אחרי עשור של הליכים שיפוטיים דחה אתמול (שני) בית המשפט העליון עתירת בעלי קרקע פרטית שביקשו לקצוב זמן לפינוי אדמתם עליה הוקמו מאות מבנים בפזורת ביר הדאג' – בירת הפשע בנגב. "עוולה משפטית זועקת לשמים"

בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) ערעור שהגישו בעלי הקרקע עליה הוקמה הפזורה הבלתי חוקית באזור ביר הדאג'. יותר מאלף משפחות בדואיות פלשו מאז שנות ה-2000 לאדמות מדינה ולקרקעות פרטיות באיזור קיבוץ רביבים, ומסרבים להסדרי הפשרה הנדיבים שהציעה המדינה. בעלי הקרקע מנהלים מזה כעשור הליך משפטי המבקש לקצוב למדינה לוח זמנים קצוב לפינוי הקרקע.

בניגוד גמור לפסקי דין רבים של בג"ץ, שהורה למדינה לפנות בתוך זמן קצוב בניה יהודית על קרקעות בבעלות ערבית פרטית, קבעו השופטים גרוסקופף, מזוז ווילנר כי "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה", וכי הפרשה אינה נמנית "עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים המצדיקים התערבות שיפוטית במדיניות הרשויות האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה".

פזורת ביר הדאג' החלה להתפתח בשנות ה-2000, לאחר שהמדינה העבירה 15 משפחות מאזור רמת בקע ויישבה אותם באופן זמני על אדמות מדינה ליד קיבוץ רביבים. בתוך זמן קצר, מאות משפחות משבט אל עזאזמה השתלטו על כאלפיים דונם בבעלות פרטית ואלפי דונמים נוספים בבעלות המדינה, ובנו מאות מבנים לא חוקיים.

פזורה זו מוכרת כאחד ממעוזי הפשע בדרום, ונחשבת כבר שנים רבות לאקס טריטוריה עבור רשויות החוק, שנכנסות למקום לעיתים רחוקות. הנאשם בפרשת המעשה המגונה בילדה בת ה-10 הינו תושב ביר הדאג', ותושביה קשורים לתעשיית הסמים בשטחי האש של בסיס צאלים הסמוך, כמו גם לתופעת גניבות התחמושת מצאלים ומלוחמי צה"ל.

בשנת 2003 החליטה המדינה להקים לפולשים יישוב חוקי ומוסדר על אדמות מדינה. לכל משפחה הוצע מענק של מאות אלפי שקלים ומגרש בגודל חמישה דונם (!), אך אלו לא הסכימו להתפנות.

יחד עם בעלי הקרקע עתרנו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בדרישה לקצוב למדינה לוח זמנים לפינוי, אך לאחר הצהרת המדינה כי מתנהלים מגעים לפינוי בהסכמה דחה בית המשפט את העתירה, וערעור שהוגש לעליון בשנת 2015 נדחה אף הוא ללא כל נימוק.

עתירה נוספת הוגשה לאחר שמנכ"ל רשות הבדואים, יאיר מעיין, הצהיר במכתב רשמי כי כשלו כל מאמצי ההידברות לפינוי בהסכמה.

בעלי הקרקע הוכיחו שוב לבית המשפט, כי מאז העתירה הראשונה הוקמו מאות מבנים נוספים על אדמתם, ואילו האכיפה הדלה שביצעו הרשויות, התמקדה באדמות המדינה, שהצליחה לחתום על 6 הסכמי פינוי בלבד מתוך יותר מ-1000 משפחות.

גם עתירה זו נדחתה, חרף הודאת המדינה כי אין באפשרותה לצפות מתי יושלמו הליכי האכיפה במתחם כולו ובחלקה הפרטית בפרט.

אתמול (שני) דחה בית המשפט את הערעור השני שהגישו בעלי הקרקע. "מצב הדברים במתחם ביר הדאג' בכלל, ובחלקה הפרטית במיוחד, אינו מתקבל על הדעת", כתב השופט גרוסקופף בפתח פסק הדין. "המדינה אינה יכולה להסכין למצב דברים לפיו יתקיימו בתחומה אזורים בהם "איש הישר בעיניו יעשה"", וכי גם בחלוף עשור "היום בו יוכלו לממש את זכויותיהם בחלקה הפרטית לוט בערפל".

