תגית: ממשלת ישראל

לאחר דחיה חוזרת ונשנית של שיווק המגרשים לבניה ביישוב הבדואי אום בטין,  ולאחר מעקב אחרי הסדרת היישוב פנינו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים: "לאחר שתי דחיות, ישנו טעם לפגם בדחייה נוספת"

יצאנו בדרישה מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב להחל לאלתר בשיווק מגרשים ביישוב הבדואי אום בטין שבנגב, המתעכבת שוב ושוב למרות אישור התב"ע במקום לפני למעלה משנה.

אום בטין הוא יישוב בדואי בנגב, שהחל כמקבץ לא חוקי ובשנת 2004 המדינה החליטה להכיר בו כחלק מהסדרת ישובים בדואים נוספים. לפני יותר משנה ולאחר עיכובים רבים, קיבלה השכונה הצפונית ב"אום בטין" תב"ע (תוכניות מפורטות לבניה) ואושרה תוכנית לשכונה החדשה בישוב. בדרך כלל זהו הזמן בו מתחילים להקצות מגרשים ולהתחיל בתהליך הבניה, אך ההליך התעכב.

כבר בפברואר 2017 פנינו לרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב, בדרישה כי יחלו להקצות מגרשים לבניה על-מנת לקדם את ההסדרה במקום. באוקטובר האחרון הגיבה רשות הבדואים כי היעד להקצאת המגרשים הוא דצמבר 2017, ובחודש דצמבר נדחה תאריך היעד לפברואר השנה.

במכתב ששיגר היום (רביעי) עורך הדין שלו, בועז ארזי, תהה ארזי מדוע נמנע מהתושבים להחל בתהליך הבניה. "מאחר וחלפו עברו להם כבר שני מועדים, עליהם הצהרתם באופן רשמי, ובפועל לא החל השיווק, אציין כי יהיה טעם לפגם בדחייה נוספת של מועדי השיווק", כתב ארזי.

דווקא לאור השתוללות הבנייה הבלתי חוקית בנגב, יש צורך לאפשר איכות חיים לתושבי הנגב שמשתפים פעולה עם הסדרה ובניה כחוק. תושבים אלו צריכים לקבל תשתיות תקינות, כתובות היתרי בניה ותקני בטיחות, מרכזי קניות ומבני ציבור – ממש כמו כל ישוב אחר במדינה. ולא פחות חשוב – חיזוק היישובים המוסדרים הינה קריטית וחשובה כדי לסיים את סצינת "הדרום הפרוע", בה מתחסלים עתודות הקרקע של מדינת ישראל בדרום.

בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ, חבר הכנסת יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת נאלץ לפנות את הלשכה הפרלמנטרית ששכר במימון הכנסת – בתוך בניין בלתי חוקי באום אל פאחם שבית המשפט הורה על הריסתו. אנו תמהים שחבר הכנסת לא החזיר מיוזמתו את הכספים שקיבל שלא כדין

חבר הכנסת יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת, פינה בחודשים האחרונים את הלשכה הפרלמנטרית ששכר במימון הכנסת בעיר אום אל פאחם, זאת בעקבות פניות מצד תנועת רגבים כי הלשכה פועלת במבנה בלתי חוקי שבית המשפט הוציא כנגד צו הריסה, ואף אסר על המשך השימוש במבנה.

על פי תקנות הכנסת, זכאים הח"כים כי הכנסת תממן עבורם לשכה פרלמנטרית שתשמש אותם בימי העבודה שמחוץ למשכן ולטובת הקשר עם הבוחרים. הטבה זו, בשווי של עשרות אלפי שקלים בשנה, מומשה בשנת 2016 על ידי כ-30 חברי כנסת מכל הסיעות, אלא שלפני כשנה התברר לתנועת רגבים כי לשכתו של ג'בארין ממוקמת במבנה שבית המשפט הורה על הריסתו כבר בשנת 2012. בהתאם לתקנות אלו, חברי הכנסת נדרשים לחתום על תצהיר כי אכן קיים היתר לנהל במקום האמור משרד.

