן שוטף אחר כל שינוי שחל במתחם תוך הפעלת מדיניות של אכיפה מושכלת".
בחודש מרץ האחרון הוציא בית משפט השלום בירושלים, לבקשת המדינה, צו המורה על סגירת המתחם אשר אוסר על הוואקף לפעול במבנה, אולם המשטרה לא אוכפת את הצו, והוואקף ממשיך לשפץ את המתחם ולהפוך אותו דה פקטו למסגד קבע נוסף בהר הבית, החמישי במספר.
"לצערי המדינה פשוט איננה אומרת אמת. אי אפשר לייפות זאת בשום צורה", אומר עו"ד אבי סגל מהתנועה. המדינה טוענת ש'נמנעה הכנסת סממני תפילה למקום', אבל המשטרה מתארת במפורט בעמדתה עבודות שאי אפשר לכנותן מינוריות. יש סממני תפילה מובהקים יותר מהתקנת רמקול למואזין ופריסת שטיחים חדשים?! הוואקף איננו משתמש ברמזים, הוא הופך את המקום למסגד, חד וחלק".
"לפי החוק אסור לתקוע אפילו מסמר במבנה עתיק בלי אישור של וועדת השרים", מדגיש סגל. "ואחרי כל הפירוט שנתנה המשטרה, המדינה טוענת באותה נשימה, כי אין מקום לתת צו ביניים לעצירת העבודות. המדינה צועקת שהמלך עירום אבל לא מוכנה להתלבש. זו פשוט שערוריה".
הגשנו לבג"ץ בקשה דחופה לצו ביניים לסגירת מבנה שער הרחמים בהר הבית, על בסיס תיעוד מפעילות הוואקף המוסלמי בימים האחרונים, הפועל להפוך סופית את מבנה שער הרחמים למסגד, תוך פגיעה במבנה הקדום ובניגוד להצהרות נתניהו כי הורה לאכוף את סגירת המבנה.
העתירה לבג"ץ הוגשה כבר בחודש מרץ, אולם השופט מני מזוז קבע אז כי המדינה והוואקף יגישו תגובה מקדמית לעתירה רק לאחר 90 ימים (!), פרק זמן שבפועל מאפשר לוואקף לממש את תכניתו.
במערכת הביטחון סימנו את הפעילות האיסלאמית הרדיקלית במקום, ככזו הנעשית בחסות החמאס, ולבשקת המדינה, הוציא בית משפט השלום בירושלים צו סגירה למקום, אולם הוואקף התעלם במופגן מהצו והמשיך לפעול במתחם.
לאור המשך הפעילות, והעובדה כי המדינה איננה אוכפת את צו הסגירה שהוצא לבקשתה, הגישה רגבים בקשה לקיצור לוחות הזמנים בעתירה, אולם המדינה טענה כי גורמי המדינה הנוגעים בדבר "פועלים לשם הסדרת הטיפול הכולל במתחם "שער הרחמים", ומשכך אין מקום בשלב זה להוציא צו ביניים".
השופט מזוז דחה את בקשתנו לצו ביניים, אולם בימים האחרונים ממשיך הוואקף בביצוע העבודות הבלתי חוקיות במבנה "שער הרחמים", ובכלל זה התקנת מאווררי תקרה, תאורה, ריהוט והתקנת מחיצות באופן הפוגע במבנה העתיק, וזאת ללא פיקוח של רשות העתיקות כנדרש על פי חוק.
השימוש הבלעדי של ציבור המתפללים המוסלמים במבנה, גורם להפיכתו למסגד בצורה רשמית, מהלך הגורם לסיכון ביטחוני ראשון במעלה עליו הצביעו במערכת הביטחון.
ראש הממשלה הצהיר כבר בסוף חודש פברואר, כי "ישראל לא הסכימה לפתיחת המסגד בהר". בהודעה שהפיצה לשכת ראש הממשלה נכתב כי נתניהו הורה "לאכוף את צו בית המשפט ללא פשרות ולשמור את המקום סגור", אולם בפועל נראה כי העבודות להפוך את המקום למסגד קבוע – הולכות ומגיעות לנקודת האל חזור.