עם זאת, סירבו השופטים לקצוב למדינה מועד סופי לפינוי. "זכות הקניין של המערערים בחלקה הפרטית, אשר על הפגיעה בה אין חולק, אינה מוחלטת ואינה עומדת לבדה. מולה ניצבת מדיניות המדינה להסדיר באופן ראוי את ההתיישבות הבלתי חוקית במתחם ביר הדאג', כחלק מהמאמצים הכוללים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".

מעבר לעוולה המשפטית הזועקת לשמיים מול מקרים הפוכים בהם בג"ץ הורה למדינה לפנות התיישבות יהודית באופן סיטונאי, הרי שברור כיצד המדינה במו ידיה יוצרת פה אקס-טריטוריה שמתפוצצת לכולנו בפנים. הסיפור המחריד של אונס הילדה וסדרת הפריצות לבסיסי צה"ל על ידי תושבי ביר הדאג' מדברים בעד עצמם.

המדינה ביקשה שוב מבג"ץ לדחות את הדיון בעתירה שלנו בפרשת חאן אל אחמר, בחצי שנה נוספת. ראש המל"ל בן שבת מנמק: "תשומות הממשלה החדשה מופנות כולן להתמודדות עם נגיף הקורונה"

המדינה ביקשה מבג"ץ דחייה נוספת לנמק מדוע היא נמנעת מפינוי חאן אל אחמר, מאחז הדגל הבלתי חוקי של הרשות הפלסטינית. בחודש ספטמבר 2018 הוציא בג"ץ פסק דין שנתן למדינה 'אור ירוק' לפינוי המבנים הבלתי חוקיים בחאן אל אחמר הבנוי על גבי אדמות מדינה, בתוך תחום הקו הכחול של הישוב כפר אדומים.

פסק הדין הוצא בעקבות העתירה החמישית שהגשנו לאחר מאבק משפטי בעניין עוד משנת 2009. בג"ץ דחה אז את עתירתנו על בסיס התחייבות המדינה לפנות את המאחז "בתקופה הקרובה".

באוקטובר 2018, זמן קצר לאחר פסק הדין, הצהיר ראש הממשלה נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, כי "חאן אל אחמר יפונה, עם או בלי הסכמה. זה לא ייקח הרבה שבועות, זה יהיה הרבה יותר קצר".

לאחר שעברו חודשים רבים בהם לא פונה המתחם, שבנו ועתרנו בפעם השישית לבג"ץ, בבקשת צו על תנאי כנגד המדינה, שתנמק מדוע איננה אוכפת את החוק ואת יישום פסק הדין בתוך פרק זמן קצוב.

המדינה הייתה אמורה להגיב לעתירה ערב מועד הבחירות השניות לכנסת בשנת 2019 וטענה, כי הממשלה דאז הייתה ממשלת מעבר, ולפיכך ביקשה לדחות את מועד התשובה עד לאחר הקמת ממשלה. בעקבות המשבר הפוליטי המתמשך אישר בג"ץ דחייה נוספת.

בשבוע שעבר, ביקשה המדינה שוב ארכה קצרה להגשת תגובתה, אולם היא שוב מבקשת לדחות את הדיון ואת תגובתה לעתירה בשישה חודשים נוספים, בנימוק כי הממשלה החדשה הושבעה לפני ארבעה חודשים בלבד.

בתצהיר התשובה, עליו חתום מאיר בן שבת, ראש המל"ל נכתב, כי הממשלה החדשה הושבעה ב"תקופה מורכבת ורגישה שאין לה אח ורע בהיסטוריה השלטונית שלנו".

"הממשלה החדשה החלה כהונתה על רקע התמודדות המדינה עם התפשטות נגיף הקורונה, על כל ההשלכות הנגזרות מכך על פעילותה ועל התשומות השונות המופנות כולן לטובת מטרה לאומית חשובה זו. "בשים לב לעיתוי הביטחוני-מדיני הנוכחי, דרוש למשיבים פרק זמן נוסף על מנת לאפשר לדרג המדיני הנבחר להידרש לסוגיה מושא העתירה באופן ממצה".

אנו בתנועת רגבים מתנגדים בחריפות לדחיית הדיון. העתירה שבכותרת הוגשה לפני כשנה וחצי, ומאז בירורה לא התקדם ולו במעט. זה כבר הפך לנוהג – בכל פעם בו מגיע המועד להגשת תגובתה לעתירה, מגישה המדינה בקשות ארכה בטענות שונות ומשונות בדבר ממשלות ביניים שלא מוסמכות להידרש לעתירה, עיכוב של דיוני הדרג המדיני בעניין בשל מגפת קורונה, וכעת נטען כי הממשלה החדשה, המתפקדת מעל ארבעה חודשים, טרם נדרשה לסוגיה.

