האירוע האחרון בבסיס צאלים בו נורה שודד שהיה חמוש בסכין, הציף מחדש את תופעת גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל, עליה אנחנו מתריאים בשנים האחרונות. מאות קצינים חתמו על עצומה הקוראת לשר הביטחון לשים לכך קץ

באירוע החדירה האחרון של בדואים שודדי מתכות לבסיס צאלים,  נורה אחד הגנבים שהיה חמוש בסכין. אירוע זה מציף שוב את חוצפתם של גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל בדרום הארץ, תופעה אותה מכיר כל חייל שהתאמן במקום בשנים האחרונות.

לפני מספר חודשים חשפנו את התופעה בתקשורת על ידי תיעוד כנופיית גנבי מתכות המתניידת בשטחי האש בבסיס צאלים על גבי טרקטורונים, וגונבת את נפלי הפגזים.

תגובת משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל שנשלחה כתגובה לפנייתנו, העלתה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות הגנה שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי.

בעקבות האירוע האחרון, החלו מאות קצינים לחתום על עצומה הקוראת לשר הביטחון משה יעלון, בדרישה למגר את התופעה.

"מזה זמן רב שהמצב בבסיס האימונים צאלים ובשטחי האש הסמוכים לו מדרדר והולך. עבריינים ופורעי חוק משבטי הבדואים שבסביבה מגיעים לשטחי הבסיס במטרה לגנוב ולגרום נזק לרכוש צבאי, פעמים רבות תוך סיכון עצמם ואחרים במהלך תרגילי אש", כתבו הקצינים. "כל יחידה שמגיעה להתאמן יודעת כי ציוד צבאי שיוותר רגע ללא השגחה ייגנב, לעיתים תוך איום על חיילים וקצינים, ואף תועדו מקרים רבים אף של פריצות לתוך הבסיס עצמו במטרה לגנוב תחמושת וכלי נשק".

הקצינים קבלו על העובדה, כי "למרות שרבים התריעו על הסכנה שבדבר, ועל כך שאירוע בעל אופי חבלני בשטחי הבסיס הוא רק שאלה של זמן, דבר לא נעשה כדי למגר את התופעה – להיפך: ההנחיות בנושא רק מחמירות, ומותירות את החיילים וסגל הבסיס חסרי אונים. אנו קוראים לכם, הממונים על הצבא, לפעול לעצור את הביזיון, לחדול מסירוס יכולת התגובה של החיילים, ולהחזיר את כבודו וביטחונו של הצבא למקומו הראוי".

בניגוד למקובל ולעקרונות הדמוקרטיה והמנהל התקין, עוסקים גורמים במנהל התכנון במשרד הפנים בתכנון יישוב בדואי חדש, בטרם קיבלה הממשלה החלטה עקרונית על הקמתו. במענה לפנייתנו הודו במשרד, כי אף יישוב לא הוקם בדרך זו בישראל בשבע השנים האחרונות

החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית תקוע כבר חודשים רבים והממשלה מדשדשת בלימוד, כתיבת תכניות, עדכונם, וחוזר חלילה.. בנושא אחד התקבלה החלטת ממשלה חד משמעית – לפיה כל הקמת יישוב בדואי חדש, מותנית באישור ממשלה פרטני.

החלטה זו תואמת  את העיקרון הכללי לפיו כל הקמת יישוב חדש בישראל, טעונה החלטה עקרונית של הממשלה כמהלך ראשון שמתניע את הליכי התכנון. הישוב חוזר שוב לממשלה לאחר שהסתיימו הליכי התכנון המקצועיים לשם אישור סופי. אולם להחלטה הקונקרטית ביחס ליישובים חדשים לאוכלוסיה הבדואית נודעת חשיבות יתרה: היישובים החדשים אמורים להוות אלטרנטיבה מוסדרת לאלפי הכפרים ומקבצי המגורים שנבנו שלא כחוק. אין טעם להקים יישוב חדש בטרם הוסרו הכפרים הבלתי חוקיים שנבנו על אדמות המדינה, שמא יצא חוטא נשכר – היישוב החדש יוקם והבניה הבלתי חוקית תישאר על כנה. יתרה מכך, מאחר והסדרת ההתיישבות הבדווית היא נושא סבוך ומורכב לכל צעד שנעשה בעניין עלולות להיות השלכות על המהלך כולו. משום כך חיוני שהחלטה על הקמת ישוב תובא כבר בשלב הראשון להחלטת הממשלה אשר היא הגורם המוסמך לקבוע ולתכלל את מדיניות ההסדרה, והיא, ורק היא, שיכולה לשקול את המכלול כולו ולקבל החלטה מושכלת.