בשנה האחרונה פנינו מספר פעמים ליו"ר הכנסת וליועמ"ש הכנסת, בדרישה להפסיק את מימון הכנסת ללשכה במבנה זה, ולדאוג כי לשכתו של ג'בארין תפעל במקום התואם את החוק. העתירה לבג"ץ הוגשה לאחר שהפניות החוזרות ונשנות לא נענו כפי דרישות החוק, ובשנת 2017 אף החלה הכנסת לשלם תוספת של יותר מ-10 אחוזים משכר הדירה החודשי ששילמה בשנת 2016 על לשכתו של ג'בארין.

יו"ר הכנסת העביר את הטיפול לועדת האתיקה, שהבהירה לג'בארין כי עליו לפנות את הלשכה, אולם קבעה כי אינו צריך להחזיר את דמי השכירות לקופת הכנסת.

בפסק הדין שניתן היום בבג"ץ קבע הרכב השופטים פוגלמן, סולברג ומינץ, כי העתירה השיגה את מטרתה בכך שהופסק השימוש הפרלמנטרי במבנה הבלתי חוקי. עם זאת, דחה בג"ץ את בקשתנו כי חבר הכנסת ג'בארין ישיב את דמי השכירות שמימנה הכנסת שלא על פי דין.

מימון לשכה רשמית מכספי הכנסת במבנה בלתי חוקי הינו מעשה בלתי סביר, המעודד בכסף של ממש, עבריינות בניה, ומדובר במציאות שאין לקבלה. אין מדובר בכספי ציבור "סתם", אלא בכספיה של כנסת ישראל המפרנסת את בעלי המבנה. לא ייתכן שהרשות המחוקקת תממן הפרה כה בוטה של חוקיה עצמה. צר לנו שבית המשפט לא מצא לנכון לחייב את השבת הכספים שניתנו שלא כדין, ואנו תמהים על חבר הכנסת ג'בארין, שלא מצא לנכון לעשות זאת מיוזמתו.

צווי הריסה שהוצאו למבנים ביישובים פסגות ומודיעין עילית בוטלו, לאחר שפנינו ליועץ המשפטי לממשלה כי הצווים נוגדים את חוק ההסדרה שנכנס לתוקף. "זוהי סנונית ראשונה עבור אלפי בתים בהתיישבות" 

לראשונה מאז אישור חוק ההסדרה בכנסת לפני כחודשיים, המנהל האזרחי ביטל צווי הריסה שהוציא למבנים ביישובים מודיעין עילית, פסגות וכוכב יעקב. לפני מספר שבועות נתלו צווי הריסה על ארבעה מבנים ביישוב פסגות, חמישה מבנים במודיעין עילית ושני מבנים נוספים ביישוב כוכב יעקב.

מדובר במבנים שהוקמו לפני שנים רבות בתחומי היישובים האמורים, על קרקעות פרטיות. לאחר שהובלנו את חוק ההסדרה ויצגנו את בעלי המבנים מהישוב פסגות, שיגרנו בשבוע שעבר מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בו הודגש כי מדובר בצווים בלתי חוקיים אשר הוצאו בניגוד להוראות 'חוק ההסדרה' שנכנס לתוקף בתאריך 13 בפברואר השנה.

החוק נועד להסדיר את מעמדם של אלפי בתים ומבני ציבור ביישובי יהודה ושומרון, כמחציתם בעיר מודיעין עילית, שנבנו בתום לב ובעידוד המדינה על קרקעות פרטיות או אדמות שמעמדן המשפטי איננו מוסדר. החוק קובע כי בדומה להוראות חוק המקרקעין הישראלי במקרים שכאלו – לא ייהרסו המבנים, ובעלי הקרקע יפוצו על ידי המדינה בכסף או בקרקע חלופית.

על פי הוראות החוק, בתקופה של 12 החודשים מיום פרסומו – יותלו כל הליכי האכיפה והצווים המנהליים הקיימים בעניין התיישבות ב11 יישובים המנויים בנספח לחוק, בהם גם פסגות, מודיעין עילית וכוכב יעקב.

