רק לפני חודש סיפרנו לכם על מגרטת האוטובוסים הפיראטית שפועלת בלב שטח האש של צה"ל ומשמשת כלא פחות מתחנה מרכזית של חוסר משילות ואכיפה במרחב, כאשר הרשויות ממשיכות להעלים עין מקיומה

לפני כחודש חשפנו בחדשות 12 כי כמות עצומה של אוטובוסים ישנים של חברת 'אגד' אשר יצאו משימוש החברה והוצאו למכירה במכרז פומבי, הועברו למגרטה פיראטית ולא מוסדרת, תוך פגיעה סביבתית אדירה, וללא כל פיקוח על החלפים הישנים שפורקו מהאוטובוסים והוחזרו לשוק החלפים בישראל.

כשפנינו למנהל האזרחי בדבר המפגע המתחולל בלב שטח האש של צה"ל, קיבלנו בפעם המי יודע כמה את התשובה הלקונית, כי "האכיפה תתנהל על פי סדרי עדיפויות". אך כנראה שהפעם, "סדרי העדיפויות" נגזרו בזכות הפניה שלנו והלחץ התקשורתי.

בימים האחרונים, בעקבות הפרסום שלנו כאן ובחדשות 12, המנהל האזרחי פינה את המגרטה שפעלה בלב השטח, והחרים את הכלים של מפעיליה. כמובן שאנחנו נמשיך לעקוב אחר מצב השטח, כדי לוודא שהעבריינים לא יחזרו לסורם. שם, ובכל רחבי הארץ – ממשיכים בעשיה ציונית, במאבק להגנת הסביבה ונגד בניה בלתי חוקית.

השבוע התקיים תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. זה טוב שצה"ל מתאמן, לא? אבל מבחינת ארגוני השמאל הקיצוני זו היתה סיבה לצאת במתקפה חריפה נגד צה"ל

לאחר שהתקיים בתחילת השבוע תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. יצאו ארגוני השמאל, ביניהם הארגון 'בצלם', למתפקה חריפה נגד צה"ל, בטענה שהוא מתאמן "בתוך תחומי כפרים פלסטיניים" והתושבים הוכרחו להתפנות מבתיהם".

זה לא חדש שארגוני השמאל בוחרים לסלף את המציאות כדי להביע את עמדתם בכל הנוגע ל"כיבוש", אז החלטנו לעשות סדר בעובדות. נקודה אחרי נקודה.

• שטח האש 918 הוכרז על ידי צה"ל בתחילת שנות ה-80.
• האיזור המדברי הזה, כמו ביתר שטחי האש, היה ריק ממגורים, ולכל היותר שימש כאיזור מרעה עונתי (ואימוני צה"ל עוזרים על שמירת הקרקע מפני השתלטות).
• שטח האש 918 שימש את חיל האוויר, בא"ח נחל ויחידות חי"ר נוספות. • בשנת 2000 ערביי האזור החלו בהשתלטות ובניה מאסיבית בלתי חוקית במרחב.

• בעקבות הבניה המאסיבית, במשך מספר שנים, היה על צה"ל לצמצם את היקף הפעילות שלו ולשנות את מתכונת האימונים.
• ארגוני השמאל הקיצוני עתרו לבג"ץ וטענו כי מאות משפחות ערביות גרות בשטח מזה שנים ארוכות.
• אבל בדיקה של צה"ל בשנת 2000, כל שטח האש היה ריק מבניה ותושבים ורק מספר משפחות בודדות שהו במקום באופן עונתי בלבד!
• כמה בודדות? מתוך 49 משפחות של עותרים שטענו שהשטח שלהם והם יושבים בו יישוב קבע, זוהו לפחות 38 משפחות המתגוררות באופן קבוע בעיירה הסמוכה יטא, או בכפרים סמוכים אחרים.
• למרות עמדת המדינה, בג"ץ הציע הסדר פשרה: הבניה בפאתי שטח האש תישאר, וניתן יהיה להשתמש בשטח האש לצורכי מרעה וחקלאות בזמנים שצה"ל לא מתאמן בשטח.


