בין שלל מחאות "יום ההתנגדות" לרפורמה המשפטית, השתרבבה הפגנת הזעם של הבדואים בנגב נגד הריסת מבנה לא חוקי אתמול בחורה, בה קראו להפסיק עם "עקירת" הבדואים ודרשו להכיר בכל המקבצים הבלתי חוקיים בפזורה כולה.

באופן חמור החליטו אנשי המחאה נגד הרפורמה המשפטית לכלול במחלוקת הציבורית סביב הרפורמה את הנרטיב השקרי של החברה הבדואית שדורשת להכיר בה כאוכלוסיה ילידה היושבת בנגב משחר ההיסטוריה ומדינת ישראל מנסה לנשל- למרות שבית המשפט העליון עצמו פסק לאורך השנים שהם לא עונים לאף הגדרה כזו.

ציוץ של חה"כ וליד אל-הואשלה (רע"מ)

כל הנסיונות, לא ישנו את האמת: העובדות בשטח וגם בג"ץ קובעים כי לא הייתה התיישבות בדואית קבועה לפני קום המדינה וכל נסיון להכיר בדיעבד בכפר לא חוקי הוכח ככשלון חרוץ שרק העמיק את הבעיות **קראו על כך עוד בדו"ח שלנו "מבחן הנגב">> **

אז צריך להזכיר, שהמבנה שנהרס, נבנה ללא היתר ובניגוד לחוק. מעבר לכך, זוהי התמונה הגדולה והחשובה יותר: ברחבי הנגב יש קרוב ל85,000 מבנים בלתי חוקיים (!!!) שיושבים על שטח עצום של למעלה מ 600 קילומטר מרובע (!!!).

ממש כך: שטח הגדול פי 11.5 משטחה של תל אביב בה מתגוררים כחצי מליון תושבים.

הפקרת הנגב לאורך השנים הביאה למציאות של השתלטות פרועה על קרקעות והצמיחה תרבות עבריינית שאנו פוגשים מדי יום: מפגיעה וגניבה של תשתיות, פרוטקשן, התפרעות בכבישים, החזקת נשק לא חוקי, גמלים משוטטים, הטרדות ועוד.

כדי להתמודד עם מציאות כזו נדרש הרבה יותר מהריסה של בית בחודש. המדינה חייבת לפעול בנחישות לשמור על הקרקעות ולאכוף את החוק בנגב, כמו בכל מקום אחר **קראו עוד בתכנית שדה בוקר **>>

תמונה: EPA

הפעם, לכבוד חג הפורים נביא דוגמה שחושפת את המסכות שעוטים שופטי בג"ץ:

במקרה של חוק "איסור מכירת קרקע לזרים" – פרקטיקה שהמדינה משמרת ביהודה ושומרון מימי טרום הקמת המדינה, הקובע שליהודי אסור לרכוש קרקע ביו"ש – שופטי בג"ץ טענו שאין עילה מוצדקת להתערבות ושלחו אותנו לרשות המחוקקת. (קראו עוד על חוק 40 כאן)

לעומת זאת, בשני מקרים אחרים בג"ץ דווקא כן התערב: במקרה בו יישוב יהודי סרב לקבל תושב ערבי ובג"ץ קבע שזוהי אפליה כלפי הערבי ופסק לאפשר לו (קראו על בג"ץ קעדאן כאן) ובג"ץ אביטן, בו יהודי ביקש להשתתף במכרז ביישוב בדואי ובג"ץ אסר עליו (קראו עוד על בג"ץ אביטן כאן)

בית המשפט מתערב בהחלטת מדינה רק אם היא נראית לו לא סבירה, אך ברור שהוא עושה זאת מבעד ל"מסיכה", כלומר – השקפה ותפיסת עולם. אם *סביר* לבטל חוק משפחות מחבלים וחוק מסתננים ו *לא סביר* לבטל חוק גזעני של מכירת קרקע ליהודי, מה זה אומר על תפיסת העולם של "מהי סבירות" בעיני השופט?

*חייבים להסיר את המסכות ולהשיב את האיזון למערכת המשפט.*

המדינה סוערת ונדמה שקשה לדבר על נושא אחר מלבד "הרפורמה המשפטית".

אז #למה_רפורמה?

👈 אחד הסעיפים הבולטים ברפורמה הוא שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים, במטרה לשמור על מערכת משפט מאוזנת ומייצגת את כל חלקי העם.

