מפעילי המחצבה הערבית הפיראטית בבית פג'אר בגוש עציון גרסו לחצץ כשני קילומטרים של האמה מימי בית שני.
כבר יותר מ15 שנה אנחנו מנהלים מאבק משפטי עיקש ביותר נגד פעילות המחצבה, והמדינה הצהירה פעמיים בבג"ץ כי תאכוף ותסדיר את פעילות המחצבה. למרות זאת, בניגוד להצהרות המחצבה הפיראטית ממשיכה בפעילותה וכל שנה מתרחבת עוד ועוד על פני מאות דונמים נוספים של אדמות מדינה.
חברנו מעמותת שומרים על הנצח חשפו כי באתר המחצבה מתקיימת הריסה של עתיקות וארכיאולוגיה. כאשר הם משמידים אמת מים מימי בית שני. מערכת המים שהשתרעה על פני אורך של כ40 קילומטר, היתה אחת משתי אמות שהובילו מים לבריכות שלמה – מאגר מים גדול שממנו יצאו שלוש אמות אשר הובילו מים לירושלים ולהרודיון.
הנה סרטון שמראה את עוצמת הפגיעה. הרס לשם הרווח הכלכלי בלבד, בלי שום התייחסות לעתיקות, להיסטוריה ולחיים שהיו ברחבי יהודה ושומרון לפני אלפי שנים.
רק הבוקר פורסם בישראל היום כי בוצעה אכיפה והוחרמו כלים במחצבה. פעילות האכיפה הזו היא בדיחה עצובה. בתחילת המאבק שלנו ב2010 המחצבה הייתה על 1100 דונם והיום, למרות כל ההבטחות של המנהל האזרחי, היא מקיפה כבר 1600 דונם. בכל רגע נתון יש באתר עשרות כלים, והמדינה מחרימה כמה כלים בודדים במשך שנים? הכל הצגה!
כשהעבריינים מוכנים לעשות הכל בשביל כסף, זה מילא. אבל כשמדינת ישראל עומדת מול המחצבות היא צריכה לעשות ככל שביכולתה כדי לעצור אותם.
מאחז בדואי שהוקם על אדמה פרטית וללא היתר, זכה ל"חסינות" מטעם המנהל האזרחי שהתחייב לראשי השבט לא להרוס עשרות מבנים שהוקמו במקום, ואף הקים במקום בית ספר עבור הפולשים – על קרקע פרטית וללא היתרי בניה
בניגוד לחוק ולכל כללי המנהל התקין, אישר המנהל האזרחי הקמת מאחז בדואי לא חוקי בו מתגוררות עשרות משפחות על קרקע פרטית פלשתינית, ואף בנה עבורם בית ספר במקום. כך עולה מעתירה שהגשנו נגד ראש הממשלה, שר הביטחון, אלוף פיקוד המרכז ומפקד המנהל האזרחי, שנידונה לאחרונה בבג"ץ. במסגרת ההסכם אישר המנהל האזרחי את פלישת בני השבט לאדמה פרטית פלשתינית באזור בנימין.
עתירה זו הוגשה לאחרונה לאחר שתוקנה, כאשר השופטים הורו למנהל האזרחי לחשוף את פרטיהם המדויקים של בני השבט הבדואי כעבנה, המתגוררים במאחז הממוקם בין הכפר דיר דיבוואן והיישוב מעלה מכמש, ולאפשר לרגבים לצרפם כמשיבים בעתירה.
בעתירה התבקש בית המשפט להוציא צו ביניים שיאסור על בני השבט לבצע עבודות בנייה ופיתוח במקום, וכן לדרוש מהמדינה לנמק מדוע לא תפתח לאלתר הליכי פיקוח והריסה נגד עשרות הבתים שנבנו בניגוד לחוק על קרקע לא להם.
חסינות מתמיהה מהליכי פיקוח
בעוד שממשלת ישראל והמנהל האזרחי מצהירים השכם והערב כי בראש סדרי העדיפויות של גורמי האכיפה עומד הטיפול בבניה ללא היתר על אדמות פרטיות, התברר לרגבים כי במסגרת ההסכם התחייב המנהל לאפשר לפולשים להקים מבני קבע במאחז, להימנע מלנקוט בפעולות אכיפה כלשהן כנגד המבנים, שהוקמו על אדמה פרטית פלשתינית וללא היתרי בניה כדין. בהמשך לכך המנהל אף הקים בעצמו מבנה חינוך במקום ללא היתרי בניה, תוך שהוא מבצע בעצמו פלישה לאדמות פרטיות פלשתיניות.
להגשת העתירה קדמה תכתובת שקיימנו מול המנהל האזרחי, לאחר שלפני כשנתיים הבחנו כי מקבץ של עשרות מבנים באזור בנימין, נעדר משכבת המידע הדיגיטלית המתעדת את כל תיקי הפיקוח שמקיים המנהל האזרחי נגד עבירות בניה. במכתב שנשלח למנהל האזרחי תהינו מדוע זוכה המאחז הפלשתיני "לחסינות" מצד גורמי האכיפה, וכיצד לא נפתח תיק פיקוח כנגד אף מבנה מאלו המצויים במקום. בשלב זה לא ידעו ברגבים כי המאחז הוקם על קרקע פרטית פלשתינית.
בתחילה השיבו במנהל האזרחי כי בני השבט יושבו במקום באישור הדרג המדיני, לאחר שפונו משטחי אש של צה"ל, ובמסגרת ההסכם שנכרת עם ראשי השבט ניתנו רק אישורים ספציפיים להקמת מבנים ללא היתר בשטח המאחז. במנהל הוסיפו וטענו כי נציגיו מקיימים מעקב כנגד חריגות בניה שלא אושרו במסגרת אותו הסכם, וכי אף נהרסו מבנים והוחרמו כלים שונים.
בעקבות תגובה זו, ביצענו בדיקה בה התברר לתדהמתה כי המאחז הוקם על אדמות פרטיות של פלשתינים. שבנו ופנינו למנהל בבקשה לקבל על פי חוק חופש המידע, את ההסכם שנכרת לכאורה עם ראשי השבט וכן לדעת אם הקמת המאחז נעשתה לאחר קבלת הרשאה מבעלי הקרקע.
במנהל האזרחי השיבו כי ההסכמות בין המדינה וראשי השבט עוגנו במסגרת ההליכים בבג"ץ 7912/96 (געלה נגד מפקד כוחות צה"ל). במנהל הוסיפו כי אכן "לא הוצאו היתרי בניה בעבור המבנים במקבץ". ביחס לשאלה העקרונית כיצד אפשר המנהל לאנשי השבט לפלוש ולבנות על אדמות בבעלות פרטית, הסתפקו במנהל בתשובה כי "אין בידינו כל מידע על תלונות בעלי הקרקע".
תגובת המדינה מלמדת – מהעלמת עין עבר המנהל להשתתפות פעילה בפלישה
במרץ 2013, לאחר שבמנהל האזרחי התעלמו שוב ושוב מדרישתנו לעיין בפרטי ההסכם, עתרנו לבג"ץ (2031/13). רק באוגוסט דאשתקד, לאחר סדרת בקשות אורכה חוזרות ונשנות, הגיש המנהל את תגובתו המקדמית לעתירה. בתגובה צויין כי העובדות שפורטו בתכתובת שקדמה לעתירה, התייחסה למעשה למאחז בדואי אחר שהוקם ליד היישוב רימונים.
במנהל תיקנו את תשובתם וציינו כי העובדות בנוגע למאחז בשטח נשוא העתירה הן כי בני השבט החלו להתגורר במקום בקביעות בשנת 1985 ובראשית שנות ה 90 התגבש הסכם בין ראש המנהל לבני השבט לפיה בני השבט ימשיכו להתגורר במקום. בהמשך לכך פעל שר הביטחון להצבת מבנה חינוכי במאחז, אשר הוצב אף הוא כמובן ללא היתר בתוך שטח האדמות הפלשתיניות הפרטיות.
במנהל הוסיפו וטענו בתגובתם כי "ננקטו פעילות אכיפה נגד בניה החורגת מתחומי המקבץ", וכי "בהתאם למידע שבידי יחידת הפיקוח תושבי המקבץ נוהגים לשלם לבעלי הקרקע דמי שכירות וזאת תוך הסכמת הבעלים לשהותם במקום".
לאחר קבלת תגובת המדינה המקדמית פנינו וביקשה לעיין בפרטי המחזיקים הנכונים, וכן לקבל סימוכין לטענת יחידת הפיקוח כי תושבי המקום מחזיקים במקום בהסכמת בעלי הקרקע ומשלמים להם דמי שכירות.
לפני כחודש, לאחר התחמקויות חוזרות ונשנות, הוגשה תגובה נוספת מטעם המדינה בה נמסר כי המנהל מסרב להעביר את פרטי המחזיקים שבידו לידינו וכי הטיעון המהותי והמרכזי שהשמיעו בדיון הקודם, לפיה משלמים התושבים דמי שכירות לבעל הקרקע אינו ידוע למנהל ממקור ומבוסס, ומקורו בסך הכל בטענות שאמר אחד מהפולשים המתגוררים במאחז לפקח המנהל האזרחי…
ביום 18.6.14 התקיים דיון בעתירה, בפתחה תהה בית המשפט מדוע המינהל מסרב למסור את פרטי המחזיקים שבידו ולאפשר את צירופם כמשיבים לעתירה. משכך, הודיע המנהל כי ימסור פרטים אלו לידינו, לאחר שהגשנו את העתירה המתוקנת, בה צורפו פרטי הפולשים כמשיבים לעתירה.
כך, בחסות המנהל האזרחי, האמון על שלטון החוק באזור, ובסיועו הפעיל, הוקם לו מאחז בדואי בלתי חוקי על אדמות פלשתיניות פרטיות, תוך התעלמות מזכויות הקניין של בעלי האדמות, מדיני התכנון והבניה, משלטון החוק, מכללי מינהל תקין ומהזכות לשוויון בפני החוק.
עורך הדין עמיר פישר ציין בעתירה כי ההסכם שקיימה המדינה עם בני השבט עומד בניגוד לחוק, לכללי המשפט ולזכויות הקניין ולפיכך דינו להתבטל. "אין מדובר באי אכיפה, כתוצאה ממשאבים מוגבלים, אלא במדיניות אי אכיפה מאושרת, מוסכמת ומוצהרת. מה שהחל כמחדל אכיפה הפך עד מהרה לשותפות פעילה בהסגת גבול ובביצוע מעשים פליליים, כאשר המנהל הקים בעצמו עבור הפולשים מבנה ללא היתר על אדמה פרטית".
פישר הוסיף כי בשורה של פסיקות בג"ץ ואף מתגובות המדינה בעתירות שונות, עלה כי עבירות בניה בלתי חוקית שבוצעו תוך פלישה לקרקע פרטית הינן בראש סדר העדיפויות לאכיפה. לאור זאת על המדינה היה להעמיד את הריסת מבני מאחז זה בראש סדרי העדיפויות של רשויות האכיפה ולפעול לפתיחת תיקי פיקוח ולהוצאה ומימוש של צווי הריסה ביחס לכלל המבנים במאחז.
