נייר עמדה חדש שהוצאנו מנתח את הסיבות למצוקת הדיור במגזר הערבי. מסקנותיו מעלות כי הקמת עיר חדשה לא תיתן מענה ופתרון, אלא תשמר את הבעיה.

בראשית חודש נובמבר 2014, אישרה  המועצה הארצית לתכנון ולבניה את תכנית תמ"א 44 – הקמת עיר ערבית חדשה בצפון הארץ, והחליטה על העברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות בתוך 60 יום. שטח התכנית, שהוא כ-2,700 דונם, נמצא בגבעות טנטור, צפונית לדרך מס' 85, ודרומית ליישוב ג'דיידה-מכר.

נייר עמדה קצר שהוצאנו, מנתח את הסיבות למצוקת הדיור במגזר הערבי, ומסקנותיו מעלות כי הקמת עיר חדשה לא תיתן מענה ופתרון, אלא תשמר את הבעיה.

הצורך, לכאורה, בהקמתה של עיר ערבית חדשה בגליל, נולד מתוך תפיסה היונקת מנראטיב ערבי שקרי, לפיו "בונים לא חוקי – כי לא נותנים לבנות חוקי. כדי לתת מענה למצוקת הקרקעות בתוך היישובים הערביים הקיימים קידמו רשויות התכנון בשנים האחרונות תכניות מתאר לבניה רוויה, אך אלו נותרו כאבן שאין לה הופכין.

מאחר והבניה הבלתי חוקית נפוצה גם ביישובים בהם קיימת תכנית מתאר המאפשרת בניה כדת וכדין, מסתבר כי הסיבה האמיתית לבניה הבלתי חוקית הנרחבת כל כך במגזר הערבי, נעוצה במקומות אחרים: מדיניות העדר האכיפה המאפיינת את התנהלות הרשויות במדינת ישראל כלפי המגזר הערבי בעשרות השנים האחרונות, מאפיינים תרבותיים, כדוגמת סחירות מוגבלת מאוד של קרקעות, הרגלי בניה ומגורים צמודי קרקע וכדו', רצון לחמוק ממיסוי והיטלי בניה שונים המייקרים את עלויות הבניה, ועוד.

לפיכך, המפתח האמיתי למיגור תופעת הבניה הבלתי חוקית בישובים הערבים היה ועודנו אכיפה, ועוד אכיפה, ועוד אכיפה, כנגד הבניה הבלתי חוקית, ולכל הפחות 'יישור קו' כנגד המשך התופעה. את מצוקת הדיור במגזר הערבי יש לפתור באמצעות קידום והאצה של בנייה רוויה על אדמות מדינה בגבולות היישובים הקיימים ובהקפדה מוחלטת על העיקרון הזה בהקמת העיר החדשה – בתכנון, בשיווק ובהקמה.