אולם מתברר, כי ישנם גורמים שעוקפים את החלטת הממשלה ואת ההיגיון הכרוך בה, באופן הנוגד בצורה בוטה את כללי המנהל התקין. לרגבים נודע כי ועדת המשנה לנושאים תכנונים עקרוניים (ולנת"ע), הממונה מטעם משרד הפנים לתכנון יישובים חדשים מקדמת בתקופה האחרונה תכנון מקיף להקמת יישוב בדואי חדש בשם רח'מה, בסמוך לעיר ירוחם. זאת, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה כלשהי בנידון. החלטת הולנת"ע מתאריך 17.06.2014 אומצה ע"י המועצה הארצית שהמליצה לממשלה על הקמת הישוב.

 הממשלה כחותמת גומי לגורמי התכנון

מדובר בצעד חמור לפחות משלוש בחינות: ראשית, החלטת המועצה הארצית כובלת את ידיה של הממשלה הנבחרת וכופה עליה דה-פקטו להקים את הישוב. ברור שלאחר ש'גורמי התכנון האובייקטיבים' יחליטו שהקמת הישוב במיקומו הנוכחי היא צעד נכון 'מקצועית' לא תוכל הממשלה להחליט אחרת, ואם היא כן תחליט אחרת הרי שהבדווים ילכו עם זה לבג"ץ מצוידים ב'המלצת' הולנת"ע ויטענו שהממשלה מקבלת החלטות משיקולים לא מקצועיים.

שנית, לגופה של החלטה – מדובר בהחלטה אומללה שתפגע קשות במאמצי ההסדרה. תושבי האזור שבו מתוכננת הקמת הישוב פלשו לאדמות מדינה המשמשות את צה"ל לשטחי אש. אין להם תביעות בעלות על הקרקע, וזה שנים רבות שתלויים ועומדים כנגדם צווי פינוי שיפוטיים שעברו כבר את כל הערכאות. איך ניתן יהיה לסרב לדרישותיהם של שבטים רבים שיושבים על תביעות בעלות שלהם להקים להם ישוב על תביעות הבעלות אם לתושבי הפזורה של ירוחם הקימו ישוב למרות שאין להם תביעות בעלות במקום?! אם בכלל יש היגיון כל שהוא בהקמת ישוב בדווי חדש ליד ירוחם, הרי שצעד כזה צריך להיעשות בשלבים הרבה יותר מתקדמים של הליכי ההסדרה ולא בשלב כה מוקדם בו יהווה הדבר תקדים שלילי ומסוכן למקומות רבים נוספים.

שלישית, הניסיון מלמד כי השיטה הנוכחית של המדינה בהקמת יישובים בדואים חדשים, לא משיגה את מטרתה המוצהרת – העברת הפזורה הבלתי חוקית לתחום היישוב המוסדר.

סכסוכי השבטים הבדואים גורמים לכך שתושבי היישוב שזכה להסדרה מסרבים לאפשר לבני שבטים אחרים המתגוררים בפזורה שמסביב ליישוב להיכנס לתחומיו, ובמקרים רבים הסירוב הוא הדדי. יתירה מכך, לא מעט מאלו שבנו את ביתם בניגוד לחוק בתוך השטח הצפוי להסדרה – סירבו לשתף פעולה עם מוסדות התכנון.

כך קרה שאלפי מגרשים, שווקו לתושבי רהט ולא לפזורה שסביבה, בניגוד לתכנון, מהסיבה שעיריית רהט רצתה את המגרשים לעצמה. גם היום, בגלל סכסוך בין-שבטי, עיריית רהט נלחמת שלא יכנסו אליה תושבי פזורה. כך גם קרה ביישובים שהוסדרו בתחומי מועצת אבו בסמה כמו אל סייד ומולדה.

גם במקרה של רח'מה קיימת בעיה זהה. השטח אותו מבקשת ועדת התכנון להקצות עבורו משתרע על פני כ-1,500 דונמים, שייגרעו כאמור משטחי האימונים של צה"ל. מסביב לשטח זה קיימת הפזורה המתפרשת על פני כ-6,500 דונם של אדמות מדינה ואשר אמורה ל'התנקז' לתחומי היישוב החדש. מהיכרותנו את מפת תתי הקבוצות באזור הסיכוי שהן כולן תיכנסנה לתחומי הישוב שיוקם הינו נמוך ביותר. מה שיקרה בסוף שהישוב באזור יתפרס על פני כל 6500  הדונמים הנוכחיים. כלל הגורמים העוסקים בעניין יודעים את זה היטב. הם גם יודעים שאין שום סיכוי בעולם שהממשלה תאשר את הקמת הישוב על פני שטח עצום כזה ולכן, בשיטת הסלאמי המוכרת, הם מבקשים להעביר כעת החלטה על הקמת הישוב 'רק' על שטח של 1,500 דונם מתוך ידיעה ברורה שהרחבת תחום השיפוט לאחר האישור בממשלה כבר אינה זוקקת את אישור הממשלה.

לאחר שנודע לרגבים על המחטף, נשלחה פנייה למנהל התכנון במשרד הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה למנוע את הדיון ואת קבלת ההחלטה בטרם תתקבל החלטה עקרונית של הממשלה על הקמת ישוב במקום. במשרד המשפטים, שבדרך כלל מתהדר במבט עקרוני ומהותי, הסתפקו הפעם בתשובה טכנית, יבשה ומיתממת לפיה "הדיון המתקיים נוגע להיבט התכנוני-מקצועי בלבד, ואין בדיון זה כדי לגרוע מסמכותה של הממשלה ביחס להחלטה על הקמת היישוב".

במשרד המשפטים הוסיפו כי "המלצת הגורם התכנוני יש בה כדי לתרום לדיון שעתיד להתקיים בממשלה, באשר היא תביא את עמדתה המקצועית, ויש בכך כדי לייעל את הדיון שיתקיים בפני הממשלה".

מאחורי מילים אלו מסתתרת המשמעות האמיתית של הדברים שהובאה לעיל: כשגורמי התכנון יציגו  בפני הממשלה את תכנון היישוב בו הושקעו משאבים כה רבים, הממשלה תשמש כמעט כחותמת גומי לצורך אישורו.

לאחר תגובת משרד המשפטים, ומאחר ובמשרד טענו שההליך הזה תואם את החוק ואת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פנינו למשרד הפנים בבקשה על פי החוק לחופש המידע, כדי ללמוד בכמה יישובים הקדים הדיון במועצת התכנון את החלטת הממשלה הראשונית. תגובת משרד הפנים שהתקבלה אצלינו לאחרונה הודתה כי בשבע השנים האחרונות "לא קיימים יישובים שהתקיים בעניינם דיון בולנת"ע או במועצה הארצית, עוד בטרם התקבלה החלטת ממשלה עקרונית על הקמתם". תשובה זו אישרה את החשש כי סאגת התכנון של רח'מה היא מחטף מתוכנן, שתוצאותיו המזיקות ידועות מראש.

אנחנו בדרך לבג"צ בדרישה לבטל את ההחלטה ולאסור על קיום דיונים תכנוניים נוספים בטרם תתקבל החלטת הממשלה. נמשיך לעדכן אתכם בהמשך.

אין גבול לחוצפה: בשנים האחרונות אנחנו מתריעים מפני תופעת גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל. השבוע דחה בית המשפט את תביעת הפיצויים שהגיש בדואי לאחר שפלש לשטח אש ונפצע מירי פגז 

את חוצפתם של גנבי המתכות הבדואים העושים כבתוך שלהם בשטחי האימונים של צה"ל בדרום הארץ, מכיר כל חייל שהתאמן במקום בשנים האחרונות. כבר לפני תקופה חשפנו את התופעה בתקשורת כשזו תיעדה כנופיית גנבי מתכות המתניידת בשטחי האש בבסיס צאלים על גבי טרקטורונים, וגונבת את נפלי הפגזים. מתגובתם של משרד הביטחון והמרכז הלאומי לאימונים בצה"ל עולה כי בצה"ל ובמשטרה נקטו בעיקר בפעולות הגנה שביקשו להתעלם משורש הבעיה, כמו גידור חלקים מהבסיס, התקנת מצלמות וחפירת תעלה נגד רכב, וכן החלפת מטרות הירי לחומר שאינו מתכתי. 

מסתבר שאין גבול לחוצפה, עד שמציבים אותו. השופטת דליה כנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחתה השבוע את תביעת הפיצויים של אבו-מאדי עאטף (21) תושב הכפר הבדואי ביר האדאג' שנפצע קשה מפגז שנורה לעברו בזמן שפלש עם בן דודו לשטחי האש בצאלים למטרת שוד פגזים. בתביעת הפיצויים טען אבו מאדי כי הגיע למקום עם בן דודו לצורך רעיית גמלים, אך התקשה להסביר את פשר גלאי המתכות היקר שנמצא על סוללת המטווח בה נפצע.

בכתב התביעה נטען שהמקרקעין בהם אירעה התאונה הם בבעלות המדינה ומשמשים את צה"ל, וכך גם הפגז, ולפיכך על המדינה לפצות את אבו מאדי על פציעתו הקשה. לטענתו במקום לא היו אמצעי אזהרה או שלטים שיזהירו מפני הסכנות בשטח, אולם במהלך המשפט הודה התובע כי היה מודע לקיומו של שטח אש במקום.

קצינים בכירים בצה"ל שנקראו להעיד תיארו את המציאות הבלתי נתפסת. קצין בדרגת סגן אלוף סיפר כיצד ימים אחדים קודם האירוע הבריח מהשטח שני גנבי מתכות. מפקד זרוע היבשה בצה"ל האלוף גיא צור העיד כי תופעת גניבת המתכות כה נפוצה עד כי צה"ל נאלץ להתקין שלטי אזהרה עשויים מעץ ולא ממתכת.

"מדובר בתביעה, אשר מוטב היה לו לא הייתה מוגשת, משהוגשה, והמבוססת על אדנים שקריים, ומטרתה – ניסיון נואל לזכות בפיצוי. מהראיות שהובאו בפניי עולה באופן חד משמעי, כי לא רק שהתובע הגיש תביעה המבוססת על "עובדות" שקריות, אלא שבמהלך הדיון הוא המשיך להתבוסס בטענותיו המופרכות, בנסותו להסתיר את הסיבה האמיתית להימצאותו במקום בעת פציעתו", סיכמה השופטת שדחתה את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות משפט בסך 35,000 ₪.

אנו סבורים כי פסיקתה של השופטת גנות מהווה צעד משפטי חשוב אך ראשוני כנגד התופעה, המהווה סימפטום בולט לחוסר המשילות של מדינת ישראל ברחבי הנגב. על צה"ל ומשטרת ישראל ויתר רשויות האכיפה, להגביר את הפעילות היזומה, ולהחריף את אמצעי האכיפה והענישה נגד גנבי המתכות, ולהעמידם לדין במקום להגרר אחריהם לבית המשפט.

סמוך ליישוב אביגיל בהר חברון מתבצעות שלל עבירות בניה בתוך שטח אש ותוך פגיעה חמורה בביטחון התושבים, בסביבה ובשלטון החוק

בג"צ יידרש לדון בעתירה שהגשנו נגד שורה ארוכה של עבירות בניה המבוצעות באין מפריע ולאור היום סמוך ליישוב אביגיל שבהר חברון.

בין עבירות הבניה שאיתרו פקחי התנועה: בניית מבנה קבע של מסגד גדול, בניה קלה של מבנים נוספים, יציקת בורות מים לאורך הכביש העולה ליישוב וכן הצבת גדרות חקלאיות. כאמור, "קדחת הבניה" מבוצעת ללא בושה בתוך שטח אש של צה"ל.

בעתירה נטען כי הבניה הבלתי חוקית המדוברת פוגעת בביטחון התושבים היהודים באזור, פוגעת בסביבה , פוגעת במערכת שלטון החוק ומהווה סכנה בטיחותית חמורה. לעתירה מצורפת חלופת מכתבים עם גורמי האכיפה, אשר בחרו שלא לפעול אל מול רמיסת החוק המגובה בתצלומי אוויר ובתיעוד מדויק.