• הרשות הפלסטינית כמובן בחשה בעסק מהרגע הראשון, אבל החל משנת 2009, ההשתלטות והבניה הבלתי חוקית בשטח ממומנות על ידה ועל ידי ארגונים בינלאומיים כחלק מתמיכה וחיזוק האוכלוסיה הערבית בשטחי C.
• בינתיים, מדינת ישראל לא ממש פעלה בשטח. בזמן הזה ערביי האזור המשיכו להשתלט על המרחב, בבניה בלתי חוקית עצומה, ובסלילת מערך של צירי הברחות.

• הרשות הפלסטינית כמובן לא ספרה את ההסדר שהציע בג"ץ. ככל שההשתלטות הפלסטינית הלכה והתעצמה, כך היקף האימונים של צה"ל הלך ופחת.

אז מה קרה השבוע? ממש מה שקרה בשנה שעברה וגם זו שלפניה. חטיבת התותחנים הגיעה להתאמן בשטחי אימונים ששייכים לצה"ל. אם מדברים על עובדות, ולא על פייקניוז ותעמולה אנטי-ישראלית, צריך להיות ברור: הכפר הערבי הבלתי חוקי הוקם בתוך שטח האש. ולא ההפך. ומכאן, צריך לגזור את הפעולות שצריכות להתבצע.

לאחר חשיפה שלנו, כוחות צה"ל הרסו שוב את ביתו של המחבל איסלאם יוסף אבו חמיד, שרצח את לוחם דובדבן, סמ"ר רונן לוברסקי הי"ד.

לפני מספר שבועות, בעקבות תחקיר ומעקב שביצענו על מקורות ערביים שהוכיחו כי הבית נבנה מחדש במימון הרשות הפלסטינית, יצאנו לתעד את הבניה המתרחשת בסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים אל עמארי ברמאללה.

את התיעוד הזה, שאותו אנחנו מפרסמים כעת לראשונה עם סיומה של האכיפה, שלחנו באופן בהול לראש הממשלה נתניהו ולפיקוד צה"ל, בדרישה להרוס מחדש את המבנה, תוך קביעה כי בנייה מחדש של המבנה פוגעת באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ומסכלת הרתעת מחבלים מביצוע פעולות טרור.

במכתב דרשנו לשוב ולהרוס כל בינוי שבוצע במקום, לוודא כי לא ייעשה שימוש במקרקעין והמבנה לא ייבנה בעתיד. אנו מברכים על הריסתו המחודשת של הבית. נמשיך לעקוב כדי לוודא שההרתעה נשמרת, ולעשות הכל כדי שמשפחות המחבלים לא יוכלו להינות מפירות הטרור.

במהלך דיון בבג"ץ בעתירה שהגשנו כנגד העיר הערבית הבלתי חוקית המתפתחת במדבר יהודה, המדינה הודתה כי אישרה בעבר בניה ערבית לא חוקית בתוך שטחי האימונים של צה"ל – וללא תכנון והסדרה. הנשיאה חיות דרשה המדינה לקבל לוחות זמנים להליכי ההסדרה בתוך חודש

בג"ץ דן בעתירה שהגשנו בעניין עיר ערבית המוקמת בפועל בתוך תחומי שטח אש 917 המחבר בין בקעת ערד לדרום הר חברון, בסיוע ומימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.

הבניה הבלתי חוקית מתפרשת על פני שטח כולל של עשרת אלפים דונם, וכוללת הקמה של מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים. את הפיתוח הבלתי חוקי של תשתיות הדרכים והחשמל המתפרשות על פני עשרות קילומטרים, מממנים גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי. בפועל, מדובר בעיר ערבית חדשה במרחב האסטרטגי המאפשר יצירת רצף ערבי בין בקעת ערד, הר חברון ומזרח גוש עציון.

בשנות ה-80 גרו בשטח האש מספר מצומצם של משפחות בדואיות באוהלים ומבנים ארעיים. באופן שמקור סמכותו לא חוקי לכאורה, סימן המנהל האזרחי מספר מתחמים בהם הצהיר כי למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, לא יאכוף במקום את חוקי הבניה. מיפוי שערכה תנועת רגבים עבור בג"ץ הוכיח כי לאורך השנים האחרונות נבנו יותר מ-500 מבנים בלתי חוקיים ביתר השטח – במקטעים המחברים בין המקבצים.

