בעקבות דו"ח מבקר המדינה בעניין מצוקת הדיור ביישובים הערבים, אנחנו קוראים לציבור הערבי לאמץ בנייה עירונית, כמו זו הנפוצה בשכם, רמאללה וחברון

דו"ח המבקר מבהיר באופן חד וברור, כי על אף המאמצים ומשאבי העתק שמשקיעה מדינת ישראל בתכנון ושיווק אדמות מדינה ביישובים הערבים, מצוקת הדיור בציבור הערבי הולכת וגוברת.

צפיפות המגורים במגזר הערבי איננה פרי תולדה של קיפוח בהקצאת השטח, אלא תוצאה של יישום לקוי של תכניות המתאר המקומיות, חוסר אכיפה כנגד בניה בלתי חוקית המטרפדת בניה בהתאם לתכניות, והיעדר נכונות לעבור תהליך הדרגתי של אורבניזציה.

הטענה הנפוצה היא כי המגזר הערבי סובל ממחסור מכוון בתכניות מתאר מאושרות, אולם ניתוח של כלל התכניות הזמינות לכל דורש באתר המפות הממשלתי, מלמד כי ברוב המוחלט של היישובים הלא-יהודיים במחוז חיפה והצפון, יש מלאי זמין ועדכני של תכניות מתאר סטטוטוריות פרטניות המאפשרות בניה של מאות ואף אלפי יח"ד בכל יישוב בצורה חוקית ומסודרת.

הבניה הבלתי חוקית, המונעת בניה בהתאם לתכניות הקיימות, ומגדילה את מצוקת הדיור, מהווה תולדה ישירה של מדיניות העדר האכיפה המאפיינת את התנהלות הרשויות במדינת ישראל כלפי המגזר הערבי בעשרות השנים האחרונות.

מן העבר השני ניצבת ההתנגדות המגזרית לבניה עירונית-אורבנית, בטענה כי הדבר "לא מקובל אצל ערבים". אולם רבי קומות של 20 ו-30 קומות, אינן מחזה נדיר ברמאללה, שכם, ועזה. העיר החדשה רוואבי שליד רמאללה, מהווה דוגמה מצוינת לעיר אורבנית ומודרנית לעילא, הנבנית בהתאם לתפיסה תכנונית של בניה רוויה וחסכנית במשאב היקר של קרקע.

על המדינה להגביר את שיווק אדמות המדינה ביישובים הערבים, אך ורק באמצעות בניה עירונית.

הציבור הערבי ומנהיגיו חייבים להבין כי המפתח לפתרון המצוקה המתמדת, לצד שיפור איכות התכנון, הבניה והתשתיות ביישובים הערבים, תתאפשר רק באמצעות שמירה קפדנית על חוקי התכנון והבניה, לצד אימוץ של בנייה עירונית.

נייר עמדה חדש שהוצאנו מנתח את הסיבות למצוקת הדיור במגזר הערבי. מסקנותיו מעלות כי הקמת עיר חדשה לא תיתן מענה ופתרון, אלא תשמר את הבעיה.

בראשית חודש נובמבר 2014, אישרה  המועצה הארצית לתכנון ולבניה את תכנית תמ"א 44 – הקמת עיר ערבית חדשה בצפון הארץ, והחליטה על העברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות בתוך 60 יום. שטח התכנית, שהוא כ-2,700 דונם, נמצא בגבעות טנטור, צפונית לדרך מס' 85, ודרומית ליישוב ג'דיידה-מכר.

נייר עמדה קצר שהוצאנו, מנתח את הסיבות למצוקת הדיור במגזר הערבי, ומסקנותיו מעלות כי הקמת עיר חדשה לא תיתן מענה ופתרון, אלא תשמר את הבעיה.

הצורך, לכאורה, בהקמתה של עיר ערבית חדשה בגליל, נולד מתוך תפיסה היונקת מנראטיב ערבי שקרי, לפיו "בונים לא חוקי – כי לא נותנים לבנות חוקי. כדי לתת מענה למצוקת הקרקעות בתוך היישובים הערביים הקיימים קידמו רשויות התכנון בשנים האחרונות תכניות מתאר לבניה רוויה, אך אלו נותרו כאבן שאין לה הופכין.

מאחר והבניה הבלתי חוקית נפוצה גם ביישובים בהם קיימת תכנית מתאר המאפשרת בניה כדת וכדין, מסתבר כי הסיבה האמיתית לבניה הבלתי חוקית הנרחבת כל כך במגזר הערבי, נעוצה במקומות אחרים: מדיניות העדר האכיפה המאפיינת את התנהלות הרשויות במדינת ישראל כלפי המגזר הערבי בעשרות השנים האחרונות, מאפיינים תרבותיים, כדוגמת סחירות מוגבלת מאוד של קרקעות, הרגלי בניה ומגורים צמודי קרקע וכדו', רצון לחמוק ממיסוי והיטלי בניה שונים המייקרים את עלויות הבניה, ועוד.

לפיכך, המפתח האמיתי למיגור תופעת הבניה הבלתי חוקית בישובים הערבים היה ועודנו אכיפה, ועוד אכיפה, ועוד אכיפה, כנגד הבניה הבלתי חוקית, ולכל הפחות 'יישור קו' כנגד המשך התופעה. את מצוקת הדיור במגזר הערבי יש לפתור באמצעות קידום והאצה של בנייה רוויה על אדמות מדינה בגבולות היישובים הקיימים ובהקפדה מוחלטת על העיקרון הזה בהקמת העיר החדשה – בתכנון, בשיווק ובהקמה.