במקביל לפסילת "חוק ההסדרה" של ההתיישבות היהודית על ידי בג"ץ, החליט בג"ץ לאפשר הסדרה של אלפי מבנים ערבים בלתי חוקיים.

שעות לאחר פסיקת בג"ץ על ביטול חוק ההסדרה, פרסמנו סרטון על החלטת בג"ץ לאפשר הסדרת בנייה ערבית בלתי חוקית בתחומי שטח האש 917 בדרום הר חברון – בו הרשות הפלסטינית בנתה בעשור האחרון מעל 2000 מבנים לא חוקים.

בשנת 2016 עתרנו בפעם הראשונה לבג"ץ נגד הבניה הבלתי חוקית בשטח האש 917, שטח אימונים של צה"ל באזור אסטרטגי המתפרש על עשרות אלפי דונמים, כאשר הבניה נעשית על ידי ובתמיכת הרש"פ, הסוללת כבישים ומקימה תשתיות חשמל, מים, מבני חינוך ומסגדים – והכל בעזרת מימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.

במסגרת הדיון בבג"צ, הודיעה המדינה כי בכוונתה לבחון הסדרה במקום ולהלבין את הבניה הלא חוקית במרחב האסטרטגי המדובר ובתוך שטח האש. על בסיס הצהרת המדינה, דחה בג"צ את עתירת רגבים באומרו שהעתירה אינה רלוונטית שכן העתירה דורשת הריסת המבנים ואילו המדינה הודיעה כי היא מתכוונת לבחון אפשרות להסדיר במקומה את הבניה הלא חוקית. בהחלטה זו בג"צ הכשיר למעשה את אלפי המבנים הלא חוקיים שנבנו במטרה לתפוס את הנקודה האסטרטגית הזו, ולייצר רצף התיישבותי בין בקעת ערד לשטחים ביהודה ושומרון.

בג"ץ הוכיח כי הוא בית דין גבוה לצדק יחסי. בכל הנוגע להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בג"ץ לוחץ על הדק ההריסה וקבע פעם אחר פעם כי יש להרוס שכונות שלמות הגם שהמדינה הצהירה שבכוונתה להסדירם. מצד שני, בג"צ מונע כל יוזמה מצד המדינה לשנות את החקיקה כך שיהיה ניתן להסדיר את העניין. לעומת זאת, כשזה נוגע לבניה ערבית לא חוקית ועוד בתוך שטחי אש, אין לבית המשפט שום בעיה לקבל כל פתרון הסדרתי ולמנוע הריסה בכל מחיר. מעתירות הראי הללו נחשף פרצופו האמיתי של בג"ץ.

בניגוד להצהרות קודמות שנתן בבג"ץ, המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת שהעניק לחוק ההסדרה. "כך מתנהל שלטון פקידים"

מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.

בשנת 2017 הגשנו עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.

כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. עתרנו בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.

במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנינו אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.


כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו. בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".

כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.

טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.

יש פה מקרה מובהק של "שלטון הפקידים". המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו.

בג"ץ הורה על השופט (בדימוס) יצחק זמיר, לשמש כמגשר בעתירת האגודה לזכויות האזרח, ממנה קיבל את 'פרס אביר זכויות האדם'. הסכמת משרד הביטחון להליך הגישור המועד להתמוססות מהווה צעד נוסף של כניעה לעבריינות הפולשים, אך הפעם בחסות בג"ץ

לפני כחודשיים התקיים בבג"ץ דיון בעניינו של שטח האש 918 בדרום הר חברון, אליו פלשו פלשתינים בניגוד לחוק. לדיון קדם קמפיין מאסיבי מבית היוצר של "אישי רוח" המזוהים אם השמאל הקיצוני, ובית המשפט, שכנראה חשש מלקבל החלטה לא פופולרית בחוגי עיתון הארץ ולהורות על פינוי הפולשים, הציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אלא, שבשנת 1986 קיבל זמיר את פרס "אביר זכויות אדם" מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה המדוברת. במכתבים ששלחנו לנשיא גרוניס, לשר הביטחון משה יעלון, וכן לזמיר עצמו קודם כל כי על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור כולה, הנותנת פרס לפולשים. בנוסף הצבענו על חוסר הבעייתיות הרבה במינויו הספציפי של זמיר לתפקיד המגשר.

