רק לפני חודש סיפרנו לכם על מגרטת האוטובוסים הפיראטית שפועלת בלב שטח האש של צה"ל ומשמשת כלא פחות מתחנה מרכזית של חוסר משילות ואכיפה במרחב, כאשר הרשויות ממשיכות להעלים עין מקיומה

לפני כחודש חשפנו בחדשות 12 כי כמות עצומה של אוטובוסים ישנים של חברת 'אגד' אשר יצאו משימוש החברה והוצאו למכירה במכרז פומבי, הועברו למגרטה פיראטית ולא מוסדרת, תוך פגיעה סביבתית אדירה, וללא כל פיקוח על החלפים הישנים שפורקו מהאוטובוסים והוחזרו לשוק החלפים בישראל.

כשפנינו למנהל האזרחי בדבר המפגע המתחולל בלב שטח האש של צה"ל, קיבלנו בפעם המי יודע כמה את התשובה הלקונית, כי "האכיפה תתנהל על פי סדרי עדיפויות". אך כנראה שהפעם, "סדרי העדיפויות" נגזרו בזכות הפניה שלנו והלחץ התקשורתי.

בימים האחרונים, בעקבות הפרסום שלנו כאן ובחדשות 12, המנהל האזרחי פינה את המגרטה שפעלה בלב השטח, והחרים את הכלים של מפעיליה. כמובן שאנחנו נמשיך לעקוב אחר מצב השטח, כדי לוודא שהעבריינים לא יחזרו לסורם. שם, ובכל רחבי הארץ – ממשיכים בעשיה ציונית, במאבק להגנת הסביבה ונגד בניה בלתי חוקית.

השבוע התקיים תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. זה טוב שצה"ל מתאמן, לא? אבל מבחינת ארגוני השמאל הקיצוני זו היתה סיבה לצאת במתקפה חריפה נגד צה"ל

לאחר שהתקיים בתחילת השבוע תרגיל גדודי של חיל התותחנים בשטחי האש בנגב, שהתחיל בבקעת ערד, והסתיים בשטח האש 918 שבדרום הר חברון. יצאו ארגוני השמאל, ביניהם הארגון 'בצלם', למתפקה חריפה נגד צה"ל, בטענה שהוא מתאמן "בתוך תחומי כפרים פלסטיניים" והתושבים הוכרחו להתפנות מבתיהם".

זה לא חדש שארגוני השמאל בוחרים לסלף את המציאות כדי להביע את עמדתם בכל הנוגע ל"כיבוש", אז החלטנו לעשות סדר בעובדות. נקודה אחרי נקודה.

• שטח האש 918 הוכרז על ידי צה"ל בתחילת שנות ה-80.
• האיזור המדברי הזה, כמו ביתר שטחי האש, היה ריק ממגורים, ולכל היותר שימש כאיזור מרעה עונתי (ואימוני צה"ל עוזרים על שמירת הקרקע מפני השתלטות).
• שטח האש 918 שימש את חיל האוויר, בא"ח נחל ויחידות חי"ר נוספות. • בשנת 2000 ערביי האזור החלו בהשתלטות ובניה מאסיבית בלתי חוקית במרחב.

• בעקבות הבניה המאסיבית, במשך מספר שנים, היה על צה"ל לצמצם את היקף הפעילות שלו ולשנות את מתכונת האימונים.
• ארגוני השמאל הקיצוני עתרו לבג"ץ וטענו כי מאות משפחות ערביות גרות בשטח מזה שנים ארוכות.
• אבל בדיקה של צה"ל בשנת 2000, כל שטח האש היה ריק מבניה ותושבים ורק מספר משפחות בודדות שהו במקום באופן עונתי בלבד!
• כמה בודדות? מתוך 49 משפחות של עותרים שטענו שהשטח שלהם והם יושבים בו יישוב קבע, זוהו לפחות 38 משפחות המתגוררות באופן קבוע בעיירה הסמוכה יטא, או בכפרים סמוכים אחרים.
• למרות עמדת המדינה, בג"ץ הציע הסדר פשרה: הבניה בפאתי שטח האש תישאר, וניתן יהיה להשתמש בשטח האש לצורכי מרעה וחקלאות בזמנים שצה"ל לא מתאמן בשטח.


