בג"ץ דחה עתירה שהגשנו נגד בניה ערבית בלתי חוקית ליד נווה צוף. אנו רואים בהחלטת בג"ץ פגיעה קשה במראית פני הצדק

לפני כשנה עתנו לבג"ץ, נגד בית ערבי שנבנה בניגוד לחוק מצפון לישוב נווה צוף שבבנימין, סמוך לכפר דיר ניזאם. רק לאחר הגשת העתירה הגיע למקום פקח המינהל האזרחי ונתן למבנה צו הפסקת עבודה. לאור דברי המינהל האזרחי בתשובתם לעתירה כי נקטו בהליכים נגד המבנה האמור, הסכנו למחיקת העתירה.

לאחר כחצי שנה ביקר במקום רכז השטח שלנו וגילה כי לא בלבד שלא ננקטו כל צעדים מעשיים נגד הבית, אלא שלצידו נבנו מספר בתים נוספים. לאחר פניות חוזרות ונשנות למינהל האזרחי שלא נענו, עתרנו לבג"ץ בשנית (3232/13).

הפעם בחרו במינהל האזרחי להשיב לבג"ץ, כי מאחר ומחזיקי הבתים החלו לקדם הליכים תכנוניים, מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להימחק.

בדיון שהתקיים אתמול (רביעי) בבג"ץ, סקר עורך הדין שלנו, בועז ארזי, בפני שופטי בית המשפט העליון, שורה של עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה יהודית ביהודה ושומרון, בהם עקבו שופטי בג"ץ וליוו את התהליך המינהלי כדי לוודא שהמינהל האזרחי עושה את עבודתו נאמנה. 

כדוגמה בולטת הציג עו"ד ארזי עתירה (3899/09) שהגיש ארגון השמאל 'שלום עכשיו' בשנת 2009, נגד שכונה שנבנתה על אדמות מדינה ביישוב נווה צוף –  סמוך ונראה לבניה הערבית שנידונה בעתירה שלנו. במקרה זה נדונה עתירת 'שלום עכשיו' על ידי בית המשפט במקביל לקיומם של הליכי הסדרה תכנונית ובמקביל לנקיטת הליכים פליליים, ונמחקה לפני שבועות ספורים, רק לאחר סיום ההסדרה התכנונית וקיומה של חקירה פלילית.

עו"ד ארזי ציין, כי באותו אופן פעל בג"ץ בנוגע לעתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל כנגד בניה ביישובים עלי, כוכב יעקב ומצפה דני, וכן לגבי עתירת 'שלום עכשיו' בעתירת 'צווי התיחום' כנגד שישה מאחזים. בעתירה זו (7891/07) בה נתן לאחרונה בג"ץ פסק דין חלקי, בנוגע למבנים שנבנו על גבי קרקע פרטית, אולם בהתייחס לאלו מהמבנים שנכללו בעתירה ואשר לא הוקמו על מקרקעין פרטיים  העתירה נותרה תלויה ועומדת במקביל לקיומם של הליכי הסדרה.

למרות ההשוואה הברורה החליטו החליטו שופטי בג"ץ, הנשיא אשר גרוניס, והשופטים פוגלמן וזילברטל, למחוק את העתירה שלנו, בהסתמך על טענת המינהל האזרחי כי נקט בהליכי אכיפה וכי מחזיקי הבתים החלו בהליכים תכנוניים.

לטעמנו החלטת בג"ץ ראויה לביקורת חריפה. לא ניתן להתעלם מהתחושה החריפה, ומאווירת איפה ואיפה השוררת באולם בג"ץ. בית המשפט יכול להורות על מחיקתם של כל העתירות נגדם הגיש המינהל צווי הריסה, או ללוות את כולן את להשלמת הליך המינהלי, אך לא ניתן לנהל מדיניות שונה ונפרדת המפלה לרעה את יהודי יהודה ושומרון.

עצם הטענה שהעלו נציגי הפרקליטות, לפיה לא ניתן לקיים הליכי אכיפה, נגד מי שהגיש בקשה בדיעבד להסדיר בניה בלתי חוקית, מהווה 'מתן חסינות אוטומטית' פסולה לעברייני בנייה.