סיפור חאן אל אחמר כבר מזמן לא עומד בפני עצמו, והפך מזמן לדוגמה מובהקת לאופן בו המדינה מתנהלת – או ליתר דיוק, לא מתנהלת – מול השתלטות הרשות הפלסטינית על שטחי C. המדינה הפרה את התחייבותה המפורשת כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינו של בג"ץ. הגיעה העת לשים קץ להתנהלות קלוקלת זו, ולהוציא צו מוחלט שיורה על הריסת המתחם לאלתר, ולחייב את המדינה בהוצאות.

בעקבות עתירה שהגשנו לפני עשור, המדינה התחייבה בבג"ץ לאכוף ולהסדיר, אך המחצבה הפיראטית בגוש עציון רק התרחבה, תוך פלישה למאות דונמים של אדמות מדינה ונזק סביבתי בלתי הפיך

המחצבה הפיראטית "מחצבות בית פג'אר" אשר פועלת במזרח גוש עציון משתרעת על פני שטח של יותר מ-1,500 דונמים, תוך שפלשה למאות דונמים של אדמות מדינה, וגרמה לנזק סביבתי כבד ובלתי הפיך. עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשך פעילותה.

כשליש משטח המחצבה ממוקם באיזור הנמצא בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, ומשכך, נמנעה ישראל מאכיפת דיני הגנת הסביבה במקום. מאידך, רוב שטח המחצבה נמצא תחת שליטה מלאה של מדינת ישראל, ומאות דונמים ממנה אף רשומים כאדמות מדינה ישראליות, וגם שם נמשכת החציבה באין מפריע.

בכתב העתירה שהגישו עורכי הדין אבי סגל ויעל סינמון, מתואר כיצד יצרו עבודות החציבה "פצע" נופי וחזותי בלתי הפיך, וגרמו למפגע אקולוגי בלתי הפיך, שהרס בתי גידול של חיות בר וצמחייה ייחודית שהתפתחו במקום במשך אלפי שנים.

לפני כעשור עתרנו לבג"ץ בעניינה של אותה מחצבה, שמימדיה דאז היו קטנים באופן ניכר. המדינה הצהירה אז בפני בג"ץ כי נקטה במספר פעולות אכיפה במקום, וכי היא פועלת לקידום תכנית מתאר בשטח המחצבה, אשר במסגרתה ניתן יהיה לקבוע ייעודי קרקע מתאימים לחציבה.

על בסיס הצהרות המדינה, בג"ץ דחה בזמנו את העתירה. הנשיאה בדימוס דורית בייניש שישבה בראש ההרכב הדגישה, כי "אנו יוצאים מההנחה שפעולות המשיבים הן לאכיפה והן להסדרה תכנונית יימשכו, וכי יישום המדיניות שהוחל בה לא ייפסק".

אלא שבעשור שחלף, לא רק שהרשויות לא פעלו לבלימת פעילותה של המחצבה, אלא שהיא אף הגדילה את שטחה ב33%, והעמיקה את הפלישה לעוד כ-200 דונמים נוספים של אדמות מדינה. לאחר ששיגרנו פניות עדכניות לרשויות והן לא נענו, הוגשה עתירה מחודשת, כנגד שר הביטחון, בני גנץ, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, אלוף פיקוד המרכז, המנהל האזרחי ומשטרת ישראל.

הנזק הסביבתי שנגרם כאן בחסות חוסר המעש של רשויות האכיפה, הוא עצום בהיקפו, ולצערנו גם בלתי הפיך. מדינת ישראל מקיימת מדיניות קפדנית בנוגע למתן אישורי חציבה, ובעלי המחצבות נדרשים לממן את שיקום המחצבות לאחר גמר פעילותן כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, אבל המדיניות הזו מתאדה ביהודה ושומרון. גם פעילויות השיקום המזעריות במחצבות הבלתי חוקיות ממומנות מכספי משלם המיסים הישראלי. הגורמים העברייניים שעושים הון ממשאבי הטבע, לא רק שאינם נותנים את הדין, אלא גם חומקים מלשאת בעלויות שיקום הנזק שעשו.