בא כח המדינה, עו"ד ברמן הודה כי ההסדרים שננקטו בשטח שאישרו בניה לא חוקית ללא אכיפה "מהווים מציאות היסטורית, אך אינם משקפים את עמדת המדינה כיום ביחס לבניה בלתי חוקית. על בסיס הוותק של ההסכמות הללו, המדינה סבורה שיש לאפשר את קידום התכנון וההסדרה". ברמן טען כי מחוץ לפוליגונים הללו, מבצע המנהל האזרחי פעילות אכיפה "בהתאם לסדרי העדיפויות".

"המדינה החליטה בזמנו שאין חוק בתוך הפוליגונים, אבל גם מחוץ להם אין אכיפת חוק", אמר מנגד עו"ד שלנו אבי סגל. "בראש ובראשונה המדינה צריכה להסביר באיזו סמכות היא התירה בכלל את כל הכאוס הזה בתוך המתחמים, ועל איזה אכיפה היא מדברת כאשר ישנן מאות אם לא אלפי אחוזים של גידול במבנים מחוץ למתחמים. גם לנוכח ההצהרה  שתתקיים הסדרה, לבוא ולומר ששכרנו מישהו שיבוא יכתוב תכנית, ואנחנו לא יודעים איפה ומתי זה יקרה, לא משקפת פעילות ממשית. בית המשפט קצב לוחות זמנים מחמירים מאוד אפילו נוכח מטרים ספורים, במבנים שהוקמו ללא היתר. כאן ישנם 1700 מבנים בלתי חוקיים".

הנשיאה חיות נזפה במדינה, כי הצהירה על התקדמות התכנון לפני כשנה, אך מאז לא הציגה כל לוחות זמנים ותכניות עבודה. מנגד קבעה הנשיאה כי תנועת רגבים נדרשת לצרף משיבים נוספים לעתירה – תושבים במקום שעלולים להפגע מהעתירה. "אין מחלוקת שמדובר על מאות רבות של מבנים בלתי חוקיים. אם היו פה בעלי הדין הנוספים, היה מקום להוציא צו על תנאי", אמרה הנשיאה חיות. "צוותי ההסדרה שייבחרו בסוף המכרז אמורים לתכנן בהרבה מקומות. מה לוחות הזמנים לגבי השטח הספציפי הזה? איך יכול להיות שאין לכם תכנית עבודה"?

בתום הדיון קבעו השופטים כי המדינה תעדכן בעוד חודש את לוחות הזמנים הצפויים להסדרה תכנונית של המבנים, ומנגד אנחנו נדאג להמצאת העתירה ליתר המשיבים הנדרשים.

הרשות הפלשתינית פרצה דרך חדשה שתחבר בין המאחזים הבלתי חוקיים שהוקמו בלב שטח אימונים צבאי בדרום הר חברון, ואנרכיסטים אירופים הקימו מאחז המשמש כבסיס לפעילותם באיזור

הפלישה הערבית לשטחי האימונים של צה"ל שבדרום הר חברון הולכת ומתרחבת.  שטח האימונים 918 הממוקם בספר המדבר שממזרח ליישובים כרמל ומעון, הוכרז כשטח אש בסוף שנות ה-70, והוא משתרע על כ-33000 דונמים. בהובלת הרשות הפלשתינית ובמימון אירופי מאסיבי, הוקמו במקום מספר מאחזים ערבים בלתי חוקיים.

בכניסה ל"כפרים", שחלקם בנויים על אדמות מדינה בתוך שטח האש, מתנוססים שלטים המכריזים על היותם חלק "ממדינת פלסטין". ארגוני סיוע ובהם האיחוד האירופי מסייעים בהכנת תשתיות, דרכים ומבני ציבור. שטח 918 המדברי היה ריק לחלוטין בתחילת שנות האלפיים,  אך עד לסוף שנת 2017 נבנו בו מעל 500 מבנים בלתי חוקיים.

הצמיחה התאפשרה מאחר והמנהל האזרחי, האמון על אכיפת החוק במקום, לא פעל על פי חובתו לסלק בזמן אמת את הפלישות לשטחי האש ולאכוף את החוק כנגד הבניה הבלתי חוקית. התנהלות זו איפשרה לרשות הפלשתינית ולגופים מטעמה להגיש סדרת עתירות לבג"ץ ולהקפיא את מימוש צווי ההריסה בחסות ההליך המשפטי שנמשך שנים ארוכות.