• הרשות הפלסטינית כמובן בחשה בעסק מהרגע הראשון, אבל החל משנת 2009, ההשתלטות והבניה הבלתי חוקית בשטח ממומנות על ידה ועל ידי ארגונים בינלאומיים כחלק מתמיכה וחיזוק האוכלוסיה הערבית בשטחי C.
• בינתיים, מדינת ישראל לא ממש פעלה בשטח. בזמן הזה ערביי האזור המשיכו להשתלט על המרחב, בבניה בלתי חוקית עצומה, ובסלילת מערך של צירי הברחות.

• הרשות הפלסטינית כמובן לא ספרה את ההסדר שהציע בג"ץ. ככל שההשתלטות הפלסטינית הלכה והתעצמה, כך היקף האימונים של צה"ל הלך ופחת.

אז מה קרה השבוע? ממש מה שקרה בשנה שעברה וגם זו שלפניה. חטיבת התותחנים הגיעה להתאמן בשטחי אימונים ששייכים לצה"ל. אם מדברים על עובדות, ולא על פייקניוז ותעמולה אנטי-ישראלית, צריך להיות ברור: הכפר הערבי הבלתי חוקי הוקם בתוך שטח האש. ולא ההפך. ומכאן, צריך לגזור את הפעולות שצריכות להתבצע.

הרשות הפלסטינית נטעה אתמול (ראשון) אלפי עצי זית על אדמות מדינה בשטח אש של צה"ל – בהשתתפות שוטרים פלסטינים חמושים. "כשהם קובעים עובדות בשטח – מדינת ישראל ישנה"

הרשות הפלסטינית קיימה אתמול (ראשון) טקס נטיעות של כ-2000 עצי זית על אדמות מדינה ממערב לכפר דיר בלוט. המרחב שננטע מהווה חלק משטח האש 203 של צה"ל, הממוקם ממזרח לעיר ראש העין בסמוך לגדר ההפרדה.

בסרטון ובתמונות שפירסם רדיו זיתונה המזוהה עם פת"ח, ומתיעוד שעלה ברשתות החברתיות, ניתן להבחין כי גם שוטרים פלסטינים נכנסו לתוך שטח האש הצה"לי והשתתפו באירוע כשהם חמושים, חרף העובדה כי אסור להם להיכנס לשטחי C כשהם חמושים.

האירוע מהווה חלק ממהלך רחב המתרחש בשנים האחרונות, בו הרשות הפלסטינית נוטעת מיליוני עצים ומשתלטת באופן בלתי חוקי על אלפי דונמים בשטח C ביהודה ושומרון, הנמצא תחת שליטה ישראלית מלאה.

"ההשתלטות החקלאית" שמקדמת הרשות הפלסטינית, נועדה לתפוס קרקעות סמוך לכבישים, בצמוד ליישובים ישראליים, וכן אדמות מדינה, ואזורים בעלי משמעות מדינית גבוהה.

"גם הרשות הפלסטינית "חוגגת" את ט"ו בשבט, באמצעות "כיבוש חקלאי" מתוכנן – ובינתיים מדינת ישראל ישנה וחסרת מעש". אומרים בתנועת רגבים. "הכסף הגדול מגיע מאירופה, תאי השטח נבחרים בקפידה והאסטרטגיה ברורה ומוצהרת: קביעת עובדות בשטח – במרחק יריקה מראש העין וגוש דן".

לאחרונה הרס המנהל האזרחי את הכביש שנסלל באופן בלתי חוקי על ציר ההברחות בין הכפר הפלסטיני יטא שבדרום הר חברון לערד. הכביש נסלל באמצע השנה שעברה באספלט, באופן שיקל על מעבר של מכוניות משפחתיות.

ההריסה מגיעה בהמשך לעתירה שהגשנו כנגד המדינה בדרישה לאכוף את החוק, כאשר בעבר המדינה הודיעה לבג"ץ כי הציר נחסם לתנועה במספר מקומות.

