במהלך עתירה תקדימית שהגשנו לבג"ץ חזרה בה המדינה מעמדתה המוקדמת והודתה: המאחז הפלשתיני אכן הוקם על קרקע יהודית פרטית

לפני כחצי שנה הגשנו עתירה לבג"ץ כנגד מאחז פלשתיני בלתי חוקי של שבט הרמאדין, שהוקם על קרקע יהודית בבעלות פרטית סמוך ליישוב אלפי מנשה במערב השומרון.

בתגובת המדינה לעתירה טענה המדינה כי מאחר וקרקעות חברת הימנותא מנוהלות על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי, אין היא מחוייבת לתת עדיפות לאכיפה כנגד בניה בלתי חוקית בקרקעות אלו.

בניה ערבית בלתי חוקית על קרקע בבעלות יהודית

אלא שבמהלך הדיון, הימנותא טענה לבג"ץ כמשיבה לעתירה באמצעות עו"ד דינה יהב, כי הקרקעות שלה הן אכן רכוש פרטי הרשומות על שמה בטאבו.

בהתאם לדברים הודיעה נציגת המדינה, עו"ד מיטל שינדל-בוכמן, כי לאחר שבחנה את עמדת הימנותא התברר לה כי אכן להימנותא יש בעלות משותפת במקרקעין וכי המדינה טעתה בעמדתה. המדינה הוסיפה כי הגשת המידע השגוי לבית המשפט הינה תקלה חמורה שיש לברר אותה.

השופטים פוגלמן, מינץ ואלרן הורו למדינה להגיש בתוך שלושים יום תגובה מתוקנת לעתירה.

פלישה ועיבודים חקלאיים על קרקע בבעלות יהודית

עורך הדין אריה ארבוס, שיצג אותנו בעתירה אמר בסוף הדיון: "אנחנו מברכים על כך שהמדינה התעשתה ועדכנה את בית המשפט, כי אכן מדובר בבניה על קרקע פרטית, כפי שהוכחנו בעתירה. מצופה שהמדינה תקדים ותפעל להריסת הבניה הבלתי חוקית במקום, בהתאם לסדרי העדיפויות שקבעה בעבר ותראה כי היא מפעילה את הדין באופן שווה בכל המקרים, ובכך אף תחסוך בזמנו היקר של בית המשפט העליון".

תנועת רגבים ממשיכה לתקוף את פעילות הבניה הבלתי חוקית של האיחוד האירופי, ועתרה לבג"ץ כנגד מאחז חדש שנבנה ללא היתר על קרקע בבעלות ערבית פרטית בין ירושלים למעלה אדומים

תנועת רגבים עתרה השבוע לבג"ץ נגד שר הביטחון והמנהל האזרחי, מאחר והם אינם אוכפים את החוק נגד מאחז נוסף של האיחוד האירופי, שהוקם סמוך לכפר חיזמה שליד פסגת זאב.

זו איננה העתירה הראשונה של תנועת רגבים נגד האיחוד האירופי, אלא שהפעם מצביעה העתירה על העובדה כי כלל המבנים במאחז שנבנה במהלך שנת 2015, נבנו על ידי האיחוד האירופי על גבי קרקע בבעלות ערבית פרטית.

רוב אדמות הכפר חיזמה הוסדרו ברישום בטאבו עוד לפני מלחמת ששת הימים. הקרקע לא שייכת לבדואים ולא לאיחוד האירופי שבנה במהלך השנה האחרונה כ-15 מבנים בלתי חוקיים.

המבנים החדשים על רקע סימון החלקות הפרטיות

בתחילת השנה שעברה פנתה רגבים אל המנהל האזרחי בדרישה להרוס 13 מבנים במקום, אלא שהמנהל האזרחי השיב כי בשל צו ארעי שניתן בבג"ץ שהגישו התושבים במקום, לא ניתן לבצע כנגדם פעילות אכיפה.

בפברואר 2015 דחה בג"ץ את העתירה הערבית וביטל את הצו, ובכך פתח את האפשרות לגופי האכיפה לפעול במקום. לאחר שפניות חוזרות ונשנות מצד רגבים לא נענו, עתר השבוע הארגון לבג"ץ.

