בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ טענה המדינה כי חסמה את "ציר ההברחות" המחבר את יטא וחברון לבקעת ערד – אותו פרצה הרשות הפלסטינית בלב שטח האש 918. סיור בשטח גילה כי הדרך פתוחה לחלוטין

במהלך שנת 2016 חשפנו יחד עם פקחי המועצה האזורית הר חברון  ציר הברחות חדש שנפרץ בשטח האש 918 שבהר חברון לעומק מדבר יהודה. הציר שנבנה בהשקעה כספית גדולה הפך בינתיים לפעיל מאוד ומשמש את המאחזים הבדואים הלא חוקים שהולכים ומתפתחים בלב המדבר. ציר ההברחות מאפשר מעבר מהיר מהר חברון אל בקעת ערד ומשם ליתר חלקי המדינה, לצורך מעבר גנבים, שב"חים, הברחת אמצעי לחימה וסמים, ואפילו נשים שהוברחו אל הנגב בכדי לאפשר נישואים פוליגמיים ואיחוד משפחות. הכביש שיוצא מיטא מאפשר את יציאת המחבלים לישראל הקטנה, מהעיר יטא יצאו מחבלים רבים בשנתיים האחרונות כולל לפיגוע בשרונה.

בתשובה לעתירה שהגשנו בדרישה לאכוף את החוק ולברר מדוע לא נעשו הליכי אכיפה נגד העבודות לפריצת הכביש בתחומי שטח האש ובלב המדבר, הודיעה המדינה בשבוע שעבר שהציר נחסם לתנועה במספר מקומות.

תשובת המדינה

סיור שביצעו אנשי השטח שלנו ומועצה אזורית הר חברון בתחילת השבוע העלה, כי הציר פתוח לרווחה וניתן לנסוע בו באין מפריע בכל רכב פרטי, וכי הצהרת המדינה על "הריסת הדרך" על ידי המנהל האזרחי הן למעשה תלוליות עפר קטנות שנפרצו בתוך זמן קצר.

אכיפה לאחר מעשה אינה אפקטיבית. האכיפה צריכה להתבצע עוד לפני ביצוע העבודות ולא בדיעבד. אנחנו נחשפים לאין ספור מקרים בהם האכיפה הגיעה מאוחר מדי ולא שינתה מהמצב הקיים. שטח אש 918 הוא רק דוגמה אחת לאזלת היד של המנהל האזרחי בהתמודדות עם הבניה הבלתי חוקית בשטחי C.

שטח אש 918 שימש את צה"ל כשטח אימונים מאז שנות התשעים המאוחרות. עם התרחבות הבניה הבלתי חוקית של הפזורה הבדואית באזור, נאלץ צה"ל להפסיק להשתמש בשטח, מחשש לפגיעה בחיי אדם. בהמשך לכך, בשנים האחרונות ניתן לזהות בשטח אש זה ובשטחי האש הסמוכים אליו, בניה בלתי חוקית מוגברת. בעזרת עזרה רבה מצד הרש"פ והאיחוד האירופי, נבנים יישובים וערים של ממש הכוללים מאות בתים, כבישים ותשתיות, מבני קהילה, מסגדים ובתי ספר.

צפו בכתבה שהתפרסמה בערוץ 20 בנושא:

התבטאות השר שמיר בדבר הצורך לטפל בתופעת ריבוי הנשים במגזר הבדואי, מעידה על הבנה כי הדרך לנורמליזציה של יחסי הבדואים ומדינת ישראל עוברת דרך שיפור רמת חייהם לצד החלה ואכיפה של חוקי המדינה

התבטאות זהירה של שר החקלאות, יאיר שמיר, הממונה על יישום חוק הסדרת התיישבות הבדואים  גררה בעקבותיה, כצפוי, גשם של גידופים משמאל, תוך עיוות הדברים והוצאתם מהקשר בו נאמרו. במהלך סיור שקיים בדרום ציין השר שמיר כי קידום החוק כרוך במספר היבטים הקשורים לאורח החיים הבדואי. "אנחנו קודם כול צריכים לקחת את כל הבדואים, להתחיל להוציא אותם מהמדבר, לקרב אותם למדינה נורמלית מבחינת חקיקה, אורח החיים, רמה סוציו-אקונומית, לימוד, השכלה, מקומות פרנסה, סוגי פרנסה, אולי אפילו לטפל בתופעה של ריבוי נשים וצמצום הילודה כדי להעלות את רמת החיים. לכן אנחנו כרגע ממוקדים בפתרונות כלכליים, כמובן תוך כדי הסדרה".

כפי שלא יעלה על הדעת לקרוא לצמצום הילודה בציבור הדתי והחרדי, כך אין בדברי השר שמיר כל קריאת כיוון פסולה לצמצום ילודה במגזר הבדואי, כי אם לצמצום אפליית נשים והפרה שיטתית של החוק הישראלי האוסר פוליגמיה (שכמעט ואיננו נאכף – כולל בכנסת ישראל…). ריבוי נשים כרוך כמובן גם בריבוי בלתי טבעי של מספר הנפשות בכל בית אב. לא צריך תואר מתקדם בכלכלה כדי להבין שהדבר גורר מיידית גם קושי כלכלי, המהווה כר פורה לבערות ועבריינות, ובהוצאה גוברת והולכת של המדינה על הקצבאות השונות. 

אולם מעבר לכך, החלוקה הטבעית בין גברים לנשים עומדת בכל מקום על פני הגלובוס על כ-50/50. הנשים הנוספות שמגיעות בדרכים-לא דרכים מרצועת עזה, חברון וג'נין, מבצעות למעשה מימוש שקט של 'זכות השיבה'. עשרות אלפי נשים מקבלות, הלכה למעשה, אזרחות ישראלית על כל ההטבות הכספיות והאישיות הכרוכות בכך – והכל על חשבון משלם המיסים. וזאת מבלי שדיברנו על השקפות העולם הלאומניות האנטי-ישראליות שהנשים הללו מביאות מהבית ומנחילות לדור הבא של הבדווים באופן שמעצים את הקונפליקט בין הבדווים לחברה הישראלית.

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2013, מלמד כי לפי הערכת רשויות הרווחה בדרום, כ-30 אחוז מהמשפחות הבדואיות בנגב מקיימות אורח חיים פוליגמי. לפי המחקרים לא ניכרת ירידה בתופעה בעשורים האחרונים, והיא נפוצה גם בקרב צעירים ומשכילים. חוק העונשין מתייחס לאיסור על נישואים לאשה נוספת, אך בפועל גברים רבים חיים עם יותר מאשה אחת, לא בהכרח כנשואים.

בניגוד למקהלת המגנים והמשמיצים שנטפלו לפרט אחד שהוא משמעותי אך רגיש, אנו מברכים את השר שמיר שהציג בהתבטאות הזו הבנה לעובדה שהתפיסה שהסדרת תביעות הבעלות של הבדואים על הקרקע תפתור את הבעיה היא שגויה מיסודה. יש כאן צורך בשינוי עמוק יותר בהתנהלות ובתפיסה.

הדרך להסדרה ונורמליזציה של הבדואים עוברת דרך שיפור רמת החיים יחד עם החלה ואכיפה של חוקי המדינה ביישוביהם.

רק דאגה לחינוך, למעמד הנשים לרווחה ולפרנסה יחד עם אכיפת חוקי התכנון והבניה, חוקי התחבורה, המשפחה, המיסים וכדו' תפתורנה את הבעיה ותשפר את חייהם של הבדואים..אנו מקווים שהשר יבטא את שינוי התפיסה גם בהחלטות ובביצוען.