אי אפשר להמעיט בנזק האדיר הנגרם לשלטון החוק מסיטואציה בה העבריינים עושים ככל העולה על רוחם במתחם מקודש, בעל חשיבות בל תתואר מבחינה דתית וארכיאולוגית, בניגוד לצו בית משפט. ללא הוצאת צו ביניים, הפלישה למתחם והעבודות הבלתי חוקיות יימשכו. המשמעות היא שבחסות ראש הממשלה נתניהו, הריבונות הישראלית בירושלים פשוט נרמסת.
חודשיים וחצי חלפו מאז שפנינו לעיריית ירושלים בדרישה לבדוק את העבודות הבלתי חוקיות שמבצע הוואקף המוסלמי במבנה שער הרחמים שבהר הבית.
בתקופה שחלפה המשיך הוואקף בעבודות לא חוקיות שביצע במבנה העתיק, במטרה להופכו למסגד, אולם רק השבוע הגיבה העירייה לפניית רגבים, תוך הטלת האחריות לעבר משטרת ישראל שלא נענתה לפניות העירייה ללוות את הפקחים על מנת שיוכלו לבחון את המתרחש במקום וזאת מאחר וכל פעילות של פקחי העירייה חייבת להיות מלווה על ידי משטרת ישראל.
"לצורך בדיקת הטענות, נעשתה פניה לבקשה לסיוע לליווי למשטרת ישראל מאחר והכניסה נעשית לתוך הר הבית. עד כתיבת שורות אלו טרם נתקבלה תגובת המשטרה", נמסר מלשכת היועץ המשפטי של עיריית ירושלים. "נוכח האמור ומשטרם ניתח סיוע ממשטרת ישראל, הרי שאין ביכולתנו לערוך סיור בשטח".
לא יתכן שבמשך כמעט שלושה חודשים אף אחד מהגורמים הללו לא מצא לנכון לבדוק את הרס העתיקות. המשטרה והעירייה למעשה מתפרקים מתפקידם, ומאפשרים הלכה למעשה לוואקף לעשות במקום ככל העולה על רוחו, תוך נזק לעתיקות, פגיעה חמורה בזכויות היהודים בהר הבית ובמשילות של מדינת ישראל בלב ליבה של בירתנו.
הגשנו עתירה דחופה לבג"ץ כנגד ראש הממשלה נתניהו, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, השרים ארדן ורגב, ומפכ"ל משטרת ישראל, לאור המשך התפרעות הוואקף המוסלמי במתחם שער הרחמים בהר הבית, והניסיונות האלימים והמתמשכים להקים מסגד במקום.
בטרם הגשת העתירה, פנינו לראש הממשלה בדרישה למנוע את הפגיעה במתחם העתיק, בקביעה כי כל שינוי של הסטטוס קוו צריך להיעשות באופן שיוויוני, בדומה למתווה הנוכחות המשותפת ליהודים ומוסלמים המתקיים עשרות שנים במערת המכפלה. ואכן, בית משפט השלום הוציא לבקשת המדינה, צו המורה על סגירת המתחם עד להודעה חדשה, אולם אנשי הוואקף פרצו את השערים מחדש, וממשיכים במאבקם האלים.
בכתב העתירה הודגש כי הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, עובדה שקיבלה ביטוי משפטי גם בסדרת פסיקות של בג"ץ, וכי הוא מהווה גם אתר עתיקות ומורשת עולמי, כזה שכל שינוי בו דורש אישור מיוחד של וועדת שרים, בהתאם לחוק העתיקות.