בג"ץ הורה על השופט (בדימוס) יצחק זמיר, לשמש כמגשר בעתירת האגודה לזכויות האזרח, ממנה קיבל את 'פרס אביר זכויות האדם'. הסכמת משרד הביטחון להליך הגישור המועד להתמוססות מהווה צעד נוסף של כניעה לעבריינות הפולשים, אך הפעם בחסות בג"ץ

לפני כחודשיים התקיים בבג"ץ דיון בעניינו של שטח האש 918 בדרום הר חברון, אליו פלשו פלשתינים בניגוד לחוק. לדיון קדם קמפיין מאסיבי מבית היוצר של "אישי רוח" המזוהים אם השמאל הקיצוני, ובית המשפט, שכנראה חשש מלקבל החלטה לא פופולרית בחוגי עיתון הארץ ולהורות על פינוי הפולשים, הציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אלא, שבשנת 1986 קיבל זמיר את פרס "אביר זכויות אדם" מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה המדוברת. במכתבים ששלחנו לנשיא גרוניס, לשר הביטחון משה יעלון, וכן לזמיר עצמו קודם כל כי על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור כולה, הנותנת פרס לפולשים. בנוסף הצבענו על חוסר הבעייתיות הרבה במינויו הספציפי של זמיר לתפקיד המגשר.

במכתב תגובה קצר, השיב לנו פרופסור זמיר כי "הדברים אינם מקובלים עלי, אך איני רואה צורך או טעם להיכנס לוויכוח בעניין זה". זמיר הוסיף כי ההצעה עדיין לא יצאה מכלל הצעה ואף לא הובאה בפניו כהצעה מוגמרת.

במכתב תגובה נוסף ששיגרנו לזמיר, ציין עורך הדין שלנו בועז ארזי, כי מבלי להטיל כל דופי ביושרו האישי של זמיר, לאור מעמדו ותפקידו, קיים 'טעם לפגם', ו'פגיעה במראית פני הצדק' בהצעת המינוי. "נציגי פרקליטות המדינה יטו אוזן קשבת ואוהדת, מן הסתם, לדעתו ונטיית ליבו של כבודו – גם אם יובאו בלא משים, ועל כן הסכנה להטיית הדין שרירה וקיימת".

למרות הביקורת הרבה שהופנתה כלפי שר הבטחון, בוגי יעלון, הודיעה פרקליטות המדינה על הסכמת משרד הבטחון לפנות להליך הגישור. שופטי בג"ץ החליטו השבוע כי התקופה המוקצבת להליך הגישור תהיה בת ארבעה חודשי ובאותה נשימה הוסיפו כי תקופה זו ניתנת כמובן להארכה.

הליך הגישור המוצע מהווה צעד נוסף של כניעת המדינה לעבריינות המתמשכת. לוח הזמנים הגמיש שניתן לו, רק מעצים את החשש מפני ניסיון מכוון למוסס את האכיפה נגד הפולשים.

נמשיך לעקוב אחרי ההליך, על מנת לבחון האם בסופו יקבלו הפולשים גושפנקה למעשיהם, מטעם בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.

פנינו הבוקר (שלישי) לשר הבטחון משה יעלון בדרישה שלא למנות את השופט (בדימוס) יצחק זמיר למגשר בעתירת שטח אש 918. זמיר קיבל בעבר פרס מטעם האגודה לזכויות האזרח והדבר מביא לניגוד עניינים מכיוון שהאגודה עצמה היא אחד העותרים בתיק הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים אמש (שני) בעתירת האגודה לזכויות האזרח על עתיד שטח אש 918, הפתיע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, כשהציע לצדדים לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר.

אולם בטרם מסרו נציגי פרקליטות המדינה את תשובתם להצעה, תנועת רגבים הביעה התנגדות מהעלאתו של פרופ' יצחק זמיר כמגשר. הסיבה להתנגדות, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בועז ארזי מתנועת רגבים, היא קבלת פרס "אביר זכויות אדם" בשנת 1986 מטעם האגודה לזכויות האזרח, שהיא צד בעתירה דנן.