הכרזת תכנית טראמפ גרמה ל'מירוץ בניה' של הרשות הפלסטינית באיזורים המיועדים להחלת ריבונות ישראלית בגוש עציון. עתרנו לבית המשפט נגד משרד הביטחון והמנהל האזרחי

על רקע העיסוק בסוגיית החלת הריבונות הישראלית ביו"ש, נפתח 'מירוץ בניה' פלסטיני באזורים המיועדים להחלת הריבונות הישראלית, כך עולה מעתירה חדשה שהגשנו לבית המשפט המחוזי בירושלים.

העתירה מתמקדת בכפר נחלין, הסמוך לראש צורים שבגוש עציון. מאז הצהרת טראמפ, החלו בכפר ב'מירוץ בניה' אינטנסיבי לתפיסת שטח מחוץ לתחומי הכפר, הכולל הקמת מבנים חדשים ועבודות תשתית נרחבות.

בכפר, הממוקם בשטח B ותחום בערוץ נחל טבעי, החלו לפני מספר חודשים לתפוס קרקעות מחוץ לתחומי הכפר – באיזור המוגדר כשטח C הנתון לסמכות מלאה של מדינת ישראל, אולם הכרזת טראמפ הפכה את ההשתלטות הזוחלת למירוץ של ממש. במטרה לקבוע עובדות בשטח זה, המיועד להחלת הריבונות הישראלית על פי המפות שפורסמו יחד עם התכנית, נבנו בשבועות האחרונים באופן מזורז קרוב ל-20 ווילות, בתים ומבני קבע.

פנינו למנהל האזרחי סמוך לתחילת העבודות, בדרישה לעשות שימוש ב"צו סילוק מבנים חדשים" שנחתם על ידי אלוף פיקוד המרכז לפני כשנתיים, המהווה כלי אכיפה יעיל נגד בניה לא חוקית, ואף אושר על ידי בג"ץ שדחה בשנה שעברה מספר עתירות נגד תקפות הצו.

לאור העובדה כי הבניה במקום נמשכה בפועל ללא הפרעה, עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד משרד הביטחון והמנהל האזרחי, בדרישה לאכוף את החוק באופן אפקטיבי ולמנוע את המשך הפעילות הבלתי חוקית.

כשראשי המדינה רבים האם וכיצד תראה החלת הריבונות, הרשות הפלסטינית כבר קובעת עובדות בשטח. אם לא נתעורר, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים נצבים מול עובדות קיימות שלא יהיה אפשר לשנות. על כל ההשפעות הביטחונית והמדיניות הקשורות בכך.

לאחר עתירת ארגון עדאלה לבג"ץ בדרישה לחבר את הפזורה הבדואית לתשתית אינטרנט, אנחנו מצטרפים כ'ידיד בית המשפט' לעתירה ומציעים לחלק סמארטפונים לתלמידים מעוטי יכולת לצרכי למידה מרחוק

אנחנו מצטרפים לעתירת ארגון השמאל 'עדאלה' ומציעים לחלק טלפונים חכמים לתלמידים מעוטי יכולת המתגוררים בפזורה הבדואית, על מנת שיוכלו להתחבר למערכת הלמידה מרחוק שהקים משרד החינוך לימי הקורונה.

הפזורה הבדואית הבלתי חוקית בנגב, מונה מעל אלפיים מקבצים קטנים המפוזרים על שטח של כ-600,000 דונם – שטח המשתווה לשטחן של תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע גם יחד. בתחומי הפזורה מתגוררים כ-20 אלף תלמידים הלומדים במוסדות החינוך ביישובי הקבע ובערים הבדואיות בנגב.

מפת הפזורה – אלפי מקבצים לא חוקיים על מאות אלפי דונמים

תושבי הפזורה הבלתי חוקית אמורים על פי החוק והחלטות הממשלה לעבור ליישובי הקבע, ומאחר והמבנים בנויים שלא כחוק, הם אינם מחוברים לתשתיות חשמל ובזק.

עתירת עדאלה לבג"ץ דורשת כי המדינה תחבר את עשרות אלפי הבתים לרשת האינטרנט, או לחילופין תחלק ראוטרים אלחוטיים לכל בית, וזאת על מנת לאפשר לתלמידים המתגוררים בפזורה, להתחבר למערך ה'למידה מרחוק' שמפעיל משרד החינוך.

עוד דרשו בעדאלה לחלק מחשב לכל תלמיד המתגורר בפזורה הבלתי חוקית, בטענה כי כ-80% ממשקי הבית היהודים בישראל מחוברים לאינטרנט ביתי, לעומת כ50% ממשקי הבית הערבים, תוך התעלמות תמוהה ממחקרים עדכניים רבים, המשקפים תמונת מצב שונה לחלוטין.