'המאחז האירופי' – חמש דקות נסיעה מפסגת זאב

בעתירה (בג"ץ 5533/16) הודגש כי מעבר לעובדה שהמבנים נבנו ללא היתרי בניה ובניגוד לכל דין, אלא שאלו אף הוקמו על גבי אדמות פרטיות מוסדרות של תושבים פלשתינים מהאזור – עובדה הדורשת מגופי האכיפה להעמיד בראש סדרי העדיפויות את אכיפת החוק במקום.

מדיניות אי האכיפה מחזקת את תכניתו המוצהרת של ראש הרשות הפלסטינית להרחיב את המאחזים הבדואים שבמרחב אדומים. זאת במטרה לחזק את אחיזת הרשות הפלסטינית בשטחים הנתונים לשליטה ישראלית מלאה ולתפוס שטחים בעלי משמעות אסטרטגית, הסמוכים לעורקי תחבורה ראשיים, ובדרך זו לכבול את ידיה של מדינת ישראל במסגרת מו"מ עתידי.

תחקיר חדש בוחן לעומק את העובדות על המאחז הפלשתיני סוסיא שבהר חברון. הממצאים קובעים כי באף מקור היסטורי רשמי לא צוין כפר ערבי בשם "סוסיא". גם תצלומי האוויר מבהירים: הפלשתינאים החלו להקים את המבנים בחמש עשרה שנים האחרונות

הדיון על המאחז הפלשתינאי "סוסיא" עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי. טענות נשמעות מכאן ולכאן, אולם עובדות וממצאים כמעט ולא נמצא. אולם כעת, בתחקיר חדש ומקיף על המאחז, בהוצאה משותפת שלנו, של מועצת יש"ע ומועצת הר חברון, מתגלים ממצאים חדשים השופכים אור על הרקע העובדתי להקמת המאחז והמאבק להישארותו.

המאחז נמצא בהר חברון, באזור שבין הישוב סוסיא לבין האתר הארכאולוגי סוסיא. מבחינה מדינית – פוליטית, השטח מוגדר כשטחי C המשמשים כאדמה חקלאית. מהממצאים עולה כי בעשור האחרון משפחת נוואג'עה מהכפר יאטה הקימו מבני קבע ומבנים זמניים בניגוד לחוק וללא היתרים.

בהוראת בג"צ, פקחי המנהל האזרחי הגישו צווי פינוי לאותם מבנים לא חוקיים במטרה לאכוף את החוק ואת בעלות המדינה על הקרקע.

מנגד טענו דוברי משפחת נוואג'עה, כי באתר הארכיאולוגי סוסיא שכן כפר ערבי עתיק יומין בו הם גרו ובשנת1986 , עם ההכרזה על השטח כאתר ארכיאולוגי, הם גורשו מכפרם ונאלצו לחיות בשטחים החקלאיים הסמוכים לאתר – היכן שבג"ץ אוסר עליהם להתפתח.

במהלך השנים גיבו וסייעו למשפחת נוואג'עה ארגוני שמאל שונים שטענו כי פינוי המבנים הינו הריסת "כפר עתיק". הנרטיב על אותו "כפר עתיק" נמשך על ידי המשפחה וארגוני השמאל והתפתח גם סיפור 'נוגע ללב' על ה'אכזריות' של המדינה בדרישתה להרוס את 'הכפר הפלשתיני סוסיא' הקיים דורי דורות.

אלא שהממצאים והעובדות הקיימים ומוצגים בתחקיר עולה בבירור, כי המושג 'כפר פלשתיני סוסיא' הוא דבר שלא היה ולא נברא. מעולם לא היה קיים כפר ערבי בשם 'סוסיא'. מדובר במחטף שנעשה על ידי ארגוני שמאל, בסיוע של האיחוד האירופי, שמטרתו השתלטות על שטחי C על ידי בניה של מבני קבע.

צפו בסרטון:

עתירה שהגשנו כנגד מאחז בדואי שנבנה תוך פלישה לקרקע ערבית פרטית, תוך העלמת עין וסיוע מהמנהל האזרחי, נדחתה על ידי בג"ץ. השופטים: "יש להפעיל שכל ישר"

לא פעם ולא פעמיים הצהירה המדינה בפני בג"ץ, כי בניה בלתי חוקית שבוצעה על קרקע פרטית, עומדת בראש סדרי העדיפויות של גופי האכיפה ביהודה ושומרון.

