תגית: נגב

הגשנו תלונה למשרד החינוך בדרישה לחקור תקציבי ענק שנועדו לשמירה על מוסדות החינוך במועצות הבדואיות בנגב, למרות שבפועל אין במוסדות שמירה כלל. "מיליוני שקלים שנעלמים כנראה לטובת פרוטקשן ורעות אחרות"

שיגרנו תלונה חריפה לשר החינוך, רפי פרץ ולמנכ"ל המשרד שמואל אבוהב, בדרישה לחקור את העברתם של תקציבי ענק שנועדו לשמירה על מוסדות החינוך במועצות הבדואיות בנגב, למרות שבפועל במוסדות אלו אין שמירה כלל.

המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קאסום שבנגב משלמות לאורך השנים מיליוני שקלים מתקציבי משרד החינוך לשמירות והגנה על מוסדות החינוך שבתחומן, אבל במוסדות אלו כלל לא מתבצעת שמירה.

תחקיר שלנו שנחשף בשבועות האחרונים בערוץ 12 הוכיח, כי למרות תקציבי העתק, במוסדות אלו אין שמירה, לא במשך היום ואף לא בלילה. מה שמלמד כי על פניו כי המועצות מעבירות את התשלומים במלואם לטובת "פרוטקשין" לגורמים כאלו ואחרים וזאת בניגוד לדין, בחוסר תום לב תוך מעילה עצומה בתפקידם ובאמון הציבור.

התחקיר גילה, כי מועצת נווה מדבר השקיעה בשנת 2016 ובשנת 2017 כמעט 7 מיליון שקלים באבטחת לילה של מוסדות החינוך. בשנת 2018 טיפס הסכום ל-7 מיליון ו-200 אלף שקלים. במועצת אל קסום השקיעו בשנת 2016 בשמירת לילה יותר מ-9 מיליון שקלים, ובשנים 2017-2018 זינק הסכום ליותר מ-10 מיליון שקלים.

מעיון בתקציבי השמירה עולה כי כל בית ספר בתחום המועצה מקבל תקציב ממוצע של כ30,000 שקלים בחודש. תקציב עתק שלא נמצא לו דומה בכל מועצה אזורית אחרת באזור וזאת למרות שמלכתחילה בכלל לא נדרשת שמירה כזאת בבתי הספר.

בעקבות כך הגשנו למשרד החינוך תלונה בדרישה לפתוח בחקירה של המקרה ולנקוט בכל ההליכים הנדרשים כנגד המועצות ובעלי התפקידים שפעלו בניגוד לדין.

לא ייתכן שרשויות מקומיות משתמשות בכספי ציבור בתקציבי ענק לטובת תשלומי "פרוטקשיין" ורעות חולות אחרות. על משרד החינוך למנוע את הכאוס הזה ולעצור את הזרמת הכסף. בנוסף יש לברר עד תום להיכן הגיע הכסף, ולמצות את הדין עם ראשי המועצות ובעלי התפקידים שפעלו בניגוד לדין

לאחר שנקבע מותו של שאדי אבו אלקיעאן בן 28 מחורה, שנהרג כתוצאה מהתנגשות רכבו בגמל משוטט על כביש מרכזי בסמוך ליישובו, אנחנו יוצאים בחריפות נגד השירותים הווטרינרים של משרד החקלאות. במקביל לתאונה הקטלנית, נפצעו שני בני אדם בתאונת גמל נוספת, בסמוך לעבדת.

השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות לא קיימו את הוראות "חוק הגמלים", הקובע כי יש לשבב את כלל הגמלים בנגב בשבב אלקטרוני תת עורי, ולחייב "העברת בעלות" במקרה של מכירה, על מנת שניתן יהיה להטיל אחריות פלילית ועונשים מרתיעים על בעלי הגמלים המשחררים אותם למרעה פתוח האסור על פי חוק.