עוד הודגש במכתבו ליועמ"ש מנדלבליט, כי במסגרת ההליכים בעתירות שהוגשו לבג"ץ כנגד חוק ההסדרה, הגיש היועמ"ש לבג"ץ הסדר דיוני לפיו "יוקפאו הליכי האכיפה והצווים המנהליים שעליהם חל החוק, ביחס לבניה קיימת בהתיישבות הנמצאת ביישובים המנויים בסעיף 11 לחוק", ולפיכך גם עמדתו המוצהרת של מנדלבליט, שהביע את התנגדותו לחוק ההסדרה, הינה שלא ניתן לנקוט בהליכי אכיפה או צווים מנהליים כנגד אלפי המבנים הנכללים בחוק.

ואכן, בסוף השבוע שעבר קיימה וועדת המשנה לפיקוח של המנהל האזרחי, דיון בנוגע למבנים ביישוב פסגות, בו הוחלט לראשונה לבטל את הצווים, וזאת מכח חוק ההסדרה. בהחלטת הוועדה נכתב כי "לאחר עיון בטענת בא כח המחזיק, מצאנו לנכון לבטל את הצווים שהוצאו במסגרת התיקים, ולהורות על סגירת התיקים".

הקפאת הליכי האכיפה כנגד בניה, מהווה את הסנונית הראשונה של חוק ההסדרה עבור אלפי בתים ביהודה ושומרון. היא מאפשרת למנהל האזרחי להוציא לפועל את הוראות החוק שחוקקה הכנסת, ולהבטיח שמקרים מקוממים כמו הריסת הבתים בעפרה שנעשתה ללא כל תכלית, לא יחזרו על עצמם, ומעתה לא יבוצעו הליכי אכיפה כנגד בניה ישנה.

ועדת החינוך דנה במצוקת החינוך במגזר הבדוא ואנחנו תוהים מדוע אימץ מרגי את הצעת חברי הכנסת הערבים וארגוני השמאל להקים עשרות כיתות בתוך הפזורה הבלתי חוקית, בניגוד לעמדת משרדי הממשלה המבקשים לקדם את  ההסדרה ולהמנע מקיבוע הפזורה

ועדת החינוך ערכה דיון במצוקת החינוך במגזר הבדואי. על פי נתוני משרד החינוך ישנם אלפי תלמידים, בעיקר בגיל הרך, המתגוררים בפזורה הבלתי חוקית, שאינם מבקרים במסגרות החינוך.

מסגרות החינוך עבורם ממוקמות ב-19 יישובי הקבע הבדואיים הקיימים באיזור. חוץ ממוסדות החינוך ביישובי הקבע, המדינה מפעילה כיום 17 'מרכזים לשירותים חיוניים' (הכוללים שירותי רפואה וגנים) עבור הפזורה הבלתי חוקית. מרכזים אלו פועלים במבנים יבילים, בהתאם לתיקון מיוחד בתכנית המתאר המחוזית.

המדינה מפעילה כיום מערך הסעות על מנת להסיע את ילדי הפזורה למוסדות החינוך הפועלים ביישובי הקבע ובמרכזים לשירותים חיוניים. מערך הסעות מיוחד הוקם במיוחד עבור הגיל הרך, הכולל נסיעות במיניבוסים המצוידים בבוסטרים ומלווה בכל הסעה.

מזה שנים, מנסה מדינת ישראל לקדם את הסדרת ההתיישבות הבדואית והעתקת הפזורה הבלתי חוקית ליישובי הקבע, בהם קיימים תשתיות קבע חדישות של שירותי חינוך, רפואה ורווחה.

חברי הכנסת הערבים ומספר ארגוני שמאל, כינסו היום את הדיון בוועדה, בדרישה להקים עשרות כיתות גן בתוך הפזורה הבלתי חוקית, מאחר ולדבריהם ההורים מסרבים לשלוח את ילדיהם במערך ההסעות.

עם זאת, רק לאחרונה קיבלה הממשלה הצעת חוק הכוללת תכנית חומש לחיזוק המגזר הבדואי ולצמצום הפערים בתחומי החינוך והרווחה. במסגרת התכנית יוקצו מאות מיליוני שקלים להקמת מוסדות חינוך חדשים ביישובי הקבע ולשיפוץ כיתות קיימות.

נציגי משרד החקלאות במסגרתו פועלת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, הסבירו את הבעייתיות בהצעה, והצביעו על העובדה כי רק לאחרונה קיבלה הממשלה הצעת חוק הכוללת תכנית חומש לחיזוק המגזר הבדואי ולצמצום הפערים בתחומי החינוך והרווחה. במסגרת התכנית יוקצו מאות מיליוני שקלים להקמת מוסדות חינוך חדשים ביישובי הקבע ולשיפוץ כיתות קיימות.

נציגי משרד החינוך הבהירו כי בכוונתם לתגבר את מוסדות החינוך הקיימים, ובכל מקום בהם ניתן לפעול בהתאם לחוקי התכנון והבניה. במשרד החינוך מציינים כי הסיבה להיעדרות של אחוז ניכר מהילדים ממסגרות החינוך, קשורה לסירובם של ההורים ובשל בעיות רווחה – וכי מערך ההסעות נותן מענה רוחבי עבור רוב התלמידים. במשרד הדגישו כי האחריות על הביקור הסדיר של הילדים במוסדות החינוך בהתאם לחוק החינוך, מוטל על הרשויות המקומיות וקציני הביקור הסדיר.

באופן תמוה, החליט מרגי לאמץ את הצעת חברי הכנסת הערבים וארגוני השמאל, ולקדם את הקמתן של עשרות כיתות לימוד וגנים בתוך הפזורה הבלתי חוקית, זאת בניגוד לעמדת משרדי הממשלה, הרואים בצעד זה ככזה שיפגע במאמצי ההסדרה, ויגרום בפועל לקיבוע בפועל ולהרחבה של הפזורה הבלתי חוקית.

הבעייתיות הרבה בפתרון שמתווה חבר הכנסת מרגי היא שיש מצוקה אמיתית במגזר הבדואי, אבל הפתרון הוא בהרחבת המוסדות הקיימים ושכלול ופיקוח על מערך ההסעות, ולא בהקמה של עוד ועוד מוסדות בפזורה, שרק יקבעו את המצוקה ולא יתנו מענה אמיתי ומעמיק. ראשי המגזר הבדואי חייבים לנהוג באחריות, ולהבין שהסדרת ההתיישבות והמעבר ליישובי הקבע, הם אינטרס ראשון במעלה של הציבור הבדואי עצמו. מי שבכח דוחף את הציבור שלו מאתיים שנה אחורה לא רוצה בטובת אנשיו, אלא לשמר את הפערים והבעיות.

פרויקט הבניה הבלתי חוקית של מאחזי האיחוד האירופי מתרחב לראשונה גם לאיזור הר חברון. מספר מבנים הוקמו במהלך השבת סמוך ליישוב כרמל

לראשונה האיחוד האירופי מרחיב את פעילות הבניה הבלתי חוקית שלו – גם להר חברון. עד היום נצפתה בניה בלתי חוקית מטעם האיחוד האירופי בעיקר במרחב אדומים, אלא שבשבת האחרונה נדהמו תושבי היישוב כרמל שבהר חברון, לגלות ארבע קראווילות חדשות של האיחוד האירופי שהוקמו במהלך השבת במרחק של עשרות מטרים מגדר היישוב.

• 

• 

לאחרונה משקיעה הרשות הפלשתינית באיזור זה כסף ומשאבים רבים, במגוון של עבודות בלתי חוקיות באיזור הנמצא בשליטה ישראלית מלאה. רק בשבוע שעבר בוצעה במקום נטיעה בלתי חוקית של מאות עצים בשטח של עשרות דונמים –על אדמות סקר הצמודות לגדר היישוב כרמל.

יצוין כי לפני מספר שבועות ערך ראש הממשלה של הרש"פ, רמי חמדאללה ביקור במאחז הערבי שצמוד ליישוב. בסרטון וידאו מהאירוע ניתן לראות כי מאבטחיו הגיעו למקום, מרחק קצר מבתי היישוב, כשהם חמושים באקדחים – למרות שהדבר אסור עליהם על פי החוק, מאחר ומדובר בשטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה.

מדובר בעליית מדרגה בפעילות הבניה הבלתי חוקית של האיחוד האירופי. אם עד היום ראינו את הקראווילות הבלתי חוקיות של האיחוד האירופי בעיקר באיזור מעלה אדומים – כעת זו הפעם הראשונה שהם מקימים מבני מגורים בלתי חוקיים בהר חברון, במרחק יריקה מבתי היישוב כרמל ותוך ניצול ברור של מנוחת השבת.

בשל אוזלת היד של רשויות האכיפה, הוקמו בארבע השנים האחרונות במרחב אדומים כאלף מבני מגורים כאלו. לא מדובר רק בדריסה גסה של שלטון החוק על ידי מדינות זרות, אלא גם בתופעה מסוכנת בעלת השלכה אסטרטגית ברורה – אם אנחנו לא רוצים לראות מספרים דומים גם בהר חברון, צריך לטפל בבעיה כשהיא קטנה.

המועצות הבדואיות אל-קסום ונווה מדבר שבנגב, אינן גובות ארנונה מהתושבים ובעלי העסקים. בעקבות עתירה שהגשנו לבית המשפט, הורה בג"ץ למועצות להחל בתהליך הגביה, אך אלו טענו כי לא הצליחו לאתר את בעלי העסקים, וכי "טרם בשלה העת" לגבות ארנונה למגורים

שיעור גביית הארנונה במגזר הערבי בכלל וביישובים הבדואיים בפרט, הוא נמוך באופן ניכר מאשר במגזר היהודי, אולם בשתי מועצות אזוריות בנגב, אל-קסום ונווה מדבר, המועצות מעולם לא גבו ארנונה מתושביהן ומבעלי העסקים הפועלים בשטחיהן, ואף לא הקימו מערך מוניציפלי לשם כך.

על פי נתוני הלמ"ס, כ50% בממוצע מתקציבן השנתי של עיירות הפיתוח בנגב, הסתמך על תקציבי ממשלה, בעוד שברשויות הבדואיות בנגב היווה התקציב הממשלתי כ-80% מהכנסותיהם. הבולטת מכולן היתה המועצה האיזורית אבו-בסמה שבנגב (שפוצלה מאוחר יותר לשתי מועצות) תקציבי הממשלה השונים היוו 98.2% (!) מתקציביה בשנת 2011.

בשנת 2011 התריע מבקר המדינה כי חרף תקציבים גבוהים של הממשלה, הציגה המועצה שנה לאחר שנה גירעון של מיליוני שקלים, וציין כי המועצה כלל לא התאמצה להגדיל הכנסות עצמיות באמצעות גביית ארנונה ממגורים ועסקים של תושביה. המבקר המליץ כי המועצה תקיים בהקדם סקר נכסים בקרב תושביה, מתקציב מיוחד שהקצתה הממשלה לשם כך.

בשנת 2012 פוצלה אבו בסמה לשתי מועצות איזוריות: נווה מדבר ואל-קסום. פנינו למשרד הפנים בדרישה לאכיפת המלצות מבקר המדינה, ובמשרד הפנים השיבו כי "עד לסוף שנת 2013 יקבעו המנגנונים, התקציב ושילוב המערכות, לשם השתת ארנונה על תושבי המועצות כבר בשנת 2014".

חרף ההתחייבות, ב-2014 טרם בוצע סקר הנכסים, ולא נשלחו שומות ארנונה לתושבים, ותנועת רגבים עתרה לבג"ץ (5663/14) בדרישה לשים קץ לסחבת. "הפיכת המועצה לאקס טריטוריה פוגעת בבסיס עליו עומד הליך ההסדרה", נכתב בעתירה.

בעקבות העתירה שהגשנו הנחו שופטי בג"ץ במהלך חודש ינואר, כי עד סוף פברואר 2016 יישלחו הודעות שומה ותשלום לנכסים העסקיים הפועלים בתחומי המועצות, וכי עד סוף חודש מרץ יגישו המועצות לו"ז ברור לביצוע סקר הנכסים למגורים.

חרף ההנחיה הברורה, הודיעו לאחרונה המועצות לבג"ץ כי במסגרת איתור הנכסים, איתרה מועצת נווה מדבר 51 עסקים אולם הצליחה לשלוח שומות רק לשלושה מהם. לגבי 49 עסקים שאותרו במועצה האזורית אל קאסום, טענה המועצה כי לא הצליחה לשלוח שומה לאף אחד מהעסקים (!).

הנימוק האבסורדי לחוסר מילוי הוראות בג"ץ היתה הטענה כי מיפוי הנכסים היה מורכב בשל היעדר כתובת מדוייקת עם רחוב ומספר בית. "לדאבון הלב, משימת זיהוי המחזיק ביישובי המועצות אינה פשוטה, שכן בעלי הנכסים מסרבים לשתף פעולה ומסרבים להזדהות בשמם או למסור מידע אודות כתובתם למשלוח השומה". זאת, למרות שניתן לזהות בבירור שם ומספר טלפון בשלטים המתנוססים על רבים מאותם בתי העסק.

בנוגע לחוסר קידום סקר נכסי המגורים העלו המועצות את הטענה, כי הן סבורות "שטרם בשלה העת למשלוח שומות לנכסי המגורים", בנימוק כי בחלק ניכר מהיישובים בתחומן, שהיו בלתי חוקיים והולבנו למפרע, התושבים מקבלים שירות מינימלי בלבד, וחסרים בהם תשתיות של חשמל, ביוב מים וכבישים.

טענה זו עומדת בניגוד גמור לצו הארנונה הקובע מפורשות כי אין קשר בין חוקיות הנכס לגביית הארנונה וכי גם עברייני בניה ופולשים בלתי חוקיים נדרשים לשלם ארנונה. בנוסף, היקף השירותים שמספקת הרשות המקומית לא מהווה תנאי לחובת התושב בתשלומי הארנונה.

ההתנערות של המועצות מחובתן הבסיסית, והאמירה האומללה ש"טרם בשלה השעה" לגבות ארנונה מהתושבים מלמדת על חוסר הרצון להתמודד עם האוכלוסיה הבדואית. המועצות עושות הכל כדי לא "להרגיז" את התושבים, גם אם זה אומר שאין במועצות מחלקות מתפקדות לרישוי עסקים ולגביית ארנונה ואין אכיפה מינימלית של חוקי תכנון ובניה.

התושבים ובעלי העסקים במועצה צריכים לשלם מיסים ולכבד את חוקי המדינה כמו כל אזרח אחר. העובדה שבמשך יותר מעשור לאחר הקמת המועצה עדיין לא הוקמה התשתית לגביית הארנונה איננה מתקבלת על הדעת, בפרט לאור העובדה כי בעקבות העתירה שהגשנו בעניין, בג"ץ קבע לוח זמנים ברור לעניין.

כיצד בחר להגיב יו"ר הוועדה ח"כ בני בגין, כשהח"כים הערבים תקפו את הנציג שלנו בצעקות וקללות? צפו

בדיון סוער במיוחד שהתקיים השבוע בועדת הפנים של הכנסת על הקמת היישוב חירן שבנגב, הוזמן לדבר גם נציג מטעמנו, עמיחי יוגב, המשמש כרכז מחוז הדרום בתנועה. הדיון התקיים על פי דרישת הרשימה הערבית המשותפת, לאור העובדה כי כדי להתחיל בעבודות הפיתוח להקמת היישוב שאושררה לאחרונה על ידי בג"ץ, יש צורך לפנות מקבץ בדואי לא חוקי, היושב על חלק מהאדמות שהממשלה מייעדת ליישוב חירן.

בדיון המתוח שנוהל על ידי חבר הכנסת בני בגין, השתתפו בו נציגים מטעם משרדי הממשלה, לצד מספר רב של תושבים בדואים וארגוני שמאל. לאחר שכלל חברי הכנסת שנכחו בדיון נשאו דברים, ניתנה רשות הדיבור לגופים האזרחיים שהוזמנו לוועדה. בזה אחר זה וללא כל הפרעה, נשאו דברים תושבים בדואים, נציג עמותת הכפרים הלא מוכרים, ואנשי ארגון השמאל 'עדאלה' המתנגדים להקמת היישוב חירן.

עמיחי יוגב, רכז דרום שלנו, ביקש לדבר על העובדה כי מדינת ישראל עושה מעל ומעבר למען תושבי המקבץ הלא חוקי, אולם ברגע שפתח בדברים הוא הותקף בצעקות וקללות קשות על ידי חברי הכנסת הערבים והתושבים הבדואים.

במקום להשליט סדר באולם ולאפשר ליוגב להשלים את דבריו באין מפריע, בחר חבר הכנסת בגין לזרז דווקא את יוגב שיסיים את דבריו. הצעקות והקללות נמשכו ובגין 'חתך' את נציג רגבים ועבר לדובר הבא.

"הדיון הזה הוא ניסיון ברור להלך אימים על מדינת ישראל ומוסדותיה", אומר יוגב בעקבות הדיון. "ממשלת ישראל החליטה על הקמת היישוב לפני 14 שנים. זה עבר בצורה מוחלטת את מבחן בג"ץ שקבע כי אין פה שום נישול או גזענות, ואישר להתקדם בתהליך הקמת היישוב.

"חברי הכנסת הערבים מאיימים בצורה גלויה על מדינת ישראל ומצהירים כי הם יטרפדו את המהלך בכל דרך אפשרית. מדובר פה במבחן ריבונות חשוב למדינת ישראל שצריכה להגיד בצורה הברורה ביותר: לא תהיה פה מדינה בתוך מדינה!".

כזכור, הדיון בוועדת הפנים נערך למעשה לאחר מתן פסק דין חלוט של בג"ץ שקבע כי אין מניעה לפנות את תושבי המקבץ הלא חוקי. לפני חודש בלבד קבעה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כי אין מקום לקיים דיון נוסף בעתירה, ובכך למעשה חתמה את הסאגה המשפטית.

פסק הדין קבע כי בפני תושבי המקבץ פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר, או לאמץ את אפיק הפיצויים הנדיב שהוצע להם על ידי המדינה לפני שנים רבות, הכולל מגרש מפותח של 800 מ"ר, בעיירה חורה הסמוכה בסבסוד כמעט מלא של המדינה, לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי.

בגין העדיף להתקפל בפני הצעקות והאיומים של הבדואים וחברי הכנסת הערבים במקום להעמיד אותם במקומם. ההתקפלות הזו היא ביטוי מצער להתנהלותו של בגין בשנים האחרונות בסוגיית הסדרת ההתיישבות הבדואית.

 בית המשפט העליון הסיר את המכשולים המשפטיים כנגד הקמת היישוב חירן בצפון הנגב שהקמתו תקועה מעל עשור. השופטים קבעו: לתושבי הפזורה המתגוררים בתחומי היישוב המיועד אין כל זיקה לקרקע, ודחה בשתי ידיים את טענתם כי הקמת חירן מהווה צעד גזעני || כל סיפור חירן בעובדות מתומצתות

בשנת 2002 החליטה הממשלה על הקמת 14 יישובים בנגב הצפוני, בהם היישוב העירוני חירן המתוכנן להקמה על אדמות מדינה מדרום ליער יתיר, והמיועד לקליטת 2000 משפחות. במקביל להחלטה זו, הקימה ממשלת ישראל בעשור האחרון, 11 יישובים המיועדים אך ורק למגזר הבדואי, המכונים 'יישובי אבו בסמה'.

מאז ההחלטה על הקמת חירן, פצחו בדואים בני שבט אבו אלגיען המתגוררים בפזורה בלתי חוקית המכונה על ידם 'אום אל חירן', שנמצאת בתחומי היישוב המיועד, במאבק משפטי וציבורי נגד הקמת חירן, המתנהל בארץ ומחוצה לה.

ארגוני שמאל רדיקלי כגון 'עדאלה' ו'במקום' המנצחים על המאבק, מתעקשים להצמיד לסוגיית חירן תווית של מאבק לאומי, ואינם בוחלים בהפצת מידע שקרי המציג את מדינת ישראל כבריון גזעני. ישראל מוכפשת ברחבי העולם כמי שמבקשת לנשל ולהחריב כפר בדואי עתיק יומין, על מנת להקים על חורבותיו יישוב יהודי. בתחילת מאי 2015, חתם בית המשפט העליון את ההליך המשפטי שנמשך למעלה מעשור, וקבע כי אין שום מניעה להקמת היישוב.

השופטים קבעו כי אין לעותרים כל בעלות או זיקה מחייבת לקרקע ודחו את טענת הקיפוח והגזענות בשתי ידיים. בית המשפט ציין כי בפני תושבי פזורת 'אום אל חירן' פתוחה הדרך לגור בכל מקום חוקי בו יחפצו. כיתר בני שבטם שבחרו בכך בעבר, באפשרותם של משפחות אלו ליהנות מהטבות מפליגות שמעניקה מדינת ישראל לכל תושב פזורה (מגרש למגורים בחינם ביישוב חוקי לצד מענק כספי נדיב כפיצוי על הבית הלא חוקי). השופטים הוסיפו כי בפני העותרים פתוחה הדרך לרכוש מגרשים ביישוב המיועד, ככל אזרח אחר.

למרות פסק הדין הברור, ממשיכים ארגוני השמאל בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד היישוב חירן. את האמת הפשוטה לאשורה קל להבין על ידי הכרת העובדות ההיסטוריות על רצף הזמן.

 חירן לאורך ציר הזמן 1948-2015

1948-1956: שבט אבו אלגיען, המונה 200 נפש, התיישב באזור בית קמה והקים את אוהליו עד הגבול הירדני. בני השבט עסקו בהברחה מעבר לגבול ובמסירת ידיעות אודות תנועות צה"ל על כביש 40.

1956: בעקבות הפעילות העוינת, מעביר הממשל הצבאי את רוב בני השבט, בהסכמתם, לאזור עתיר, שם הם מקבלים אדמות בחכירה, לשימוש חקלאי, ומקימים את אוהליהם.

שנות ה-60: חלק ממשפחות השבט שהתיישבו בעתיר, יצאו מהתחום שהוקצה עבורם והתפרסו על שטחים נוספים מסביב, בהם גם האזור המיועד להקמת היישוב חירן.

1980: המדינה מקימה ומפתחת יישובים עבור תושבי הפזורה, הכוללים שירותי בריאות, חינוך ותברואה. כל גבר מבני השבט זכאי לקבל חינם אין כסף, מגרש מפותח לבניה בגודל חצי דונם – זכות שאיננה ניתנת לאף אזרח ישראלי שאיננו בדואי.

שנות ה-80 ואילך: רוב שבט אבו אלגיען עוזב את הפזורה ועובר למגורי הקבע בעיירה חורה הסמוכה. מיעוטם נשאר באזור ההתיישבות בעתיר ומעמיקים את אחיזתם באזורים הנוספים עליהם השתלטו. במהלך השנים, המבנים הלא חוקיים בגבעה המכונה על ידי הפולשים 'אום אל חירן', הולכים ומתרבים בהדרגה: מ-22 מבנים בשנת 2000, ועד ל-36 מבנים בשנת 2010.

2002: ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מחליטה להקים 14 ישובים בנגב הצפוני, ביניהם חירן – יישוב עירוני. על חלק קטן מהאדמות שהוקצו ליישוב המתוכנן לקליטת אלפיים משפחות, נמצא המקבץ הלא חוקי 'אום אל חירן', המונה משפחות בודדות. תושביו נדרשים על ידי המדינה לעבור למגרשים שהוקצו עבורם בעיירה חורה, אך אלו מסרבים.

2004: נציגי הפולשים פונים לבית משפט השלום (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום. הפולשים טוענים כי מדינת ישראל פועלת ממניעים גזעניים, וכי היא מבקשת להרוס כפר בדואי, כדי להקים במקום יישוב יהודי.

2009: בית משפט השלום קובע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודוחה את העתירה. הללו מערערים על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09).

2011: בית המשפט המחוזי מאמץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. הפולשים שבים ומערערים לבית המשפט העליון (רע"א 3094/11).

2013: לאחר ערעורים חוזרים ונשנים של בני שבט אבו אלגיען, נשלם ההליך התכנוני של הישוב חירן בכל דרגי וועדות התכנון במשרד הפנים.

2015: בית המשפט העליון תומך אף הוא בפסיקות קודמיו ומורה כי על הפולשים לעזוב את השטח.