הצהרה זו הולידה את פסקי הדין השנויים במחלוקת, בהם הורה בג"ץ להרוס את היישובים מגרון ועמונה בהם מתגוררים מאות תושבים, וכן חלק מגבעת אסף ויישובים אחרים, ולא לאפשר את הסדרתם באמצעות פיצוי לבעלי הקרקע.

אלא מסתבר, שפלישה ובניה בלתי חוקית על גבי קרקע פרטית מתקבלת בסלחנות על ידי בג"ץ, כאשר מדובר בפלישה של בדואים לקרקע ערבית פרטית.

לא הרחק מהיישוב מעלה מכמש שבבנימין נמצא המאחז הבדואי של משפחת 'אבו סכימן' משבט כעבנה. המאחז הוקם לפני קרוב לשלושים שנה.

לפני שלוש שנים הבחנו, כי מקבץ זה, המונה עשרות מבנים נעדר משכבת המידע הדיגיטלית המתעדת את כל תיקי הפיקוח שמקיים המנהל האזרחי נגד עבירות בניה. במכתב שנשלח למנהל האזרחי תהינו מדוע זוכה המאחז הפלשתיני "לחסינות" מצד גורמי האכיפה, וכיצד לא נפתח תיק פיקוח כנגד אף מבנה מאלו המצויים במקום.

בתחילה השיבו במנהל האזרחי כי בני השבט יושבו במקום באישור הדרג המדיני, לאחר שפונו משטחי אש של צה"ל, ובמסגרת ההסכם שנכרת עם ראשי השבט ניתנו רק אישורים ספציפיים להקמת מבנים ללא היתר בשטח המאחז. במנהל הוסיפו וטענו כי נציגיו מקיימים מעקב כנגד חריגות בניה שלא אושרו במסגרת אותו הסכם, וכי אף נהרסו מבנים והוחרמו כלים שונים.

בעקבות תגובה זו, ביצענו בדיקה בה התברר לתדהמתה כי המאחז הוקם על אדמות פרטיות של פלשתינים. שנו ופנינו למנהל בבקשה לקבל על פי חוק חופש המידע, את ההסכם שנכרת לכאורה עם ראשי השבט וכן לדעת אם הקמת המאחז נעשתה לאחר קבלת הרשאה מבעלי הקרקע.

במנהל האזרחי השיבו כי ההסכמות בין המדינה וראשי השבט עוגנו במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 (געלה נגד מפקד כוחות צה"ל). במנהל הוסיפו כי אכן "לא הוצאו היתרי בניה בעבור המבנים במקבץ". ביחס לשאלה העקרונית כיצד אפשר המנהל לאנשי השבט לפלוש ולבנות על אדמות בבעלות פרטית, הסתפקו במנהל בתשובה כי "אין בידינו כל מידע על תלונות בעלי הקרקע".

תגובת המדינה מלמדת – מהעלמת עין עבר המנהל להשתתפות פעילה בפלישה

במרץ 2013, לאחר שבמנהל האזרחי התעלמו שוב ושוב מדרישתנו לעיין בפרטי ההסכם, עתרנו לבג"ץ (2031/13). רק באוגוסט דאשתקד, לאחר סדרת בקשות אורכה חוזרות ונשנות, הגיש המנהל את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה צויין כי העובדות שפורטו בתכתובת שקדמה לעתירה, התייחסה למעשה למאחז בדואי אחר שהוקם ליד היישוב רימונים.

במנהל תיקנו את תשובתם וציינו כי העובדות בנוגע למאחז בשטח נשוא העתירה הן כי בני השבט החלו להתגורר במקום בקביעות בשנת 1985 ובראשית שנות ה-90 התגבש הסכם בין ראש המנהל לבני השבט לפיה בני השבט ימשיכו להתגורר במקום. בהמשך לכך פעל שר הביטחון להצבת מבנה חינוכי במאחז, אשר הוצב אף הוא כמובן ללא היתר בתוך שטח האדמות הפלשתיניות הפרטיות.