פנינו במכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, לשר הבטחון משה יעלון, כן לפרופסור זמיר עצמו, כי לאור קבלת הפרס על ידי השופט (בדימוס) זמיר, "טוב יעשה כב' הנשיא אם ישקול מחדש את ההצעה ויוריד אותה מסדר היום".

כזכור, העתירה על שטח אש 918 הוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ומספר פלסטינים תושבי האזור, בדרישה כי שטח האש לא יוכשר מכיוון שיצריך את פינויים של הפלסטינים המתגוררים במקום.

הפלסטינים טוענים כי הם גרים במקום כבר "עשרות שנים". אולם המדינה מכחישה זאת מכל וכול ומגבה את עמדתה בתצלומי אוויר, בעדויות של פקחי המנהל האזרחי ובחוות הדעת של חוקרים שונים.

בעתירה דנו הנשיא, אשר גרוניס, והשופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז, כשבאמצע הדיון, בטרם שטחו נציגי המדינה את טענותיהם, הציע השופט גרוניס לפנות לגישור באמצעות השופט (בדימוס) יצחק זמיר. נציגי העותרים ופעילי השמאל הביעו שביעות רצון מהצעת הגישור והסכימו לה. אולם נציגי הפרקליטות ביקשו ארכה למתן תשובה עד ל-7 באוקטובר 2013.

אנחנו סבורים, כי מלבד זהותו של המגשר המוצע, עצם ההליכה למסלול של גישור הוא לא ראוי. הפניה לגישור בהליך מנהלי בבג"צ היא צעד חריג ולא מקובל, בוודאי לא כאשר העובדות כל כך ברורות והמדינה נחרצת בעמדתה.

בית המשפט העליון לא הפנה לגישור את הורי הבנות האשכנזיות והמזרחיות בבית הספר בעמנואל, הוא לא הפנה את משפחות נפגעי הטרור לגישור מול המדינה בטרם אישר את שחרור המחבלים והוא גם לא הפנה לגישור את מגורשי גוש קטיף לפני שאישר את גירושם מביתם.

קשה לברוח מהתחושה שבית המשפט חשש היום לקבל החלטות רק בשל קמפיין קטן מבית היוצר של ארגוני השמאל ועיתון הארץ ובשל נוכחותם של "אנשי רוח" מהשמאל הקיצוני באולם במהלך דיון.

אנו קוראים לשר הביטחון להתנגד בכל תוקף להליך הגישור. למי שלא מגיע כלום אין אף פעם מה להפסיד מהליך גישור וזו הסיבה שעברייני הבניה הפלסטינים הסכימו לכך מיד. לצד הצודק אין כל סיבה להסכים להתפשר ובמקרה הזה המדינה היא הצד הצודק ללא כל ספק. על המדינה להשיב בשלילה להצעת הגישור ולדרוש את דחיית העתירה באופן מיידי.

המינהל האזרחי מסר הודעה רשמית לבג"ץ, לפיה אין בכוונתו לאכוף את החוק כנגד קידוחי מים פירטיים של פלשתינים ביהודה ושומרון. המשמעות המעשית: הפלשתינים יוכלו להמשיך לגנוב מים בצורה בלתי מבוקרת ולסכן את אקוויפר ההר

ביום בו פורסם דו"ח מבקר המדינה אשר ביקר בחומרה את חוסר המעש של רשויות האכיפה ביהודה ושומרון כנגד עבירות על החוק שמבצעים הפלשתינים מסר המנהל האזרחי הודעה רשמית לבג"צ לפיה אין בכוונתו לאכוף את החוק כנגד קידוחי מים פירטיים של פלשתינים ביהודה ושומרון. המשמעות המעשית: הפלשתינים יוכלו להמשיך לגנוב מים בצורה בלתי מבוקרת ולסכן את אקוויפר ההר.

ההודעה נמסרה במכתב שנשלח על יד י מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי למחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה בו הצהיר מנהל יחידת הפיקוח מפורשות כי אין בכוונת המנהל האזרחי לאכוף את החוק במקרים של קידוחי מים פיראטיים של פלסטינים בשטחי c, שכידוע נמצאים בשליטה ישראלית מלאה.