פנינו לבג"ץ על מנת להצטרף לעתירה כ'ידידי בית המשפט', תוך הסכמה לטענות העתירה כי לכלל הילדים במדינת ישראל מגיעה הזדמנות דומה ליהנות משירותי הלמידה מרחוק המופעלים על ידי המשיבים במסגרת המשבר הנוכחי. אנו סבורים כי העתירה מבקשת לשפר את תשתיות החשמל והתקשורת תחת "משבר הקורונה" וזאת תוך מינוף מצוקת החינוך של הילדים והנוער המתגוררים בפזורה.

לדברי עדאלה, בפזורה הבדואית בנגב קיימים 37 כפרים "לא מוכרים". טענה זו איננה נכונה, שכן מדובר על כאלפיים(!) נקודות התיישבות שונות, ויצירת תשתיות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בשטח כה עצום – מהווה פגיעה כלכלית עצומה במשאבי הציבור והמדינה.

בנוגע לטענת עדאלה על "הפער הדיגיטלי", מצטטת רגבים בהרחבה את מחקרה המקיף של ד"ר אסמאא נ. גנאים, מומחית בתחום היבטי הדיגיטציה בחברה הערבית בישראל, לפיו הפער הדיגיטלי הכללי בין החברה הערבית לחברה הכללית הולך ומצטמצם בצעדי ענק. מחקרה של גנאים העלה כי כ-93% מהצעירים במגזר הערבי הינם בעלי גישה לאינטרנט, כאשר כ-97% (!) הינם בעלי טלפונים ניידים חכמים, וכי כ-80% מהם הינם בעלי נגישות למחשב עם חיבור אינטרנט מהבית.

גנאים אף קובעת כי בקרב המגזר הערבי גופא, שיעור המחזיקים במחשבים ניידים בדרום, ולצרכי למידה בפרט, הוא הגבוה ביותר במגזר.

על אף שעל המדינה אין כל חובה משפטית הנובעת מ'הזכות לחינוך', ממליצה רגבים כי משרד החינוך יבחן את האפשרות לחלק טלפונים חכמים / טאבלטים לתלמידים מעוטי יכולת, וכי משרד התקשורת יורה לרשתות הסלולר לפעול לשיפור זרימת הנתונים הדיגיטליים על גבי רשתות התקשורת הסלולרית במרחב הפזורה ובכך לשפר את איכות הגלישה עבור התלמידים.

"אנו מצטרפים לדרישה המוצדקת לצמצום הפער הדיגיטלי בקרב כל שכבות האוכלוסיה בישראל", אומר עורך הדין שלנו, בועז ארזי. "אך הנתונים המוצגים על ידי עדאלה נועדו ליצור מצג שווא של היעדר תשתיות מתאימות או נגישות מתאימה- על מנת לצור אמפתיה מזויפת כלפיהם, לשם קידום הסדרה במקום של אלפי המקבצים הבלתי חוקיים".

"יש מקום לשיפור הנגישות לרשת האינטרנט ולקבלת שירותי התקשוב מהמדינה, ולא רק בסוגיית משבר הקורונה. אך יש להקפיד ולוודא כי הפתרונות הניתנים אינם כוללים אלמנטים של קיבוע האוכלוסיה למקומה ומתן היתר שבשתיקה להמשך הבניה הבלתי חוקית וההשתלטות על הקרקע הציבורית".

עקב דרישה חריגה של בג"ץ, יצאנו לעיר הבלתי חוקית שבונה הרשות הפלסטינית בשטחי האש של צה"ל – והגשנו באופן אישי את העתירה לפולשים המתגוררים בשטח בניגוד לחוק.

ארבע שנים(!) לאחר הגשת עתירה בבג"ץ נגד העיר הבלתי חוקית שמקימה הרשות הפלסטינית בשטחי האימונים של צה"ל בהר חברון, הוציא בג"ץ דרישה חריגה להגיש באופן אישי את העתירה, כשהיא מתורגמת לערבית, לתושבי הבתים הבלתי חוקיים בהם התמקדה העתירה.

בשנת 2016 עתרנו לבג"ץ נגד הבניה הבלתי חוקית בשטח האש 917, בדרום הר חברון – שטח אימונים באזור אסטרטגי המתפרש על עשרות אלפי דונמים, כאשר הבניה נעשית בתמיכת הרש"פ, הסוללת כבישים ומקימה תשתיות חשמל, מים, מבני חינוך ומסגדים – והכל בעזרת מימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.

במסגרת העתירה הסתבר כי בשנות ה-80 הוגדרו על ידי המנהל האזרחי, באופן נטול סמכות חוקית, איזורים מתוחמים שהמנהל האזרחי הצהיר כי לא יבצע בהם פעולות אכיפה, מה שעודד את הבניה לא רק בתוך השטחים האלו, אלא גם, ובעיקר, מחוצה להם.

בסך הכל נבנו כאלפיים מבני קבע בארבעה מתחמי ענק לא חוקיים המתפרשים על שטח כולל של 10,000 דונם.

העתירה תקפה את חוסר החוקיות של מדיניות המנהל לגבי הצהרתו על אי האכיפה, אך בשונה מעתירות דומות של ארגוני שמאל, בג"ץ הורה לרגבים להגיש את העתירה באופן אישי גם לאלו שבנו שם.

במקרים בהם מוגשות עתירות כנגד תושבי הרשות הפלסטינית, ישנו פתרון של "תחליף המצאה", בו אגף מיוחד במשרד המשפטים מעביר את העתירה לידי משרד המשפטים של הרשות הפלסטינית, או באמצעות פרסום מודעות בעיתונות הערבית.

לאחר שמשרד המשפטים הודיע על קושי מצידו לבצע את ההליך, ולאור סירוב עיתוני הרשות הפלסטינית לפרסם הודעה מטעם רגבים, הוציא בג"ץ הנחיה חריגה לפיה יש להגיש את העתירה באופן אישי.

בגלל ההשתלטות הערבית, צה"ל הולך ומצמצם את נוכחותו בשטח האש. מאחר ואין נוכחות בטחונית במקום, יצאנו בליווי אבטחה, ועברו בין המבנים לחלוקת עותק מהעתירות, לצד הדבקה של מודעות ענק במקומות מרכזיים.

המנהל האזרחי הודה בבג"ץ, שבכוונתו לקדם במקום תכנית מתאר שתלבין את ההתיישבות במקום ולמעשה תוותר על שטח האש של צה"ל. התכנית הזו מקבילה לתכנית שהרשות הפלסטינית מקדמת במקום, ולמעשה יש פה כניעה ואימוץ של התכנית של הרש"פ שעלולה להשיג את מטרתה בהצלחה. כשמדברים על ריבונות, אסור שהדברים יישארו בגדר הצהרות ריקות, אלא יבואו לידי ביטוי מעשי.

במקביל להודעה של שר הביטחון בנט על הכרזת שמורות טבע חדשות ביו"ש, עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד הרשות הפלסטינית – שהקימה בית ספר לא חוקי בתוך שמורת טבע בשליטה ישראלית

במקביל להודעת שר הביטחון נפתלי בנט על ההכרזה על שמורות טבע חדשות ביהודה ושומרון, עתרנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הרשות הפלסטינית, שהקימה בית ספר לא חוקי בתוך שמורת הטבע נחל מכוך, על אדמות מדינה.

השמורה משתרעת על פני כ-18,000 דונם בצפון מדבר יהודה. מאזור הר בעל חצור בואכה הירדן וים המלח. צומחים בה צמחים נדירים כמו אירוס שחום וצבעוני ההרים, ומקננים בה דורסי יום רבים.

השלט שהוצב על גבי בית הספר, שנבנה בעזרת מימון של האיחוד האירופי וקרנות זרות נוספות, מציין כי המבנה הינו בבעלות ובחזקת "מדינת פלסטין – משרד החינוך וההשכלה הגבוהה". לעתירה צורף צילום מתוך אתר מיפוי רשמי של הרשות הפלסטינית, המוכיח כי היא מודעת היטב למעמד הקרקע: אדמות מדינה ישראליות בלב שמורת טבע.

העתירה הוגשה מחדש לבית המשפט המחוזי בירושלים, לאור הנחיית בית המשפט העליון מהשבוע שעבר, כי יש לקיים את ההליך בבית משפט לעניינים מנהליים, לאור הצהרת המדינה כי בחודש פברואר הוצא צו הריסה למבנה. בעתירה החדשה מודגשת התפרקותם של רשויות האכיפה מאחריות – לאור העובדה כי בזמן שחלף מאז הוצאת צווי ההריסה חלפה שנה תמימה, במהלכה הספיקה הרשות הפלסטינית להשלים את הקמת המבנה ולאכלסו בתלמידים בשנת הלימודים החדשה.

בכתב העתירה נתבעת הרשות הפלסטינית על הפרת חוקי הגנת הסביבה, פלישה לאדמות מדינה, והפרת חוקי התכנון והבניה.

ההודעה של שר הביטחון נפתלי בנט על הכרזת שמורות טבע חדשות ביהודה ושומרון, הינה צעד מבורך וראוי שלא בוצע מזה שנים. הכיוון המרענן שמוביל בנט בשמירה על שטחי C, מראה שיש פה שינוי תפיסתי חשוב ומשמעות. לצד זאת, העתירה ממחישה בדיוק כמה חשובה השמירה בפועל על שטחי שמורות הטבע, ומה המשמעות האסטרטגית שמייחסת הרשות הפלסטינית להשתלטות על שמורות הטבע ולשאיפה שלה לעשות בהן ככל העולה על רוחה. האכיפה צריכה להיראות ולהיעשות, ויפה שעה אחת קודם.

אחרי שנה של מאבק משפטי, בג"ץ דחה את העתירה שהגשנו נגד השתלטות הוואקף על מבנה "שער הרחמים בהר הבית" והפיכתו למסגד. "ממשלת ישראל נכנעה לטרור הוואקף – בג"ץ נתן גושפנקה משפטית"

המסגד שהקים הוואקף המוסלמי במבנה "שער הרחמים" בהר הבית, יציין בעוד חודש שנה להקמתו, ובסוף השבוע האחרון דחו הנשיאה אסתר חיות, השופט מני מזוז והשופטת ענת ברון עתירה שהגשנו נגד השתלטות הוואקף המוסלמי על המבנה העתיק והקמת מסגד נוסף בהר הבית, באופן בלתי חוקי ותוך פגיעה בסטטוס קוו ובזכויות היהודים במקום.

בחודש פברואר האחרון פלשו אנשי הוואקף המוסלמי למבנה העתיק שהיה סגור במשך שנים ארוכות בשל פעילות תומכת טרור שהתקיימה בו, והחלו בעבודות להפיכת המבנה למסגד. עתרנו לבג"ץ בדרישה למנוע את הפעלת המסגד במקום, תוך הדגשה כי המדינה עצמה ביקשה צו שיפוטי לסגירת המתחם, אך לא טרחה ליישם אותו.

בעתירה הודגש כי הוואקף השתלט בעבר על מתחמים עתיקים בתוך מתחם הר הבית, ובהם מתחם "אורוות שלמה" ומתחם "שערי חולדה", שהינם בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי שלא יסולא בפז, באמצעות הקמה של מסגדים במקומות אלו – ובכך הודרו משם רגלי הלא-מוסלמים, והכל תוך פגיעה אנושה בעתיקות ושרידים מתקופות קדומות, כולל מבית המקדש השני.

המדינה אישרה בתגובתה לעתירה, כי מועצת הוואקף וגורמים הקשורים לחמאס פרצו למתחם בניגוד לחוק, ומקיימים בו פעילות עויינת, ואף הכניסו ציוד דתי הנדרש לפעילות המסגד במבנה – רמקול למואזין, שטיחי תפילה חדשים, נברשות, מחיצות וספרי קוראן – והודתה כי משטרת ישראל אינה סוגרת באופן הרמטי את המתחם אלא מסתפקת ב"שליטה, כנדרש על פי הנסיבות, על הבאים בשעריו" ופיקוח מתמיד במקום.

המדינה הוסיפה כי משטרת ישראל הרחיקה לאורך השנה עשרות פעילים איסלאמיים שהפרו את הסדר הציבורי בסמוך למתחם.

השופטים חיות, מזוז וברון קיבלו את עמדת המדינה ודחו את העתירה. "בית משפט זה פסק לא אחת כי נסיבותיו הייחודיות של הר הבית והרגישות היתרה של המקום מחייבות משנה זהירות בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על הנעשה בו", כתבו השופטים. "ההלכה הנוהגת עמנו בהקשר זה היא כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים ביותר, בהם ההחלטה לוקה בעיוות מהותי, או בחוסר סבירות קיצוני".