במנהל הוסיפו כי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח תושבי המקבץ נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום".

לאחר קבלת תגובת המדינה המקדמית פנינו וביקשנו לעיין בפרטי המחזיקים הנכונים, וכן לקבל סימוכין לטענת יחידת הפיקוח כי תושבי המקום מחזיקים במקום בהסכמת בעלי הקרקע ומשלמים להם דמי שכירות.

בהמשך חזר בו המנהל מהטיעון המהותי, לפיו משלמים התושבים דמי שכירות לבעל הקרקע, וציין כי מקורו אינו מבוסס אלא בטענות שאמר אחד מהפולשים המתגוררים במאחז לפקח המנהל האזרחי…

לאחר דיון נוסף, הציג בא כוחם של שבט כעבנה את שטרי הטאבו של שתי חלקות קרקע, ומכתב  מטעם מועצת הכפר דיר דיבוואן, המציין שבעלי הקרקע מסכימים לישיבת המחזיקים במקום.

דא עקא, שהשמות שהיו חתומים על מכתב ההסכמה, לא היו זהים לשמות בעלי הקרקע הכתובים בשטרי הטאבו, ומכאן שהשאלות חזרו לנקודת ההתחלה: מיהו בעל הקרקע שהתיר את הפלישה למקום, והיכן ההסכם המגבה זאת, וכיצד אישרו הרשויות מעשה שכזה?

פסק הדין: 'העותרת צודקת, אך מתעברת על ריב לא-לה'

בפסק דין תמוה ומפותל שניתן השבוע, קבעו השופטים רובינשטיין, נאור וחיות, כי למרות העובדה שמדובר במבנים שנבנו ללא היתר על קרקע פרטית, אין סיבה להתערב בסדרי העדיפויות של המנהל האזרחי, שהתיר את ישיבתם במקום לפני כשלושים שנה.

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין כתב כי "אין חולק, ובכך צודקת העותרת, כי בניה שלא כדין בקרקע פרטית היא – כעניין של הגינות בסיסית – נושא שבראש סדרי העדיפויות לטיפול הרשויות".

"בשונה מעתירות בהקשר של קרקע פרטית פלסטינאית, שבהן גם אם בעלי הקרקע לא יזמו את העתירה אלא "גויסו" על- ידי עמותות פוליטיות, הם רואים בחיוב את העתירה. לעומת זאת, עתירה זו היא מן הסוג של "מתעבר על ריב לא לו", שכן אין אינדיקציה או רמז לכך שבעלי הקרקע מעוניינים בשפע הטוב שמשפיעה עליהם העותרת", הוסיף רובינשטיין.

השופטים התעלמו גם מחוסר ההוכחות המשפטיות לאישור בעלי הקרקע לנוכחות המאחז. "המועצה המקומית של הכפר, גם אם אינה מייצגת באופן מוכח פורמלית את הבעלים, מאותתת אי-התנגדות מצדם באופן זה או אחר. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להתערבות מצדנו בסדרי העדיפויות הקונקרטיים של המדינה, שבגדרי השכל הישר, ואין רע מהפעלתו מדי פעם, יהא בה במקרה הנדון משום מלאכותיות".

בסופו של יום דחו השופטים את העתירה. מעניין לגלות כי בהיכל בית המשפט הגבוה לצדק, צריך להפעיל את השכל הישר רק אצל ערבים ולא אצל יהודים.

מאחז בדואי שהוקם על אדמה פרטית וללא היתר, זכה ל"חסינות" מטעם המנהל האזרחי שהתחייב לראשי השבט לא להרוס עשרות מבנים שהוקמו במקום, ואף הקים במקום בית ספר עבור הפולשים – על קרקע פרטית וללא היתרי בניה

בניגוד לחוק ולכל כללי המנהל התקין, אישר המנהל האזרחי הקמת מאחז בדואי לא חוקי בו מתגוררות עשרות משפחות על קרקע פרטית פלשתינית, ואף בנה עבורם בית ספר במקום. כך עולה מעתירה שהגשנו נגד ראש הממשלה, שר הביטחון, אלוף פיקוד המרכז ומפקד המנהל האזרחי, שנידונה לאחרונה בבג"ץ. במסגרת ההסכם אישר המנהל האזרחי את פלישת בני השבט לאדמה פרטית פלשתינית באזור בנימין.

עתירה זו הוגשה לאחרונה לאחר שתוקנה, כאשר השופטים הורו למנהל האזרחי לחשוף את פרטיהם המדויקים של בני השבט הבדואי כעבנה, המתגוררים במאחז הממוקם בין הכפר דיר דיבוואן והיישוב מעלה מכמש, ולאפשר לרגבים לצרפם כמשיבים בעתירה.

בעתירה התבקש בית המשפט להוציא צו ביניים שיאסור על בני השבט לבצע עבודות בנייה ופיתוח במקום, וכן לדרוש מהמדינה לנמק מדוע לא תפתח לאלתר הליכי פיקוח והריסה נגד עשרות הבתים שנבנו בניגוד לחוק על קרקע לא להם.

חסינות מתמיהה מהליכי פיקוח 

בעוד שממשלת ישראל והמנהל האזרחי מצהירים השכם והערב כי בראש סדרי העדיפויות של גורמי האכיפה עומד הטיפול בבניה ללא היתר על אדמות פרטיות, התברר לרגבים כי במסגרת ההסכם התחייב המנהל לאפשר לפולשים להקים מבני קבע במאחז, להימנע מלנקוט בפעולות אכיפה כלשהן כנגד המבנים, שהוקמו על אדמה פרטית פלשתינית וללא היתרי בניה כדין. בהמשך לכך המנהל אף הקים בעצמו מבנה חינוך במקום ללא היתרי בניה, תוך שהוא מבצע בעצמו פלישה לאדמות פרטיות פלשתיניות.

להגשת העתירה קדמה תכתובת שקיימנו מול המנהל האזרחי, לאחר שלפני כשנתיים הבחנו כי מקבץ של עשרות מבנים באזור בנימין, נעדר משכבת המידע הדיגיטלית המתעדת את כל תיקי הפיקוח שמקיים המנהל האזרחי נגד עבירות בניה. במכתב שנשלח למנהל האזרחי תהינו מדוע זוכה המאחז הפלשתיני  "לחסינות" מצד גורמי האכיפה, וכיצד לא נפתח תיק פיקוח כנגד אף מבנה מאלו המצויים במקום. בשלב זה לא ידעו ברגבים כי המאחז הוקם על קרקע פרטית פלשתינית.

בתחילה השיבו במנהל האזרחי כי בני השבט יושבו במקום באישור הדרג המדיני, לאחר שפונו משטחי אש של צה"ל, ובמסגרת ההסכם שנכרת עם ראשי השבט ניתנו רק אישורים ספציפיים להקמת מבנים ללא היתר בשטח המאחז. במנהל הוסיפו וטענו כי נציגיו מקיימים מעקב כנגד חריגות בניה שלא אושרו במסגרת אותו הסכם, וכי אף נהרסו מבנים והוחרמו כלים שונים.

בעקבות תגובה זו, ביצענו בדיקה בה התברר לתדהמתה כי המאחז הוקם על אדמות פרטיות של פלשתינים. שבנו ופנינו למנהל בבקשה לקבל על פי חוק חופש המידע, את ההסכם שנכרת לכאורה עם ראשי השבט וכן לדעת אם הקמת המאחז נעשתה לאחר קבלת הרשאה מבעלי הקרקע.

במנהל האזרחי השיבו כי ההסכמות בין המדינה וראשי השבט עוגנו במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 (געלה נגד מפקד כוחות צה"ל). במנהל הוסיפו כי אכן "לא הוצאו היתרי בניה בעבור המבנים במקבץ". ביחס לשאלה העקרונית כיצד אפשר המנהל לאנשי השבט לפלוש ולבנות על אדמות בבעלות פרטית, הסתפקו במנהל בתשובה כי "אין בידינו כל מידע על תלונות בעלי הקרקע".

