החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב מגיע לשלבי הכרעה. נציגים מהתנועה השתתפו בדיון שהתקיים היום (רביעי) בוועדת הפנים בכנסת, והציגו מצגת המתארת את ההסתייגויות מהחוק ואת הדרכים האלטרנטיביות להסדר

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב מגיע לשלבי הכרעה. בדיון שהתקיים היום (רביעי) על ההסתייגויות מהחוק הצגנו יחד עם עמותת "במקום" מצגות המתארות את ההשגות מהחוק והדרכים האלטרנטיביות להסדר. פרופ' אורן יפתחאל הציג את עמדת עמותת במקום המבקשת להכיר בכל הישובים הלא חוקיים מנגד נציגנו, בצלאל סמוטריץ' ומאיר דויטש הראו במצגת מפורטת את הנתונים והעובדות והדרך להסדרת ההתיישבות הבדואים.

המצגת נסמכה על נייר עמדה "מעשה בחמישה בלונים" המערער על טענות ארגוני השמאל הקיצוני והנהגת הבדואים. ומראה כי אין מדינה מתוקנת שיכולה לתת שירותים להתיישבות שנמצאת בפריסה כזו גדולה. 324 משפחות בדואיות תובעות 300 אלף דונם, זה בלתי נתפס ואסור להיכנע לזה.

הבדואים הם אזרחי מדינת ישראל והמדינה מחויבת לתת את מה שניתן. אבל יש גם חובות. הקונפליקט הוא ארוך שנים שנע בין שני צירים מקבילים, ציר לאומי וציר אזרחי. הרצון להסדיר את ההתיישבות היא סוגיה אזרחית. כשמתמקדים בערוץ הלאומי נגיע לדרך ללא מוצא, ניתן לפתור את הבעיה רק כשמתמקדים במישור האזרחי.

חברי הכנסת הערבים ועמיתיהם מהשמאל הקיצוני, הפריעו פעם אחר פעם לדברינו ולדברי ועמותת 'NGO מוניטור', שסקר באזני הוועדה את מסע ההכפשה שמנהלים ארגוני השמאל הישראלים בפרלמנט האירופאי ובאו"ם, תוך הצגתה של מדינת ישראל כמנשלת ומגרשת.

לקראת הדיון שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת על החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב הפצנו נייר עמדה המפריך את טענות ארגוני השמאל הקיצוני והנהגת הבדואים – "מעשה בחמישה בלונים"

הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב מוגדרת על ידי ממשלת ישראל כיעד אסטרטגי. על כף המאזניים נמצאים כמאתיים אלף אזרחים בדואים אשר רובם מתגוררים בניגוד לחוק ומצד שני החלטת ממשלה על הסדרת ההתיישבות הכוללת פינוי של עשרות אלפי תושבים.

לצורך אישוש התנגדותם להסדרת ההתיישבות, מפיצים המנהיגים הבדואים ותומכיהם מהשמאל הקיצוני שלל טענות המוצגות לציבור כאמיתות מוחלטות. אולם לקראת הדיון שהתקיים היום (רביעי) בוועדת הפנים של הכנסת על החוק וסעיפיו, הוצאנו מסמך מפורט המפריך את עיקרי טענותיהם, תחת הכותרת "מעשה בחמישה בלונים".

המסמך מפרט חלק מהמיתוסים השקריים שהחדירו במשך שנים הנהגת הבדואים וארגוני השמאל הקיצוני לשיח הציבורי. כמו מרבית המיתוסים, קל מאוד לנפצם באמצעות הוכחות שאינן מתפרשות לשתי פנים: צילומי אוויר היסטוריים, מפות, תמונות ומסמכים.

כך למשל מופרך את המיתוס על הכפר אל-ערקיב. לטענת הבדואים הוקם הכפר ה'היסטורי' בתקופה העות'מאנית, אך בפועל, נבנו בתיו בשנות ה-90 ואילך, ובית הקברות הוקם בלב המדבר לפני כשלושים שנה בלבד. איך יודעים? פשוט מאוד, כי בתצלום האוויר משנת 1965 אין כל זכר לבית הקברות. צילום מוקדם יותר משנות ה-40, עוד לפני הקמת המדינה, מלמד כי האדמה במקום היתה שוממה לחלוטין ולא עובדה כלל בידי אדם.

ההצהרה הבדואית, כי הם דורשים שממשלת ישראל תכיר בקיומם של 45 כפרים 'היסטוריים' בלבד, מופרכת באמצעות שורת תצלומי אוויר המלמדים כי הנגב רצוף למעשה באלפי כפרים. ומה לגבי הטיעון כי הבדואים נחשבים ל'ילידים', הנהנים מזכויות שונות על הקרקע? בדיקה קטנה מעלה כי המקרה של הבדואים איננו עומד באף תבחין המקובל ברחבי העולם להגדרת הילידות. אגב, הטענות על מעמד הילידות החלו להישמע מפי הבדואים לפני כעשר שנים בלבד.

