פנצ'ר בשמירת החוק: מבדיקה שערכנו עולה כי משטרת כרמיאל מתקנת את רכביה ב'צמיגי אייל' שבמג'דל כרום'. בית המשפט הוציא כנגד המבנה הבלתי חוקי צו הריסה אך זה איננו ממומש בשל מחסור בסיוע משטרתי

אחד הקשיים המרכזיים במימוש צווי הריסה כנגד בניה בלתי חוקית, היא מחסור מתמשך וקבוע בסיוע משטרתי לו זקוקים יחידות הפיקוח השונות ברחבי הארץ. באופן אבסורדי משהו, במקרה של בית העסק הבלתי חוקי 'צמיגי אייל', המשטרה דווקא מגיעה למקום לעיתים.

בית העסק בבעלות אייאל סמיח בשאר, הוא מבנה בן כ-250 מ"ר הממוקם בצומת הכניסה המערבית למג'דל כרום הפועל כמוסך וכפנצ'ריה. מבנה גדול זה הוקם ללא היתר בניה, בניגוד להוראות התכנית במקום, ובעקבות כך הוצא כנגדו צו הריסה שיפוטי. בנוסף הטיל בית המשפט צו איסור שימוש במבנה, ומשכך העסק הפועל במקום עובד ללא היתר. הסיבה לכך שצו הריסה לא מומש עד היום – הוא החוסר ב"סיוע משטרתי" לטובת הביצוע.

בעקבות הבחנה בתנועה ערה ושוטפת של רכבי משטרה המגיעים למקום דבר יום ביומו, ערכנו בדיקה מעמיקה, בסופה התגלתה העובדה המפתיעה והמקוממת כי משטרת כרמיאל משתמשת בשירותיה של אותה פנצ'רייה במסגרת מכרז וזכיינות שנעשו בשנת 2014. בתגובה רשמית לפנייתנו אישרה משטרת ישראל, כי פנצ׳רייה זו היא אחת מחמישים ושמונה שמספקות שירות למשטרת ישראל.

במילים אחרות: עסק בלתי חוקי שצו הריסה תלוי כנגדו – זכה במכרז רשמי לספק שירות למשטרת ישראל, זו שאיננה פנויה לממש את החלטת בית המשפט להרוס את בית העסק.

גורמים במשטרה הודיעו לנו כי בשל חשיפת העניין, תופסק ההתקשרות לאלתר, אולם עד לבירור העניין וסגירתו באופן רשמי, נמשיך ונעקוב אחרי הסיפור.

בעקבות העתירה שהגשנו, קבע בג"ץ כי חומר הראיות בפרשת האירועים האלימים בפקיעין בשנת 2007 לא נבחן כראוי, והנחה את פרקליטות המדינה לבחון מחדש מדוע לא הוגשו כתבי אישום  

בעקבות העתירה שהגשנו הנחה בג"ץ את פרקליטות המדינה לבחון שוב את ההחלטה שלא להגיש כתבי אישום בעקבות אירוע הפוגרום בפקיעין מאוקטובר 2007.

כזכור, באירוע נפצעו 29 שוטרים וחיילת מג"ב נחטפה ושוחררה רק לאחר מו"מ ארוך עם החוטפים. משטרת ישראל מינתה צוות חקירה מיוחד לחקירת האירוע אך בסופה של החקירה לא הועמד אף אחד מהחשודים לדין.

הגשנו ערר על ההחלטה בטענה שסגירת כל התיקים באירוע כה חמור אינה מתקבלת על הדעת. פרקליטות המדינה דחתה את הערר וכן את הבקשה שלנו לקבל את חומר הראיות. בעקבות החלטות אלו עתרנו לבג"ץ.

השבוע התקיים דיון בעתירה ובית המשפט הבהיר למדינה כי הערר שהגשנו לא נבחן בצורה ראויה. בג"ץ המליץ לפרקליטות לבחון מחדש את חומר הראיות ואת החלטתה בערר. הפרקליטות מצידה הודיעה כי היא מקבלת את ההמלצה והצדדים הסכימו על מחיקת העתירה.

מי שרואה את האוכלוסיה הדרוזית כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. לא יכול להשלים עם מצב שבו אירוע שבמהלכו נפצעים 30 שוטרים וחטיפת חיילת לא מוגש כתב אישום אחד. חוסר המוטיבציה של המשטרה להתמודד עם אלימות של עשבים שוטים גורם נזק עצום לרבבות בני העדה, שכרתו ברית עם מדינת ישראל.

הצלחה: לאחר החשיפה בערוץ 2 על תופעת פרוטקשן 'שמירת הרכבים' שנאלצו לשלם המטיילים בנחל קינה, וערעור שהגישנו לפרקליטות כנגד גניזת תיק החקירה בפרשה, נהנו מאות המטיילים בחג הפסח האחרון מהנוף המיוחד ו.. מחניה חופשית

נחל קינה ליד ערד מושך אליו מאות מטיילים בעיקר בחופשת הפסח ובראשית הקיץ. במהלך חג הפסח בשנה שעברה חשפנו בחדשות ערוץ 2 את תופעת הפרוטקשן הקיימת במקום. בסרטון שצולם במצלמה נסתרת נחשף כי בחניון הבלתי חוקי וחסר הזיכיון שפתחו בדואים בכניסה לנחל נדרשים המטיילים לשלם עבור החנייה 15 שקלים, תוך איומים לא מרומזים על גורל רכבו של מי שיחנה מחוץ למתחם.

באופן תמוה ומקומם, גם באתר הרשמי של משרד החינוך ובאתר החברה להגנת הטבע המליצו באופן גלוי לשתף פעולה עם שירותי הפרוטקשן של מפעילי 'מגרש החניה', שאף אחד לא מעז לחנות מחוצה לו.

בתגובתה לתחקיר הודתה המשטרה כי המקרה לא היה מוכר לה, וכי מעתה תקיים במקום פעילות אכיפה גלויה וסמויה. בעקבות התחקיר ותלונה שהגשנו במשטרה, נפתחה חקירה ואף נעצר חשוד המתגורר במאהל הבדואי הסמוך, אולם תוך זמן קצר נסגר התיק באופן תמוה, וללא כל נימוק.

באוקטובר 2014 פנינו למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, בדרישה לפתוח מחדש את תיק החקירה ולהעמיד לדין את העבריינים. "נבקש לערור על עצם סגירת התיק ללא נימוק שבדין – די בכך בכדי לקבל את הערר. אין ספק כי תופעה של "פרוטקשיין" כפי שעולה מן הכתבה היא תופעה פסולה ובעייתית אשר אין להתעלם ממנה ואסור לעבור עליה לסדר היום. העניין לציבור במקרה זה הוא גדול – והעובדה המכריעה לכך היא התעניינותה של התקשורת ושידור הכתבה הנזכרת לעיל. בכל הכבוד, סגירת התיק איננה יכולה ליפול לאף לא אחת מעילות הסגירה שבדין שכן העבריין, לכאורה, צולם במצלמות הטלוויזיה, זהותו ידועה וגם זהות שותפיו האפשריים יכולה להתברר בקלות די רבה", ציינו בפניה.

בפברואר 2015 השיבה הפרקליטות כי ערר רגבים התקבל, וכי התיק יוחזר לצורך המשך השלמת החקירה.

מסתבר כי חידוש החקירה הניבה באופן מיידי תוצאות חיוביות למאות המטיילים שפקדו את המקום במהלך ימי הפסח האחרון. אף אחד מהם לא נאלץ להיפרד בניגוד לרצונו מ'דמי שמירה' מיותרים, וכל שנותר להם היה להינות באופן חופשי מנופיו המיוחדים של הנחל, ומבלי לחשוש שרכבם ייפגע.

מטיילים נהנים חופשי מהחניה (צילום: תנועת רגבים)

צו הריסה שניתן לבית לא-חוקי בוואדי ערה לפני כ-8 שנים, עומד לפקוע בעוד ימים ספורים. בית המשפט ופרקליט המדינה תקפו את המשטרה שדחתה את מימוש הצו כבר ארבע פעמים. אנחנו יוצאים בעתירה דחופה לבג"ץ בדרישה לממש את ההריסה לאלתר 

בשנת 2007 הוצא צו שיפוטי המורה להרוס בית מגורים שנבנה בניגוד לחוק בקצה שכונת עין אל איברהים באום אל פאחם. בעליו, עבד אגבאריה, בנה את הבית רחב הידיים באדמה חקלאית, מחוץ לתחומי תכנית המתאר של העיר.

אגבאריה קיבל מבית המשפט ארכה בת 18 חודשים למימוש עצמי של צו ההריסה, והודגש כי אם לא יבצע את ההריסה בעצמו, יבצעו אותה רשויות האכיפה בתוך שלושה חודשים. לאגבאריה לא אצה הדרך לבצע את הצו השיפוטי, אולם מסתבר שגם משטרת ישראל החליטה להמנע מביצוע האכיפה ולמשוך את הזמן שוב ושוב, עד ימים אלו.

לאחר שאגבאריה לא הרס את המבנה בפרק הזמן שהוקצב לו, הוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירה של אי קיום הצו. בשלהי 2010 שוב הורה בית המשפט כי אגבאריה יהרוס את המבנה בעצמו עד מאי 2011, וכי אם לא יעשה כן – יבצעו זאת רשויות האכיפה.

אגבאריה מצידו הוסיף ונקט את כל המהלכים האפשריים כדי למשוך את הזמן. אחרי שורת עתירות מנהליות שנדחו, הוא המשיך לשים את רשויות החוק ללעג וקלס ועתר לעיון מחדש בפסק הדין – שהוגדר כבר פעמיים כמוחלט וסופי. עתירה זו נדחתה אף היא, תוך שבית המשפט תקף בחריפות את התנהלות הצדדים. "לא ניתן שלא להשתאות נוכח עזות המצח של העותרים מחד גיסא, וקוצר, או שמא רפיון ידן של רשויות המדינה מאידך גיסא". 

ביזיון מתמשך לשלטון החוק. ביתו של עבד אגבארייה (צילום: תנועת רגבים).

הכדור הגיע לידיה של המשטרה, אך זו ביקשה שוב ושוב מבית המשפט לדחות את ביצוע הריסת המבנה. כתמיד, נימקה המשטרה את אי ההריסה בטיעונים כלליים של שיקולי בטחון, ובצורך להיערכות כוחות משטרה בהיקף נרחב מחשש לשלום הציבור.

בסוף דצמבר 2014 נענה בית משפט השלום בחיפה לבקשת המשטרה, והאריך בפעם הרביעית את המועד לביצוע ההריסה, תוך שהוא קוצב את ביצוע ההריסה עד לתאריך ה-1 למרץ 2015. בהחלטה מתח השופט ביקורת קשה על המשטרה. "משהוטלה משימת ההריסה גם על כתפי המאשימה על פי בקשתה, היה עליה להיערך כראוי לביצוע ההריסה תוך זמן סיבר. יש לזכור שאי ביצוע צו הריסה שיפוטי במשך שנים רבות מהווה פגיעה בשלטון החוק, ויש בו משום זילות הוראת בית המשפט. ככל שמתארכת התקופה בה לא מבוצע הצו השיפוט, הפגיעה בשלטון החוק גדלה ומתעצמת. פגיעה זו, נוכח השתלשלות האירועים, הפכה לנחלתם של שני הצדדים להליך הנוכחי".

במכתב חריף ששיגר פרקליט המדינה שי ניצן למפכ"ל המשטרה, גולל ניצן את השתלשלות האירועים בסיומו ציין כי "לא ניתן להפריז בחשיבות ביצעו של הצו, אשר הפך לאבן בוחן ליכולתנו לשמור ולהגן על שלטון החוק, ולאכוף את הדין ללא מורא ומשוא פנים". ניצן דחק במפכ"ל להנחות את הגורמים המתאימים לתת סיוע משטרתי לביצוע ההריסה בהקדם האפשרי, עוד טרם פקיעת מועד הצו. "לא ניתן להבטיח כי מועד זה יוארך פעם נוספת על ידי ביהמ"ש. אם הצו לא יבוצע עד למועד זה ועקב כך יפקע הצו, יהיה זה בגדר "בזיון" לשלטון החוק!", הוסיף ניצן.

לפני כשלושה שבועות פנינו במכתב דחוף למפקד מחוז חוף במשטרה, ניצב חגי דותן (שהודח בשבוע שעבר) בדרישה להעמיד את הסיוע הדרוש לשם ביצוע האכיפה בהתאם ללוח הזמנים שנקבע עלידי בית המשפט.

מאחר ופניה זו לא נענתה נעתור לבג"ץ בדרישה לאכוף על המשטרה לממש לאלתר את צו ההריסה ולסיים את הסאגה הממושכת, ששמה ללעג ולקלס את שלטון החוק במשך שנים כה רבות. 

בהחלטת ממשלה מלפני עשור הוקמה יחידה מיוחדת במשטרה לצורך אכיפה נגד בניה בלתי חוקית. בניגוד לדיווחי המשטרה על פעילות מוגברת, הפעם האחרונה בה סייעה המשטרה באכיפה באיזור הצפון היתה ביוני 2013

פעמים רבות הוגדרה תופעת הבניה הבלתי חוקית ברחבי, כ"מכת מדינה". מדי שנה מצטרפים עוד אלפים רבים של מבנים בלתי חוקיים, בעיקר ברחבי הנגב ובגליל.

גם במקרה בו רשויות האכיפה מוציאות לבניה בלתי חוקית צו הריסה שיפוטי או מנהלי, וגם אחרי מעבר מוצלח של כל המשוכות הבירוקרטיות, תלויים גורמי האכיפה בסיוע משטרתי שיאבטח את ביצוע הצו. כך קרה שבית בלתי חוקי בצומת קציר שבוואדי ערה, נהרס בשנה שעברה (יוני 2013) – 35 שנים לאחר שהוצא נגדו צו הריסה.

כבר לפני שנים הכירה המדינה בצורך לאבטח את פעילותן של רשויות האכיפה, ובהחלטות ממשלה שונות (החלטת ממשלה 2959 משנת 2004 , החלטת ממשלה 3997 משנת 2008) הוחלט להקים בתוך משטרת ישראל את יחידת מתפ"א – מנהלת תיאום פעולות אכיפה, שתפקידה הבלעדי הוא לתת סיוע לגורמי האכיפה במשימות שונות לרבות הריסת מבנים.

בשנת 2008 קבעה הממשלה כי על המשטרה לדווח מדי חצי שנה לממשלה על עמידה ביעד מוגדר של היקף פעילות בסיוע לגורמי האכיפה, וכיעד רב-שנתי גם להוכיח עלייה עקבית של עשרה אחוזים מדי שנה, בהיקפי הסיוע המשטרתי לגורמי האכיפה. הדו"חות שמגישה המשטרה מציגים תמונה של עמידה ביעדים המחייבים, אולם בשטח, קיימת חוסר נכונות מצד המשטרה לתת סיוע ואבטחה לגורמי האכיפה השונים.

במחוז חיפה והצפון אנחנו מנהלים עשרות תיקים של בניה בלתי חוקית במרחב, וברובם ככולם האכיפה תקועה בגלל חוסר סיוע משטרתי. כך עולה מהצהרות רשמיות שנותנים גורמי האכיפה בפני בתי המשפט. הסיוע האחרון שניתן להריסת מבנה באזור חיפה והצפון, היה במהלך הריסת המבנה בצומת קציר שהוזכר לעיל. אירוע זה התרחש בחודש יוני 2013, לפני יותר משנה וחצי!

מאז – כל בקשות הסיוע לביצוע צווי הריסה נדחו מסיבות שונות. התנהלות זו מהווה חסם משמעותי בפני מימוש בפועל של שלטון החוק, ופוגעת אנושות בהרתעה של המדינה מול עברייני הבניה. מעבר להיבט הטכני של חוסר האכיפה, מדובר בתופעה מהותית ומסוכנת, המייצגת באופן ברור את משבר המשילות ושלטון החוק.

במענה לשאלת שהצגנו בדיון שהתקיים בתחילת השבוע בוועדת הפנים של הכנסת, הצהיר מפכ"ל המשטרה, כי המשטרה תיענה לכל בקשת סיוע לאכיפה. הגיע הזמן שלהבטחות יהיה גם כיסוי אמיתי.

התבטאות השר שמיר בדבר הצורך לטפל בתופעת ריבוי הנשים במגזר הבדואי, מעידה על הבנה כי הדרך לנורמליזציה של יחסי הבדואים ומדינת ישראל עוברת דרך שיפור רמת חייהם לצד החלה ואכיפה של חוקי המדינה

התבטאות זהירה של שר החקלאות, יאיר שמיר, הממונה על יישום חוק הסדרת התיישבות הבדואים  גררה בעקבותיה, כצפוי, גשם של גידופים משמאל, תוך עיוות הדברים והוצאתם מהקשר בו נאמרו. במהלך סיור שקיים בדרום ציין השר שמיר כי קידום החוק כרוך במספר היבטים הקשורים לאורח החיים הבדואי. "אנחנו קודם כול צריכים לקחת את כל הבדואים, להתחיל להוציא אותם מהמדבר, לקרב אותם למדינה נורמלית מבחינת חקיקה, אורח החיים, רמה סוציו-אקונומית, לימוד, השכלה, מקומות פרנסה, סוגי פרנסה, אולי אפילו לטפל בתופעה של ריבוי נשים וצמצום הילודה כדי להעלות את רמת החיים. לכן אנחנו כרגע ממוקדים בפתרונות כלכליים, כמובן תוך כדי הסדרה".

כפי שלא יעלה על הדעת לקרוא לצמצום הילודה בציבור הדתי והחרדי, כך אין בדברי השר שמיר כל קריאת כיוון פסולה לצמצום ילודה במגזר הבדואי, כי אם לצמצום אפליית נשים והפרה שיטתית של החוק הישראלי האוסר פוליגמיה (שכמעט ואיננו נאכף – כולל בכנסת ישראל…). ריבוי נשים כרוך כמובן גם בריבוי בלתי טבעי של מספר הנפשות בכל בית אב. לא צריך תואר מתקדם בכלכלה כדי להבין שהדבר גורר מיידית גם קושי כלכלי, המהווה כר פורה לבערות ועבריינות, ובהוצאה גוברת והולכת של המדינה על הקצבאות השונות. 

אולם מעבר לכך, החלוקה הטבעית בין גברים לנשים עומדת בכל מקום על פני הגלובוס על כ-50/50. הנשים הנוספות שמגיעות בדרכים-לא דרכים מרצועת עזה, חברון וג'נין, מבצעות למעשה מימוש שקט של 'זכות השיבה'. עשרות אלפי נשים מקבלות, הלכה למעשה, אזרחות ישראלית על כל ההטבות הכספיות והאישיות הכרוכות בכך – והכל על חשבון משלם המיסים. וזאת מבלי שדיברנו על השקפות העולם הלאומניות האנטי-ישראליות שהנשים הללו מביאות מהבית ומנחילות לדור הבא של הבדווים באופן שמעצים את הקונפליקט בין הבדווים לחברה הישראלית.

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2013, מלמד כי לפי הערכת רשויות הרווחה בדרום, כ-30 אחוז מהמשפחות הבדואיות בנגב מקיימות אורח חיים פוליגמי. לפי המחקרים לא ניכרת ירידה בתופעה בעשורים האחרונים, והיא נפוצה גם בקרב צעירים ומשכילים. חוק העונשין מתייחס לאיסור על נישואים לאשה נוספת, אך בפועל גברים רבים חיים עם יותר מאשה אחת, לא בהכרח כנשואים.

בניגוד למקהלת המגנים והמשמיצים שנטפלו לפרט אחד שהוא משמעותי אך רגיש, אנו מברכים את השר שמיר שהציג בהתבטאות הזו הבנה לעובדה שהתפיסה שהסדרת תביעות הבעלות של הבדואים על הקרקע תפתור את הבעיה היא שגויה מיסודה. יש כאן צורך בשינוי עמוק יותר בהתנהלות ובתפיסה.

הדרך להסדרה ונורמליזציה של הבדואים עוברת דרך שיפור רמת החיים יחד עם החלה ואכיפה של חוקי המדינה ביישוביהם.

רק דאגה לחינוך, למעמד הנשים לרווחה ולפרנסה יחד עם אכיפת חוקי התכנון והבניה, חוקי התחבורה, המשפחה, המיסים וכדו' תפתורנה את הבעיה ותשפר את חייהם של הבדואים..אנו מקווים שהשר יבטא את שינוי התפיסה גם בהחלטות ובביצוען.

סדרת אירועים אלימים שכללו הצתות, פציעת שוטרים וחטיפת שוטרת הסתיימו ללא הגשת כתבי אישום. עתרנו לבג"ץ לאחר שערר שהגישה על סגירת תיקי החקירה נדחה לאחר שנים של סחבת מכוונת, תוך התעלמות מהדרישה לעיין בחומרי החקירה

תכתובת שניהלנו במשך יותר מארבע שנים עם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, בעקבות האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין בשנת 2007, מגיעה כעת לשולחנו של בג"ץ.

עורך הדין עמיר פישר מגולל בעתירה (4062/14) 'כתב אישום' חמור כנגד רשויות האכיפה, שהפגינו חולשה מתמשכת מול סדרת האירועים האלימים שהתרחשו בפקיעין מצד עבריינים במגזר הדרוזי. במשך שנים התנהלו המשטרה ופרקליטות המדינה בגרירת רגלים תוך טיוח מודע של החקירה, גם אם לא מוצהר, עד לסגירתה מבלי שהוגש אף כתב אישום. ערר שהגישה רגבים נגד סגירת התיק נדחה לאחר שנתיים נוספות של סחבת, מבלי לבחון את חומר הראיות, בנימוק של חלוף הזמן.

הפרשה החלה במהלך שנת 2010, בה ניהלנו שתי עתירות לבג"ץ שעסקו ברפיון ידיים שגילתה משטרת ישראל כנגד עבריינות בנייה של הוואקף הדרוזי, והמנעותה מלפעול כנגד אלימות ואיומים מצד הוואקף הדרוזי כלפי חקלאי יהודי (3972/10).

על רקע אזלת ידה של משטרת ישראל במקרים אלו, פנינו למשטרת ישראל, בפנייה לפי חוק חופש המידע, בבקשה לקבל נתונים אודות הטיפול המשטרתי באירועי פקיעין החמורים שהתרחשו כשנתיים וחצי קודם לכן.

כזכור, במהלך החודשים הראשונים בשנת 2007 אירעו סדרה של אירועי הצתת מבנים וכלי רכב ביישוב פקיעין שבגליל העליון. במהלך אוקטובר 2007 אירעו מספר אירועי הצתת כלי רכב נוספים, שהתפתחו להשלכת רימוני רסס.

'אירועי פקיעין' הגיעו לשיאם במהלך התפרעות המונית ב30.10.2007, בה צבאו המונים, חלקם רעולי פנים, על בתי התושבים היהודיים בפקיעין, יידו אבנים, בלוקים, רימוני גז, הלם ועשן, פגעו ברכוש, בבתים ובאנשי כוחות הביטחון שנחלצו להגנת התושבים היהודים, תקפו שוטרים, פצעו כ-40 מהם, חלקם באורח קשה ואף לקחו שוטרת מג"ב בשבי תוך ניהול מו"מ לשחרורה.

בעקבות אירועי אותו יום הוקם צוות חקירה מיוחד במרחב הגליל תוך שהמשטרה מצהירה, כי העבריינים שהיו מעורבים במהומות הקשות ייעצרו ויועמדו לדין.

נוכח חומרת האירועים, אך צפוי היה כי רשויות האכיפה ינקטו בכל הכלים העומדים לרשותן על מנת למצות את הדין עם כלל המעורבים בסדרת האירועים האלימים. אולם מתברר כי המשטרה והפרקליטות החליטו להימנע מכך, תוך הצגת שווא לעיני הציבור. למראית עין נוהלה כביכול חקירה משטרתית במטרה למצות את הדין עם הפורעים, בעוד שבפועל, המטרה הברורה הייתה לסיים את חקירת אירועי פקיעין ללא הליכים משפטיים.

בפניית חופש המידע שהגשנו בשנת 2010, נתבקשה המשטרה להעביר את הנתונים אודות מספר התיקים הפליליים שנפתחו בעקבות הפרשה – וכן את מספרם של אלו שנחקרו; הועמדו לדין; הורשעו, או שהתיק כנגדם נסגר. תשובות המשטרה במהלך אפריל ומאי 2010 לימדו כי עד לפניית רגבים, לא הועברו תיקי החקירה לידי פרקליטות המדינה על מנת לקדם הגשת כתבי אישום כנגד החשודים בפרשה.

כמעט שלוש שנים (!) נדרשו למשטרת ישראל כדי להעביר את תיקי חקירת אירועי פקיעין לפרקליטות. ואם בכך לא די הרי שלגבי שני חשודים בהשתתפות באירועי אלימות, שקשה להפריז בחומרתם, ציינה המשטרה כי החליטה לסגור את התיק נגדם בעילה התמוהה של "חוסר עניין לציבור".

במהלך יולי 2010 אירע אירוע חמור נוסף בו נכלאו 18 חוקרי יחב"ל בבית מגורים במג'דל שאמס, שחולצו מהמקום רק לאחר שעות ארוכות תוך ניהול משא ומתן משפיל עם "נכבדי העדה". במקביל, התגודד בחוץ קהל מקומי רב במקום ולעיני צלמי העיתונות נהפכו ניידות משטרה תוך גרימת נזקים כבדים לרכוש והשפלת משטרת ישראל בפומבי.

בעקבות אירוע זה והנתונים שהתקבלו ממשטרת ישראל הנוגע לאירועי פקיעין פנינו אל היועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בניסיון להתריע מפני הנזק הכבד שייגרם לשלטון החוק אם לא ימוצה הדין עם מי שהיה מעורבים בביצוע מעשים כה חמורים.

בפועל, העבירה המשטרה לפרקליטות מחוז חיפה את תיקי החקירה רק באוקטובר 2010. בתוך שבוע בלבד (!) החליטה הפרקליטות לסגור את תיקי החקירה, בעילה של "עבריין לא נודע", חרף העובדה כי הועברו לידיה פרטיהם של 12 חשודים שנעצרו בהתפרעויות ונחקרו באזהרה.

בעקבות התנהלות מקוממת זו, פנינו לפרקליטות בבקשה לממש את זכותה לעיין בחומרי החקירה, בהיותה עמותה ציבורית, על מנת שתוכל לבחון את ההחלטה ולערער עליה.

הפרקליטות הודיעה כי פנייתה תידון כערר על ההחלטה לסגור את התיקים, אולם התעלמה שוב ושוב מפניות רגבים שביקשו להתעדכן בטיפול בערר ובבקשתה לקבל את חומרי החקירה.

רק בנובמבר 2013, בחלוף כשנתיים וחצי ממועד הודעת הפרקליטות כי תדון בפנייתנו כערר, השיב המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים כי החליט לאשר את סגירת תיקי החקירה ולדחות את ערר רגבים, וזאת מבלי שחומר הראיות נבחן לעומק. הנימוק הענייני היחיד בו נומקה ההחלטה, היה חלוף הזמן הרב מזמן האירוע ועד למועד החלטתו…

בתגובה פנינו לפרקליטות המדינה בבקשה נוספת לקבל לידיה את חומרי החקירה, לאור העובדה כי בחלוף הזמן ובשל סגירת החקירה, אין חשש לפגיעה בחקירה בשל מתן זכות העיון.

גם מבקשה זו הוסיפה להתעלם הפרקליטות, ומשכך החליטה רגבים לעתור לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל. בכתב העתירה התבקשו שופטי בג"ץ להוציא צו ביניים נגד המשיבות, ובדרישה להסביר את כל התנהלותן בצדדיה השונים של הפרשה: כיצד לא הוגש אף כתב אישום כנגד מי מן הפורעים, האופן  בו נוהלה החקירה וההחלטה על סגירת התיקים ללא בחינת חומר הראיות, הסחבת שננקטה מול פניות רגבים, והסירוב המתמשך להמציא לידיה את חומרי החקירה.

עשרות עצי זית הושחתו ונזקים כבדים נגרמו לתשתיות במקום. כוחות גדולים של משטרה שהגיעו למקום נרגמו באבנים ועצרו תשעה מתפרעים 

עשרות ערבים תושבי הכפר ענאתה הגיעו לפני הצהריים (ראשון) למטע הזיתים של כפר אדומים, השחיתו עשרות עצי זית וגרמו נזקים כבדים לתשתיות במקום.

את האירוע ארגנה הרשות הפלשתינית שנערכה מבעוד מועד עם צוותי תקשורת רבים במקום, במטרה ליצור פרובוקציה באזור E1.

גדר המטע שהושחתה

כוחות גדולים של משטרה שהגיעו למקום נרגמו באבנים ונאלצו לבצע מעצרים בכדי להביא לסיום האירוע. שוטר אחד אף נפצע מאבנים שהושלכו אליו.

אנו רואים את האירוע בחומרה רבה. הן את ההתפרעויות והנזקים שנגרמו לחקלאים במקום, הן את המעורבות הפרובוקטיבית של הרשות הערבית, וחמור מכל, את מחדלו של המת"ק (מנהלת תאום וקישור) במה שנראה כשיתוף פעולה מצידו, גם אם בשתיקה, עם פעילותה של הרש"פ.

אנחנו קוראים לגורמי הפיקוד ולשר הביטחון לתחקר את האירוע עד תום ולהסיק את המסקנות הנדרשות ברמה הפיקודית והמבצעית, למשטרת ישראל למצות את הדין עם הפורעים ולדרג המדיני להעביר מסר תקיף ובלתי מתפשר לרשות הערבית ולהפסיק את פעילותה המתריסה והמסוכנת בשטחים שבשליטה ישראלית.

בהוראה ישירה של מפכ"ל המשטרה נמנע מימושו של צו הריסה נגד מבנה דרוזי בלתי חוקי בצפון

הכל כבר היה מוכן: הצו הוצא, הכלים הכבדים הועמדו בהיכון, הפקחים והשוטרים קיבלו פקודת מבצע – אבל הוראה מגבוה החזירה את הגלגל אחורנית. כך נודע לנו כי לא אחר מאשר מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו עומד מאחורי אי מימושו ברגע האחרון של צו שהוציאו הרשויות נגד מבנה בלתי חוקי שהקים הוואקף הדרוזי בגליל העליון. 

מדובר בקטע ממתחם שלם שבו הוקם בשנים האחרונות, סמוך לשאר יישוב, שלא כחוק, מבנה של למעלה מ-2000 מ"ר, ולצדו גדרות וחניות. באחרונה החל להיבנות בחלקו הצפוני של המתחם, על שטח של כ-4 דונם, מבנה נוסף, גם כן ללא כל היתר ובניגוד לחוק. במקום מבוצעות עבודות פיתוח, הועמדה יציקת בטון, נשתלו עצים, ונעשו הכנות לבניית עוד מבנה. בימים האחרונים תכננו הרשויות ליישם צו הריסה שהוצא נגד המבנה בשטח הצפוני – צו שתוקפו עומד לפוג בתוך ימים ספורים. כאמור, הכל כבר היה מוכן למבצע ההריסה, אבל בהוראת המפכ"ל דנינו בוטלה ההריסה ממש ברגע האחרון.

בעקבות כך, פנינו במכתב לשר לביטחון הפנים, לשר הפנים ולכל שאר הגורמים הממונים על אכיפת החוק בנושא, ודרשה להפעיל את צו ההריסה לפני שתוקפו יפוג, משום שאז יהיה הדבר קשה בהרבה. וזאת במקביל לפגיעה האנושה בשלטון החוק. במכתב הזהרנו כי אי מימוש הצו יגרור פנייה לערכאות שיפוטיות.

לאחר מכת הגניבות החלקאיות בדרום הארץ אנחנו נרתמים למלחמה ומקימים מחלקה משפטיות מיוחדת לטיפול בתופעה

לאחר מכת הגניבות בפארן, אשל הנשיא, גילת, לוטן, כמהין, נאות סמדר, פטיש, פדויים וחפץ חיים. החלטנו להירתם למלחמה בתופעה והקמנו מחלקה משפטיות מיוחדת שתפקידה לאסוף תלונות מהחקלאים ולסייע בטיפול בהן אל מול רשויות האכיפה

לאחר מחקר בשטח הגיעו לידינו נתונים אשר מצביעים על זינוק מדאיג בממדי התופעה החמורה, שפוגעת פגיעה אנושה בכיסם של החקלאים. רק בחודשיים האחרונים, לדוגמא, נגנבו מדירים שונים ברחבי הנגב למעלה מחמש מאות כבשים, וכן עשרות עגלים ועיזים. בין המושבים והקיבוצים שבהם הכו הגניבות

הטענה כאילו יש בעיות בחוק שלא מאפשרות לרשויות לטפל בפשיעה החקלאית היא לא נכונה. רוב הגניבות הן כאלה שאם אין להן תשתית שלמה של פשע, הן לא יכולות להתבצע. מספיק לשים יד על התשתית הארגונית, וכל המערך הזה מפסיק לפעול. המצב הוא רק שאלה של אמצעים והחלטה. העובדה היא שכשמחליטים לטפל במצב כמו שצריך, מגיעים לתוצאות מרשימות. בצפון מובילים בשנתיים האחרונות מהפכה בעניין הזה, תוך שיתוף פעלה של מג"ב, משטרת ישראל והפרקליטות. גם במסגרת החוק הקיים היו גנבים שקיבלו עונשי מאסר ממושכים.

צריך לדעת שהרוב המוחלט של הפשיעה החקלאית היא תשתיתית. זה לא גנב ספוראדי שבא עם טנדר ומעמיס שק תפוחי אדמה וכמה עגלים כדי שיהיה לו מה לאכול מחר בבוקר. אנחנו קוראים לחקלאים לעמוד בקשר ישיר עם התנועה ולדווח על כל מקרה של גניבה סמוך להתרחשותו, וכמובן להגיש תלונה מסודרת למשטרה.