מדובר בעליית מדרגה. בשנה האחרונה הפעלנו לחץ משמעותי על הרשויות בכדי למנוע את השימוש בציר, ואנחנו שמחים לראות שהלחץ עובד. אנחנו מחזקים את ידי המנהל על האכיפה השבוע ועל הניסיון למנוע שימוש בציר בכל מחיר, אך כדאי תמיד לזכור, מניעת פריצת ציר קלה הרבה יותר מחסימה שלו בדיעבד, לאחר שקילומטרים שלו כבר סלולים.

הציר נחשף לראשונה במהלך שנת 2016 על ידי פקחי המועצה האזורית הר חברון ואנשינו. הציר שנבנה בהשקעה כספית גדולה הפך בינתיים לפעיל מאוד ומשמש את המאחזים הבדואים הלא חוקים שהולכים ומתפתחים בלב המדבר.

ציר ההברחות מאפשר מעבר מהיר מהר חברון אל בקעת ערד ומשם ליתר חלקי המדינה, לצורך מעבר גנבים, שב"חים, הברחת אמצעי לחימה וסמים, ואפילו נשים שהוברחו אל הנגב בכדי לאפשר נישואים פוליגמיים ואיחוד משפחות. באותה שנה שני פלסטינים מהכפר יטא חצו את הציר כדי להגיע למתחם שרונה ולבצע שם פיגוע ירי, בו נרצחו ארבעה בני אדם.

בית המשפט העליון דחה עתירה שהגישה אגודת סנט איב יחד עם תושבי המאחז הלא חוקי חאלת א דבע, שנבנה בחלקו על אדמות מדינה ובתחומי שטח האש 918, בניסיון להסדיר את המאחז. "העותר ידע שהמבנה נבנה לא כדין"

מזה מספר שנים נבנה בתוך תחום שטח אש 918 שבדרום הר חברון, על אדמות מדינה, מאחז לא חוקי בשם חאלת א דבע. לאחר שנהרסו מספר מבנים על ידי המנהל האזרחי עתרו תושבי המאחז יחד עם אגודת סנט איב לבג"ץ בדרישה להסדיר את המאחז ולהפכו לחוקי.

סנט איב הוא ארגון משפטי נוצרי קתולי, המהווה את אחד מהארגונים המרכזיים בלוחמה המשפטית שמנהלת הרשות הפלסטינית נגד אכיפת החוק בשטחי c.

בעתירה קודמת שהגישו תושבי המקבץ, קבע בג"ץ שצווי ההריסה יוקפאו בתנאי שלא ייבנו מבנים נוספים בשטח. בתגובה עתרנו לבג"ץ בדרישה למנוע את הקפאת ההריסה בטענה כי ההסדר הנ"ל אינו חוקי, בפרט לאור העובדה כי ההסכם עם בג"ץ לא קויים.


תושבי המאחז המשיכו לבנות ואף הקימו במקום בית ספר על אדמות מדינה. מאז פקיעת ההסכם באמצע שנת 2017 ועד היום נבנו עוד עשרות מבנים לא חוקיים אך למרות זאת העותרים המשיכו לטעון בבית המשפט כי על בג"ץ לעצור את ההריסה ולהסדיר את המקום.

בג"ץ דחה לאחרונה את העתירה הערבית, וקבע כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. "לא הוכחה זיקה קניינית למקרקעין עליהם בנוי המבנה ואין בסיס לבקשה… אף לא צורף מסמך כלשהו לעתירה הבא להוכיח זיקה למקרקעין" נכתב בפסק הדין.

בית המשפט לא קיבל את טענת העותרים שהם למעשה נמצאים שם עוד משנות השבעים. בפסק הדין הודגש כי העותרים נמצאים בשטח אש שהוא שטח סגור בו מתאמנים כוחות צה"ל ועל כן נדרש אישור מיוחד לבנות שם, וגם הוא לא הוגש לבית המשפט.

פסק הדין מוכיח כי לפי העובדות והנתונים הבניה בוצעה ביודעין בתחומי שטח האש וללא היתר תוך כדי טענה לא מבוססת על בעלות במקרקעין שבאזור. ככה בונים כפר מאפס ויוצרים לו היסטוריה מזויפת. אנחנו מברכים את בג"ץ על עמידה מול פסק הדין, ואת המנהל האזרחי על האכיפה במקום.