הטיעון הבדואי על כך שהם יושבים ב-5% מאדמות הנגב נשמט אף הוא לאחר בדיקה מתמטית. ההתיישבות הבדואית תופסת קרקעות בשיעור הגדול פי 17 מהיקף הקרקעות של העיר באר שבע, שמספר תושביה שווה לכלל האוכלוסיה הבדואית בנגב (כולל זו ביישובים המוסדרים).

מבדיקת הקרקעות הרלוונטיות להתיישבות עולה כי השיעור האמיתי של היקף הקרקעות עליו יושבת האוכלוסיה הבדואית, ושל תביעותיהם לבעלות פרטית, איננו רק 5% מאדמות הנגב, אלא כ21% מאדמות הנגב שהוקצו להתיישבות.

במהלך המחקר התגלה נתון מדהים נוסף, השולל את הטענות המסורתיות לקיפוח תקציבי. ניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והשוואת תקציבי הרשויות הבדואיות לתקציבי עיירות הפיתוח, מגלה כי תמיכת הממשלה ברשויות הבדואיות גבוהה ב-36% מהתמיכה בעיירות הפיתוח, חרף תשלומי ארנונה נמוכים במיוחד במגזר הבדואי.

ראוי בהחלט שיתקיים שיח ציבורי על החוק והתכנית הראויים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, אבל חשוב לדעת מהי מסגרת הדיון. אפשר וצריך להתווכח על תוכן ומהות, על איך כמה ולמה, אבל כשמדברים על העובדות חשוב להיצמד לנתונים ולא לחיות בעולם דמיוני ולהישען על כל מיני סיפורים וססמאות שמופרחות לאוויר כמו בלונים.

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית הלא חוקית ברחבי הנגב, המוכר גם בשם 'חוק בגין', עבר בחודש שעבר במליאת הכנסת בקריאה ראשונה. בזמן הקרוב תדון בחוק וועדת הפנים של הכנסת ואנו פועלים להכנסת תיקונים בנוסח החוק על מנת לצמצם את הנזקים הטמונים בו למדינת ישראל.

לצערנו החליטה הכנסת לתת לבדואים מתנות חינם, במשאב הכי יקר והכי חסר במדינה: הקרקע.
אנחנו שבים ומזכירים מעל כל במה אפשרית, כי בכל דיון משפטי שהתקיים עד היום ״הראיות״ של הבדואים לבעלות על הקרקע נדחו באופן מוחלט. 'הזיקה ההיסטורית' של הבדואים לקרקע היא זיקה לאומית והטענות הקנייניות הן רק כיסוי לכך. הוויכוח הלאומי הוכרע עם הקמתה של מדינת ישראל והבדווים כאזרחי המדינה היהודית צריכים לקבל פתרונות מגורים ראויים, אך לא בעלות על קרקע.

אנו פועלים בכל הכוח לבצע תיקונים נדרשים בחוק במהלך הדיונים להכנת החוק לקריאה שניה ושלישית, כדי לצמצם את נזקיו ככל הניתן.

לטעמנו, נקודת האור היחידה בחוק זה היא, כי לראשונה נקבעה מסגרת חוקית מחייבת, הן בזמן והן בעקרונות ביצוע, שתפעל לשים סוף להפקרות בנגב. ממשלת ישראל וגורמי אכיפת החוק ייבחנו במעשים ולא בהצהרות.

אם חשבנו לתומנו שעוד יש גבול לחוצפה ולזלזול בשלטון החוק, באו אנשי שבט אבו-כף והוכיחו לנו כי לא עוד. צפצוף כה ארוך, בדציבלים כה גבוהים לא נשמע בכל יום, אפילו באזור הנגב שהציות לחוק אינו ממאפייניו הבולטים, בלשון המעטה.

על הציר הראשי ממיתר לבאר שבע ומתחת לקו מתח גבוה, מאות מטרים ספורים מתחנת משטרת העיירות, הוקם לו מתחם שלם בלתי חוקי הכולל שש ווילות אדירות ומעוררות קנאה ולצידם מתחמי מסחר גדולים. נו, הרי גם להתפרנס צריכים אנשי שבט אבו-כף…

במקרים רבים של בניה בלתי חוקית במגזר הבדווי בנגב טוענות רשויות האכיפה כי מלאכת האכיפה קשה עליהן בשל ביצוען של עבירות הבניה במקומות מרוחקים, עם קשיי גישה ואיתור. נוסף לכך, טוענות הרשויות, לפקחים נשקף סיכון ביטחוני בכניסתם לריכוזים מרוחקים לשם ביצוע פעולות אכיפה ועל כן נקיטת הליכי פיקוח והריסה הינה סבוכה ומורכבת.

במקרה אבו-כף התירוץ הזה לא מחזיק מים. באבו-כף הכל קרוב ומתחת לאף ואין שום מניעה לגורמי האכיפה מלבצע את מלאכתן, לו רק רצו בכך. המתחם הענק שנבנה, וממשיך להיבנות, בניגוד לחוק ובהתרסה מכוונת כלפיו באבו-כף מצוי ממש על הכביש, במקום מרכזי וללא שום בעיית נגישות והתמצאות בשטח. באותה קלות בה נכנסו פקחי רגבים למתחם, צילמו ותיעדו את המתרחש בו, יכולים גם פקחי משרד הפנים ושאר גורמי האכיפה לעשות זאת. התעלמותן של רשויות האכיפה מהפרת חוק כה גדולה, כה בוטה וכה מתריסה המבוצעת לאור יום, במימדים כה גדולים ובמקום כה מרכזי מלמדת על ייאוש כמעט מוחלט מהיכולת לאכוף את חוקי המדינה בנגב.