כזכור, "חוק הגמלים" הותנע בעקבות מותו של דוד כהן ז"ל מכפר רתמים בתאונת גמל בחנוכה 2014. בעקבות התאונה, התנענו יחד עם תושבי כפר רתמים ששכלו את חברם ליישוב מהלך חקיקה בנושא, אליו נרתמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתן כבל.

לפני תקופה אף חשפנו בכנסת את נתוני המשטרה, לפיהם מדי שנה מתקבלות כ-1000 תלונות של אזרחים על גמלים משוטטים בכבישי הדרום, אולם פעם אחר פעם לא ניתן היה להגיע לבעליהם ולהטיל עליהם עונש מרתיע.

החוק עבר בכנסת בקריאה שלישית בחודש יוני 2018, ולרשות השירותים הווטרינריים עמד פרק זמן של שישה חודשים ליישום החוק בטרם כניסתו לתוקף בפברואר 2019. בניגוד לעמדת שר החקלאות, אורי אריאל, שתמך בחוק, השירותים הווטרינריים התנגדו כבר אז לתהליך החקיקה והשיבוב.

שוב מחיר דמים מיותר ובלתי נתפס, כאשר הכתובת היתה כתובה על הכביש. מדובר בעדר גמלים שהתרענו לגביו יותר מפעם אחת. צריך לומר שיחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות והסיירת הירוקה מלאות במוטיבציה ונכונות לפעול, אך ללא שיבוב הגמלים, מבצעי האכיפה לא יכולים להשיג את מטרתם. דמו של אבואלקיען זועק נגד השירותים הווטרינריים, והוא מצטרף לשורה ארוכה של קרבנות דמים מהשנים האחרונות. נמשיך להילחם במחדל הזה כדי לחסוך עוד קרבנות. אי אפשר לתת לקטל הזה להימשך.

הארץ המ(א)ובטחת • עתירה שהגשנו חשפה: המועצות הבדואיות בדרום מעבירות מדי שנה תקציבים מנופחים של מיליוני שקלים ל"אבטחת מוסדות חינוך" – כשבתי הספר כלל לא מאובטחים

מעקב משפטי סבוך שהובלנו והסתיים בבית המשפט, אילץ את המועצות הבדואיות בדרום לחשוף כי מדי שנה 'נעלמים' מיליוני שקלים המוגדרים כ"אבטחת מוסדות חינוך" – כאשר השמירה איננה מתרחשת בפועל, ולמעשה, הכסף עובר לידיים פרטיות כתשלום 'פרוטקשן' – דמי חסות. כך פרסם לראשונה יוסי מזרחי בכתבת תחקיר במהדורת חדשות 12.

אז לאיפה הולך הכסף? אחוז קטן מהמגזר הבדואי טוען לבעלות עתיקת יומין על מאות אלפי דונמים בדרום. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי פעמים רבות לאורך השנים, אך שטחים נרחבים המיועדים לבנייה בתוך תחומי היישובים הבדואים, נשארים שוממים במשך שנים רבות, מחשש לפגיעה פיזית מצד תובעי הבעלות.

בדיקה שלנו העלתה חשד, כי למרות שהמדינה איננה מכירה רשמית בטענות הבעלות, כאשר הרשויות המקומיות מעוניינות להקים מבני ציבור כגון בתי ספר, גני ילדים ומרפאות, הן עושות זאת על גבי שטחים של תביעות בעלות, תוך העברת סכומי כסף גדולים לטוען במסווה של "שירותי שמירה", וזאת על מנת למנוע מצב של פגיעה במבנים.

בעקבות החשד, דרשנו מהמועצות הבדואיות, את פירוט תקציב אבטחת מוסדות החינוך. לשם השוואת הנתונים, ביקשנו במקביל נתונים אלו גם מרשויות יהודיות באיזור עוטף עזה – המוגדר איזור סיכון.

מועצת נווה מדבר בה פועלים 21 בתי ספר, שילמה כ-6.8 מיליון שקלים בשנת 2016 וסכום דומה בשנת 2017. בשנת 2018 זינק הסכום ל7.3 מיליון שקלים.