ההשתלטות הערבית על שטחי האימונים של צה"ל בדרום הר חברון נמשכת. בריטניה והאיחוד האירופי סוללות כביש לא חוקי בשטח האש שנידון לאחרונה בעתירה שהגשנו לבג"ץ

בריטניה והאיחוד האירופי החלו לאחרונה בסלילת כביש בתוך שטח האש מספר 917 שבדרום הר חברון, זאת חרף הצהרות של המדינה בבג"ץ כי מתקיימת אכיפה במקום. על פי הכיתוב בשלט שהוצב במקום, הפרוייקט ממומן על ידי הממלכה המאוחדת, באמצעות האיחוד האירופי, והעבודות צפויות להסתיים במהלך חודש פברואר.

הבניה הבלתי חוקית בשטח האש 917 מתפרשת על פני שטח כולל של אלפי דונמים וכוללת מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים. בשנות ה-80 גרו בשטח האש מספר מצומצם של משפחות בדואיות באוהלים ומבנים ארעיים, אולם בשנים האחרונות החל במקום פיתוח מואץ ובלתי חוקי של תשתיות, במימון גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי. בפועל, מדובר בעיר ערבית חדשה במרחב האסטרטגי המאפשר יצירת רצף ערבי בין בקעת ערד, הר חברון ומזרח גוש עציון.

בעקבות עתירה שהגשנו לבג"ץ התברר, כי באופן נטול סמכות חוקית לכאורה, סימן המנהל האזרחי מספר מתחמים בהם הצהיר כי למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, לא יאכוף במקום את חוקי הבניה. מיפוי שהגישה רגבים לבג"ץ בחודש נובמבר האחרון, הוכיח כי לאורך השנים האחרונות נבנו יותר מ-500 מבנים בלתי חוקיים ביתר השטח – במקטעים המחברים בין המקבצים, כלומר, העבריינים אינם מסתפקים במקטעים שהוקצו להם, כאמור באופן לא חוקי, אלא בונים באופן מכוון מחוץ להם, מתוך הנחה כי גם אותם מבנים יאושרו בדיעבד בהמשך. הכביש החדש מחבר בין חלק מהמתחמים.

בדיון בבג"ץ הודה בא כח המדינה, כי ההסדרים שננקטו בשטח שאישרו בניה לא חוקית ללא אכיפה "מהווים מציאות היסטורית, אך אינם משקפים את עמדת המדינה כיום ביחס לבניה בלתי חוקית". המדינה ציינה כי בכוונתה לקדם תכנון והסדרה של הבניה הבלתי חוקית במקום, וכי מתקיימת פעילות אכיפה שגרתית במקום "בהתאם לסדרי העדיפויות".

מסתבר שהצהרות בבג"ץ לחוד, ומעשים בפועל לחוד. הבריטים והאיחוד האירופי מקיימים פעילות בלתי חוקית בתוך שטחי האימונים של צה"ל, ולא חוששים להצהיר על כך בגאווה, כנראה שהם יודעים שהמנהל האזרחי לא מתכונן לבצע שום פעילות אכיפה. משרד החוץ נדרש להגיב על כך בחריפות, ומשרד הביטחון חייב לעצור את הסלילה ולשמור על שטחי האימונים של צה"ל

לא סמים על צה"ל ■ תיעוד נדיר שלנו חושף: עברייני הסמים במגזר הבדואי הקימו בשטחי האימונים של מחנה צאלים, תעשיית סמים המגלגלת עשרות מיליוני שקלים בכל שנה. "הרשויות נמנעו מלהתמודד, מדינת ישראל חייבת לחזור לנגב"

שטחי האש המדבריים של בסיס צאלים, הפכו למקלט בטוח עבור מגדלי סמים מהמגזר הבדואי. אחרי שניהלנו מעקב ממושך אחרי התופעה, חשפנו היום (רביעי) תיעוד נדיר של שיטת הגידול של אלפי צמחי מריחואנה בלב שטחי האש, ואת הדרך בה מוברחים השתילים מהמקום לקראת מכירתם.