במכתב תגובה קצר, השיב לנו פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי ההצעה עדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפניו כהצעה מוגמרת.

במכתב תגובה נוסף ששיגרנו לזמיר, ציין עורך הדין שלנו בועז ארזי, כי מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של זמיר, לאור מעמדו ותפקידו, קיים 'טעם לפגם', ו'פגיעה במראית פני הצדק' בהצעת המינוי. "נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

למרות הביקורת הרבה שהופנתה כלפי שר הבטחון, בוגי יעלון, הודיעה פרקליטות המדינה על הסכמת משרד הבטחון לפנות להליך הגישור. שופטי בג"ץ החליטו השבוע כי התקופה המוקצבת להליך הגישור תהיה בת ארבעה חודשי ובאותה נשימה הוסיפו כי תקופה זו ניתנת כמובן להארכה.

הליך הגישור המוצע מהווה צעד נוסף של כניעת המדינה לעבריינות המתמשכת. לוח הזמנים הגמיש שניתן לו, רק מעצים את החשש מפני ניסיון מכוון למוסס את האכיפה נגד הפולשים.

נמשיך לעקוב אחרי ההליך, על מנת לבחון האם בסופו יקבלו הפולשים גושפנקה למעשיהם, מטעם בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.

בעוד נגד מבנים ביישוב מצפה דני מוצאים צווי הריסה – מוקם בסמוך באין מפריע כפר פלסטיני גדול בלתי חוקי

מסתבר שאכיפת החוק בצורה שוויונית אינה דבר מובן מאליו: סמוך ליישוב מצפה דני שבבנימין נבנה כפר פלסטיני ללא כל היתר בנייה וללא אישור חוקי. מדובר בעשרות מבנים, חלקם מבני קבע לכל דבר, שמוקמים במרץ. גורמי האכיפה אינם פועלים נגד הפרת החוק הזועקת לשמים. מנגד, אותם גורמים מוציאים צווי הריסה ופועלים לאכיפת החוק דווקא ביישוב מצפה דני.

פנינו במכתב לשר הביטחון, למפקד פיקוד המרכז ולראש המנהל האזרחי בדרישה לפעול לאלתר נגד הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית – ובמקביל להסביר את הפער הבלתי מתקבל על הדעת בין אופן אכיפת חוקי התכנון והבנייה במצפה דני ובכפר הפלסטיני הבלתי חוקי בעליל.

בעוד ברחבי יו"ש הורס המנהל האזרחי כמעט מדי שבוע מאחזים יהודיים, בדרום הר חברון עומדים על תילם באין מפריע שני מאחזים פלסטיניים בלתי חוקיים

עתרנו לבג"צ בדרישה שיורה למדינה לנמק מדוע אינה פועלת להריסתם של שני מאחזים פלסטיניים בלתי חוקיים שנבנו בשנים האחרונות סמוך ליישוב סוסיא שבדרום הר חברון. במקביל, מתבקשים השופטים בעתירה להוציא צו ביניים שיאסור כל בנייה נוספת במקום.

את המאחזים בנו בעשור האחרון בני משפחת נוואג'עה, המתגוררים גם בעיירה יטה הסמוכה. בשנים האחרונות סובלים תושבי סוסיא מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד שכניהם הערבים, ובכלל זה גניבת ציוד ובקר.
בעתירה מוזכרת עמדת המדינה, ולפיה הדבר שמנחה את גורמי אכיפת החוק בבואם להחליט היכן לפעול הוא סדר העדיפויות הביטחוני. המקרה המדובר מפריך את הטענה, משום שאין חולק שהישארותם של המבנים במקומם הנוכחי סמוך ליישוב יהודי ולצירי תנועה מהווה איום ביטחוני ראשון במעלה.