המועצה האזורית אל קאסום, העבירה את הנתונים רק לאחר עתירת חופש מידע שהגישה כנגדה תנועת רגבים. במועצה זו פועלים 22 בתי ספר, ותקציב השמירה בתחומיה בשנת 2016 עמד על כ-9 מיליון שקלים, בשנת 2017 טיפס הסכום לכ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2018 עלה הסכום ל-11.7 מיליון שקלים.

לשם ההשוואה, עלות השמירה במועצה אזורית מרחבים בשנת 2016, בה פועלים כ-10 בתי ספר, עמדה על כ-965 אלף שקלים בלבד, ובסכום דומה גם בשנת 2017.

במועצה האזורית בני שמעון, בה מאובטחים שבעה בתי ספר, עמד תקציב השמירה בשנת 2016 על 690 אלף שקלים בלבד, ובשנת 2017 על 665 אלף שקלים בלבד.

משרד החינוך, איננו מתקצב את אבטחת מוסדות החינוך ברשויות המקומיות, אלא משטרת ישראל. משטרת ישראל מצידה הבהירה כי במועצות נווה מדבר ואל קאסום, כלל אין תקני אבטחה במימון המשרד לבטחון פנים. עוד עלה מתשובת המשטרה, כי השתתפותה בתקני האבטחה במוסדות החינוך בעיירות הבדואיות הוותיקות חורה ולקיה עומדת על מאות אלפי שקלים בשנה, וכי בכל מקרה – לא מדובר בסכומי העתק ששולמו בנווה מדבר ובאל קאסום.

אלא שבכך, לא תמה הסאגה. ביקורים בבתי הספר של נווה מדבר ואל קאסום העלו, כי כלל לא קיימת שמירה במוסדות, השערים פתוחים לרווחה ואפשר להכנס ולצאת באופן חופשי לחלוטין.

חישוב פשוט מעלה, כי תקציב השמירה הממוצע בכל מוסד כזה, הינו כ-30000 בחודש, בין אם יש בו 1000 תלמידים ובין יש בו 80 תלמידים. גורמים במועצות טענו כי הכסף משמש ל"שמירת לילה", אלא שהגדרה זו קיימת רק בפנימיות.

הממצאים הללו מאששים את ההנחה, כי המועצות מעבירות "פרוטקשן פנימי" לאותם תושבים שטוענים לבעלות על הקרקעות שעליהן נבנו בתי הספר. המסמכים הרשמיים של המועצות לא עונות על השאלה לאיפה זורם כל הכסף הזה, אבל מלמדים מעבר לכל ספק שיש פה שחיתות ותקציבים מנופחים באופן חסר תקדים.

מועצת אל קאסום השביתה אלפי תלמידים ועתרה נגד משרד החינוך בטענה לאפליה תקציבית. תשובת המדינה לבית המשפט חושפת אי סדרים חמורים ממנה עולה חשש למעילה בעשרות מיליוני ש"ח בשנה – על חשבון הילדים. תנועת רגבים: נדרשת חקירה ביחידה 433

מועצת אל קאסום השביתה את פתיחת שנת הלימודים ברחבי המועצה, בה לומדים כ-17,000 תלמידים, בטענה כי משרד החינוך מונע ממנה תקציבים, וניהלה קמפיין חריף נגד המדינה בטענות לאפליה וגזענות, אלא שכעת מתברר כי משרד החינוך עצר העברות תקציביות למועצה בעקבות ביקורת של החשב הכללי במשרד האוצר ממנה עולה חשש לאי סדרים כספיים בהיקף של עשרות מליונים.

על פי הסכם עם המדינה, מועצת אל קאסום והמועצה הבדואית השכנה, נווה מדבר, מעניקות שירותי חינוך לעשרות אלפי ילדים המתגוררים בפזורה הבדואית הבלתי חוקית, ולשם כך מקבלות תקציבי עתק לחינוך, לצד תקציב של כ-120 מיליון שקלים בשנה, לכל מועצה, עבור הסעת התלמידים מהפזורה לבתי הספר.