למה זה כל כך חשוב?

הנה ההסבר שלנו:
👈 המחקר התקופתי שלנו "הכל מדיד" סקר את כל העתירות שהוגשו לבג"ץ מהצד השמאלי והימני במפה הפוליטית נגד בניה לא חוקית ביהודה ושומרון בין השנים 2005 ל 2017, ולאורך כהונתם של שלושה נשיאים שונים לבית המפשט העליון.

👈 "הכל מדיד" הוכיח בצורה מאוד ברורה: *אי אפשר להפריד בין דעות, עמדות וקבלת החלטות.*
זה מתבטא לא רק בפסקי הדין, אלא כבר בשלב הפרוצדורה של התיק – עוד לפני שהשופטים צללו לעומק הסוגיה: עולם הערכים של השופטים בא לידי ביטוי גם בסוגיות טכניות לחלוטין – כמו זמן ההמתנה לתגובה מקדמית, הרכב השופטים, נוכחות הנשיא בהרכב, הוצאת צו ביניים ועוד.

👈 הדו"ח הזה ממחיש מצוין למה אסור שבית המשפט העליון ייראה כמו שכפול עצמי ומדוע חייבים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים.

.רוצים להבין עוד? קראו את הדו"ח המלא כאן 

על רקע המשא ומתן הקואליציוני בנוגע לשאלת עתידו של המינהל האזרחי, אנחנו מפרסמים סרטון פארודי המותח ביקורת על תת התפקוד של המינהל בנוגע לאכיפת בניה בלתי חוקית פלסטינית: "הטיעון 'סדרי עדיפויות' מהווה תרוץ לחוסר מעש"

בעוד עתידו של המינהל האזרחי מונח על שולחן המשא ומתן בממשלה, אנחנו מפרסמים סרטון פארודי חדש על התנהלותו כרשות האכיפה ביחס לבניה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי C ביהודה ושומרון. הסרטון תוקף את התנהלות המינהל האזרחי המאופיינת באזלת יד אל מול היקפי בניה בלתי חוקית עצומים ומנמקת את חוסר המעש בקיומם של "סדרי עדיפויות לאכיפה".

במשך שנים נענו פניות של ושל מועצות יו"ש למינהל האזרחי בגין בניה פלסטינית בלתי חוקית באותה תגובה קבועה: "אנו פועלים על פי סדרי עדיפויות" בעוד בשטח לא נעשו פעולות אכיפה כלל, מה שהביא למצב של למעלה מ- 81,000 מבנים בלתי חוקיים של פלסטיניים בשטחי C.

גם בתי המשפט מקבלים את אותה תשובה ברוב העתירות כנגד בניה בלתי חוקית, ובעקבות כך בית המשפט מקבל את טענות המינהל האזרחי כי הוא פועל על פי סדרי עדיפויות ודוחה את העתירה. כך בחסות התנהלות זו יחד עם תת אכיפה בשטח, עברייני הבניה הפלסטינים מוסיפים להשתלט על קרקעות.


הרשות הפלסטינית מנהלת בעשור האחרון מערכה על השטח ומקימה מדינה פלסטינית על ידי בניית מבנים לא חוקיים באזורים הנמצאים תחת אחריות המנהל האזרחי. במקום להיאבק בתופעה ולשמור על משאב הקרקע הלאומי, המנהל האזרחי מסתתר מאחורי תירוצים של "סדרי עדיפויות" ובפועל מאפשר לרשות הפלסטינית להמשיך ולהשתולל, ממש כמו הדמויות בסרטון. הגיע הזמן לנהל את המנהל האזרחי.

צפו בסרטון:

בג"ץ דחה אתמול עתירה שהגישה עיריית רהט נגד החלטת המדינה לשווק מגרשים בשכונה חדשה לטובת קליטת שבט אבו קוידר היושב על קרקע פרטית יהודית באופן לא חוקי, כמובן.

למעלה משלושה עשורים חלפו מאז שנחתמו ההסכמים בין הרשות להסדרת הבדואים ובין נציגי שבט אבו קוידר למעבר כל השבט ליישוב קבע ברהט וכבר אז עיריית רהט התנגדה למהלך בטענה כי הם זקוקים לשטחים לצורך ריבוי טבעי וההחלטה מפלה לרעה את צעירי העיר.

בנסיונות הגישור והפשרה לאורך השנים, הורחב שטחה של העיר תוך גריעת שטח מהמועצה האזורית בני שמעון השכנה והוכשרו מגרשים לריבוי טבעי במאות מיליוני שקלים.בפסק הדין שלל בג"ץ את טענת רהט להפליה וחוסר שוויון וקבע כי הפעולות שנוקטת הרשות להסדרת הבדואים הן תחת סמכותה והיא רשאית להפעיל את שיקול דעתה בעניין.

הרכב השופטים בראשות השופט חאלד כבוב קבע כי לא השתכנע שפעילות הרשויות גובלות בחוסר מידתיות הדורש את התערבותו. לעומת זאת, קיבל בית המשפט את טענת המדינה על כך שישנם מספיק שטחים לעיר רהט לטובת גידול טבעי בעשורים הקרובים.

כבר לפני עשור עתרנו לבג"ץ יחד עם בעליה החוקיים של הקרקע באל זרנוג ובתום תהליך משפטי שארך שנים רבות, קבע בית המשפט כי אכן יש לפנות את הפלישה ולהשיב את הקרקע הגזולה לבעליה, אך לא התערב בפעולות המדינה שהתעכבו, כאמור, בשל המכשול שהציבה עיריית רהט.כעת, משהוסר המכשול, נקווה לראות בקרוב את הקרקע באל זרנוג שבה לידי בעליה החוקיים.

בסוף השבוע שעבר בג"ץ הוציא פסק דין לעתירה המתנהלת מזה שני עשורים, וקבע כי ניתן לפנות מאות פולשים פלסטינים שפלשו לשטח אש 918, שטח אימונים של צה"ל בדרום הר חברון. התיק המסועף שנידון בהליכים שונים בבג"ץ במשך לא פחות מעשרים שנה התבסס רובו ככולו על פייק ניוז שהמציאו ארגוני השמאל הקיצוני והרשות הפלסטינית.

אחרי שהקפיא שוב ושוב את הליכי האכיפה מול הפולשים (שבינתיים בנו עוד מאות מבנים בשטח), בג"ץ בחן את תצלומי האוויר והתמונות שהוכיחו מעל לכל ספק שאין ולא הייתה התיישבות קבע בשטח לפני הכרזת השטח כ"שטח אש" של צה"ל.

פסק הדין קבע את הדבר המתבקש ונתן אור ירוק לפינוי הפולשים והחזרת שטח האימונים לידי צה"ל.

שני עשורים לקחו לבג"ץ להגיע להחלטה הנכונה לגבי 30,000 הדונמים שנגזלו ממדינת ישראל. שני עשורים יותר מדי שרק גרמו לבעיה לגדול ולהתעצם בחסות הבירוקרטיה המשפטית.

הסלחנות האינסופית מול פולשים פלסטינים, גם על חשבון שיקול ביטחונם של אזרחי ישראל, מתגלה פעם אחרי פעם כאסון. במקום לפתור את הבעיה בחיתוליה, תיאלץ עכשיו מדינת ישראל להתמודד עם מציאות אחרת בשטח.

בעיתון הארץ יצאו בימים האחרונים בקמפיין תעמולה צפוי מראש, אבל את העובדות קל מאוד להכיר. כל הפרטים בתגובה הראשונה.

בג"ץ הוציא הערב (ראשון) צו על תנאי בעתירה שהגשנו, המורה למדינה לנמק בתוך 120 יום, מדוע לא מימשה את ההתחייבות שנתנה המדינה לבג"ץ לפני כשלוש שנים, לפיה יאכפו את החוק "במועד קרוב".

"נוכח בקשות הדחייה התכופות, מקצתן מוצדקות יותר, מרביתן מוצדקות פחות; בשים לב לפרק הזמן הרב שבו העתירה דנן תלויה ועומדת, כמעט שלוש שנים; בהינתן העובדה כי ה'סאגה' הולכת ונמשכת למעשה עוד משנת 2009 אז הוצאו צווי ההריסה… אין מנוס עתה מעשיית צעד נוסף לקראת הכרעה, בדרך של מתן צו על-תנאי.

העובדה שצריך לעתור שוב ושוב לבג"ץ כנגד המדינה, כדי שזו תאכוף את חוקי התכנון והבניה, היא מבישה לכשעצמה. מביש כפליים הוא המצב בו המדינה מתחייבת בפני בג"ץ שוב ושוב כי תאכוף את החוק ולא עומדת בדיבורה. הרשות השופטת איננה אמורה להוציא את הערמונים מהאש עבור הרשות המבצעת.

בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירת שהגשנו, כנגד שר הביטחון גנץ המסרב לבטל את החוק הירדני הקיים ביהודה ושומרון, האוסר על מכירת קרקע ליהודים – חרף המלצת הדרג המקצועי ושרי הביטחון הקודמים

בג"ץ הוציא אחה"צ (שלישי) צו על תנאי המורה למדינה להשיב בתוך 60 יום מדוע לא יבוטל חוק ירדני השורר עד היום ביהודה ושומרון, האוסר על מכירת קרקע ליהודים. חוק זה, נחקק בשנות ה-50 של המאה הקודמת בשנות הכיבוש הירדני, ונותר על כנו עד היום.

מבין המגבלות הרבות כנגד יהודים בלבד על רכישת קרקע ביהודה ושומרון, זו אחת העוולות המרכזיות בתחום, לצד הגבלות נוספות ליהודים בלבד – כמו מניעת עיון במרשם המקרקעין, בניגוד לכל מקום אחר בארץ שם ניתן לקבל את נסח הטאבו בלחיצת כפתור, חיוב אישור של משרד הביטחון לכל עסקת מקרקעין של יהודים, צווים צבאיים שונים המערימים קשיים על שימוש בקרקע, ועוד.

רכישות הקרקעות שבוצעה לצרכי התיישבות מאז שחרור יהודה ושומרון, נעשתה באופן מסורבל ומצומצם באמצעות חברות מסחריות ולא באופן פרטי, הודות למעקף משפטי שעקף את "בעיית היהדות". אולם מעבר לגזענות הטבועה בחוק הזה, המצב הקיים מהווה מגבלה חמורה וכמובן פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות.

בשלהי 2018 החל הדרג המקצועי במשרד הביטחון בהובלת יועמ"ש משרד הביטחון בגיבוש חוות דעת משפטית שבחנה את ביטול החוק האוסר על מכירת קרקע, ואת המגבלה הדורשת לקבל היתר עסקה.

חוות הדעת שגובשה בשלהי כהונת ליברמן, והסתיימה בתקופת נתניהו ובנט בתפקיד שר הביטחון, קבעה כי אכן יש לבטל את המגבלה על יהודים לרכוש קרקע, וכי ניתן לצמצם משמעותית את חיוב היתר העסקה.

רגבים עתרה לבג"ץ לאחר ששר הביטחון בני גנץ הודיע כי אין בכוונתו לבטל את החוק, בניגוד לעמדת גורמי המקצוע במשרד הביטחון, ושרי הביטחון הקודמים: ליברמן, נתניהו ובנט.

השופטים הנדל, גרוסקופף ושוחט הוציאו כאמור צו כנגד שר הביטחון גנץ, והורו לו לנמק בתוך 60 יום מדוע לא יבוטל החוק.

העתירה שלנו שאלה את הדבר המובן מאליו, כיצד מכל המקומות בעולם, רק ביהודה ושומרון נותר עדיין חוק גזעני המונע מיהודים לרכוש קרקעות. בג"ץ הורה בהחלטתו למדינה לנמק כיצד היא מותירה חוק גזעני כזה ופועלת לפיו.

עמית סגל פרסם בחדשות 12 כי חאן אל אחמר יועתק למרחק 300 מטרים ממיקומו הנוכחי.

זוהי תכנית הזויה של משרד הביטחון, המבקש לקבע ולהלבין את מאחז הדגל של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. לא לחינם נבחר האיזור הזה, המחבר בין בית לחם, רמאללה ויריחו בו אין התיישבות ערבית לצורך פרויקט ההשתלטות הפלסטינית וכיבוש דה פקטו באמצעות רשת מאחזים בתמיכה אירופית.

המגרשים שפותחו בעבר לתושבי חאן אל אחמר

הקמה והכרה של יישוב ערבי במרחב הזה היא איוולת אסטרטגית ובטחונית עצומה. מדינת ישראל כבר הכשירה מגרשים לתושבי חאן אל אחמר על אדמות מדינה ביישוב ג'אהלין, אך הסיבה שלא ביצעה זאת עד היום היא התקפלות בפני הלחץ האירופאי. זה הזוי שגורמים בממשלה שתקפו את נתניהו השכם והערב, ובצדק, שלא מפנה את חאן אל אחמר, כעת יהיו אחראים למהלך גרוע הרבה יותר.

משרד הביטחון מחזיק בשני מדרגי אכיפה נפרדים ליהודים וערבים ביהודה ושומרון, כך נחשף בעתירה שהגשנו לבג"ץ, הדורשת לבטל את ההפרדה ולהגדיר מדרג אכיפה שיוויוני

עתרנו הבוקר לבג"ץ נגד משרד הביטחון, לאחר שמשרד הביטחון הודה כי הוא פועל לפי שני מדרגי אכיפה נפרדים, ושונים מהותית, כלפי תושבים יהודים ותושבים ערבים ביהודה ושומרון. המסמך של משרד הביטחון נחשף הבוקר ב'מקור ראשון'. העתירה דורשת לאחד את סדרי העדיפויות לרשימה יחידה המאפשרת ניהול ובקרה של אופן הקצאת משאבי האכיפה ביהודה ושומרון.

בשטחי יהודה ושומרון המצויים בשליטה אזרחית מלאה של מדינת ישראל (שטחי C), נבנו מעל 60,000 מבנים בלתי חוקיים – כמחציתם במהלך העשור האחרון. משרד הביטחון והמנהל האזרחי, המהווה את רשות האכיפה ביהודה ושומרון, אוכף בפועל את החוק כנגד פרומיל מאלפי המבנים המתווספים בכל שנה.

בעקבות עתירת חופש מידע שהגשנו בשנה שעברה, נאלצה מערכת הביטחון להודות לראשונה באופן רשמי, בקיומן של שני מדרגי אכיפה נפרדים, מהם עולה פערים בלתי סבירים ואפליה בהתייחסות של גורמי האכיפה לאוכלוסיות השונות.

בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון

כך למשל "בניה ישראלית תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בסדר עדיפות גבוה לאכיפה ואילו "בניה ערבית המבוצעת תוך פלישה לאדמה פרטית" מצויה בתחתית סדר העדיפויות. זאת למרות פסיקת בג"ץ בעבר, כי בניה בלתי חוקית המבוצעת תוך פלישה לאדמה פרטית צריכה להיות בראש סדרי העדיפויות, אולם פריט זה נעדר לחלוטין מרשימת סדרי העדיפויות במגזר הערבי.

מדד נוסף של מבנים המוגדרים כ"סכנה לביטחון האזור, לשלום הציבור או לסדר הציבורי" או המשמשים אכסניה לפעילות שכזו – ממוקם כפריט 4 ברשימת סדרי העדיפויות ביחס למגזר הישראלי וכלל איננו קיים ביחס למגזר הערבי.

בנוסף, סדרי העדיפויות לאכיפה במגזר הערבי אינם מתייחסים כלל לבניה חדשה, בעוד שבמגזר הישראלי הבניה החדשה מוגדרת כעדיפה לביצוע פעולות אכיפה, וזאת חרף החלטות רבות של בג"ץ בהן נקבע כי יש לטפל בבנייה חדשה בעודה באיבה כדי למנוע אכלוס וקיבוע של הבניה החדשה.

לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרד הביטחון בדרישה לאחד את שתי הרשימות, עתרנו לבג"ץ באמצעות עורך הדין בועז ארזי. העתירה מפרטת כיצד מלבד האפליה הקיימת בשתי המערכות המקבילות – העובדה כי אינן מסונכרנות זו עם זו – חותרת תחת משמעותו היסודית של המונח "סדרי עדיפויות", וכי ללא סנכרון הרשימות, לא ניתן לדעת את היחס בין שתי המערכות.

במצב הקיים בו ההבדל בין הרשימות מבוסס, ראשית לכל, על הבחנה בין יהודים לערבים – יחד עם העובדה שאין סנכרון של הרשימות לרשימה יחידה, גורמים לאכיפה בררנית ובלתי שוויונית. הדבר מאפשר לגורמי האכיפה להתחמק מהשמירה על חוק התכנון והבניה במגזר הערבי, תוך היתלות בטענת "סדרי עדיפויות" המהווה איצטלה ריקה מתוכן, לחוסר המעש הזה.