מחנה צאלים הנחשב לאחד מבסיסי האימון החשובים של צה"ל, עולה בשנים האחרונות לכותרות, בעיקר בהקשר של מכת הגניבות ממנה סובלים החיילים המתאמנים בבסיס. עבריינים מהמגזר הבדואי הרכובים על טרקטורונים, נכנסים ללא חשש לשטחי האימונים במהלך תרגילי ירי וגונבים תחמושת וציוד צבאי,

אלא שכעת מתברר, כי דווקא שם, בין ירי פגזי הטנקים, המטווחים ושטחי הניווטים, מסתתרים גם אלפי שתילים של מריחואנה, שנשתלו על ידי עבריינים בדואים במספר רב של חממות גידול.

העבריינים מנצלים את העובדה ששטחי האש סגורים לכניסת אזרחים, ומקימים חממות ארעיות בפינות נסתרות של שטחי האש. כל חממה, בה נשתלים מאות צמחי מריחואנה. מכוסה ביריעת בד בצבעי המדבר, כדי להקשות על איתור המקום. למקום מובאים מיכלי מים ודשן, ולאור השמש והחום נותר לעשות את שלהם. על פי ההערכות, שווי עציצי המריחואנה בכל חממה עומד על יותר ממיליון שקלים, וסך המחזור השנתי של כלל החממות במקום, נאמד בעשרות מיליונים.

תיעוד ממצלמת אבטחה נסתרת שהותקנה ליד אחת החממות, מראה את העבריינים מגיעים בטרקטורונים ובג'יפים אל המקום, ומעמיסים במשך שעות ארוכות את הסמים אל כלי הרכב.

סרטון האבטחה שצולם כבר בקיץ שעבר, מתפרסם כעת כחלק מקמפיין חדש הקורא "להחזיר את המדינה לנגב". בתיעוד נוסף שצולם בימים האחרונים, הגיעו אנשינו למספר חממות גידול נוספות ותיעדו את המתרחש במקום, ובכוונתם להעביר את הצילומים לידי המשטרה.

במשך שנים תיעדנו והתרענו מפני העבריינים הבדואים שגונבים תחמושת וציוד צבאי באין מפריע, אלא שכעת מתברר כי זהו רק קצה הקרחון. צה"ל ורשויות החוק העדיפו לא להתמודד בצורה משמעותית כנגד הפלישה לשטחי האש, ולא פעלו בצורה נחרצת מול העבריינים שעושים כאן כבתוך שלהם. ההתנהלות הזו הובילה לאובדן הריבונות באיזור, ולמציאות של מדינה בתוך מדינה, אחרת אי אפשר להסביר כיצד תעשיית סמים עצומה, צומחת באין מפריע מתחת האף של צה"ל והמשטרה. אם אנחנו לא רוצים לאבד את הנגב, מדינת ישראל חייבת לחזור לכאן במלוא העוצמה.

כנופיות השודדים הבדואים ממשיכות לעשות כבתוך שלהם בבסיס צאלים. תיעוד חדש שחשפנו מראה כי מעשי הביזה נמשכים באין מפריע, והשודדים לא נרתעים מלאיים על החיילים המתאמנים.

לפני כשנתיים חשפנו בחדשות ערוץ 2 את תופעת כנופיות הגנבים הבדואים הפועלות בבסיס צאלים ובשטחי האימונים. כנופיות אלו, הרכובות על גבי טרקטורונים גונבות ציוד צבאי, מטרות אימונים, כלי רכב ותחמושת. בצה"ל ובמשטרה נמנעים מלטפל בתופעה באופן מהותי, תוך גלגול הדדי של האחריות. על פי הפקודות, החיילים נאלצים לחזות בתופעה מבלי להגיב בשום צורה.

מאז שידור הכתבה שלחנו מכתבים למערכת הביטחון והתשובות שקיבלנו היו מגוחכות ומקוממות כאחת. מתשובת משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל עלה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות של 'התמגנות לדעת' שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי.

למרות ההצהרות שניתנו מצד המשטרה וצה"ל על טיפול מערכתי בתופעה המדאיגה, תיעוד חדש שביצענו מלמד כי המצב נותר בעינו ואף החריף. בסרטונים החדשים שפרסמנו בחדשות ערוץ 2, כנופיות השודדים לא נמנעות לחדור לשטחי אש במהלך אימון ירי חי על מנת לגנוב ג'יפ סופה, חוסמות כלי רכב צבאיים שמגיעים לעברם, ואף מאיימים על חיילי צה"ל באבנים.