מועצת אל קאסום עתרה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד משרד החינוך, והובילה קמפיין ציבורי הטוען לאפליה וגזענות. אלא שמתשובת המדינה לעתירה, הסבירה המדינה כי השהתה תקציבים נוספים לאחר שחשפה אי סדרים תקציביים חמורים בהתנהלות המועצה בסכומים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, מתקציבי החינוך, מתקציב הבינוי לבתי הספר, על חשבון תקציב ההסעות, ולצד שימוש בחשבוניות מזויפות.

על פי נתוני החשבות, ישנו כ-%20 רווח למועצה מהיקף הסעות שלא בוצעו בפועל, קרי כ-20 מיליון ש"ח מהקופה הציבורית. "במהלך השנה שעברה בוצעה בקרה מטעם משרד החינוך על מערך ההיסעים והחינוך בכללותו במועצה האזורית אל-קסום והתגלו ליקויים חמורים הכוללים: תשלום על הסעות שלא התבצעו בפועל, העלאת מספר נוסעים חורג באופן משמעותי לטובת יצירת רווח מההיסעים, היעדר מלווים בהיסעי החינוך המיוחד על אף שתוקצבו", נכתב בתגובת המדינה.

בתקציב החינוך בלתי פורמלי בהיקף של 3 מיליון ₪ בשנה לטובת פעילויות, לילדי הפזורה, נוצלו בתשע"ז כ-480 אלף ₪ בלבד. המדינה מציינת כי "בקרה שנעשתה על תקציב זה חשפה ליקויים חמורים בשימוש בכסף. ב-60 גנים מתוך 85 שנבדקו ליקויים חמורים בהתנהלות הגנים בשל היעדר תלמידים וסייעות שניות שתוקצבו, אך לא היו בפועל -פער המוערך ב-2 מיליון ₪ מהקופה הציבורית".

גם בסעיף הבינוי בו ניתנו למועצה הרשאות בנייה על סך 170 מיליון ₪ – כמאה מיליון ₪ לא בוצעו. בתחום החינוך הפורמלי – נמצאה התנהלות בלתי תקינה בשווי של 600 אלף ₪. בעיות נוספות נמצאו בשעות התוספתיות שניתנו. בבתי הספר בהם אין ניהול עצמי ובגני הילדים מציינת המדינה על תופעת גניבת חשמל מהגנרטורים שמוצבים במוסדות החינוך.

בסופו של דבר, בעקבות העתירה והשבתת מערכת החינוך, הגיעה המדינה עם המועצה לסיכום ביניים לפיו המדינה תעביר כעת תקציב נוסף של 7 מיליון שקלים, במהלך השנה הקרובה, לצד משא ומתן על יתר התקצוב שהושהה.

מתגובת המדינה עולה חשש כי מדובר כאן בקצה קרחון של תעשייה שלמה של גניבת כספי ציבור והעברתם למקורבים, תוך שימוש ציני ברווחת התלמידים, בדרישה לסחטנות של כספים נוספים. שחיתות כה חמורה בכל רשות מקומית אחרת, היתה מרעידה את אמות הסיפים. נדרשת חקירה מקיפה ביחידה למניעת פשיעה כלכלית 433.

בעזות מצח בלתי רגילה, מועצת אל קאסום ניהלה קמפיין הכפשה שיקרי, על גבם של התלמידים. המדינה היתה צריכה להגיב ולחשוף את התמונה האמיתית בזמן אמת.

עתרנו לבית המשפט בבאר שבע נגד משרד החינוך ומועצת נווה מדבר שמקימים בית ספר לא חוקי במתחם המיועד בקרוב להעתקה לרהט. "אינטרסים פסולים מאחורי הקלעים"

בשבועות האחרונים התחילה מועצת נווה מדבר שבדרום, בעבודות אינטנסיביות לבניית בית ספר תיכון במתחם בדואי לא חוקי שעל פי הצהרת המדינה בבג"ץ, מיועד לעבור בזמן הקרוב לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.