לאחרונה איתרו פקחי רגבים את תחילתן של עבודות לבניית ווילה חדשה ונוספת במתחם, ובעצם, למה לא? אם את ששת הווילות הקיימות לא חולם מישהו להרוס מדוע שלא ימשיכו העבריינים ויבנו בניין נוסף?!

רכז דרום של רגבים, שאיתר את העבודות בראשיתן, פנה בבהילות לגורמי האכיפה ודרש כי ינקטו לכל הפחות את המינימום המתבקש ויפסיקו את הבניה בטרם תסתיים ובטרם תאוכלס.

חודשים רבים עוקב רכז דרום בדאגה אחר התקדמות הבניה, מבזבז נייר וזמן על משלוח מכתבים והתראות לגורמי האכיפה, אולם לא הועיל.

בשעה טובה יכולים אנו לבשר כי בחסותן של מערכות האכיפה הבניה הושלמה. הבית ניצב על תילו בגאווה, ואנו, אזרחים נאמנים ושומרי חוק, אנא נוליך את עלבוננו, עלבונו של שלטון החוק, עלבונה של המדינה.

תנועת רגבים רואה בחומרה רבה את אזלת היד המתמשכת של רשויות האכיפה כפי שהיא באה לידי ביטוי במלא חומרתה במקרה אבו-כף. אנו מצפים מהגורמים האחראים על כך לבצע בדק בית פנימי במערכות עליהן הם אמונים ולהסיק את המסקנות המתבקשות.

רגבים תמשיך לעקוב אחר הנעשה במתחם אבו-כף ולא תניח לסיפור עד שהחוק ייאכף במקום

לאחר חודשים רבים של עבודת מטה מאומצת השקנו את תוכנית 'יש פתרון'. התוכנית נועדה להוות קריאת כיוון לממשלת ישראל בבואה להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב

בסוף שנת 2007 התקבלה החלטה ע"י ממשלת ישראל, בדבר הקמת וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג ('ועדת גולדברג'). במהלך שנת 2008 קיימה הועדה עשרות ישיבות ושמעה את עמדותיהם של נציגי משרדי הממשלה השונים, נציגי ציבור ועמותות הפועלות בעניין הבדואים בנגב. בין השאר הופיע בפני הועדה גם נציג משלנו.

בסוף שנת 2008 פרסם השופט גולדברג את מסקנות הוועדה. עיקרן של המסקנות עסקו בצורך המיידי למדיניות ברורה בכל הקשור בהתיישבות הבדואים, בצורך באכיפה נוקשה וחד משמעית ובצורך להסדרת נושא תביעות הבעלות. הוועדה גם המליצה לכנס את הבדואים לישובים חוקיים ובמקרים מסוימים המליצה הוועדה על הלבנה של כפרים לא חוקיים העונים לקריטריונים מוגדרים.

המלצות וועדת גולדברג הינן בגדר מדיניות עקרונית ואינן מהוות "תוכנית עבודה" המאפשרת הוצאה לפועל של מדיניות זו. ממשלת ישראל החליטה, עם פרסום המלצות וועדת גולדברג, על הקמת צוות ישום להמלצות הוועדה בראשותו של מר אודי פראוור, ראש אגף מדיניות במשרד ראש הממשלה. הממשלה הטילה על צוות היישום לגבש, על בסיס המלצות הוועדה, תוכנית עבודה אופרטיבית לפתרון בעיית הבדואים בנגב.

לאור האמור, גיבשנו ביחד עם אנשי אקדמיה, ביטחון, אנשי רוח ונבחרי ציבור, את תוכנית "יש פתרון".

מטרת התוכנית להסדיר באופן כולל וקבוע את סוגיית התיישבות הבדואים בנגב, תוך שמירה על האינטרסים הציוניים של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת מארבעה שלבים התלויים ומשולבים זה בזה:

שלב הבלימה – בלימת הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על קרקעות הנגב.
שלב ההיערכות – פתרון סוגיית תביעות הבעלות, פתרון בעיית המגורים ושיקום הישובים הוותיקים.
שלב הפינוי – מעבר של האוכלוסיה הבדואית מהישובים הבלתי חוקיים לתוך הישובים החוקיים.
דף חדש – מניעת הישנות עתידית של תופעת ההתיישבות הבלתי חוקית בנגב.

התוכנית הופצה לחברי כנסת, לחברי הממשלה ולמעצבי דעת הקהל בישראל ובעולם. נציגי התנועה מבצעים כל העת פגישות עם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, בכדי להציג את עיקרי התוכנית ובכך להשפיע על החלטות המדינה בנושא.