כל צמרת צה"ל מגיעה לצאלים כדי לראות את האימונים של אנשי המילואים. כולם רואים, כולם יודעים, כולם נמצאים פה בשטח, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. בסוף מגיע חייל מילואים והוא אוכל את הלב פעמיים. פעם ראשונה בגלל שהוא יודע שאם ייגנב לו ציוד אין אף אחד שיגבה אותו. פעם שניה כאשר הוא רואה את צה"ל, צה"ל הגדול והחזק שהוא מאמין בו, מושפל על ידי חבורה של ילדים על טרקטורונים

נמשיך לעקוב אחרי התופעה המבישה, ולדרוש מצה"ל ורשויות האכיפה להפסיק להיכנע לאלימות.

האירוע האחרון בבסיס צאלים בו נורה שודד שהיה חמוש בסכין, הציף מחדש את תופעת גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל, עליה אנחנו מתריאים בשנים האחרונות. מאות קצינים חתמו על עצומה הקוראת לשר הביטחון לשים לכך קץ

באירוע החדירה האחרון של בדואים שודדי מתכות לבסיס צאלים,  נורה אחד הגנבים שהיה חמוש בסכין. אירוע זה מציף שוב את חוצפתם של גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל בדרום הארץ, תופעה אותה מכיר כל חייל שהתאמן במקום בשנים האחרונות.

לפני מספר חודשים חשפנו את התופעה בתקשורת על ידי תיעוד כנופיית גנבי מתכות המתניידת בשטחי האש בבסיס צאלים על גבי טרקטורונים, וגונבת את נפלי הפגזים.

תגובת משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל שנשלחה כתגובה לפנייתנו, העלתה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות הגנה שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי.

בעקבות האירוע האחרון, החלו מאות קצינים לחתום על עצומה הקוראת לשר הביטחון משה יעלון, בדרישה למגר את התופעה.

"מזה זמן רב שהמצב בבסיס האימונים צאלים ובשטחי האש הסמוכים לו מדרדר והולך. עבריינים ופורעי חוק משבטי הבדואים שבסביבה מגיעים לשטחי הבסיס במטרה לגנוב ולגרום נזק לרכוש צבאי, פעמים רבות תוך סיכון עצמם ואחרים במהלך תרגילי אש", כתבו הקצינים. "כל יחידה שמגיעה להתאמן יודעת כי ציוד צבאי שיוותר רגע ללא השגחה ייגנב, לעיתים תוך איום על חיילים וקצינים, ואף תועדו מקרים רבים אף של פריצות לתוך הבסיס עצמו במטרה לגנוב תחמושת וכלי נשק".

הקצינים קבלו על העובדה, כי "למרות שרבים התריעו על הסכנה שבדבר, ועל כך שאירוע בעל אופי חבלני בשטחי הבסיס הוא רק שאלה של זמן, דבר לא נעשה כדי למגר את התופעה – להיפך: ההנחיות בנושא רק מחמירות, ומותירות את החיילים וסגל הבסיס חסרי אונים. אנו קוראים לכם, הממונים על הצבא, לפעול לעצור את הביזיון, לחדול מסירוס יכולת התגובה של החיילים, ולהחזיר את כבודו וביטחונו של הצבא למקומו הראוי".

בניגוד למקובל ולעקרונות הדמוקרטיה והמנהל התקין, עוסקים גורמים במנהל התכנון במשרד הפנים בתכנון יישוב בדואי חדש, בטרם קיבלה הממשלה החלטה עקרונית על הקמתו. במענה לפנייתנו הודו במשרד, כי אף יישוב לא הוקם בדרך זו בישראל בשבע השנים האחרונות

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית תקוע כבר חודשים רבים והממשלה מדשדשת בלימוד, כתיבת תכניות, עדכונם, וחוזר חלילה.. בנושא אחד התקבלה החלטת ממשלה חד משמעית – לפיה כל הקמת יישוב בדואי חדש, מותנית באישור ממשלה פרטני.

החלטה זו תואמת  את העיקרון הכללי לפיו כל הקמת יישוב חדש בישראל, טעונה החלטה עקרונית של הממשלה כמהלך ראשון שמתניע את הליכי התכנון. הישוב חוזר שוב לממשלה לאחר שהסתיימו הליכי התכנון המקצועיים לשם אישור סופי. אולם להחלטה הקונקרטית ביחס ליישובים חדשים לאוכלוסיה הבדואית נודעת חשיבות יתרה: היישובים החדשים אמורים להוות אלטרנטיבה מוסדרת לאלפי הכפרים ומקבצי המגורים שנבנו שלא כחוק. אין טעם להקים יישוב חדש בטרם הוסרו הכפרים הבלתי חוקיים שנבנו על אדמות המדינה, שמא יצא חוטא נשכר – היישוב החדש יוקם והבניה הבלתי חוקית תישאר על כנה. יתרה מכך, מאחר והסדרת ההתיישבות הבדווית היא נושא סבוך ומורכב לכל צעד שנעשה בעניין עלולות להיות השלכות על המהלך כולו. משום כך חיוני שהחלטה על הקמת ישוב תובא כבר בשלב הראשון להחלטת הממשלה אשר היא הגורם המוסמך לקבוע ולתכלל את מדיניות ההסדרה, והיא, ורק היא, שיכולה לשקול את המכלול כולו ולקבל החלטה מושכלת.

אולם מתברר, כי ישנם גורמים שעוקפים את החלטת הממשלה ואת ההיגיון הכרוך בה, באופן הנוגד בצורה בוטה את כללי המנהל התקין. לרגבים נודע כי ועדת המשנה לנושאים תכנונים עקרוניים (ולנת"ע), הממונה מטעם משרד הפנים לתכנון יישובים חדשים מקדמת בתקופה האחרונה תכנון מקיף להקמת יישוב בדואי חדש בשם רח'מה, בסמוך לעיר ירוחם. זאת, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה כלשהי בנידון. החלטת הולנת"ע מתאריך 17.06.2014 אומצה ע"י המועצה הארצית שהמליצה לממשלה על הקמת הישוב.

 הממשלה כחותמת גומי לגורמי התכנון

מדובר בצעד חמור לפחות משלוש בחינות: ראשית, החלטת המועצה הארצית כובלת את ידיה של הממשלה הנבחרת וכופה עליה דה-פקטו להקים את הישוב. ברור שלאחר ש'גורמי התכנון האובייקטיבים' יחליטו שהקמת הישוב במיקומו הנוכחי היא צעד נכון 'מקצועית' לא תוכל הממשלה להחליט אחרת, ואם היא כן תחליט אחרת הרי שהבדווים ילכו עם זה לבג"ץ מצוידים ב'המלצת' הולנת"ע ויטענו שהממשלה מקבלת החלטות משיקולים לא מקצועיים.

שנית, לגופה של החלטה – מדובר בהחלטה אומללה שתפגע קשות במאמצי ההסדרה. תושבי האזור שבו מתוכננת הקמת הישוב פלשו לאדמות מדינה המשמשות את צה"ל לשטחי אש. אין להם תביעות בעלות על הקרקע, וזה שנים רבות שתלויים ועומדים כנגדם צווי פינוי שיפוטיים שעברו כבר את כל הערכאות. איך ניתן יהיה לסרב לדרישותיהם של שבטים רבים שיושבים על תביעות בעלות שלהם להקים להם ישוב על תביעות הבעלות אם לתושבי הפזורה של ירוחם הקימו ישוב למרות שאין להם תביעות בעלות במקום?! אם בכלל יש היגיון כל שהוא בהקמת ישוב בדווי חדש ליד ירוחם, הרי שצעד כזה צריך להיעשות בשלבים הרבה יותר מתקדמים של הליכי ההסדרה ולא בשלב כה מוקדם בו יהווה הדבר תקדים שלילי ומסוכן למקומות רבים נוספים.

שלישית, הניסיון מלמד כי השיטה הנוכחית של המדינה בהקמת יישובים בדואים חדשים, לא משיגה את מטרתה המוצהרת – העברת הפזורה הבלתי חוקית לתחום היישוב המוסדר.

סכסוכי השבטים הבדואים גורמים לכך שתושבי היישוב שזכה להסדרה מסרבים לאפשר לבני שבטים אחרים המתגוררים בפזורה שמסביב ליישוב להיכנס לתחומיו, ובמקרים רבים הסירוב הוא הדדי. יתירה מכך, לא מעט מאלו שבנו את ביתם בניגוד לחוק בתוך השטח הצפוי להסדרה – סירבו לשתף פעולה עם מוסדות התכנון.

כך קרה שאלפי מגרשים, שווקו לתושבי רהט ולא לפזורה שסביבה, בניגוד לתכנון, מהסיבה שעיריית רהט רצתה את המגרשים לעצמה. גם היום, בגלל סכסוך בין-שבטי, עיריית רהט נלחמת שלא יכנסו אליה תושבי פזורה. כך גם קרה ביישובים שהוסדרו בתחומי מועצת אבו בסמה כמו אל סייד ומולדה.

גם במקרה של רח'מה קיימת בעיה זהה. השטח אותו מבקשת ועדת התכנון להקצות עבורו משתרע על פני כ-1,500 דונמים, שייגרעו כאמור משטחי האימונים של צה"ל. מסביב לשטח זה קיימת הפזורה המתפרשת על פני כ-6,500 דונם של אדמות מדינה ואשר אמורה ל'התנקז' לתחומי היישוב החדש. מהיכרותנו את מפת תתי הקבוצות באזור הסיכוי שהן כולן תיכנסנה לתחומי הישוב שיוקם הינו נמוך ביותר. מה שיקרה בסוף שהישוב באזור יתפרס על פני כל 6500  הדונמים הנוכחיים. כלל הגורמים העוסקים בעניין יודעים את זה היטב. הם גם יודעים שאין שום סיכוי בעולם שהממשלה תאשר את הקמת הישוב על פני שטח עצום כזה ולכן, בשיטת הסלאמי המוכרת, הם מבקשים להעביר כעת החלטה על הקמת הישוב 'רק' על שטח של 1,500 דונם מתוך ידיעה ברורה שהרחבת תחום השיפוט לאחר האישור בממשלה כבר אינה זוקקת את אישור הממשלה.

לאחר שנודע לרגבים על המחטף, נשלחה פנייה למנהל התכנון במשרד הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה למנוע את הדיון ואת קבלת ההחלטה בטרם תתקבל החלטה עקרונית של הממשלה על הקמת ישוב במקום. במשרד המשפטים, שבדרך כלל מתהדר במבט עקרוני ומהותי, הסתפקו הפעם בתשובה טכנית, יבשה ומיתממת לפיה "הדיון המתקיים נוגע להיבט התכנוני-מקצועי בלבד, ואין בדיון זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה ביחס להחלטה על הקמת היישוב".

במשרד המשפטים הוסיפו כי "המלצת הגורם התכנוני יש בה כדי לתרום לדיון שעתיד להתקיים בממשלה, באשר היא תביא את עמדתה המקצועית, ויש בכך כדי לייעל את הדיון שיתקיים בפני הממשלה".

מאחורי מילים אלו מסתתרת המשמעות האמיתית של הדברים שהובאה לעיל: כשגורמי התכנון יציגו  בפני הממשלה את תכנון היישוב בו הושקעו משאבים כה רבים, הממשלה תשמש כמעט כחותמת גומי לצורך אישורו.

לאחר תגובת משרד המשפטים, ומאחר ובמשרד טענו שההליך הזה תואם את החוק ואת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פנינו למשרד הפנים בבקשה על פי החוק לחופש המידע, כדי ללמוד בכמה יישובים הקדים הדיון במועצת התכנון את החלטת הממשלה הראשונית. תגובת משרד הפנים שהתקבלה אצלינו לאחרונה הודתה כי בשבע השנים האחרונות "לא קיימים יישובים שהתקיים בעניינם דיון בולנת"ע או במועצה הארצית, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה עקרונית על הקמתם". תשובה זו אישרה את החשש כי סאגת התכנון של רח'מה היא מחטף מתוכנן, שתוצאותיו המזיקות ידועות מראש.

אנחנו בדרך לבג"צ בדרישה לבטל את ההחלטה ולאסור על קיום דיונים תכנוניים נוספים בטרם תתקבל החלטת הממשלה. נמשיך לעדכן אתכם בהמשך.