העבודות כוללות הכשרת שטח גדול, הצבת מבני כיתות, מבני שירות ועוד.

בעקבות פנייתנו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הגיבו ברשות כי הרשות מתנגדת להקמת בית הספר, "שכן לשיטתה אין מקום להקמת בית ספר זמן לא רב לפני מעבר התושבים לשכונת הקבע".

בעקבות פנייתנו ליחידה הארצית לפיקוח על הבניה, הוצאו צווי הפסקת עבודה למועצת נווה מדבר, ובמקביל עתרה רגבים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כנגד משרד החינוך ומועצת נווה מדבר.

זוהי התנהלות שערורייתית של גופים רשמיים במדינת ישראל שהחליטו על דעת עצמה לבנות בית ספר בלתי חוקי, ללא היתרי בניה כחוק, ואף בניגוד חריף לעמדת רשות הבדואים. התושבים אמורים לעבור למגורי קבע בעיר רהט בהתאם להחלטת המדינה ובג"ץ, ובינתיים יש עבורם בית ספר חוקי במרחק 5 דקות נסיעה. לא מן הנמנע שהקמת בית הספר הבלתי חוקי, היא לא רק צורך חינוכי, אלא כרוכה באינטרסים פסולים מאחורי הקלעים.

המדינה החלה בעבודות לבניית בית ספר תיכון במתחם בדואי לא חוקי שעל פי הצהרת המדינה בבג"ץ, מיועד לפינוי בזמן הקרוב.

כפי שפורסם בישראל היום, במתחם המכונה 'אל זרנוג' ממוקם סמוך לכביש באר שבע-דימונה, מתגוררת משפחה משבט אבו קווידר שהתיישבה בניגוד לחוק על קרקע פרטית של יהודים, ובית המשפט הורה לפנותה, לשכונה חדשה שרשות הבדואים מקימה עבורם בעיר רהט.

המשפחה עצמה ביקשה מרצונה לעבור לרהט, וכבר בשנת 1998 עתרה בעצמה לבג"ץ בדרישה לקדם את הסדרתה ביישוב קבע. בשנת 2012, לאחר שהמהלך לא יצא לפועל, עתרו בעלי הקרקע יחד עם תנועת רגבים לבג"ץ נגד המדינה, בדרישה שתפנה את הבניה הלא חוקית במתחם ותשיב את הקרקע לבעליה החוקיים.

המדינה טענה בבית המשפט, כי הליכי התכנון לשכונה החדשה ברהט נמצאים בעיצומם, ולפיכך יש להמתין ולא לפעול כלפיהם באמצעות אכיפה והריסת בתים.

בפסק הדין שניתן בינואר 2013 קיבל בית המשפט את הערכת המדינה כי השלמת התכנון, הבניה וההעברה יארכו כשש שנים, אולם התכנית להקמת השכונה החדשה אושרה סופית רק בנובמבר 2018, כשלוש שנים לאחר הערכות המדינה. בחודש יוני האחרון נדחו העתירות והערעורים שהוגשו נגד הקמת השכונה.

מאחר ואין כל חסמים העומדים בפני הקמת השכונה, ממילא אין הצדקה להקמת בית ספר קבוע עבור תושבי המקום, שאמורים להתפנות במהלך השנים הקרובות לרהט.

בנוסף, לתושבי המקום ישנו כיום בית ספר תיכון בכפר אבו תלול, המצוי מרחק של 5 דקות נסיעה מהמקום. כך שלמעשה יש כבר כעת פתרון מעשי לתלמידים המתגוררים בפזורת 'אל זרנוג'.

בימים האחרונים שלחנו יחד עם בעלי הקרקע פניה למשרד החינוך ולרשויות האכיפה, ממנה עולה כי למבני בית הספר המוקמים על אדמות מדינה הצמודות לחלקה הגזולה, ככל הנראה כלל לא הוצאו היתרי בניה כדין, ולפיכך דורשים בעלי הקרקע לעצור את הבינוי באופן מיידי.

במקום להפנות את המשאבים להקמת השכונה החדשה ומוסדות החינוך שייבנו בה עבור בני השבט, המדינה מבצעת מהלך שמשדר מסר הפוך לחלוטין מההסכמות שהושגו ומהצהרות המדינה לאורך השנים, ונותן תחושה לתושבים שאפשר להמשיך ולהשתקע במקום.

שבוע לאחר שחשפנו שדות הקנאביס בנחל באר שבע, המשטרה והסיירת הירוקה השמידו היום עשרות מתחמים וחממות באמצעות שופלים וכלים כבדים.

לפני מספר שבועות איתרנו מתחמי ענק לגידול קנאביס שכללו עשרות אלפי שתילים, שהוסוו באופן מתוחכם במיוחד בתוך אפיק נחל באר שבע. בניגוד לחממות הקנאביס הנחשפות מעת לעת באיזור צאלים, באמצעות מטוס או רחפן, אפיק הנחל ירוק לאורך השנה כולה, בשל הביוב של העיר חברון המוזרם אליו. עובדה זו מקשה על זיהוי הפעילות ומסווה את אלפי השתילים בין עצי הצאלים הצומחים בצפיפות לאורך הנחל. בין העצים הוקמה מעבדת ייבוש מאולתרת, והקנאביס נארז למשלוח בשקי ענק, ששווי כל אחד מהם נאמד בכ-200,000 שקלים.

המתחמים בהם צמחו עשרות אלפי השתילים, בשווי כולל של מיליוני שקלים, חוברו למערכות השקיה ששאבו ישירות מאפיק הנחל. מגדלי הסמים, עבריינים מהיישובים הבדואים הסמוכים, אף הקימו לעצמם בריכת שחיה בין העצים, להנעים את המשמרות הארוכות בחום הכבד. ימים ספורים לפני האיתור, פתחו מגדלי סמים באש לעבר מתנדבי משטרה שזיהו פעילות חשודה במרחב, ונמלטו מהמקום כשהם מותירים מאחוריהם רובה ציד ואקדח.

זו לא פעם ראשונה שבה אנחנו מאתרים חממות סמים בצאלים, אבל גם אנחנו הופתענו מהתחכום המתגבר, מציוד ההשקיה המשוכלל ומההיקפים העצומים שלא ראינו כמותם בעבר. הנגב הפך להיות קולומביה, עם הפקרות שלא נגמרת והרבה עצימת עיניים של אוכפי החוק. אקס טריטוריה בתוך מדינת ישראל. תעשיית הסמים בצאלים פועלת באין מפריע לאורך השנה כולה, וקשורה לפשיעה רחבה של גניבת אמצעי לחימה ולארגוני פשיעה המאיימים על תושבים ומטיילים שמתקרבים לאזור.

אנחנו מברכים את המשטרה והסיירת הירוקה על פעילות האכיפה. המשטרה מכירה את הפעילות העבריינית לאורך השנה כולה, והאכיפה היום מוכיחה שאין צורך לחכות לכתבות בתקשורת כדי לפעול. חזון בן גוריון על הפרחת הנגב, ראוי שיתמקד בחקלאות חיובית וחוקית.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעור המדינה וקבע כי ראשי "אל עראקיב' שפלשו מעל 150 פעמים לאדמות המדינה ישאו בעלות חלקית של הפינויים החוזרים – בסך 1.6 מיליון שקלים

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פרסם פסק דין בערעורם של שישה פעילים אנרכיסטים משבט אבו מדיעם, ראשי המאבק הממושך בין הבדואים למדינה ב'אל עראקיב', מקבץ לא חוקי שהוקם בסביבות 1999 על אדמות מדינה כ-10 ק"מ מצפון לבאר שבע.

אנחנו מלווים את תיק אל עראקיב במשך שנים ארוכות, ומברכים על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך קריאה לזרז את ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב.

אנשי משפחות מדיעם ואל-עוקבי מהעיירה רהט, פלשו ובנו באדמות המדינה יותר ממאה וחמישים פעמים (!), בטענה כי אדמות אלו היו שייכות למשפחתם במשך דורות רבים. בניצוחם של ארגוני שמאל, הפך אל-עראקיב למותג המסמל את מאבקם העיקש "וההרואי" של הבדואים להיצמד בכל מחיר לאדמה שעליה הם יושבים מאות בשנים, כביכול, אולם טענות הבעלות נדחו סופית בפסק דין מעמיק שפרסם בית המשפט העליון בשנת 2015.

המדינה הגישה בשנת 2011 תביעה אזרחית כנגד 34 פעילים מרכזיים, בדרישה לשאת בעלותם של שמונה אירועי פינוי שהתרחשו בשנת 2010, בעלות כוללת של כ-1.6 מיליון שקלים – הכוללת את הוצאות הפינויים, כוחות אבטחה, קבלני משנה, מסוק, בלון תצפית, אוטובוסים להובלת הכוחות, והטמנת פסולת הבניין באתר מורשה.

במהלך המשפט הגיעו 28 פעילים להסדר עם המדינה, במסגרתו שילמו כ-300,000 ₪ לקופת המדינה. בשנת 2017 פסק בית משפט השלום כי ששת הנתבעים הנותרים, המהווים 20% ממספר הנתבעים המקורי, ישלמו 360,000 שקלים – סכום של כעשרים אחוזים מסך הנזק שנגרם למדינה.

הפעיל המרכזי בבניית הכפר הבלתי חוקי, השייח' סייאח אבו אמדיעם, סיים לא מכבר עונש מאסר שנגזר עליו בשל 17 הרשעות בעוון הסגת גבול.

ששת הנתבעים, בראשות סייאח אבו מדיעם, ערערו לבית המשפט המחוזי תוך הצפה חוזרת של טענתם לבעלות על הקרקע, ומאידך ערערה המדינה על קולת הקנס, ודרשה להעמיד אותו על סכום הנזק המקורי.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע, דחה מכל וכל את ערעור הנתבעים, וקבעו כי "נכון עשתה המדינה, כאשר הגישה תביעתה, להחזר הוצאות הפנוי, כנגד הפולשים, שהם המעוולים ה"קולקטיביים", שכאן. לא מוצדק להטיל על הקופה הציבורית הוצאות כבדות, שנגרמו בשל התנהגות פורעת חוק, חוזרת ונשנית, של יחידים".

השופטים אריאל ואגו, אלון אינפלד וגד גדעון קיבלו את ערעור המדינה, וקבעו כי לאור סירובם להגיע לפשרה עם המדינה, ששת ראשי המאבק ישלמו כ-1.6 מיליון שקלים – סך הנזק שנגרם למדינה, תוך ניכוי הסכום ששילמו יתר הנתבעים שהגיעו להסדר הפשרה. את התיק ניהלה פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) בסיוע וליווי רשות מקרקעי ישראל, משטרת ישראל והסיירת הירוקה.

פסק הדין הזה מצטרף לפסקי דין קודמים בפרשת אל עראקיב. אף הוא כקודמיו מנפץ לרסיסים את שקר הנראטיב של אל עראקיב, והוא חייב להוות זרז לקידום ההליכים המשפטיים לבירור מעמדם המשפטי של האדמות בנגב תוך רישום הבעלות בקרקעות אלו על שם בעליהן החוקיים, וזאת בהתאם לחוקי מדינת ישראל ולא בהתאם לנראטיב הבדואי. בכך ניתן יהיה להסיר מעל סדר היום את סוגיית הבעלות באדמות הנגב, ולאפשר את קידום הליכי הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב לרווחת הנגב ומדינת ישראל כולה

האם יוקם בית ספר בכפר הבדואי הלא חוקי רחמה הסמוך לירוחם? "זהו ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה לא חוקית למרות החלטת המדינה"

במהלך שנות ה80 התיישבו משפחות משבט עזאזמה בצמידות לעיר ירוחם והקימו מבנים בלתי חוקיים. ההתיישבות מעולם לא קיבלה אישור חוקי או הכרה ממדינת ישראל שקבעה כי תושבי המקבץ הבלתי חוקי יעברו ליישוב שגב שלום תוך קבלת פיצוי כספי ומגרש מפותח בחינם לכל בית אב.

תושבי המקבץ מנסים במשך שנים ארוכות להיאבק בהחלטת המדינה ולהישאר במקום על ידי קיבוע בפועל של היישוב לא חוקי במקום, אך הניסיונות עד היום נעצרו על ידי הדרג המדיני והממשלה.

בניסיונות נוספים לעקיפת החלטת הממשלה התברר לאחרונה כי גורמים בלשכת התכנון סימנו בתוכנית המתאר המחוזית של האזור נקודה לבניית בית ספר עתידי לתושבים. בית הספר יוקם בעומק השטח, ויסמן דה פקטו הקמת ישוב חדש למרות שהדרג המדיני התנגד בעבר להקמת ישוב חדש במקום, ולמרות שהמדינה מציעה מגוון פתרונות אחרים לתושבי הפזורה הבדואית היושבים בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה.

הכפר רחמה הוא לא הראשון להשתמש בבית ספר כנקודת אחיזה בקרקע. במקומות רבים בפזורה אפשר לראות בתי ספר בעומק השטח ובמרחק רב מיישובים חוקיים. לאחר בניית בתי הספר נבנים נקודות מאחז חדשות, כפרים וערים. כולם בצורה בלתי חוקית.

הקמת בית ספר הוא ניסיון עיקש לתפוס נקודת שטח בצורה בלתי חוקית למרות שהממשלה פסקה אחרת. המדינה הקצתה משאבים עצומים, ואדמות רבות בתוך ישובים קיימים ומוסדרים המיועדות לקלוט את תושבי הפזורה. אין שום סיבה להקים ישובים חדשים על אדמות מדינה נוספות ולא לנצל את המשאבים הקיימים כיום.

פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרת ישראל, לפתוח בחקירה כנגד דיין בבית הדין השרעי בבאר שבע, שאישר נישואי פוליגמיה "בחסות המדינה והרשות השופטת – מאשרים נישואין המנוגדים לחוק"

פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרת ישראל, בבקשה לפתוח בחקירה כנגד דיין בבית הדין השרעי בבאר שבע, לאחר שזה אישר נישואי אדם לאישה שנייה בניגוד לחוק.

ההחלטה הבעייתית של הדיין השרעי נחשפה בגזר דין שהוציא לא מכבר בית משפט השלום בבאר שבע, בו פסק את דינו של אימן אבו סקיק, תושב ערערה שנשא אישה שניה בזמן שהיה נשוי לאישה אחרת ובכך עבר על עבירה של ריבוי נישואין. אבו סקיק נידון לשעות שירות לציבור בלבד, וזאת בשעה שהעונש על עבירת ריבוי נישואין הינו עד חמש שנות מאסר.

בגזר הדין של בית משפט השלום נכתב, כי "בית הדין השרעי בבאר שבע נתן תוקף בפסק דין לנישואין עם האישה הנוספת", אולם שמו של הדיין לא צוין בפירוש.

עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון מהתנועה ביקשו מהיועץ המשפטי להורות על פתיחה בחקירה לאתר את הדיין ולנקוט נגדו בכל ההליכים הנדרשים, בחשד לעבירה של עריכת נישואין וגירושין אסורים, רישום תעודה כוזבת, מרמה והפרת אמונים, אי מילוי חובה רשמית והפרת חובה חקוקה,.

"המקרה הזה הוא רק דוגמא לתופעה מטרידה במיוחד שבה דיינים שרעים המהווים חלק ממערכת המשפט הישראלית ומחויבים לחוקי המדינה מאשרים נישואין המנוגדים לחוק, והכל תחת "החסות" של המדינה והרשות השופטת", ציינו סגל וסינמון.