מכתבו של מנהל יחידת הפיקוח נשלח במסגרת עתירה לבג"צ שהגישו פלסטינים מכפרים בבקעת הירדן. אותם פלסטינים ביצעו קידוחים פיראטיים ושאבו מים בצורה לא חוקית מעומק האדמה. פקחי המנהל האזרחי הוציאו צווי הריסה לעבריינים אך תוך כמה ימים הגישו הפלסטינים עתירה לבג"צ וזה הקפיא בצו ביניים את מימושם.

כפי שקורה פעמים רבות במקרים כאלה, פרקליטות המדינה נמנעת מלהגיש את תגובת המדינה לעתירה ומסתפקת בבקשות ארכה חוזרות ונשנות. רק לאחר שתנועת רגבים ביקשה להצטרף לעתירה ולטעון כנגד הפרקליטות שאינה מייצגת את האינטרסים של המדינה ואינה פועלת להסרת צו הביניים ולדחיית העתירה, החלה פרקליטות המדינה לגבש את עמדתה ולהביאה בפני בית המשפט.

אלא שכעת הגיע תור המנהל האזרחי לעכב את מאמצי האכיפה. כאמור, במכתבו למחלקת הבג"צים מודיע מנהל יחידת האכיפה כי אין בכוונת המנהל האזרחי לפעול להפסקת שאיבת המים הפיראטית וכי על כן ניתן למחוק את העתירה בהסכמה ותוך התחייבות של המדינה שלא לאכוף את החוק כנגד הקידוחים. בכך למעשה נותן המנהל האזרחי אור ירוק להמשך פעילות עבריינית של קידוח ושאיבת מים בצורה לא חוקית.

המתיחות בין רשות המים לראש המנהל האזרחי היא שהביאה להודעת המנהל האמורה בדבר הפסקת פעולות האכיפה כנגד קידוחים פיראטיים.

לא יתכן שמחלוקת בין הגופים השונים תביא להפסקת פעולות אכיפה במקום בו ממילא כמעט ולא מתקיימת אכיפה. חוסר האכיפה של המנהל האזרחי בתחום המים הוא רק נדבך קטן במדיניות שלמה וכוללת של חוסר אכיפה מצד המנהל כלפי הפלסטינים. לצערנו הרב, על אף הדו"ח החמור של מבקר המדינה, המנהל האזרחי לא פועל לשנות את מדיניות חוסר המעש כלפי עבריינות פלסטינית. אנחנו מקווים שהמצב ישתנה בהקדם האפשרי ולא נתקל במקרים כאלה שוב.

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית הלא חוקית ברחבי הנגב, המוכר גם בשם 'חוק בגין', עבר בחודש שעבר במליאת הכנסת בקריאה ראשונה. בזמן הקרוב תדון בחוק וועדת הפנים של הכנסת ואנו פועלים להכנסת תיקונים בנוסח החוק על מנת לצמצם את הנזקים הטמונים בו למדינת ישראל.

לצערנו החליטה הכנסת לתת לבדואים מתנות חינם, במשאב הכי יקר והכי חסר במדינה: הקרקע.
אנחנו שבים ומזכירים מעל כל במה אפשרית, כי בכל דיון משפטי שהתקיים עד היום ״הראיות״ של הבדואים לבעלות על הקרקע נדחו באופן מוחלט. 'הזיקה ההיסטורית' של הבדואים לקרקע היא זיקה לאומית והטענות הקנייניות הן רק כיסוי לכך. הוויכוח הלאומי הוכרע עם הקמתה של מדינת ישראל והבדווים כאזרחי המדינה היהודית צריכים לקבל פתרונות מגורים ראויים, אך לא בעלות על קרקע.

אנו פועלים בכל הכוח לבצע תיקונים נדרשים בחוק במהלך הדיונים להכנת החוק לקריאה שניה ושלישית, כדי לצמצם את נזקיו ככל הניתן.

לטעמנו, נקודת האור היחידה בחוק זה היא, כי לראשונה נקבעה מסגרת חוקית מחייבת, הן בזמן והן בעקרונות ביצוע, שתפעל לשים סוף להפקרות בנגב. ממשלת ישראל וגורמי אכיפת החוק ייבחנו במעשים ולא בהצהרות.

בית המשפט הורה למדינה לפנות תוך שלושה חודשים בית ספר שבנתה על קרקע פרטית יהודית עבור תושבי כפר בדואי בלתי חוקי. פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגשנו יחד עם בעלי הקרקע

בית משפט השלום בבאר שבע הורה למדינה לפנות בית ספר שבנתה על קרקע יהודית פרטית בכפר הלא חוקי אלזרנוג שבנגב. השופט פסק כי בית הספר יפונה עד לעשירי ביולי, וחייב את המדינה לשלם לתובעים 20,000 ₪ הוצאות משפט.

את הקרקע רכשו עולים מפרס לפני כשמונים שנה. במרוצת השנים השתלטו בדואים על האדמות באזור. בשנים האחרונות בנתה המדינה עבור הפולשים בית ספר יסודי ללא קבלת אישור מבעלי הקרקע. כמה מיורשי האדמות פנו אלינו ויחד תבענו את זכויותיהם על הקרקע.

בפסק הדין מתח השופט ישעיהו טישלר ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה: "המדינה נהגה בדרך לא נאותה והפרה בגסות וכנראה שגם לא בתום לב את זכויותיהם של התובעים" קבע השופט בפסק הדין, "הציפייה הסבירה ממי שכך נוהג ועושה שימוש שלא כדין במקרקעי הזולת היא שיטען טענותיו בשפה רפה, בקול ענות חלושה, תוך ניסיון לעשות את המרב והמיטב כדי לבוא לקראת הצד שזכויותיו נפגעו – לא כך נהגה המדינה".

פסק הדין, מדבר בעד עצמו. אנו מצפים כי מי שנדרש לכך, יערוך את חשבון הנפש ויסיק את המסקנות המתבקשות.

בית המשפט הורה למדינה לפנות עד ל-10 ביולי בית ספר לא חוקי שהוקם בכפר אלזרנוג היושב על אדמות יהודיות גזולות

בעקבות עתירה שהגשנו יחד עם בעלי הקרקע דחה שופט בית משפט השלום בבאר שבע ישעיהו טישלר את בקשת המדינה להשהות את פינוי המוסד על לתום החופש הגדול, אך עם זאת נמנע מלחייב את הפולשים לפנות את המתחם לאלתר ואיפשר להם לסיים את שנת הלימודים הנוכחית כסדרה – ובתנאי שיבצעו את הפינוי עשרה ימים לאחר מכן, לכל המאוחר. 

בנוסף, פסק השופט כי על המדינה לשלם לבעלי הקרקע פיצוי על הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. כזכור, הכפר הבדואי אלזרנוג כולו יושב ברובו על אדמות יהודיות פרטיות.

בכל הנוגע לבית הספר באלזרנוג מדובר בהתנהלות שהיא פשוט שערורייה מצד המדינה. בהתחלה היא רמסה את זכויות הקניין של בעלי הקרקע, אחר כך רמסה במו ידיה את החוק שעליו היא מופקדת ובהמשך שמה עצמה מעל החוק גם במהלך. אנחנו מקווים שבית הספר יפונה במהרה ושהמדינה תדאג לשמור על האינטרסים שלה גם בנגב.

הגשנו לבג"צ בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי בגין המשך הפגיעה במבנה ההיסטורי סמוך למעלה לבונה

בפנייתה לבית המשפט הגבוה לצדק ביקשנו להוציא צו ביניים וכן צו ארעי נגד העבריין הפלסטיני שהשתלט על ח'אן לובן ובונה במקום תוך פגיעה חמורה במתחם. מדובר במקום בעל חשיבות היסטורית וארכיאולוגית וכל פגיעה במבנה ובסביבתו עלולה להיות בלתי הפיכה.

נגד האיש, חאלד סמיח חאמד דראגמה, ונגד רשויות האכיפה שמגלות במקרה זה אוזלת יד, תלויה ועומדת עתירה שלנו לבג"צ אשר דיון בעניינה נקבע לתחילת 2014. אולם, בשל העובדה שהעבריין הפלסטיני אינו ממתין לדיון אלא פועל בשטח וקובע עובדות – נאלצנו לשוב ולפנות לבג"צ בבקשה שזה יוצא צו נגד המשך הפגיעה הקשה במקום.

בנוסף, מתבקשים השופטים להורות למדינה לזרז את טיפולה בבדיקת מעמדו החוקי של הח'אן, כדי לאפשר לקדם את הטיפול בפרשה עוד בטרם הדיון שנקבע, כאמור, למועד רחוק.

בעתירה נטען כי החירות שנטלה לעצמה הממשלה, המכהנת כממשלת מעבר, לאשר את המתווה – אינה חוקית ואינה סבירה

כשבועיים לאחר שאימצה הממשלה את מתווה השר בני בגין, אשר כולל שינויים דרמטיים בתכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, הגשנו עתירה לבג"ץ בדרישה להקפאת ההחלטה השנויה במחלוקת.

בעתירה, המשתרעת על פני עשרים עמודים, טענו כי החלטת הממשלה לשנות את תכנית ההסדרה להתיישבות הבדואית בנגב אינה עומדת במבחן החוק, ולא במבחן הסבירות.

כזכור, בישיבתה הראשונה לאחר הבחירות, בעודה מכהנת כממשלת מעבר המנועה מלקבל החלטות מרחיקות לכת, אישרה הממשלה את השינויים המפליגים שהכניס השר בני בגין לתכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. במסגרת השינויים, תקבל האוכלוסייה הבדואית הטבות רבות, בנוסף לאלו שכבר אושרו בתכנית המקורית.

השינויים, במדיניות ישראל כלפי האוכלוסייה הבדואית, הם דרמטיים. לא סביר שממשלת מעבר, שלא זוכה לאמון הכנסת, תחליט בנושאים משמעותיים כל כך. מה היה קורה אם את ההחלטה הזו היו דוחים לממשלה הבאה? כל אדם בר דעת מבין שהחלטות מהסוג הזה לא מקבלים כשהממשלה עם רגל וחצי בחוץ.
בנוסף, ביקשנו מבג"ץ להוציא צו ביניים שיאסור על משרדי הממשלה לפעול ליישום ההחלטה.

בערב המחטף הגשנו עתירה ראשונה לבג"ץ נגד התכנית, עוד לפני ישיבת הממשלה המדוברת, אולם נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אשר גרוניס, דחה את העתירה בטענה שמדובר בעתירה מוקדמת. כעת אנחנו מקווים ששופטי בג"ץ יקבלו את העתירה ויחייבו את הממשלה להקפיא את ביצוע השינויים, או לכל הפחות לבוא לבית המשפט ולהסביר מדוע היה דחוף לממשלה לאשר שינויים דרמטיים במציאות פוליטית כה רעועה.

לאחר שנודע לנו כי בכוונת השר בגין להביא בשבוע הבא להצבעת בזק בממשלה את מתווה פראוור – ללא התיקונים שאושרו לפני כשנה, אנחנו קוראים לשרים בממשלה למנוע את המחטף

שיגרנו מכתב דחוף לשרי ממשלת ישראל, בדרישה שיפעלו לסיכול הכוונה להביא לאישור מליאת הממשלה את דו"ח פראוור, שעסק בפתרון בעיית עבריינות הבניה הבדואית בנגב. וזאת מבלי להתחשב בתיקונים המשמעותיים שאישרה הממשלה לפני כשנה.

במכתב נאמר כי "זהו מחטף חמור והרה-אסון לנגב. לא ייתכן כי נושא סבוך, מורכב וקריטי כל כך יוכרע באופן כה חובבני וללא דיון מעמיק ומסודר שיבחן את השלכות כל אחד מהתיקונים ואת התאמתו לעקרונות שנקבעו בהחלטת הממשלה"

למכתב מצורף מסמך המפרט את הנקודות הבעייתיות במתווה שגיבש השר בני בגין.