פעילים אנרכיסטים אירופאים הקימו לאחרונה בתוך שטח האש, מאחז בלתי חוקי נוסף בשם "צומוד", המשמש להם גם כבסיס יציאה לפעילויות בלתי חוקיות ותוקפניות כלפי חיילי צה"ל והיישובים הישראלים בסביבה.

מאחז האנרכיסטים 'צומוד'

בסוף השבוע שעבר, איתרנו דרך חדשה שפרצו הערבים במטרה לחבר בין שני מקבצים בלתי חוקיים. הדרך שאורכה מאות מטרים, ממוקמת בשטח טרשי במיוחד ובפריצתה הושקעו משאבים רבים – דבר המוכיח את מעורבותה של הרשות הפלשתינית במהלך.

במקביל להתרחבות הפלישה הערבית במקום, צה"ל למעשה מוריד בהדרגה את מספר האימונים והיקף השימוש שלו בשטח אש זה. חוסר המעש השיטתי מצד המנהל האזרחי מול הפלישה הערבית – חוזרת כמו בומרנג ומכפיל כח. כל חולשה – נענית בפלישה נוספת, והרשות הפלשתינית עושה בשטחי האימונים של צה"ל כבתוך שלה. ההשתלטות הערבית דוחקת בהדרגה את צה"ל מהשטח.

חשפנו בועדת חוץ ובטחון: במדבר יהודה הולכת ונבנית בפועל עיר ערבית חדשה ובלתי חוקית על פני עשרת אלפים דונם, בסיוע ומימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ

במהלך דיון שהתקיים הבוקר (רביעי) בועדת המשנה של ועדת חוץ ובטחון, חשפנו נתונים מדאיגים לפיהם עיר ערבית חדשה מוקמת בפועל בספר המדבר, בתוך תחומי שטח אש 917 שבדרום הר חברון.

הבניה המואצת המתקיימת בימים אלו, מתפרשת על פני שטח כולל של עשרת אלפים דונם, וכוללת הקמה של מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים. את הפיתוח הבלתי חוקי של תשתיות הדרכים והחשמל המתפרשות על פני עשרות קילומטרים, מממנים גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי.

עשרות קילומטרים של כביש במימון האיחוד האירופי

בשנות ה-80 גרו בשטח האש 917 מספר מצומצם של משפחות בדואיות במבנים ארעיים. במהלך הדיון טענו אנשי המנהל האזרחי, כי מדובר ב"מקבץ מבנים" הכולל שלושה תיחומים שהוכנו ברשויות התכנון של המנהל האזרחי במחצית שנות ה-80. "התיחומים הללו נועדו לתת מענה לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת במקום מזה עשרות שנים. הבנייה ברובה מתרכזת בתחום התיחומים לאורך 30 השנים האחרונות. אירעו מספר מקרים אשר חרגו מהסיכומים וכנגדם הוצאו כלל הצווים הנדרשים וננקטו פעולות הריסה והחרמה".

מעבר לעובדה התמוהה כי הבניה בתיחומים אלו זכתה להעלמת עין, למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, הרי שמאז הלכה הבניה במקום והתרחבה, ובקצב הנוכחי יושלם רצף טריטוריאלי של עיר בהיקף כולל של 10,000 דונמים.

מתחת לרדאר הציבורי של כלל תושבי מדינת ישראל המנהל האזרחי נותן פרס לפורעי החוק הפלשתינים, ומאשר להם בקריצת עין בנייה  פרועה ובלתי חוקית של עיר ענקית, שאיננה עומדת באף קריטריון תכנוני וחוקי. מדובר בשערוריה הדורשת כי גורמי הביקורת הרשמיים במדינת ישראל יבצעו בדק בית עמוק בנידון. בכל מקרה, יש לעצור לאלתר את צמיחת העיר הפיראטית, וליישם מדיניות של אכיפת חוקי התכנון והבניה כפי שנדרש בכל מקום אחר.

כנופיות השודדים הבדואים ממשיכות לעשות כבתוך שלהם בבסיס צאלים. תיעוד חדש שחשפנו מראה כי מעשי הביזה נמשכים באין מפריע, והשודדים לא נרתעים מלאיים על החיילים המתאמנים.