"מטענות משיבי המדינה עולה כי הגורמים בשטח פועלים בהנחיית הדרג המדיני הבכיר ביותר בליווי ועדכון של היועץ המשפטי לממשלה", הוסיפו השופטים. "אנו סבורים כי אין מקום להתערב בשיקולי המדיניות ובצעדים שננקטו על ידי המדינה. התרשמנו כי קיים פיקוח צמוד ורצוף בשטח הנדון ונאמנים עלינו דבריהם של משיבי המדינה כי ימשיכו בפיקוח הדוק על הנעשה במקום תוך נקיטת צעדים מתאימים, ככל שהדבר יידרש".

מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בג"צ ביטל חוקים של הכנסת, ביטל את וועדות הקבלה, והרס יישובים פורחים, בגלל שאין אפשרות שתתקיים אפליה במדינת ישראל, אבל כשיש אפליה על בסיס גזע ורמיסת כבוד אדם יום יומית של יהודים בהר הבית- זה כנראה נחשב סביר. הפעם בג"ץ בחר לא להיות אקטיביסט, ולהפקיר את חופש הפולחן של העם היהודי, במקום הקדוש לו ביותר. מי שאחראי לביזיון הזה, הוא "הדרג המדיני הבכיר ביותר", שבסופו של דבר מאפשר הקמת מסגד שלישי בעשרים שנים האחרונות ומרסק את הסטטוס קוו בהר הבית, כרגיל לטובת המוסלמים.

בית המשפט העליון דחה עתירה שהגישה אגודת סנט איב יחד עם תושבי המאחז הלא חוקי חאלת א דבע, שנבנה בחלקו על אדמות מדינה ובתחומי שטח האש 918, בניסיון להסדיר את המאחז. "העותר ידע שהמבנה נבנה לא כדין"

מזה מספר שנים נבנה בתוך תחום שטח אש 918 שבדרום הר חברון, על אדמות מדינה, מאחז לא חוקי בשם חאלת א דבע. לאחר שנהרסו מספר מבנים על ידי המנהל האזרחי עתרו תושבי המאחז יחד עם אגודת סנט איב לבג"ץ בדרישה להסדיר את המאחז ולהפכו לחוקי.

סנט איב הוא ארגון משפטי נוצרי קתולי, המהווה את אחד מהארגונים המרכזיים בלוחמה המשפטית שמנהלת הרשות הפלסטינית נגד אכיפת החוק בשטחי c.

בעתירה קודמת שהגישו תושבי המקבץ, קבע בג"ץ שצווי ההריסה יוקפאו בתנאי שלא ייבנו מבנים נוספים בשטח. בתגובה עתרנו לבג"ץ בדרישה למנוע את הקפאת ההריסה בטענה כי ההסדר הנ"ל אינו חוקי, בפרט לאור העובדה כי ההסכם עם בג"ץ לא קויים.


תושבי המאחז המשיכו לבנות ואף הקימו במקום בית ספר על אדמות מדינה. מאז פקיעת ההסכם באמצע שנת 2017 ועד היום נבנו עוד עשרות מבנים לא חוקיים אך למרות זאת העותרים המשיכו לטעון בבית המשפט כי על בג"ץ לעצור את ההריסה ולהסדיר את המקום.

בג"ץ דחה לאחרונה את העתירה הערבית, וקבע כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. "לא הוכחה זיקה קניינית למקרקעין עליהם בנוי המבנה ואין בסיס לבקשה… אף לא צורף מסמך כלשהו לעתירה הבא להוכיח זיקה למקרקעין" נכתב בפסק הדין.

בית המשפט לא קיבל את טענת העותרים שהם למעשה נמצאים שם עוד משנות השבעים. בפסק הדין הודגש כי העותרים נמצאים בשטח אש שהוא שטח סגור בו מתאמנים כוחות צה"ל ועל כן נדרש אישור מיוחד לבנות שם, וגם הוא לא הוגש לבית המשפט.

פסק הדין מוכיח כי לפי העובדות והנתונים הבניה בוצעה ביודעין בתחומי שטח האש וללא היתר תוך כדי טענה לא מבוססת על בעלות במקרקעין שבאזור. ככה בונים כפר מאפס ויוצרים לו היסטוריה מזויפת. אנחנו מברכים את בג"ץ על עמידה מול פסק הדין, ואת המנהל האזרחי על האכיפה במקום.

בניגוד להצהרות קודמות שנתן בבג"ץ, המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת שהעניק לחוק ההסדרה. "כך מתנהל שלטון פקידים"

מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.

בשנת 2017 הגשנו עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.

כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. עתרנו בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.

במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנינו אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.


כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו. בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".

כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.

טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.

יש פה מקרה מובהק של "שלטון הפקידים". המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו.