בקרב הבדואים בנגב התפתחה כלכלה שחורה ממוסדת ומסודרת. מאות ואלפי בתי עסק לא יודעים כלל מהו ניהול ספרים ואיך נראים דו"חות מס. על קופה רושמת לא שמעו שם בכלל, ובעצם – שמעו והחליטו לצפצף.

כאזרחים פשוטים החפצים להתפרנס בכבוד מיגיע כפיהם, כולנו בוודאי מכירים את מסכת הייסורים וההיתרים הנדרשים בדרך להקמת עסק משפחתי פשוט. יהיה זה מוסך, חנות מכולת או עסק למתן שירותים, בדרך להקמתו נידרש לעבור מסלול רישוי לא פשוט וגם לא זול. היתרי בניה, רישיון עסק, תעודות ביטוח, אישורים על ניהול ספרים ותשלומי מיסים, אלו רק חלק מן האישורים שיהיה עלינו להנפיק בטרם נקבל לידינו את רישיון העסק המיוחל. וכמובן, איך שכחנו, תשלומי אגרה, ועוד אגרה, ועוד אגרה… העיסוק הבירוקראטי ימשיך ללוות אותנו במשך כל חייו של העסק – קופה רושמת, דיווחים חודשיים לרשויות המס ולמע"מ, דו"ח של רו"ח, וכמובן, תשלומי המס, המקדמות, שומות קדימה ושומות אחורה, אגרה שנתית לרשם החברות ועוד ועוד.

אין ספק, לא פשוט להתפרנס היום במדינה היהודית. לא פשוט? אלא אם כן אתה בדואוי.

בעוד מיליוני אזרחי המדינה נאנקים תחת עולן של המערכות הבירוקראטיות ומפרישים חלק נכבד מהכנסתם לתשלומי מיסים נהנים תושבי הפזורה הבדווית מחיים קלים ונוחים בהרבה. בשביל לפתוח עסק בפזורה כל שנדרש הוא מיקום מתאים, מעט חומרי בניה וידיים עובדות, והופ, בתוך ימים יש לך עסק פורח ומשגשג. אצל הבדווים בנגב אין צורך בניירת, זה פשוט מיותר. רוצים לחסוך שם כנראה בכריתת העצים לייצור נייר ולכן לא יודעים שם מהו רישיון ואך נראה טופס. מיסים? אגרות? מה זה בכלל?! מה פתאום שמישהו בנגב יתחלק איתנו, כלל אזרחי המדינה, ברווחיו?! בישראל, יודע כל בעל עסק מתחיל כי אם יש רשות שלא כדאי להתעסק איתה, הלא זו רשות המיסים. איך אומרים אצלנו – "מי שמתחיל איתם לא גומר". אז זהו, שהגיבורים הגדולים האלה נאלמים דום לנוכח עבירות מיסוי בקנה מידה חסר תקדים המבוצעות בנגב.

בקרב הבדווים בנגב התפתחה כלכלה שחורה ממוסדת ומסודרת. מאות ואלפי בתי עסק לא יודעים כלל מהו ניהול ספרים ואיך נראים דו"חות מס. על קופה רושמת לא שמעו שם בכלל, ובעצם – שמעו והחליטו לצפצף. ובעצם, מדוע לא? אם אין אכיפה מדוע לשלם? אם אין פיקוח ואין חקירות מדוע להיות פראייר ולוותר על מחצית ההכנסה?

הבעיה והנזק הכלכלי למדינה לא מסתיימים באי תשלום מיסים. כשהעסק לא רשום וכך גם לא הכנסותיו הרי שעל פי רישומי המדינה בעליו לא מתפרנס. במדינת הרווחה הישראלית מי שאינו מתפרנס נחשב עני ומי שנחשב עני מקבל קצבאות, והרבה. הבנתם את זה?!

אנחנו הבנו את זה ולכן החליטו פקחי הדרום של התנועה לעזור לרשויות המס לבצע את מלאכתן. בתוך ימים מופו ללא כל קושי 77 בתי עסק מדגמיים הפועלים בניגוד לחוק בפזורה הבדווית בנגב. בתי העסק צולמו והעסקים בהם תועדו בפרוטרוט. המיפוי הועבר לרשויות המס, המע"מ והביטוח הלאומי בצירוף תמונות תקריב ונתונים נוספים. כעת, סברנו לתומנו, יזדרזו הרשויות, יפשטו על בתי העסק, יחקרו, יפתחו תיקים, יגבו מיסים ויסגרו את בתי העסק.

האמת שכאן ובשונה מהבניה הבלתי חוקית הרבה שאנחנו מטפלים בה באמת האמנו שהרשויות יפעלו. חשבנו שכשמדובר בכסף, והרבה כסף, הרשויות יעשו את המוטל עליהן ויחסכו לקופת המדינה ולמשלם המיסים הישראלי הפראייר מאות מיליוני שקלים בשנה. אבל גם כאן, למרבה ההפתעה עד כה לא בוצע דבר. חודשים שוכבות הפניות על שולחנם של הממונים ומעש אַין.

לאחר חודשים רבים של עבודת מטה מאומצת השקנו את תוכנית 'יש פתרון'. התוכנית נועדה להוות קריאת כיוון לממשלת ישראל בבואה להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב

בסוף שנת 2007 התקבלה החלטה ע"י ממשלת ישראל, בדבר הקמת וועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג ('ועדת גולדברג'). במהלך שנת 2008 קיימה הועדה עשרות ישיבות ושמעה את עמדותיהם של נציגי משרדי הממשלה השונים, נציגי ציבור ועמותות הפועלות בעניין הבדואים בנגב. בין השאר הופיע בפני הועדה גם נציג משלנו.

בסוף שנת 2008 פרסם השופט גולדברג את מסקנות הוועדה. עיקרן של המסקנות עסקו בצורך המיידי למדיניות ברורה בכל הקשור בהתיישבות הבדואים, בצורך באכיפה נוקשה וחד משמעית ובצורך להסדרת נושא תביעות הבעלות. הוועדה גם המליצה לכנס את הבדואים לישובים חוקיים ובמקרים מסוימים המליצה הוועדה על הלבנה של כפרים לא חוקיים העונים לקריטריונים מוגדרים.

המלצות וועדת גולדברג הינן בגדר מדיניות עקרונית ואינן מהוות "תוכנית עבודה" המאפשרת הוצאה לפועל של מדיניות זו. ממשלת ישראל החליטה, עם פרסום המלצות וועדת גולדברג, על הקמת צוות ישום להמלצות הוועדה בראשותו של מר אודי פראוור, ראש אגף מדיניות במשרד ראש הממשלה. הממשלה הטילה על צוות היישום לגבש, על בסיס המלצות הוועדה, תוכנית עבודה אופרטיבית לפתרון בעיית הבדואים בנגב.

לאור האמור, גיבשנו ביחד עם אנשי אקדמיה, ביטחון, אנשי רוח ונבחרי ציבור, את תוכנית "יש פתרון".

מטרת התוכנית להסדיר באופן כולל וקבוע את סוגיית התיישבות הבדואים בנגב, תוך שמירה על האינטרסים הציוניים של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת מארבעה שלבים התלויים ומשולבים זה בזה:

שלב הבלימה – בלימת הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על קרקעות הנגב.
שלב ההיערכות – פתרון סוגיית תביעות הבעלות, פתרון בעיית המגורים ושיקום הישובים הוותיקים.
שלב הפינוי – מעבר של האוכלוסיה הבדואית מהישובים הבלתי חוקיים לתוך הישובים החוקיים.
דף חדש – מניעת הישנות עתידית של תופעת ההתיישבות הבלתי חוקית בנגב.

התוכנית הופצה לחברי כנסת, לחברי הממשלה ולמעצבי דעת הקהל בישראל ובעולם. נציגי התנועה מבצעים כל העת פגישות עם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, בכדי להציג את עיקרי התוכנית ובכך להשפיע על החלטות המדינה בנושא.