תגובת המדינה מלמדת – מהעלמת עין עבר המנהל להשתתפות פעילה בפלישה

במרץ 2013, לאחר שבמנהל האזרחי התעלמו שוב ושוב מדרישתנו לעיין בפרטי ההסכם, עתרנו לבג"ץ (2031/13). רק באוגוסט דאשתקד, לאחר סדרת בקשות אורכה חוזרות ונשנות, הגיש המנהל את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה צויין כי העובדות שפורטו בתכתובת שקדמה לעתירה, התייחסה למעשה למאחז בדואי אחר שהוקם ליד היישוב רימונים.

במנהל תיקנו את תשובתם וציינו כי העובדות בנוגע למאחז בשטח נשוא העתירה הן כי בני השבט החלו להתגורר במקום בקביעות בשנת 1985 ובראשית שנות ה 90 התגבש הסכם בין ראש המנהל לבני השבט לפיה בני השבט ימשיכו להתגורר במקום. בהמשך לכך פעל שר הביטחון להצבת מבנה חינוכי במאחז, אשר הוצב אף הוא כמובן ללא היתר בתוך שטח האדמות הפלשתיניות הפרטיות.

במנהל הוסיפו וטענו בתגובתם כי "ננקטו פעילות אכיפה נגד בניה החורגת מתחומי המקבץ", וכי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח תושבי המקבץ נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום".

לאחר קבלת תגובת המדינה המקדמית פנינו וביקשה לעיין בפרטי המחזיקים הנכונים, וכן לקבל סימוכין לטענת יחידת הפיקוח כי תושבי המקום מחזיקים במקום בהסכמת בעלי הקרקע ומשלמים להם דמי שכירות.

לפני כחודש, לאחר התחמקויות חוזרות ונשנות, הוגשה תגובה נוספת מטעם המדינה בה נמסר כי המנהל מסרב להעביר את פרטי המחזיקים שבידו לידינו וכי הטיעון המהותי והמרכזי שהשמיעו בדיון הקודם, לפיה משלמים התושבים דמי שכירות לבעל הקרקע אינו ידוע למנהל ממקור ומבוסס, ומקורו בסך הכל בטענות שאמר אחד מהפולשים המתגוררים במאחז לפקח המנהל האזרחי…

ביום 18.6.14 התקיים דיון בעתירה, בפתחה תהה בית המשפט מדוע המינהל מסרב למסור את פרטי המחזיקים שבידו ולאפשר את צירופם כמשיבים לעתירה. משכך, הודיע המנהל כי ימסור פרטים אלו לידינו, לאחר שהגשנו את העתירה המתוקנת, בה צורפו פרטי הפולשים כמשיבים לעתירה.  

כך, בחסות המנהל האזרחי, האמון על שלטון החוק באזור, ובסיועו הפעיל, הוקם לו מאחז בדואי בלתי חוקי על אדמות פלשתיניות פרטיות, תוך התעלמות מזכויות הקניין של בעלי האדמות, מדיני התכנון והבניה, משלטון החוק, מכללי מינהל תקין ומהזכות לשוויון בפני החוק.

עורך הדין עמיר פישר ציין בעתירה כי ההסכם שקיימה המדינה עם בני השבט עומד בניגוד לחוק, לכללי המשפט ולזכויות הקניין ולפיכך דינו להתבטל. "אין מדובר באי אכיפה, כתוצאה ממשאבים מוגבלים, אלא במדיניות אי אכיפה מאושרת, מוסכמת ומוצהרת. מה שהחל כמחדל אכיפה הפך עד מהרה לשותפות פעילה בהסגת גבול ובביצוע מעשים פליליים, כאשר המנהל הקים בעצמו עבור הפולשים מבנה ללא היתר על אדמה פרטית".

פישר הוסיף כי בשורה של פסיקות בג"ץ ואף מתגובות המדינה בעתירות שונות, עלה כי עבירות בניה בלתי חוקית שבוצעו תוך פלישה לקרקע פרטית הינן בראש סדר העדיפויות לאכיפה. לאור זאת על המדינה היה להעמיד את הריסת מבני מאחז זה בראש סדרי העדיפויות של רשויות האכיפה ולפעול לפתיחת תיקי פיקוח ולהוצאה ומימוש של צווי הריסה ביחס לכלל המבנים במאחז.