לאורך השנים מתחם "שער הרחמים" מעולם לא שימש כמסגד תפילה, לא בעשרות השנים האחרונות מאז הקמת מדינת ישראל ואף לא לפני מאות שנים, וכי בהפיכת המבנה הקדום למסגד, נוצר מצב בו רק הציבור המוסלמי יוכל להשתמש במקום, ואילו מהציבור היהודי תמשיך להימנע אפשרות זו, והכל תוך פגיעה עצומה הן בזכותו היסודית של הציבור היהודי לשוויון והן בסטטוס קוו שחל במקום.
לצערנו, בהחלטה המשחקת לידי הוואקף, הוציא השופט מני מזוז בשבתו כשופט תורן, החלטה בה קבע כי המדינה והוואקף יגישו תגובה מקדמית לעתירה רק בעוד 90 ימים, פרק זמן שבו הוואקף יוכל לממש את תכניתו להקים בשער הרחמים מסגד נוסף באמצעים אלימים. לצד מניעת כל גישה של יהודים למקום. השופט מזוז לא נענה לבקשתנו להוציא צו ביניים שימנע את הכניסה והשימוש במתחם עד למתן פסק דין בעתירה.
יצויין כי האסטרטגיה בה נוקט הוואקף, תואמת למהלכים קודמים שלו. כך הוא "כבש" בשנת 1996 את אורוות שלמה שלא שימשו קודם כמסגד מעולם, וכך "כבש" בשנת 1998 את מעבר שערי חולדה שהוא מבנה מקורי מימי בית שני ועוד, והכל תוך שיתוף פעולה בפועל או בשתיקה של המדינה אשר נכנעה לעבריינות ואלימות אנשי הוואקף. גם במקרה זה, לאפשר בדיעבד לאנשי הוואקף את המשך השימוש במתחם "שער הרחמים", תוך שהאלימות השתלמה, גורמת כי החוטא יצא נשכר.
מאבק עיקש של ארגוני הימין נגד "נוהל מוכתר" נושא פירות. בשבוע שעבר דחתה לראשונה הוועדה המקומית לתכנון ובניה עשרות תכניות לבניה במזרח העיר שהתבססו על נוהל מוכתר. נגד אישור התכנית הצביעו נציגי סיעות הליכוד, הבית היהודי, התעוררות ומאוחדים ביחד בראשות אריה קינג.
במזרח ירושלים ישנם איזורים בהם טרם בוצע הסדר מקרקעין וכתוצאה מכך, אין רישום בעלויות קרקע. הפתרון שהתווה הנוהל הוא כי המוכתר האיזורי יחליט מי בעלי הקרקע וכך בעצם ידלג על התהליך הנדרש של הסדר ורישום מקרקעין כחוק.
בפועל גרם הנוהל לחלוקת קרקע כמעט לכל דורש ולתעשיית זיופים ומרמה הכרוכה בסכומי עתק.
בשלהי כהונתו של ניר ברקת, ביקשה העירייה ל"רענן" את רשימת המוכתרים ובכך הוציאה למאבק שורת ארגונים ציוניים הפועלים בירושלים. אנחנו, שהיינו בין מובילי המאבק יחד עם ארגון "בצלמו" חשפנו כי רוב האנשים ברשימת המוכתרים החדשה, הינם עברייני בנייה, או כאלו המחזיקים בחובות עתק לעירייה.
המאבק כלל פגישות אינטנסיביות עם גורמים בכירים בעיריית ירושלים, בהם גם ראש העיר היוצא ניר ברקת. המהלך נמשך מול שרת המשפטים איילת שקד ויור ועדת הפנים ח"כ יואב קיש.
דחיית התכניות שהתבססו על נוהל מוכתר רווי הזיופים, היא צעד מתבקש וראוי. ממשלת ישראל, בהובלת השרה שקד החליטה על קידום הסדר מקרקעין במזרח ירושלים. צעד זה ישים סוף לגזילת קרקעות פרטיות של יהודים וערבים במזרח ירושלים, וימנע השתלטות על אדמות מדינה. אנו מצפים לראת התקדמות משמעותית במימוש החלטת הממשלה, דבר שיבטא את חיזוק הריבונות של מדינת ישראל בירושלים כולה.