לפני כשנתיים חשפנו בחדשות ערוץ 2 את תופעת כנופיות הגנבים הבדואים הפועלות בבסיס צאלים ובשטחי האימונים. כנופיות אלו, הרכובות על גבי טרקטורונים גונבות ציוד צבאי, מטרות אימונים, כלי רכב ותחמושת. בצה"ל ובמשטרה נמנעים מלטפל בתופעה באופן מהותי, תוך גלגול הדדי של האחריות. על פי הפקודות, החיילים נאלצים לחזות בתופעה מבלי להגיב בשום צורה.

מאז שידור הכתבה שלחנו מכתבים למערכת הביטחון והתשובות שקיבלנו היו מגוחכות ומקוממות כאחת. מתשובת משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל עלה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות של 'התמגנות לדעת' שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי.

למרות ההצהרות שניתנו מצד המשטרה וצה"ל על טיפול מערכתי בתופעה המדאיגה, תיעוד חדש שביצענו מלמד כי המצב נותר בעינו ואף החריף. בסרטונים החדשים שפרסמנו בחדשות ערוץ 2, כנופיות השודדים לא נמנעות לחדור לשטחי אש במהלך אימון ירי חי על מנת לגנוב ג'יפ סופה, חוסמות כלי רכב צבאיים שמגיעים לעברם, ואף מאיימים על חיילי צה"ל באבנים.

כל צמרת צה"ל מגיעה לצאלים כדי לראות את האימונים של אנשי המילואים. כולם רואים, כולם יודעים, כולם נמצאים פה בשטח, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. בסוף מגיע חייל מילואים והוא אוכל את הלב פעמיים. פעם ראשונה בגלל שהוא יודע שאם ייגנב לו ציוד אין אף אחד שיגבה אותו. פעם שניה כאשר הוא רואה את צה"ל, צה"ל הגדול והחזק שהוא מאמין בו, מושפל על ידי חבורה של ילדים על טרקטורונים

נמשיך לעקוב אחרי התופעה המבישה, ולדרוש מצה"ל ורשויות האכיפה להפסיק להיכנע לאלימות.

האירוע האחרון בבסיס צאלים בו נורה שודד שהיה חמוש בסכין, הציף מחדש את תופעת גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל, עליה אנחנו מתריאים בשנים האחרונות. מאות קצינים חתמו על עצומה הקוראת לשר הביטחון לשים לכך קץ

באירוע החדירה האחרון של בדואים שודדי מתכות לבסיס צאלים,  נורה אחד הגנבים שהיה חמוש בסכין. אירוע זה מציף שוב את חוצפתם של גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל בדרום הארץ, תופעה אותה מכיר כל חייל שהתאמן במקום בשנים האחרונות.

לפני מספר חודשים חשפנו את התופעה בתקשורת על ידי תיעוד כנופיית גנבי מתכות המתניידת בשטחי האש בבסיס צאלים על גבי טרקטורונים, וגונבת את נפלי הפגזים.

תגובת משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל שנשלחה כתגובה לפנייתנו, העלתה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות הגנה שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי.

בעקבות האירוע האחרון, החלו מאות קצינים לחתום על עצומה הקוראת לשר הביטחון משה יעלון, בדרישה למגר את התופעה.

"מזה זמן רב שהמצב בבסיס האימונים צאלים ובשטחי האש הסמוכים לו מדרדר והולך. עבריינים ופורעי חוק משבטי הבדואים שבסביבה מגיעים לשטחי הבסיס במטרה לגנוב ולגרום נזק לרכוש צבאי, פעמים רבות תוך סיכון עצמם ואחרים במהלך תרגילי אש", כתבו הקצינים. "כל יחידה שמגיעה להתאמן יודעת כי ציוד צבאי שיוותר רגע ללא השגחה ייגנב, לעיתים תוך איום על חיילים וקצינים, ואף תועדו מקרים רבים אף של פריצות לתוך הבסיס עצמו במטרה לגנוב תחמושת וכלי נשק".

הקצינים קבלו על העובדה, כי "למרות שרבים התריעו על הסכנה שבדבר, ועל כך שאירוע בעל אופי חבלני בשטחי הבסיס הוא רק שאלה של זמן, דבר לא נעשה כדי למגר את התופעה – להיפך: ההנחיות בנושא רק מחמירות, ומותירות את החיילים וסגל הבסיס חסרי אונים. אנו קוראים לכם, הממונים על הצבא, לפעול לעצור את הביזיון, לחדול מסירוס יכולת התגובה של החיילים, ולהחזיר את כבודו וביטחונו של הצבא למקומו הראוי".

פנינו הבוקר (שלישי) לשר הבטחון משה יעלון בדרישה שלא למנות את השופט (בדימוס) יצחק זמיר למגשר בעתירת שטח אש 918. זמיר קיבל בעבר פרס מטעם האגודה לזכויות האזרח והדבר מביא לניגוד עניינים מכיוון שהאגודה עצמה היא אחד העותרים בתיק הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים אמש (שני) בעתירת האגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כשהציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אולם בטרם מסרו נציגי פרקליטות המדינה את תשובתם להצעה, תנועת רגבים הביעה התנגדות מהעלאתו של פרופ' יצחק זמיר כמגשר. הסיבה להתנגדות, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, היא קבלת פרס "אביר זכויות אדם" בשנת 1986 מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהיא צד בעתירה דנן.

פנינו במכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לשר הבטחון משה יעלון, כן לפרופסור זמיר עצמו, כי לאור קבלת הפרס על ידי השופט (בדימוס) זמיר, "טוב יעשה כב' הנשיא אם ישקול מחדש את ההצעה ויוריד אותה מסדר היום".

כזכור, העתירה על שטח אש 918 הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ומספר פלסטינים תושבי האזור, בדרישה כי שטח האש לא יוכשר מכיוון שיצריך את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום.

הפלסטינים טוענים כי הם גרים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז, כשבאמצע הדיון, בטרם שטחו נציגי המדינה את טענותיהם, הציע השופט גרוניס לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר. נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור והסכימו לה. אולם נציגי הפרקליטות ביקשו ארכה למתן תשובה עד ל-7 באוקטובר 2013.

אנחנו סבורים, כי מלבד זהותו של המגשר המוצע, עצם ההליכה למסלול של גישור הוא לא ראוי. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והמזרחיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של "אנשי רוח" מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון.

אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי.

בדיון שהתקיים היום (שני) בעתירת פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, דחקו השופטים במדינה ללכת להליך של גישור. הנשיא גרוניס הציע את פרופ' יצחק זמיר, שופט עליון בדימוס, כמגשר.

המאבק על עתיד שטח אש 918 הגיע (שוב) לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ דנו היום (שני) בעתידם של מאות הפלסטינים השוהים באופן בלתי חוקי בשטח אש בדרום הר חברון.

במהלך הדיון הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, והציע לצדדים לפנות להליך גישור אצל השופט בדימוס יצחק זמיר. העותרים קיבלו את ההצעה בו במקום, אך נציגי הפרקליטות ביקשו להמתין עם ההחלטה עד אחרי החגים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז. בכל מהלך הדיון נכחו באולם עשרות  פלסטינים ופעילים מארגוני שמאל שונים. שלא במפתיע, בתום הדיון, נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור של הנשיא גרוניס.

כזכור, העתירה הוגשה ע"י האגודה לזכויות אזרח ומספר פלסטינים, תושבי שטח אש 918, בדרישה כי צה"ל לא יתאמן בשטח האש, צעד שיאלץ את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום. הפלסטינים טוענים כי הם מתגוררים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים. 

גם אנחנו בתנועת רגבים נכנסנו לתמונה, ובדקנו את תצלומי האוויר. כפי שניתן לראות שחור על גבי לבן, צהוב על גבי אדום, הפלסטינים הגבירו באופן "מקרי למדי" את קצב הבניה בשטח האש לאחר העתירה הראשונה שלהם בשנת 2000. וזה הסיפור כולו. פלישה לשטח האש ובניה בלתי חוקית, הגשת עתירה לבג"צ נגד צווי ההריסה, קבלת צו בינים נגד הפינוי וגרירת רגליים מצד המדינה במשך 12 שנה. כך מוקם כפר בלתי חוקי בחסות בג"צ, שכעת נמנע, בשל חשש מתגובת ארגוני השמאל, מלקבל את ההחלטה המתבקשת ולהורות על פינוי הפולשים לשטח האש, כמתחייב מעקרון שלטון החוק.

הפלסטינים וארגוני השמאל יכולים להיות מרוצים. הקמפיין התקשורתי צלח. שופטי העליון קיבלו את המסר והניחו לפלישה והעבריינות הפלסטינית להמשיך ולהתפשט.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והספרדיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של אנשי רוח מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון. אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי