בעוד בעניין מגרון וגבעת האולפנה מפגינה המדינה נחישות יוצאת דופן – בעשרות מקרים בהם מעבדים פלסטינים בעזרת כלים הנדסיים כבדים אדמות ברחבי יו"ש בניגוד לחוק וללא היתר, מגלות רשויות האכיפה אוזלת יד מחפירה

בעתירה שהגשנו בימים אלה לבית המשפט הגבוה לצדק, ביקשנו להוציא צו על תנאי המחייב את שר הביטחון, את מפקד פיקוד המרכז ואת ראש המנהל האזרחי ביהודה ובשומרון לנמק מדוע אינם פועלים למיגור תופעת העיבוד הפלסטיני הפיראטי של עשרות שטחי אדמה ביהודה, בבנימין ובשומרון. במקביל מבקשת התנועה משופטי בג"צ להוציא צו ביניים שיורה לרשויות האכיפה לפעול לאלתר לעצירת העבודות.

"בכל רחבי יהודה ושומרון, באתרים שונים ובפיזור גדול, מתבצעות עבודות הנדסיות בקנה מידה ענק, ללא היתר, באמצעות כלי הנדסה כבדים, המכשירות קרקע טרשית שלא עובדה מעולם (או קרקע שעובדה חלקית ובאופן מוגבל) לשמש כקרקע חקלאית לכל דבר ועניין – בעוד המשיבים אינם עושים דבר בכדי למגר את הפעילות הנ"ל, המבוצעת בניגוד לחוק", לשון העתירה.

לעתירה צירפנו לא פחות משישה עשר מקרים בהם גילו פקחים של התנועה עיבוד קרקעות פלסטיני בלתי חוקי. מדובר בשטחים הנמצאים בבעלות המדינה או בבעלות פרטית בשטחי C (בהם אחריות ישראלית מלאה). באותם אזורים משתלטים הפלסטינים על קרקעות אשר לאחר עיבודן נוצר רצף עם שטחי חקלאות הצמודים להן. לצורך הפרויקט משתמשים העבריינים בכלים הנדסיים כבדים בעלות של מילוני שקלים, אשר ממומנים על ידי הרשות הפלסטינית וכן בידי גורמים זרים בעלי עניין.

בעתירה נטען כי מדובר בבעיה חמורה, בכמה מישורים. במישור המדיני – קובעים הפלסטינים עובדות בשטח, אשר בעתיד ישרתו את מטרותיהם להקמת מדינה באופן חד צדדי. במישור המשפטי – העבריינים עלולים לקבל בעתיד "חזקה" על הקרקע הגזולה, והשבת הגלגל אחורה תיהפך למעשה לכמעט בלתי אפשרית. במישור הביטחוני – העבודות, המתרסים והטראסות, מהווים סכנה ביטחונית, מאחר והם עלולים להקל על ביצוע פיגועים בצירי התנועה, יצירת דרכי מילוט וכו'. ובמישור הסביבתי – העבודות נעשות תוך פגיעה קשה והרסנית באיכות הסביבה ובנוף. במהלך השנים האחרונות ניהלנו תכתובת ענפה עם רשויות האכיפה, בדרישה לפעול כנגד הפלסטינים העבריינים. אולם, כמצוין בעתירה לבג"צ, הרשויות השתהו במתן התגובות, וכשאלו כבר הגיעו – הן היו לקוניות ומלאות סתירות פנימיות.

בשורה התחתונה, המדינה, בהחלטה מודעת ככל הנראה, מעלימה עין מהתופעה המדאיגה והחמורה, ובכך מעבירה מסר מסוכן בכל הנוגע למעמדו של שלטון החוק ביהודה ובשומרון, ככל שהוא נוגע לאוכלוסייה הפלסטינית.

בעוד מעל היישוב מגרון מרחפת עדיין חרב ההריסה – בדרום עומד על תילו באין מפריע כפר בדואי ענק שנבנה על אדמות פרטיות

האם השיקולים המשפטיים הקרים שהביאו את בג"צ להורות למדינה להרוס את מגרון שבבנימין עד לסוף חודש מארס יחולו גם על הכפר הבדואי אלזרנוג? פנינו לאחרונה לשר הפנים אלי ישי ולגורמי אכיפת החוק בדרום בדרישה להורות על הריסת מאות המבנים שהוקמו על אדמות פרטיות בכפר הסמוך לנבטים. 

צירפנו למכתב מסמכים ומפות המוכיחים כי מדובר באדמות פרטיות לכל דבר ועניין. להבדיל ממקרה מגרון, שם עתרו גורמי שמאל מבלי שהביאו את בעלי הקרקע הטוענים לכאורה לבעלותם, בעניין אלזרנוג אנחנו מייצגים את בעלי הקרקע בשמם המלא ותוך מסירת הוכחות חותכות ובלתי ניתנות למחלוקת בנוגע לבעלותם על הקרקעות בהיקף של למעלה מ-650 דונמים!

במכתב אנחנו דורשים מהמדינה לפעול להריסת כ-300 המבנים שנבנו באלזרנוג ללא היתר ובניגוד לחוק, בהתאם לפסיקת שופטי בג"ץ בפרשת מגרון, אשר קבעו כי על המדינה לפעול בנחישות לאכיפת החוק בעיקר כשהדבר פוגע בזכויות הקניין.