יצוין כי בני משפחת נוואג'עה משתפים פעולה עם קבוצות של אנרכיסטים אשר מגיעים מדי שבת לאזור על מנת להתסיס את האווירה נגד המתיישבים היהודים. בעתירה גם מובאת חלופת מכתבים ענפה עם רשויות החוק, אשר מעידה על אוזלת יד משוועת בטיפול המדינה בעבריינות המסוכנת הזו אשר עלולה לעלות בחיי אדם.

בעקבות העתירה, הוציא בג"צ צו ביניים האוסר על המשך הבנייה בשני המאחזים.

לקראת דיון נוסף שנערך בתיק, הגשנו תצהיר שבו נטען כי הפלסטינים מפירים את הצו ומוסיפים לבנות במקום. בג"צ נזף בעבריינים, אך נתן ארכה של שלושה חודשים על מנת לאפשר את בחינת התכנית להכשרת המאחזים שהגישו התושבים למשרד הביטחון.

בעוד בעניין מגרון וגבעת האולפנה מפגינה המדינה נחישות יוצאת דופן – בעשרות מקרים בהם מעבדים פלסטינים בעזרת כלים הנדסיים כבדים אדמות ברחבי יו"ש בניגוד לחוק וללא היתר, מגלות רשויות האכיפה אוזלת יד מחפירה

בעתירה שהגשנו בימים אלה לבית המשפט הגבוה לצדק, ביקשנו להוציא צו על תנאי המחייב את שר הביטחון, את מפקד פיקוד המרכז ואת ראש המנהל האזרחי ביהודה ובשומרון לנמק מדוע אינם פועלים למיגור תופעת העיבוד הפלסטיני הפיראטי של עשרות שטחי אדמה ביהודה, בבנימין ובשומרון. במקביל מבקשת התנועה משופטי בג"צ להוציא צו ביניים שיורה לרשויות האכיפה לפעול לאלתר לעצירת העבודות.

"בכל רחבי יהודה ושומרון, באתרים שונים ובפיזור גדול, מתבצעות עבודות הנדסיות בקנה מידה ענק, ללא היתר, באמצעות כלי הנדסה כבדים, המכשירות קרקע טרשית שלא עובדה מעולם (או קרקע שעובדה חלקית ובאופן מוגבל) לשמש כקרקע חקלאית לכל דבר ועניין – בעוד המשיבים אינם עושים דבר בכדי למגר את הפעילות הנ"ל, המבוצעת בניגוד לחוק", לשון העתירה.

לעתירה צירפנו לא פחות משישה עשר מקרים בהם גילו פקחים של התנועה עיבוד קרקעות פלסטיני בלתי חוקי. מדובר בשטחים הנמצאים בבעלות המדינה או בבעלות פרטית בשטחי C (בהם אחריות ישראלית מלאה). באותם אזורים משתלטים הפלסטינים על קרקעות אשר לאחר עיבודן נוצר רצף עם שטחי חקלאות הצמודים להן. לצורך הפרויקט משתמשים העבריינים בכלים הנדסיים כבדים בעלות של מילוני שקלים, אשר ממומנים על ידי הרשות הפלסטינית וכן בידי גורמים זרים בעלי עניין.

בעתירה נטען כי מדובר בבעיה חמורה, בכמה מישורים. במישור המדיני – קובעים הפלסטינים עובדות בשטח, אשר בעתיד ישרתו את מטרותיהם להקמת מדינה באופן חד צדדי. במישור המשפטי – העבריינים עלולים לקבל בעתיד "חזקה" על הקרקע הגזולה, והשבת הגלגל אחורה תיהפך למעשה לכמעט בלתי אפשרית. במישור הביטחוני – העבודות, המתרסים והטראסות, מהווים סכנה ביטחונית, מאחר והם עלולים להקל על ביצוע פיגועים בצירי התנועה, יצירת דרכי מילוט וכו'. ובמישור הסביבתי – העבודות נעשות תוך פגיעה קשה והרסנית באיכות הסביבה ובנוף. במהלך השנים האחרונות ניהלנו תכתובת ענפה עם רשויות האכיפה, בדרישה לפעול כנגד הפלסטינים העבריינים. אולם, כמצוין בעתירה לבג"צ, הרשויות השתהו במתן התגובות, וכשאלו כבר הגיעו – הן היו לקוניות ומלאות סתירות פנימיות.

בשורה התחתונה, המדינה, בהחלטה מודעת ככל הנראה, מעלימה עין מהתופעה המדאיגה והחמורה, ובכך מעבירה מסר מסוכן בכל הנוגע למעמדו של שלטון החוק ביהודה ובשומרון, ככל שהוא נוגע לאוכלוסייה הפלסטינית.

חידושים תיאולוגיים מבית מדרשו של המנהל האזרחי: חסינות למסגדים בלתי חוקיים. בתי כנסת? זה כבר סיפור אחר.

שני בתי תפילה בלתי חוקיים, שתי עתירות זהות לבג"צ, שני צווי ביניים זהים נגד המשך הבניה, שתי הפרות של הצווים השיפוטיים. עד השלב הזה בסיפור, התפתחות העלילות זהה להפליא. אלא, שמכאן והלאה נפרדות דרכן, זו לחיים וזו למוות. מסקרן אתכם? תמשיכו לקרוא.

אל מתן, שכונה פסטוראלית של הישוב מעלה שומרון. אדמות מדינה בתוך הקו הכחול של הישוב ובתחומי תכנית מתאר מאושרת לבניה. מסיבות פוליטיות מעוכב זה שנים אישור התכנית המפורטת של השכונה כך שמבחינה חוקית לא ניתן להנפיק במקום היתרי בניה. במקום נבנה בית כנסת בלא היתר שכנגדו הגיש ארגון השמאל הקיצוני, 'יש דין', באמצעות שני מוכתרים מכפרים שכנים, עתירה לבג"צ.

בבג"צ, כרגיל, הזדרזו להעניק לארגון הקיצוני את הסעד המבוקש והוציאו צו ביניים האוסר על המשך בנייתו של בית הכנסת. בחלוף תקופה קצרה אצו רצו השטינקרים מ'יש דין' לבג"צ ודיווחו כי, אבוי, בניגוד לצו הביניים הותקנו בבית הכנסת חלונות האלומיניום. לאור ההפרה החמורה של הצו השיפוטי ובחסות רמיזות עבות מצד שופטי בג"צ הזדרזה המדינה להודיע כי משהופר צו הביניים מטפסת ועולה האכיפה במקום לראש סדרי העדיפויות. אשר על כן, הודיעה המדינה בהודעה נחרצת, בית הכנסת ייאטם בתוך ארבעה-עשר יום. הצו יבוצע על ידי התושבים, ולא – יאטמו כוחות הביטחון את בית הכנסת בכוח. לא הועילו הפצרות ולא הועילה שתדלנות פוליטית. לא הועילו תחינות התושבים על כי מדובר בבית הכנסת יחיד בשכונה, בית הכנסת נאטם, התפילה בו הופסקה והוא עומד בשיממונו מזה מספר חודשים. ול'יש דין' היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

עד כאן הכל טוב ויפה.

אלא שאל מול הפרת צו ביניים זהה לחלוטין של בג"צ נאלמת המדינה דום ומשתהה באופן לא מוסבר מלדרוש את כבודו האבוד של בג"צ ולאכוף את הצו.

מדובר במסגד עתיר מימדים שנבנה בימים אלו בניגוד לחוק בכפר בורין הסמוך ליצהר שבשומרון. המסגד נבנה ללא היתר מחוץ לכל תכנית סטאטוטורית תקפה. פקחי השטח של רגבים תיעדו את בניית המסגד ובחלוף כחודשיים של תכתובות עקרות פנתה התנועה לבג"צ בדרישה כי יורה לרשויות האכיפה לעצור את הבניה בטרם תושלם ובטרם יחל השימוש במסגד כבית תפילה – מה שיקשה עד מאוד את היכולת להרוס אותו לאחר מכן.

למרבה ההפתעה, משצורף ראש הכפר כמשיב לעתירה ובהתבסס על הצו שהוצא כנגד בית הכנסת באל-מתן, הוציא בג"צ צו עראי האוסר על המשך בניית המסגד.

אלא שהפלשתינים לא חשבו לרגע לציית לצו והבניה נמשכה. משתיעדו פקחי השטח של רגבים את הפרת הצו השיפוטי פנה עורך דינה של התנועה, עמיר פישר, אל המנהל האזרחי ודרש את איטומו המיידי של המסגד, בדומה למה שעלה בגורלו של בית הכנסת באל-מתן. משתשובת המנהל בוששה לבוא והבניה נמשכת, פנה עו"ד פישר לבג"צ וזה הורה למדינה למסור את עמדתה בתוך ארבעה ימים.

בהתאם להוראת בג"צ, הגישה המדינה הודעה לבג"צ בה נאמר כי פעולות לאכיפת הצו השיפוטי אינן מבוצעות בהוראת ראש המנהל האזרחי בכבודו ובעצמו, וזאת בשל הסיכון הביטחוני הנשקף לפקחים. האלימות כנראה משתלמת ובגדול.

לבקשתנו, התקיים ביום שלישי י"ח אדר א' (22.2.11) דיון דחוף בעתירה ובהפרת הצו שהוצא ע"י בית המשפט. לקראת הדיון הגישה המדינה הודעה נוספת בה נמסר, כי עקב הפרת הצו מועצת בורין אטמה את צריח המסגד, עם זאת הוסיפה המדינה כי היא סבורה שעל מועצת בורין לאטום את המסגד כולו ע"מ להגשים את תכלית האטימה.

אנחנו מקווים כי בית המשפט יידחה על הסף את המדיניות המפלה שבה נוקטת המדינה לרעת המתיישבים הישראלים וכי הוא יחייב את המדינה לאטום את המסגד באופן מיידי.

דו"ח חדש שכתבנו חושף: בג"צ מעניק, באופן קיצוני, עדיפות לעתירות המוגשות ע"י ארגוני השמאל הקיצוני.

 דו"ח חדש שהפקנו מבסס מדעית את מה שרובינו חשנו מזמן: בית המשפט העליון, ובפרט הנשיאה דורית בינייש, מעניקים עדיפות בולטת לארגוני השמאל הקיצוני. העדיפות מתבטאת בזירוז ההליכים בצורה משמעותית ובולטת, בהוצאת צווי ביניים, בהשתתפות הנשיאה בייניש בהרכב הדן בתיק, בהוצאת צווים על תנאי כנגד המדינה, בהתערבות בהחלטות של רשויות ממשלתיות, ועוד.

התייחסותו של בג"צ לַעתירות נבחנת בדו"ח על בסיס פרמטרים זהים, אובייקטיביים ומדידים, ומן הממצאים ניתן לראות בבירור כי בעוד שעתירות השמאל זוכות להתייחסות רצינית ומחמירה, הרי שעתירות זהות המוגשות על ידי ארגונים המזוהים עם הימין זוכות להתייחסות מזלזלת ולא רצינית.

בדו"ח נבחנים מדעית פרמטרים קבועים, ובהם: משך הזמן שניתן לתגובה, מספר דיונים שהתקיימו ופרקי הזמן שחלפו בין דיון לדיון, ההרכב אשר מונה לדון בהן וכן הוצאת צווי ביניים וצווים על תנאי.

הדו"ח מתמקד במרכיבים הפרוצדוראליים של ההליך. זאת, כיוון שהליכים אלו מתבצעים עוד לפני שהתיק נדון לגופו. בשלב זה החלטות השופטים משקפות את נקודת המוצא ואת העמדה הבסיסית שלהם אל הסוגיה. משום כך, את ההבדלים התהומיים בין עתירות הימין והשמאל, כפי שהם משתקפים בדו"ח, לא ניתן לתלות בדקויות משפטיות מלומדות.

אין המדובר בעתירה אחת, לא בשתיים וגם לא בשלוש. בדו"ח מוצבות אחת מול האחת כ"תמונות ראי" כלל העתירות שהוגשו משני צידי המתרס הפוליטי כנגד בניה בלתי חוקית בשטחי יהודה ושומרון בין השנים 2005 ל- 2009 ומצביעות כולן על אותה מגמה מפלה, שנראה כי כבר אין איש מן השופטים עושה ולו מאמץ קטן להסתירה.